אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף קטז:

דף קטז.

גמרא אם יש בנ"ט הר"ז אסורה הרשב"א בחדושיו לחולין כתב תמיהא לי מאי קמ"ל וי"ל דקמ"ל אין בנ"ט שרי ולא אמרינן דמעמיד הוא דבב"ח לא אסור אלא דרך בישול ונבילה אף דליכא טעמא אסור עכ"ל הנה דברי ר"י הלוי הביאו הר"ן כאן ובע"ז ל"ד א' וע' ב"י פ"ז דטעמא דבב"ח כ"א לחודיה שרי והיכא דליכא טעם לא הוה בב"ח או כמ"ש האחרונים דבדבר המותר מצד עצמו לא שייך ביה דבר המעמיד אבל דברי הרשב"א ז"ל שהאריך ואמר בב"ח דרך בישול אסרה תורה היא ללא צורך דאטו עד השתא לא ידעינן דבב"ח בטל בס' והעיקר חסר דהוה לומר דשאני בב"ח דכ"א לחודיה שרי או כר"י הלוי ז"ל ולכך היה נראה לכאורה דסבירא ליה ז"ל דהא דבר המעמיד באלף לא בטיל הוא מ"ה ומצאתי און לי במ"א הלכו' פסת סימן תמ"ב על מ"ש הטור דאם העמיד בחמץ צריך לבערו מ"ה קאמ' לדעתו יע"ש וא"כ ודאי הי' לנו לאוסרו גם בב"ח ולזה כ' שאני בב"ח שהתור' התירה בפי' דוק' דרך בישול אסר' תורה והיינו אפי' דרך בישול בטל המעמיד מדלא אסרה תורה בכבוש כשאר איסורין ש"מ דקפיד קרא אטעם גמור אלא דהרשב"א בתשובה סימן רע"א וסימן רפ"א כתב בהדיא דבר המעמיד מדרבנן הוא דלא בטל ולכך צריך לדחוק ולייש' דבריו כפי' ר"י הלוי ז"ל ועמ"ש לעיל:

ע"ש במתני' כשירה שינקה מטריפה קיבתה אסורה טריפה שינקה מן הכשירה קיבתה מותרת מפני שכנוס בתוכה עכ"ל השיטה המחוורת דקיבה הנמצאת בעורה לאחר שחיטה לאו פירשא בעלמא הוא אלא שדינן בתר מי שיניק ממנו אם כשירה ואם טריפה וז"ש במתני' מפני שכנוס במעי משמע דלאו פירשא בעלמא הוא ורישא דתנן קיבת עכו"ם אסורה משמע בתר דידיה שדינן ליה וזאת הקושיא היא לשמואל דאמר חדא קתני קיבת עכו"ם נבילה ולרב הונא חדא לא קשיא מקיבת עכו"ם דחיישינן שמא ינק מטריפה אלא מן קיבת נבילה קשיא אמאי אסורה וקשיא רישא לסיפא ומש"ה אוקי ליה בגמרא דרישא קודם חזרה נשנית ובזה נמי לשמואל דמסיק חדא קתני קיבת שחיטת עכו"ם נבילה ולמה לי למתני כלל נבילה ליתני קיבת עכו"ם אסורה אלא דאי הוה תני הכי ה"א מתני' לאחר חזרה נשנית כמו בסיפא ומתני' ר"א היא דאמר סתם מחשבת כותי לעכו"ם ומש"ה ודאי דאסור דאף אי הוה פרשא בעלמא פרש ע"ז אסורה ועיין בגמרא ברש"י ד"ה הרי זו אסורה ומיהו בלא"ה איצטריך למיתני הר"ז נבילה לאפוקי מר"א כפשוטו נבילה אין איסור הנאה לא ועיין פ"ק ממתני' אחרינא דלא כר"א אבל להיפך קשה ליתני קיבת נבילה אסורה לבד ויתורץ ג"כ לאשמעי' דלא כר"א והתו' ד"ה חדא קתני הוקשה להם דהא בפ"ק י"ג א' תנן שחיט' נכרי נביל' אין איסו' הנא' לא דלא כר"א וה"ה דה"מ להקשות ליתני קיבת נבילה אסורה לחוד אלא ארישא מקשי ליתני קיבת עכו"ם הר"ז אסורה והא דפריך אטו קיבת עכו"ם לאו נבילה היא לא ניחא ליה לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא קיבת עכו"ם דאסור כר"א דסתם מחשבת כותי לע"ז אלא אפילו נבילה לחוד קיבתה אסורה דלאו פירשא בעלמא הוא ובתר דידיה שדינן לה ומתניתין קודם חזר' נשנית הרישא דלא ניחא ליה לאוקמיה מתני דלא כהלכתא כר"א ורבי נמי הא סתם בפ"ק י"ג א' כרבנן ולא כר"א וא"כ פריך שפיר דמשמע דעכו"ם לא הוה נבילה:

ע"ש במתניתין טריפה שינקה מכשירה קיבתה מותרת קשיא לי אמאי תנן תרתי במתני' בשלמא או הוה תני רישא לחוד ה"א ה"ה טריפ' שינקה מכשירה קיבתה אסורה לחומרא אלא למה לי רישא השתא טריפה מן הכשירה לקולא אמרינן דשדינן בתר מי שיניק אצלו כל שכן כשירה מטריפה דאסורה ולק"מ דאי לא הוה תנן רישא ה"א ה"ה להיפך דשרי דפרשא בעלמ' הוא והא דקתני סיפא מפני שכנוס במעיה ה"א דר"ל דפרשא בעלמא הוא ותדע דלשיטת הרי"ף והר"מ ז"ל הכין הוא דרישא כשירה שינקה, מטריפה קודם חזרה נשנית וסיפא לאחר חזרה כמ"ש הרמב"ן ז"ל והאי שכנוס היינו פירשא בעלמא ועיין גמרא לקמן שם:

ובפירש"י ד"ה הר"ז אסורה וחלב הנמצא בעור קיבה קרוש שמולחין עם חלב אחר איסור גמור הוא עכ"ל כ' קרוש לא מיבעיא צלול דאסור דהוה חלב גמור כמ"ש התו' ד"ה הכי גרסינן אלא אפי' קרוש כ' רש"י ג"כ דהוה חלב ולא מיבעיא אם מולחין חלב אחר הקרוש לבדו חשיב חלב והוה בב"ח מדרבנן ע"י מליחה ואסור להעמיד בה עוד גבינות אחרות ולקמן יתבאר:

בא"ד ויש מתירין אותו ומביאין ראיה מדגים שעלו בקערה שחלב הקיבה לא נאסר אלא מפני נתינת טעם כו' עכ"ל הנה מלבד דלא דמי דהתם שניהן היתר וכאן טעם ראשון לאיסור בלא"ה לא דמי להדדי דהתם טעם שלישי מן הקערה לדגים טעם שני ומן הדגים לכותח טעם שלישי והכ' עדיין שני הוא דעדיין בתוקפו עומד וליישב זה צ"ל דהם סוברים טעם שני ג"כ קלוש ושרי וראיה מדאמר שם דרב עבדו ליה שייפא בצעא והקשו כולם שם דהתם טעם ב' הוה וכ' הר"ן שם שיש מי שפי' דטעם ב' ג"כ שרי וההיא דקדירה שבישל בשר ואם בישל חלב בנ"ט שאני התם ע"י אור פולט טפי יע"ש וא"כ ה"ה ה"נ כן דכ"ז שלא פלט ע"י אור אלא ע"י רתיחת מליחה הוה נ"ט בר נ"ט וכ"ש הוא ומה התם דגים שעלו בקערה רותחת אי ששניהן חמין אמרינן כ"ז שלא ע"י אור טעם ב' שרי כ"ש ע"י מליחה דיש מי שסובר דאינו מפליט ומבליע אלא כדי קליפה זו סברת י"מ בקיבה שנמלחה עם עורה להתיר ורש"י לבטל סברתם כ' דאפי' לדבריהם דיש חילוק בין ע"י אור או לאו אפ"ה התם הוה להיתר וכאן הוה לאיסור ומפני שיש לומר שהן סבורין דאף באיסור נ"ט בר נ"ט שרי וכפי סברתם דטעם שני נמי הוה נ"ט בר נ"ט ומההיא פינכא י"ל ולזה כתב דשאני הכי דחנ"נ דבב"ח קיי"ל כרב דאפשר לסוחטו אסור וא"כ לא שייך נ"ט בר נ"ט דהכל נעשה נבילה בב"ח ומפני זה הטעם כתב דס' לא מהני מפני דנעשה נבילה ומין במינו לא בטל אף באלף דפסק כר"י דפליג על חכמים דפסק כן דף ל' בפסחים ואין להביא ראיה מכאן דרש"י סובר בשאר איסורין חנ"נ דשאני הכ' דהוה בב"ח ואף דמ"ה דוקא דרך בישול מ"מ ע"י מליחה מדרבנן אסור כל דתקון כעין דאורייתא תקון ולעולם בשאר איסורין לא גזרו שיהא חנ"נ גם מ"ש דמין במינו לא בטיל הא משום דבר המעמיד בטל אין להוכיח דס"ל דבר המעמד בטל כשאר דברים כמ"ש מהרש"ל ביש"ש סימן ק"ו יע"ש שהאריך בדבר זה אי דבר המעמיד בטל בס' דשאני הכ' דהוה מדרבנן ומש"ה לא גזרו בדבר המעמיד כמ"ש בסימן פ"ז הש"ך ועיין בפר"ח שם ס"ק כ"ז אלא דלרש"י לא א"ש כיון דלענין מינו הוה מין במינו אף דלא אסור כ"א מדרבנן ומ"ש לענין דבר המעמיד:

בא"ד ואני הייתי נוהג היתר כו' ש"מ דפרשא בעלמא הוא ולא מיתסרא היא עכ"ל הנה מה שהיה סבור מתחלה קודם חזרה דפרשא בעלמא הוא ומה בכך דמ"מ טעם הבשר הנבלע בחלב הקיבה נותן טעם אח"כ בחלב אחר שהעמיד הגבינות ואין לומר דהיה נוהג היתר דבטל בששים כיון דפירשא בעלמא החלב וטעם העור הנבלע בחלב לא נאסר ואח"כ כשנותן טעם בחלב האחר הוה מין באינו מינו ובטל בס' ז"א דכ' ואני הייתי נוהג היתר משמע אף לכתחלה היה נוהג היתר והא אין מבטלין איסור לכתחלה כה"ג אלא הוה לכתוב ואני הייתי מתיר עד הנה אלא הטעם כיון דהיה סובר דפירשא בעלמא הוא אף טעם הבשר שנבלע בחלב הקיבה פירשא בעלמא הוא ואין אוסר אחר כך הגבינות וכמו שכתב הבית יוסף בסימן פ"ז שכתב וזה לשונו ומשמע מדברי רבינו דאפילו נמלחה מותר להעמיד בה כיון דלא היה אלא פירשא בעלמ' אותו טעם שקיבל לא הוה אלא כפרש וכ"ש מדגים שעלו בקערה דהוה נ"ט בר נ"ט כו' וכוונת דבריו שם דאם בנ"ט בר נ"ט התירו דהוה טעם קליש ואין אוסר אחרים כ"ש חלב הקיבה שטעם הבשר הנבלע בו אין בו כח לאסור אחרים דלא קיבל טעם חשוב מן העור והיה נראה שזה טעם המתירין שכתבו ראיה מדגים שעלו בקערה והיינו כדכתיבנ' ורש"י ז"ל הוא דסיים וכתב דחלב הקיבה לא נאסר משום וכו' דלא לישוויה ליש מתירין טועה וכבר נתבאר לעיל ג"כ טעם המתירין דאפשר דהם סוברין נ"ט בר נ"ט אף טעם שני שרי כ"ז דלא היה ע"י פליטת אש וראיה מרב דעבדי ליה שייפא בצעא וכמ"ש הר"ן שם בשם יש מפרשים וכן כתב הריטב"א ועיין בחדושי הרשב"א שם וסוברין דה"ה באסור אמרינן נ"ט בר נ"ט שרי דאין אומרין חנ"נ אלא בב"ח מן התורה ולא בב"ח מדרבנן ע"י מליחה ומש"ה הביאו ראיה שפיר מדגים שעלו בקערה דטעם שני שלא ע"י האש חשיב טעם קליש ואינו אוסר כ"ש הכא דע"י מליחה דקל הוא יותר מן דגים רותחין כו' דהתם מוליך הבליעה בכולה ואפ"ה שרי דהם סוברים דווקא כשעומד אצל האש אסור אבל לא ע"י עירוי אף ששניהם רותחים וכ"ש הכ' ע"י מליחה דיש דעה דאינו אוסר אלא כדי קפילא כמ"ש לעיל יע"ש:

ודע דראיתי לספר מקום שמואל בחדושיו לי"ד על מ"ש רש"ל ביש"ש בכ"ה סימן ק' דבב"ח האסור מדרבנן אסור בהנאה ג"כ וכתב הוא דהתו' שהקשו בד"ה המעמיד והרשב"א הקשה בת"ה דף פ"ו דאמאי לא אמרינן דגבינות עכו"ם אסור משום בב"ח ומאי קושיא דאם כן בהנאה נמי יאסר כמו שמקשה הגמרא בפרק אין מעמידין לר"נ ולר"א יאסור בהנאה יע"ש אלא ש"מ בב"ח הנאסר מדרבנן אין אסור בהנאה יע"ש ואני ההדיוט אומר יפה שתיקתו מדיבורו דמה שכתב ואי איתא מאי קושיא לימא מבב"ח תתסר בהנאה ומש"ה אמרו משום עור נבילה גזרו אכתי תקשה איסור דבב"ח להיכן הלך וליאסר בהנאה וכ"ת דאין איסר חע"א ומש"ה לא גזרו בהנאה כיון דאין חל על אכילה ה"ה הנאה נמי וכמ"ש הר"מ ז"ל בכריתות על משנה יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות ואשם א' יע"ש ליתא דהא שמואל הוא דאמר הכין בע"ז דגבינות שגזרו מפני שמעמידין בעור קיבת נבילה ואיהו לשיטתיה סברי' ליה בפי' בפרקין לעיל קי"ג ע"ב דחלב או מתה לא צריכי קרא והיינו דמחייב במבשל חלב ומתה אף משום בשר בחלב משום דאית ליה בב"ח איסור חע"א וגם הרשב"א בחדושיו פסק כן שם בסוגי' דהלכה כן דאיסור חע"א דהוה מוסיף בהנאה יע"ש א"כ תקשה באמת איסור' דבשר בחלב להיכן הלך וליאסר בהנאה ומה שהקשה דא"כ תחסר בהנאה כמו בע"ז לר"נ ולר"א לכאורה למהרש"ל ביש"ש סימן ק' שסובר בב"ח הנאסר ע"י כבישה ומליחה אסור בהנאה יקשה זאת באמת לשמואל אמאי לא אסור בהנאה אבל רואה אני שאין בכאן קושיא כלל כי בדף ל"ה ע"א בע"ז אמר שם אהא דאמר טעמ' מפני שמעמידין בעור עגלי ע"ז ופריך משו' דליתיה לאיסורא בעיני' דהא לרבנן במורייס דטעמ' מפני שמערבין יין נסך ואפ"ה לא אסור בהנאה ומשני כיון דאוקמי קא מוקים כמאן דאיתיה לאיסורא בעיניה עכ"ל וא"כ אף אי בב"ח הנאסר מדרבנן אסור בהנאה אפ"ה לא קשיא ליתסר גבינות העכו"ם בהנאה דמעמידין בעור קיבה והוה בב"ח דלא מיבעיא אי הוה ס' דבטל בששים לדעת הר"י הלוי והביאו הרשב"א והפוסקים בסימן פ"ו דלא שייך דבר מעמיד בדבר שהוא בפ"ע היתר אלא בהתערב עם אחר או דבב"ח דרך בישול אסרה תורה וכ"ז שאין בו טעם אין שם בב"ח עליו כמ"ש לעיל ולא נשאר כ"א איסור נבילה והוה מעמיד ומש"ה לא אסור כ"א באכיל' ולא בהנא' אלא אפילו לית ביה ששים אפ"ה שרי בהנאה כיון דבב"ח לא הוה מעמיד דלא גזרו על מעמיד אלא בדבר שאסור מצד עצמו ולא כשנאסר בהתערב עם דבר אחר א"כ מש"ה לא גזרו שיהא אסור בהנאה בגבינות עכו"ם דלא חשיב בעיניה דמעמיד לא שייך בב"ח והוה כמו מורייס לרבנן דלא אסור בהנאה כיון דליתיה לאיסורא בעינ' לא רצו חכמים לגזור בהנאה אלא באכילה בלבד משא"כ לר"נ ולר"ח דאסור משום מעמיד של ערלה וחומץ של יין נסך קשיא שפיר תיתסר בהנאה דהוה איסור מחמת עצמו והוה דבר המעמיד וכמאן דאיתא לאיסורא בעיניה ובזה יש ליישב ג"כ למ"ש יש"ש ועיין ביש"ש סימן ק"ו יע"ש ואי יש ס' אי הוה בעיניה או לאו ובי"ד סימן פ"ז אבאר עוד:

גמ' כשירה שינקה מטריפה והא תנן ריש' קיבת עכו"ם ושל נבילה הר"ז אסורה כו' אלא לא קשה כאן קודם חזרה ומשנה לא זזה ממקומה עכ"ל הקושיא היא מסיפא כ"י תני טריפה שינקה מכשירה קיבתה מותרת וכפירש"י בד"ה והא קתני כו' יע"ש ומיהו לפירוש הרי"ף ז"ל כשירה שינקה מטריפה ג"כ קודם חזרה נשנית והכא לחומרא וג"כ בקיבת עכו"ם לחומרא או דנראה כאוכל נבילות ואה"נ דטריפה שינקה מכשיר' דאסורה מכ"ש דנראה כאוכל טריפות אבל לאחר חזרה מותר לכ"ע דפירש' בעלמ' הוא ולא גזרו בי' רבנן מידי ובי"ד אבאר:

והלכת' אין מעמידין בעור קיב' נבילה אבל מעמידין בקיבת נבילה ובקיבת שחיטת עכו"ם ובקיבת כשירה שינקה מטריפה וכ"ש בקיבת טריפה שינקה מכשירה דפרשא הוא עכ"ל הזכיר נבילה ולא זו אף קיבת שחיטת עכו"ם דלא כר"א דאמר סתם מחשבת כותי לע"ז ואפילו פירש אסור קמ"ל דלאו הלכתא הכי והזכיר כשירה שינקה מטריפה דה"א בתר מי שינק שדינן לי' ואמר טריפה שינקה מכשירה ואף דכ"ש הוא ה"א דטריפה שינקה מכשירה אסורה דבתר דידה שדינן ושאני קיבת עכו"ם דמאיסה והוה כמו נבילה ולא גזרו ביה משא"כ באוכל מן הטריפ' דנראה כאוכל מטריפה אפ"ה שרי דהוה פירשא בעלמ' וכדמסיק וכל זה לשיטת הרי"ף ז"ל והר"מ ז"ל גם התו' בד"ה הכי גרסינן קיימו גירסא זו ומיהו דלא כרי"ף ור"מ ז"ל אלא שחילקו בין צלול לקרוש ומהו צלול ומהו קרוש עיין בי"ד ושם אבאר אבל לרש"י ז"ל דאף בקרוש הוה חלב גמור אין מקום לגירסא זו אלא הכי גרסינן מעמידין בין בקיבת נבילה ועכו"ם ובטריפה שינקה מכשירה דלאו מגופה היא אבל לא מטעם דפרשא הוא אלא מפני שכנוס במעיה ועיין לקמן:

משנה חומר בחלב מדם וחומר בדם מבחלב כו' עיין בר"מ שי"ף ז"ל דהא דלא חשיב שהחלב נוהג בחלב יע"ש מה שתי' והא דלא נוהג בדם דלאו בשר הוא:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה