אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף קו.

דף קה:

גמרא כי אתא רבין אמר ראשונים האכילו בשר נבילה אחרונים הרגו הנפש רבין בא לומר דאירע מעש' יותר חמורה ע"י שלא היו נזהרין בדברי חז"ל דהרגה ומסתמא נמי הא דאמר ראשונים האכילו בשר נבילה נמי לחומרא ואיני יודע מה חומרא דנבילה יותר מבשר חזיר ואדרבה בחזיר איכא תרתי לאו דחזיר ולאו דנבילה ובנבילה ליכא אלא חדא ודוחק לומר דרבין אמר דמעשה הכי הוה ואפילו אם נאמר דבחזיר ליכא לאו דנבילה דאין איסור חל על איסור כמ"ש הר"מ בהל' מ"א פ"ד ה"ב יע"ש מ"מ שווין המה דאי דנבילה מטמא חזיר נמי מטמא דכתי' קראי דבהמה וחיה טמאה דמטמאי ועי' ר"מ הל' אבות הטומאה פ"א ה"ב יעוין שם ואם כן שווין המה בשר חזיר כמו בשר נבילה ואם נאמר דאיסור עשה דשאינו זבוח שייך בנבילה כמ"ש התוס' בפסחים וכמה דוכתין בהא ר"ש אומר האוכל נבילה בי"ה בכ"ש גבי מצה של טבל ובשבועות כ"ז תוס' ד"ה האוכל יע"ש א"כ נבילה חמורה דאית בה עשה דאין זבוח ולאו דנבילה ובהמה טמאה לא שייך בה עשה דאין זבוח ואין אמ"ה נוהג בהן וכנראה דזה בזה תליא כמבואר במקום אחר ואמ"ה אין נוהג בטמאים מי שבשרו מותר כו' והוה נבילה חמורה ומיהו אי אמרינן הא דאין איסור חל על איסור היינו לענין עונש דלא לקי עליה שמונים וכדומה לענין ב' חטאות בשוגג אבל לענין דעובר ב' עבירות עובר וכמו דאמרינן יבמות ל"ב לקוברו בין רשעים גמורים כמבואר שם באורך ברש"י ותו' וכבר עמדנו על חקירה זו במקום אחר עדיין קשה דחזיר חמור דאית ביה תרי לאוין ואפשר דעשה חמורה מלאו ומיהו ביבמות אמרינן דל"ת חמור מיניה דאמר לאו ל"ת חמור ואתי עשה כו' יע"ש היטב ועי' בר"מ פ"א ה"ב ועמ"ש ברש"י חדא מהני לחומרא וחדא לקולא:

וברש"י ד"ה האכילו בשר חזיר כו' האכילו נבילות עכ"ל וביומא פ"ג ב' כתב רש"י דחנוני ישראל מוכר לישראל בשר כשר ולעכו"ם בשר חזיר יע"ש ועיין מהר"מ ובמהר"ם שי"ף כתב דימי השמד היה וכן כתב ב"י עכ"ל אמת שכן כתב ב"י בסי' קי"ז על ראיית ראב"י דמותר להסתחר בדבר אסור מהא דאכילו בשר חזיר באכסניא יהודיית' דימי השמד היו והיו מחזיקין בפרהסיא לעכו"ם יע"ש ובזה א"ש לאותן האומרים דבסתמא אסור למכור לעכו"ם נבילה ואיכא גניבת דעת עי' בסוגיא דשולח ירך אלא דהיו מחזיקין עצמן לעכו"ם בפרהסיא ומסתתרים נמי בדבר טמא וה"ה שהיו יראים נמי לומר נבילה אני מוכר לך שלא ירגישו בו שהוא יהודי דעכו"ם לא מוזהרין על גניבת דעת ומיהו אפשר בשר טריפה האכילו ונבילה לאו דוקא והא דלא הכיר במלבוש אלא שהיו יראים בפרהסיא ואלו נטל ידיו הכירו שהוא יהודי והיה יכול לומר לנקיות הוא דעביד ומש"ה סבור שהוא עכו"ם והאכילו בשר חזיר:

ובד"ה חדא מהני לחומרא דבשר חזיר אית ביה תרתי איסורי עכ"ל כבר כתבנו מזה בגמרא דאף אין איסור חע"א ר"א אפשר דסובר איסור חע"א והוה נבילה וחזיר או דמ"מ תרתי איסורי עביד אף דאין איסור חע"א ועי' לעיל ומ"ש לישנא דתרי איסורי משמע בנבילה ליכא אלא חדא אפשר דשאין זבוח לית ליה לרש"י והמעיין בשבועו' כ"ד א' בתוספות ד"ה האוכל מוכח דלרש"י אית לי' עשה דשאינו זבוח וע"כ חזיר חמור דאית ביה תרי לאוין וסתימת לשון רש"י משמע דבנבילה ליכא אלא חדא ורבין אפשר דסובר אין איסור חע"א ומש"ה נקיט נבילה דחמור טפי דאית תרי איסורי נבילה ועשה דאינו זבוח בטהורה ואף דאין איסור חע"א אף על עשה מ"מ א"א לחול נבילה בע"א וכה"ג כתבו התו' ריש ג"ה ד"ה אלמא אבל מוסיף לא הוה כמ"ש בג"ה דמה שנאסרה לגבוה כעין זה בחיי' נמי לא היתה ראויה לגבוה אם לא לאחר שנשחטה ואין זה מוסיף כה"ג גם רש"י אפשר דסובר תרי איסורי היינו תרי לאווין מחולקין בשמות ועוד דרש"י אפשר סובר דלית איסור עשה והתו' בשבועות לאו אליבי' תי' דהא רש"י בפסחים כת' בפי' אאיסור אמ"ה ועי' תו' פסחים ל"ד יע"ש ואין להאריך כאן ובפסחי' אבאר בזה:

ע"ש חדא מהני לקולא וחדא מהני לחומרא אפשר תלמודא מסיק לה דהוה לחומרא דמסתמא לא הוה אלא חדא מעשה אלא חד אמר הוציאה וח"א קטלה או תרי מעשי הוו ור"א מתני לחומרא ורבין סובר נבילה חמורה כמ"ש כל זה לעיל יע"ש:

ובתו' ד"ה חזינהו כו' אא"כ כו' מדכתבו ההוא גברא משמע דאין מועיל מה ששדי אדם אחר מפומא דחצבא ושתה ובא אדם אחר לשתות צריך ג"כ לשפך וכן יש ליזהר ועי' מהר"מ מלובלין דהוא תי' על קושיא שניה שלא הודיעו והוא כמ"ש כאן:

אתמר חמי האור חזקי' אמר אין נוטלין מהם לידים ור"י אמר נוטלין לידים חמי טבריא כו' עכ"ל. קודם בואי לדבר בסוגיא הזאת אקדים כמה עיקרים הצריכין לסוגיא זו כי עמוקה היא ואכתוב בקוצר:

דע לך כי הר"מ ז"ל בהל' ברכות פ"ו ה"ז התנה ד' תנאים שיהיו במים ואז יוכשרו לנט"י אף לחולין ואלו הן הד' דברים שנוי מראה וגלוי ועשיית מלאכה והפסד שמונע הבהמה מלשתות מהן. והנה שנוי מראה הוא משנה פ"א דמס' ידים מ"ג ובמשנה לא נזכר אלא שינוי מחמ' ד"א דהיינו של דיו כו' דהם מיני צבעונים דפסול לנט"י אבל מחמ' מקומן עצמן לא הוזכ' שם והר"מ ז"ל הוסי' מחמת מקומם דפסולין וכתב הכ"מ דמ"ש וכן כתב בב"י באורח חיים סימן ק"ס יע"ש והיינו דמחמת מקומן שהמקום ההוא משונה ומחמת כך גורם צבע אחר למים והוה כצבע שנפל למים ונשתנו מראיתן דפסולים אבל נשתנו מחמת ד"א שנוי במשנ' שם ובנשתנו שלא מחמת עצמן עפ"י איזה מקרה או שעמדו בעשן דזה הוה שלא מחמת עצמן פסולין כמבואר בר"מ הל' פרה אדומה פ"ט הי"ג חשיב מחמת עשן כמחמת ד"א ומחמת עצמן כשירים ובטא"ח כתב דמחמת עצמן פסולין והשיגו האחרונים הט"ז ומ"א דכשר לנט"י ולקמן אבאר וגלוי זה לא נזכר שם במשנה אלא מסבר' דנפשיה אמרה כמ"ש הכ"מ ובב"י בא"ח משו' ההיא דאמרינן בע"ז ל"ה דלא ירחץ כו' וסובר רבינו דכ"ש לנט"י ואם נטל פסול יע"ש ומיהו הא ליכא למימ' דטעמא דפסול בגילוי דאין ראוין לשתיית אדם משום סכנה דמה בכך מ"מ ראוין הם לשתיית בהמה וכשירים דאף שכתב רבינו יונה והביאו הב"י בסימן ק"ס שם דאם אין ראוי לשתי' של אדם פסול היינו טעמא דאי אין אדם יכול לשתות ע"י הדחק גם הבהמה אינה שותה משא"כ כה"ג דטעמא משום סכנה וראוין הן לשתות ועשית מלאכה משנה שם מ"ב מבואר דאם נעשו בהן מלאכה דפסולין לנט"י וטעם פסולין כתב הר"מ דנעשו כשופכין בפי' המשניות ושם ה"ח ושאר פוסקים יעוין אבל הר"ש בפ"ק דידים מ"ג כת' הטעם דנשתנו מתורת מים יע"ש היטב ובלבוש א"ח כת' בס"ב דעשה מלאכה פסול שא"א שלא ישתנו מראיתן קצת ועיין באליה זוטא שכת' שם דהר"ש אפשר לאו משום דנשתנו מראיתן אלא שבטלו מתורת מים כמו חמי האור יע"ש ויפה כוון ומים שנפסלו משתיית בהמה ג"כ בהך משנה המים שנפסלו משתית בהמה בכלים פסולים בקרקע כשרים יע"ש וכל זה בנט"י שהם במים שאובין בעינן ד' תנאים:

והנה בדין המקוה שהיא ממי גשמים לטבול בהן גופו לעלות מטומאה וכ"ש טביל' ידים שהן כשרים במקוה כשירה כמו שיתבאר לקמן יש לה דינים קצת' שווין לנט"י וקצתם אין דינן שוה ואבאר. שינוי מראה אין פוסל את המקוה ר"ל שנפל צבע או מימי צבע כמו דיו וקנקנתום המוזכר לענין נט"י אין פוסל המקוה וכ"ש נשתנו מחמת עצמן או מקומן דאין פוסלין המקוה בכך כמו שמבואר במ"ג פ"ז דמקוואות להדיא הדיח בו סלי זיתים וענבים אין פוסל המקוה ר"י אומר מימי הצבע פוסלין המקוה בג' לוגין ולא בשינוי מראה ר"ל דהוה מים שאובין שפוסלין המקוה בג' לוגין חסר מהן קורטב אין פוסלין המקוה אף שנשתנו מראית המים בשבילן וה"ה צבע גופא שנפל למקוה ונשתנה מראיו דכ"ש הוא כמו שאבאר דכשר אמנם אמרו במשנה ההיא יין ומוהל השמן לתוכו פוסל המקוה אם נשתנו מראיו וכן פסק הר"מ ז"ל בה' מקואות פ"ז ה"ח מי הצבע אין פוסלין את המקוה בשינוי מראה אלא בג' לוגין וכתב בה"א דיין ומוהל פוסלין בשינוי מראה והוא דברי ר"י במשנה דמקואות שהביא לעיל בסמוך וחילוק שבין מימי הצבע או צבע גופא למי פירות בעצמם מבואר בח"מ ובר"ש בפי' המשנה שם ובטי"ד סימן כ"א בב"י כתב דשאני צבע דלית ביה ממשא אלא שנצבעו המים ממנו וה"ה מימי הצבע לא מחמת עצמן הן כך אלא מחמת הצבע הניתן לתוכו משא"כ מי פירות ויין שהן בתולדותן כך במראיתן כשנפלו למקוה אם נשתנו מראית המים פוסלין המקוה וזה לשון הר"מ ז"ל בפ' ז' ה"א אין המקוה פוסל לא בשינוי טעם ולא בשינוי הריח אלא בשינוי מראה פוסל וצריך לומר דלאו בכל שינוי מראה פוסל אלא יין ומי פירות אבל נשתנו מחמת מימי צבע וכ"ש מחמת עצמן או מקומן או עשן דכשירים וכן כתב שם בסמוך כיצד היין כו' וזה מבואר ופשוט הוא וגלוי לא שייך במקוה ורצוני לומר במי מקוה שראוין לטביל' כל גופו לא שייך גילוי כמבואר במשנה ד"ה בפ"ח דתרומות דר"י אומר בכלים כ' ובקרקעות מרובין דהיינו מ' סאה בר"ש שם שכ' תדע דכל מגולה הוא יע"ש ובמעיין המושך אפילו כ"ש ועיין בפר"ח י"ד סימן קי"ו ובר"מ הל' רוצח ושמירת נפש יע"ש שפסק כת"ק דכל שהמים מרובין כו' וא"כ ודאי וכ"ש במ' סאה דמודה דלא שייך ביה גילוי ועשיית מלאכה לא פוסל במקוה הראוי לגופו וכן כתב הכ"מ בפ"ו מהל' ברכות וז"ל אבל במים נובעים או מי מקוה נראה מדברי רבינו דאין עשית מלאכה פוסלין המקוה ותלה דבר זה ברבינו ובירא' לי ואני תמה על עצמי הלא משנה שלימה שנינו במקואות פ"ז מ"ג הדיח סלי זיתים וענבים ושרה פתו דכשר כו' והר"מ פסקה להלכה בהל' מקואות פ"ז ה"ז יע"ש דהיינו מים שנעשו בהם מלאכה ואפ"ה כשר לא מיבעיא לטעם הר"ש דמים שנעשו מלאכה דפסול מחמת שינוי מראה וכפי הבנת הלבוש בא"ח סימן ק"ס פשיטא דכשר דלא פסול שינוי מראה בצבע וכדומה במקוה אלא אפילו להר"מ דטעמא דנעשו כשופכין לא שייך זה אלא בשאובין ולא במי מקוה ומש"ה שרי בהדיח בהן כלים או שורה פתו בהן המוזכר בפ"ק דכלים דפסולין לנט"י ובא"ח סימן ק"ס משום מלאכה ולמקוה כשירין כמבואר במ"ג פ"ז דמקואות שהבאתיו ואיך תלה ביראה לי:

עוד ראיתי שכתב שם הכ"מ וז"ל ומפרש רבינו דל"ש בכלים ובקרקע מדלא מפליג כדמפליג בנפסלו משתיית הכלב כמ"ש בסמוך עכ"ל לא ידעתי אם בא לומר מדברי רבינו מוכח הכי הרי בהדיא כתב כן בין בכלים בין בקרקע והיינו במים שאובין אף שהן עתה בקרקע ואי דדייק ממשנה פ"ק דידים דמפליג ברישא במים שנפסלו משתית בהמה בין כלים לקרקע ובסיפא אין מפליג זה לא ידענא להולמו כלל דהא במים שאין ראוין לשתיה בודאי אין חילוק דהא לשיטת הר"מ ז"ל אין כשר לנטילת ידים אלא מי המקוה ולא מים שאובין כמו שכתבנו בפ"ו מהלכות ברכות ה"ה דלא כר"א בהשגותיו ושאר פוסקים ועיין בטא"ח סימן קנ"ט ובאחרונים וכיון שכן הא דמפליג בין כלים לקרקע בנפסלו משתית בהמה ע"כ במי מקוה מחוברין שלא היו תלושין מעולם ובכה"ג גם בעשה מלאכה במים מחוברין ודאי דלא נפסלו לנט"י וכמ"ש הוא בעצמו בסוף דבריו שם דבמי מקוה לא נפסלו בכך ולפי' הר"א ז"ל ורבינו יונה כמבו' בא"ח סי' קנ"ט י"ל דאה"נ דברישא מפליג בין כלים לקרקע דהכלים פסולין בקרקע אף בשאובין כשירים לנט"י ולרבינו יונה אף במחוברין אלא שאין מ' סאה כמבואר בא"ח סימן קנ"ט ובסיפא גבי עשה מלאכה או שינוי מראה מחמת צבע ועשן ושאר דברים לבד יין ומי פירות בקרקע נמי פסולין והיינו בשאובין דחשיב כשופכין כיון שהיו פ"א תלושין ולהר"ש תרווייהו משום שינוי מראה אבל מחוברין מעולם אין פוסלין כ"א יין וחלב ומי פירות כמו ששנוי במ"ג דפ"ז דמקואות יע"ש ולהר"מ ז"ל צריך לומר הא דאמר דנפסלו משתית בהמה בקרקע כשירים בכלים פסולין היינו במחוברין דאי לא"ה אין כשירין לטבילת ידים כלל בשאובין ואי דנטל בכלי היינו כלים אלא במחוברין והא דלא מפליג כן בסיפא בהנך תרתי בשינוי מראה ע"י צבע או נעשה מלאכה בין כלים לקרקע דהיינו מחוברין מעולם דהנך תני להו כבר במס' מקואות פ"ז מ"ג דהדיח כליו וכן שינוי מראה מחמת צבע לבד מיין ומי פירות דכשירין למי מקוה ומש"ה לא צריך למתני הכי במס' ידים דכשירין בקרקע והא דתנן ברישא דנפסלו משתית בהמה דכשירים למי מקוה משום דלא שמעינן בשום דוכתא במקואות ואדרבה התם תנן בפ"ב משנה י' טיט הנרוק ר"א ור"י והוא שיעורא דפרה שוחה ושותה מהן דכשירים ואם לאו פסולים כמבואר בר"ש שם ובזבחים כ"ב א' אילימא למעוטי טיט הנרוק ובתוס' שם ד"ה למעוטי ובסוכה י"ט ד"ה טיט הנרוק יע"ש היטב וה"א דגם בנפסלו מחמת מלוחים או סרוחים נמי דנפסלו בקרקע קמ"ל דלא וזה הוא חילוק הרי"ף בברכ' פ' א"ד הביאם הרא"ש כאן בשמעתין וכן הוא מסקנת התוס' כאן בד"ה מים שנפסלו כו' וזבחים כ"ב א' שם יע"ש היטב ועיין מ"ש לקמן בעזה"י. כלל העולה מדברינו דלדברי מי שמכשיר מים שאובין לטבילת ידים בקרקע כיון דהוכשרו לבעל קריין והוא שיטת הר"י ז"ל בהשגותיו בפ"ו מהל' ברכות אפשר לומר הא דחילק ברישא בין קרקע לכלים אף בשאובין בקרקע כשירין ובסיפא במים ע"י שינוי מראה או מים שנעשו בהן מלאכה פסולין בשאובין בקרקע מדלא מפליג כן כמו ברישא:

עוד ראיתי להכ"מ בפ"ו מהל' ברכות ה"ט שכתב במ"ש הר"מ ז"ל מים שנפסלו משתית הכלב (דהוא מה ששנוי במשנה משתית הבהמה) כמו עכורים או סרוחים כתב הכ"מ דמפרש כפי' בתרא דרי"ף והביאם הרא"ש כאן בשמעתין דאף טיט הנרוק נמי דינא הכי דכשירים בקרקע יע"ש ויש לתמוה דהרי הר"מ פסק בפ"ח ה"ט דהלכות מקואות הביא הא דטיט הנרוק שאין פרה שוחה ושותה מהן פסולין והלח"מ בפ"ו מה"ב כתב וז"ל והא דאמרינן בפ"ב דזבחים דפסולין י"ל לנט"י הקילו עכ"ל א"כ הוא ז"ל מחלק בין טבילת ידים דכשירים אף בנפסלו משתית בהמה ובין טבילת גופו שהוא מן התורה דפסיל בטיט הנרוק ונט"י כשירין אף בטיט הנרוק ומתניתין דפ"ק דידים מ"ג שנפסלו בכלים פסולין בקרקע כשירין מיירי אף בטיט הנרוק ובקרקע כשירים לטבילת ידים ולא לטבול כל גופו בהן יע"ש:

ואני בעניי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים דאם נאמר דר"מ ז"ל סובר דטיט הנרוק הוה בכלל מים שנפסלו דסתמא תנן במתניתין מים שנפסלו משתית בהמ' בקרקע כשירים וע"כ דלטבילו' ידים הוא דכשר או דנאמר דלהר"מ אין חילוק בין נפסלו מחמת עכורין וסרוחין ובין נפסלו מחמת עכורין כטיט הנרוק כמו שחילקו התו' והרא"ש דאין נראה לו הך חילוקא כו' וא"כ ע"כ הא דכשירים בקרקע היינו לנט"י ולטבילת ידים אבל לטבול בהן כל גופו לא ואשתומם על המראה דהא תניא בתוספתא מים שנפסלו משתיית בהמה בכלים פסולין בקרקע כשירים רשב"א אומר אף בקרקע טובל בהן כל גופו אבל לא ידיו ורגליו והביאה הר"ש במקוואות פ"ז מ"ג והביאה:

הכ"מ בפ"ו מהל' ברכות ומביאה הגמרא כאן נימא כתנאי כו' וא"כ הרי בהדיא דאף לטבילת גופו כשירים מים שנפסלו משחית בהמה ואיך כתב לטבילת גופו לא ואין לומר דלטבילת גופו היינו שנטמא בטומאה דרבנן דזה לא נמצא כלל לחלק בטבילת גופו בין טומאה דאורייתא לדרבנן וגם הלח"מ לא כתב אלא נט"י דהקילו בו כמה דברים ולא לשאר טומאות שבגופו כו' והרי הר"מ בפ"ח מהל' מקוואות סתם וכתב דאי אין פרה שוחה ושותה אין נמדד עם המקוה ולא חילק ובודאי לענין טבילת גופו אין לחלק בין דאורייתא לרבנן וכמ"ש בפ"ח מהל' מקוואות ולא ניתן להאמר כלל ויקשה מ"ש כאן:

והנה יש שני דרכים לפנינו הדרך הא' דלהר"מ אין חילוק כלל בין מים מלוחים וסרוחים לטיט הנרוק דבתרווייהו למקוה פסולין ולטבילת ידים כשירים ולנט"י בכלים פסולין דזה א"א דהא רשב"א קאמר המים שנפסלו משתית בהמה טובל בהן כל גופו ויש לנו עוד לומר דלעולם יש חילוק בין טיט הנרוק ובין מים מלוחים וסרוחים כמו שחילקו התוס' בכאן וזבחים וסוכה י"ט ב' והבאתיו לעיל ולעולם לענין מקוה אין פסולים אלא טיט הנרוק דתנן במשנה יו"ד פ"ב דהוא שיעורא דפרה שוחה ושותה מהן יע"ש בר"ש אבל מים מלוחים למקוה כשירים הן ולנט"י פסולים וטיט הנרוק אפ"ה למקוה לטבילת ידים כשר מנ"ל הא ואי דסתמא תנן מים שנפסלו משתית בהמה אף מחמת עכירותן עם טיט אפ"ה כשירים בקרקע דהיינו לטבילת ידים אכתי תקשי דרשב"א דקאי אמתני' ופליג ואמר טובל בהן כל גופו אבל לא ידיו הרי דלטבילת גופו כשירים ומ"ש דרשב"א קאי אמתני' כן כתב הר"ש בפ"ק דידים מ"ג יע"ש ואף אם נאמר דרשב"א לא קאי אמתני' מ"מ בגמ' דמייתי כתנאי מים שנפסלו משתית בהמה בכלים פסולים בקרקע כשירים רשב"א אומר טובל בהן כל גופו וא"כ כיון דמתני' משמע ליה סתמא אף בטיט הנרוק ה"ה ברייתא ות"ק ורשב"א נמי בכ"ע אף בטיט הנרוק מיירי ואיך טובל בהן כל גופו וצ"ע:

ודע דמ"ש הלח"מ בדברי הר"מ דטיט הנרוק לטבילת גופו פסול ולטבילת ידים כשירים אין להקשות הא דאמרינן זבחים כ"ב כל המשלים למי מקוה משלים לכיור ולרביעית אינו משלים ופריך למעוטי מאי ואמאי לא דה"ק כל המשלים למקוה דהיינו לטבול ידים לקודש דבעינן טבילה דווקא או לתרומה ולחולין אם רוצה לטבול דמשלים טיט הנרוק כמ"ש הלח"מ דהקילו בו אף שאין פרה שוחה ושותה מהן ולנט"י אין משלים י"ל דא"כ למי כיור נמי אפשר דאין משלים כמו שאבאר לקמן ועוד דא"כ מאי משלים הא בכל המקוה הן כשירין כמ"ש הר"מ בהל' ברכות דמים עכורים כשירים והיינו טיט הנרוק לדעת' ז"ל דכשירים בקרקע לטבילת ידים ועוד דכל המשלים שנויה במס' מקוואות ושם מיירי לענין טבילת גופו וזה ליישב:

וראיתי שכתב הב"י בסימן ר"א עלה שכתב הטור השלג והברד והכפור והגליד עשה מהן מקוה שלימה כשר ובטיט הנרוק דווקא משלים ולא בכל המקוה כתב אף דמהרא"ש משמע (בהל' מקוואות שבסוף נדה כתב כן) דאם עשה מכל אלו דכשר מ"מ א"א לומר דקאי אטיט הנרוק והביא ראיה מסוכה י"ט דאמר טיט הנרוק יוכיח יע"ש ולא ידענא אמאי לא הביא מזבחים כ"ב א' דאמר אילימא למעוטי טיט הנרוק כו' ואי בעשה כולו כשר היה להקשות מאי אריא משלים אפילו כולו נמי כדפריך שם אח"כ על יבחושין כו' ואפשר לומר דאית ליה פירכא אחריתא דעדיפא ואך דבהך פירכא היה מרויח נמי אלא יבחושין מ"מ מצינו כה"ג בפירקין גבי ב"ש אומרים מקנח וב"ה מדיח לפי התו' שם דאף דה"מ למפרך מקולי ב"ש והוה מרויח תו דא"א לומר ב"ש חדא וב"ה תרתי אפ"ה פריך פירכא דעדיף מינייהו ה"ה כאן. וכאן עדיף טפי דאי הוה פריך הכי הוה משמע דהדין אמת הוא וז"א דה"ד אי דפרה שוחה ושותה מהן אפילו נט"י ואי אין שוחה אף מקוה כו' אבל מההיא דסוכה יש שפיר הוכחה לפירש"י וכ"ש לפי' התוס' בזבחים וסוכה דף י"ט יע"ש ועיין בסי' ר"א מ"ש הב"י בפי' דברי הר"מ בפ"ח דמקוואות הל' ט' יע"ש ועיין מ"ש לקמן ע"ז:

עוד נראה לומר דוודאי יש חילוק בין מי מקוה למעין דבמי מקוה אם נפלו ג' לוגין מים או יין שנשתנו מראיתם פסולין וזה מדרבנן כמו שאבאר למטה אי"ה ואל במעין אין יין פוסל בו בשינוי מראה וה"ה במים שאובין דיש קולא במעין קצת ממי מקוה כמבואר בר"א בסעיף י"א ובשאר מקומות יע"ש היטב וא"כ אפשר לומר ה"ה מים שנפסלו משתית בהמה אין פוסל אלא מדרבנן כנראה להמעיין שם במסכ' ידים ובטור סימן ר"א ובר"מ הלכות מקוואות ובא"ח סי' ק"ס ובלבוש שם וא"כ יש לומר דווק' במי מקוה אבל מעין אף דנפסלו משתית בהמה כשירין הם לטבילת כל גופו דבמי מקוה כתיב בור מים משמע מים סתמא שיהא ראוין לשתיה עכ"פ לאדם בדוחק ולבהמה בריוח משא"כ במעין נראה וודאי דכשירין אף שאין ראוין לשתית בהמה וא"כ רשב"א דפליג ואמר דטובל בהן כל גופו אבל לא נט"י לא פליג אלא בחמי טבריא דאין פסולן ניכר בנצטננו שראוין לשתיה כמ"ש הכ"מ בפ"ז מהלכות ברכות וכמו שאבאר לקמן באורך מש"ה גזרינן בת בירתא אטו מנא אבל בשאר מעינות דאין טובים וראוין לשתיה לא גזרינן בת בירתא אטו מנא ומנא תימרא דהא חזקי' ור"י דפליגי דוקא בחמי טברי' הוא דפליגי ואם איתא אמאי פרט דוקא חמי טברי' דווקא הא בכל המימות שהן פסולים לנט"י בכלים לפלגו בת בירתא אלא ש"מ דווקא בחמי טבריא שאין פסולן ניכר הוא דגזר חזקיה והלכתא כוותיה וקאי כשיטת רשב"א וממילא רשב"א דפליג לא פליג אלא כה"ג והיינו בחמי טבריא שהוא מעין וכיון שכן שפיר אמר רשב"א אומר טובל בהן כל גופו אבל לא ידיו ורגליו דמעין לא נפסל בשתיית בהמה וכדכתיבנא והלכך אפילו בעודן חמין מותר לטבול ולנט"י אף שנצטננו אסורין ולטבילה כשירין הם ועמ"ש לקמן בזה:

שוב התבוננתי בספרים וראיתי שמ"ש הרא"ש בשמעתין והתוספות בד"ה מים שנפסלו וזבחים כ"ב ד"ה למעוטי טיט וסוכה י"ט ב' ד"ה טיט דמים שהם מלוחים וסרוחים שנפסלו משתית בהמה בקרקע כשירים לטבילה ובנפסלו ע"י טיט הנרוק אף לטבילה פסולים אי אין פרה שוחה ושותה מהן כמבואר בזבחים ס"ב והוא שיעורא דתנן במתני' דמקוואות פ"ב משנה יו"ד וכמ"ש הר"ש שם בפי' המשניות והתוספות סוכה ד"ה טיט כו' ואני ההדיוט הכותב לא זכיתי להבין דבריהם הקדושים דוודאי יש לומר דמים המעורבין עם טיט אף שנפסל משתית בהמה כל שיש מ' סאה במים לבד כשירים לטבילה כמתני' דמס' ידים מ"ג מים שנפסלו משתית בהמה וסתמא קתני כו' בקרקע כשירין בכלים פסולין לשי' וההיא מתני' דפ"ב משנה יו"ד מיירי דאין במים שיעור מ' סאה אלא עם השלמת טיט הנרוק ומש"ה כשאין פרה שוחה ושותה מטיט המעורב עם מים אין הטיט מצטרף עם המים להשלים השיעור מ' סאה וכשהוא רך כ"כ שפרה שוחה ושותה ממנו מצטרף להשלים השיעור וביאר לנו במתני' שם בפ"ב מ"ו דאם מים צפין ע"ג מטבילין בו אף במקום הטיט ואין מים צפין ע"ג איצטרופי מצטרף הארבעים סאה אף הטיט אלא שאין טובלין בו לבדו כמ"ש הכ"מ בב"י סימן ר"א על דברי הר"מ בהלכות מקוואות פ"ח יע"ש היטב וכל זה אם פרה שוחה ושותה מהן דזה שיעורא שהקנה יורה מאליו או שאר שיעורים המוזכרים שם במשנה בפ"ב מ"י אבל אם אין שוחה ושותה מהן הטיט אין מצטרף להשלים השיעור אלא במים גופא צריך מ' סאה והמעיין בכ"מ פ"ח דמקוואות ובש"ע סימן ר"א סל"ב יראה כמ"ש כאן שסיים דאם אין בו מ' סאה אלא עם הטיט יע"ש ובזה אתיין דברי הר"מ דפ"ו מהל' ברכות ופ"ז וח' מהל' מקוואות על נכון וגם הכ"מ א"ש במ"ש דחמי טבריה דאיהו לשיטתיה יע"ש בפ"ו מהל' ברכות ובר"ח סל"ג יע"ש בזה:

וראיתי להטורי זהב בא"ח סימן ק"ס שתמה על מ"ש הטור וש"ע דנשתנו מראיתן מחמת עצמן דפסולין דמנלן ואי דחד דינא אית להו להא במקוה דפסולין בשינוי מראה ואפ"ה מחמת עצמן כשירין כמבואר בי"ד סימן ר"א (ס' כ"ז) עכ"ל ואני תמה על עצמי שאין אני רואה בכאן קושיא כלל דבמקוה אין שינוי פוסל מחמת צבע ומחמת מקומן אלא יין וחלב ומי פירות כמ"ש באורך ומבואר הוא ומש"ה בנשתנו מחמת עצמן פשיטא שהם כשירים משום דלית ביה ממשא כמו מימי הצבע וצבע עצמן משא"כ בנט"י דפסולין מחמת צבע או מחמת מקומן ה"ה דפסולין מחמת עצמן דמ"ש והכ"מ כתב בספ"ז דמקוואות על מ"ש הר"מ ז"ל מקוה שנשתנה מחמת עצמן דכשר נלמוד הוא במדיח סלי זיתים וענבים ובב"י סימן ר"א כתב על דברי הר"מ אלו דלמד מק"ו מסלי זיתים וענבים והדין עמו דקל וחומר הוא אם נשתנו מחמת צבע או מימי צבע כל שכן מחמת עצמן הרי דלא למד אלא מק"ו א"כ ה"ה בנט"י דפסולין במימי צבע או צבע וכדומה ה"ה דפסולין במחמת עצמן דליכא ק"ו דהדיח סלי זיתים אף דלא נשתנו מראיתן פסול לדעת הש"ע דלא כר"ש אליבא דלבוש והבאתיו לעיל ודע עוד דבמקוה אם נשתנו מחמת מקומן כשירין ונלמוד מדין צבע ואיני יודע למה כתב הר"מ מחמת עצמן אבל מה שהביא המ"א ראיה מפ"ט דפרה הי"ג והא במתני' דפרה פ"ח מי"א דבמי חטאת שנשתנו מחמת עצמן כשירים זה ראיה נכונה ודברי ט"ז צ"ע:

סוף דבר הכל נשמע דהד' דברים שחשב הר"מ בפ"ו מה"ב דפוסלין לנט"י למקוה יש מהן שפוסלין במקצת ויש מהן שאין פוסלין כלל הנה השינוי ומראה פוסל במקצת כמו יין וחלב ומי פירות ושינוי מראה מחמת צבע או מימי צבע ומחמת מקומן ומחמת עצמן אין פוסלין המקוה ולנט"י פסולין וגילוי בנט"י פוסלין ולמקוה כשירין או שיש מ' סאה ובטל האי במעוטו או במעין כ"ש כמו שהתבאר לעיל ועשית מלאכה אין פוסל במקוה וכ"ש הוא אם נאמר טעמא מפני שינוי מראה ואף אם נאמר טעמא שהן שופכין במחוברין לא עשה שופכין ומשנה שלימה שנינו במס' ידים ובמקוואות והבאתיו לעיל סלי זיתים יע"ש ולנט"י פוסלי' ושתפסול מחמת שתית בהמה בזה אם עצורין מחמת טיט לדעת הרי"ף ורא"ש ותוס' פסולי' אף במקוה ולדעתם הוא מה ששנוי במים פ"ב דבמקוואות פלוגתא דר"א ור"י בטיט הנרוק והוא שיעור' דפרה שוחה ושותה מהן והוא מ"ש בזבחים ובסוכה אילימא למעוטי טיט הנרוק כו' כ"ש לנט"י דפסולין ואם מלוחים וסרוחים לנט"י פסולים ולמקוה כשירין וזהו ששנינו במס' ידים פ"ק מ"ג מים שנפסלו משתית בהמה לנט"י פסולים בקרקע כשירים וכבר כתבנו מה שיש לישא וליתן בדבר זה אליבא דר"מ ז"ל ולומר דההיא דזבחים לענין שיהא הטיט גופא משלים למ' סאה ולרביעית הוא דבעינן שיהא שוחה ושותה הא ביש מ' סאה במים בקרקע כשירין ולנט"י פסולין והיינו מתני' דידים ומתני' דפ"ב דמקוואות לענין שהטיט גופא משלים למ' סאה ולטבול בטיט גופא צריך שהמים צפין ע"ג ואם לאו אין מטבילין אלא במים והטיט משלים ומ"מ בכה"ג בעינן שוחה ושותה הא ביש מ' סאה במים לא בעינן שוחה ושותה מהן כדכתיבנא לעיל:

עוד זאת אדרוש דמים שיש שינוי מראה דכשירים למקוה ופסולים לנט"י כגון צבע ומימיו וכדומה כמ"ש לעיל והא משנה שנויה בפ"ק דידים מ"ג אלא שהרא"ה הביאו הב"י בא"ח סימן ק"ס והלבוש ג"כ שם דילפינן מכיור שהכהן היה מקדש ידיו ורגליו ממנו ומש"ה בעינן כלי דוקא דומיא דכיור ה"ה לענין מראיתן דהתם מסתברא דכתיב מים יתירא עכ"ל הנה אומר אני שמדברי רבינו ז"ל אינו נראה כן שהרי הר"מ ז"ל בהל' ביאת מקדש פ"ה הי"ב כ' כל המימות כשירין לקידוש כו' ובלבד שלא ישתנו מראיהן אלא יהיו כמים הכשירים לטבילה ומדכתב כמים הכשירים לטבילה ובטבילה מי צבע אין פוסלין ה"ה בכיור אין פוסלין והא דלא אמר בזבחים למעוטי מי צבע דכ' המשלים משמע אבל מקוה שלם לא ובנשתנו מי צבע אפילו כל המקוה כך כשירין ואפשר דראייתו מדאמר ר"ל זבחי' כ"ב א' מי מקום כשירין למי כיור משמע דשווין המה דכל מה שכשר למקו' כשר לכיור וכיון שכן נט"י לאו מכיור ילפינן לה וכדכתיבנ':

הן אמת שראיתי להמ"ל שהראה מקום לתו' סוטה י"ז ב' ולפ"ז דמקוואות ועיינתי בתו' דסוטה ט"ז ע"ב ד"ה ומה מים שכתבו תימא דמאחר דמי כיור הן ומי כיור כשירין כמי מקוה ומי מקוה שנשתנו מראיהן כשירין כדתנן פ"ז דמקוואות דמי צבע אין פוסלין עכ"ל רצונם לומר דמדאמר ר"ל מי מקוה למי כיור כשירין כמ"ש אלמא דכשירין בנשתנו מראיהן מחמת צבע וכדומה וא"כ ברתא כמו הכלי אמאי פסול כו' וזה כדברי הר"מ בכאן ויין הוא דפסול כדכתיבנא בכאן ועיין גיטין י"ט פ"י דיו קומוס יע"ש פירושו ובשבת ובמגילה י"ח יע"ש:

עוד אודיע לך שמ"ש הר"מ בפ"ו מה"ב הז"ח דנשתנו מראיהן מחמת מקומן או נפל לתוכן בין בכלים ובקרקע פסולין ובה"ח ביאר מים שהדיח בהן שאובין כו' הרי דבהלכה ח' ביאר שאובין דוקא וזה פירושו בין בקרקע ובהלכה ז' כתב סתמא בין בכלים ובין בקרקע אל תטעה לומר דבקרקע פסולין למקוה בנשתנו ע"י ד"א משמע אף ע"י צבע וכן מ"ש מחמת מקומן דז"א דבמקוה כשירים אם לא בנפלו יין ומי פירות אלא דמ"ש בקרקעות פירושו שהן תלושין והן לעת הזאת בקרקעות כו' כמו הדיח ועשה מלאכה דסיפא דקרקע פירושו על שאובין ה"ה ברישא ולא ידענא לאיזה צורך השמיענו בקרקע דמ"ש דלהר"מ פסולין להטביל ידים בשאובין וע"כ ליטול מהם בכלי ובשלמא בסיפא לומר דאף שהיו המים בקרקע ה"א דלא עשה שופכין קמ"ל כיון דפ"א היו תלושין הוה שופכין משא"כ ברישא לא ידעתי מה חידושא אית ביה ואפשר דל"ת דוקא בכלים שנפל לתוכן צבע דבטלן מתורת מים אבל בקרקע אף שנטל לכלי לא בטל מתורת מים קמ"ל דפסולין ועיין באלי' זוטא שהביא דברי הר"מ ז"ל בין כלים ובין קרקע ולא הוה לסתום אלא שבתחלה הביא דברי הב"ח יע"ש ועיין בט"ז ומ"א בסי' ק"י ובהל' סוטה בר"מ פ"ג ובמ"ש הכ"מ שם במ"ש בסוטה ט"ו אמר רבא ל"ש ועתה אתחיל בפירוש הלכה הזאת ובביאור הסוגיא בעזה"י:

במרא חמי האור חזקיה אמר אין נוטלין לידים ור"י אמר נוטלין ופירש"י דחזקיה פליג על ברייתא דלעיל ומה שהביאו לרש"י לזה הוא כמ"ש היש"ש בסימן י"א וכן כתב הסמ"ג דכל גדולי גליל עושין כן ע"כ באין היד סולדת דאי ביד סולדת מי הוא שוטה לכוות ידיו במים אלא באין יד סולדת בהן ואפ"ה פליג חזקיה ואמר דאין נוטלין וע"כ פליג אבריית' דלעיל עכ"ל והנה היד סולדת אפשר שאין היד נכוית בהן אלא שיעורו כמו שכריסו של תינוק נכוית בו ועיין במ"א, קפ"א לענין מים אחרונים יע"ש וא"כ אין ראיה מגדולי גליל ודע דרש"י פי' לעיל דבר מן שהיד סולדת בהן אין נוטלין לל"ק הוא שהיד נכוית בהן ובטלם מתורת מים ולא פירוש דאין ראוין לשתית בהמה דמדכתב שהיד נכוית בהן ודאי אין ראוין לשתית בהמה ואפשר אף בציננו אח"כ פסולין לל"ק דהואיל ונשתנו מתורת מראית מים פ"א ומיהו אכתי אמאי לא פי' הואיל ופ"א לא היו ראוין לשתית בהמה ועוד דאי בציננו אח"כ נמי פסולין אכתי אין הכרע דחזקיה פליג על ברייתא דאימא דמיירי בהיד סולדת בהן ור"י דשאל לכל גדולי גליל ועושין היינו בנצטננו אח"כ והיו מפונקים וחממו המים לפעמים עד שהיס"ב והניחו עד שיהיו פושרין אלא ש"מ דכל שנצטננו בודאי כשירים לכ"ע ועיין מ"ש לקמן גבי חמי טבריה בשם הל"מ. והלכה כר"י אף דחזקיה היה רביה דר"י כמ"ש הרא"ש אח"כ גבי חמי טבריה שאני הכ' דכל גדולי גליל היו עושין כן:

חמי טבריה חזקיה אמר אין נוטלין אבל מטבילין ור"י אמר אין מטבילין עכ"ל הגירסת רש"י ז"ל ומה שאמר חזקיה אין נוטלין אף דכ"ש הוא לדידיה מחמי האור דאין נוטלין אף אם נאמר דהיס"ב הא חמי טבריה נמי יס"ב ונכוית נמי והמבשל בשבת בחמי טבריה כו' ועיין בלח"מ פ"ו דברכות יע"ש היטב א"כ חמי טבריה שלא היה להם ש"ה אלא אגב דאמר מטבילין אמר אין נוטלין וכאלו אמר אף שאין נוטלין אפ"ה מטבילין דלא גזרינן בת בירתא אטו מנא ואם נאמר אף נצטננו פסולין כמו שאבאר בסמוך א"ש טפי דחמי אור בציננו כשירין וחמי טבריה כה"ג פסולין ועיין ב"י בסי' ק"ס בא"ח:

כתנאי מים שנפסלו כו' רשב"א כו' מ"ס גזרינן בת בירתא אטו מנא עכ"ל הא דפליגי חזקי' ור"י בחמי טברי' ולא בכל המימות דפסולים משתית בהמה כמו מלוחים ועכורים וסרוחים וכדומה כמו דפליגי באמת ת"ק ורשב"א אפשר לומר אה"נ דרשב"א לא פליג אלא בחמי טבריה שנצטננו שאז אין פסולם ניכר שאין מרים אלא שאין ראוין מחמת שהן חמין מתחלתן ולא דמי לחמי אור שלא היו להם ש"ה ומש"ה גזרינן בת בירתא אטו מנא משא"כ בשאר מימות דפסולן ניכר לא גזרינן גם לרשב"א וכה"ג כ' הכ"מ בפ"ו מהל' ברכות בדברי הר"מ ז"ל יע"ש ואם נאמר דפליגי בכל המימות דפסולין מחמת מלוחי' צ"ל הא דנקיט חמי טבריה דאף בציננו אסור דלא דמי לחמי האור ואם נאמר בציננו כשירין חמי טבריה לרש"י כמו שצידד הב"י בסי' ק"ס ואביא לשונו לקמן יקשה זאת ואפשר דנקיט לר"י דאי הוה נקיט בכל המימות ה"א דבחמי טבריא טובל בהן ידיו דליכא למגזר אטו מנא דבמנא גופא כשר לשיט' בחמי האור ולכך אשמעינן שאני חמי טברי' שלא היה להם ש"ה כמ"ש רש"י ז"ל ואם נאמר דבחמין שאין היס"ב פליגי חזקי' ור"י ומשמע דאם יס"ב אסור אף לר"י כמ"ש יש"ש וסמ"ג לשי' רש"י ע"כ לומר הא דנק' ח"ט לומר אף בנצטננו פסולין וב"י בסימן ק"ס נסתפק בדברי רש"י יע"ש היט' אבל גי' הרי"ף והרא"ש ור"ח ור"ש בפ"ק דטהרות הכין הוא חמי טברי' חזקי' אמר אין נוטלין לידים ור"י אמ' השתא כל גופו טובל ידיו ורגליו לא כ"ש ומוקי פלוגתייהו בבת בירת' והל' כחזקי' דרבי' דר"י הוה דאל"ה הוה למפסק כסת' משנ' דידים כת"ק דבקרקע כשירי' והיינו בת בירתא ועיין בר"ש שם דלגי' רש"י לחזקיה לא גזרי' ולר"י גזרי' וא"כ ר"י דלא כסתם משנ' יע"ש ולפי מ"ש לעיל לא קשיא דר"י אמר לך דע"כ לא פסלינן אלא בחמי טברי' שאין פסולן ניכר כמ"ש הכ"מ לדע' הר"מ ז"ל בפ"ו מהב"מ והבאתיו לעיל וא"כ מתני' איירי במלוחים וכדומ' דפסולן ניכר ורשב"א סבר אף כה"ג נמי גזרינן ומה דאמר כתנאי היינו וודאי חזקי' כתנאי אמרה וכת"ק דלרשב"א אף פסולן ניכר גזר ור"י ככ"ע גם לת"ק דע"כ לא גזר אלא בפסולן ניכר משא"כ בחמי טברי' ונאמר לרש"י דאף בציננו פסולין ועיין בכ"מ שכת' לפירוש הר"מ לגי' הרי"ף יע"ש:

וברש"י ד"ה חמי טבריא כו' איכא מ' סאה עכ"ל אבל בפחות לא דבטלוה לרביעית דמקוה אף לידים כמ"ש התו' ד"ה דפסקיני' אלא דקשיא לי חמי טבריא מעין הו מטהר בכ"ש כמ"ש הר"מ בפ"ט דמקוואות ועי' בי"ד סי' ר"א ואף לשיט' הרא"ש שקאי בשיטת ר"י דהיינו דוקא מחטין וצינורו' אבל אדם בעינן מ' סאה אבל לידים ליסגי כמו בכלי' דסגי בעולה על הידים בב"א וצריך לומר דסבירא לי' לרש"י דידים בעינן אף במעיין מ' סאה ועי' בא"ח ב"י בסי' קנ"ט בסופו שכ' להרא"ש יש להסתפק בדבר יע"ש ומה שמשך בבת בירתא ואין נפסק ממנו ודאי דינו כמעיין בזה:

ובד"ה דכ"ע אסור דכי תיקון רבנן נטילה לאו בחמין והני גריעי מחמי האור שלא היה ש"ה עכ"ל יש לראות למאן קאמר לה אי לחזקי' בחמי אור נמי הדין כן לדידיה ואי לר"י הא לא מכשיר התם אלא באין היס"ב אבל היס"ב אסור כמ"ש יש"ש וסמ"ג אליביה דרש"י דההיא דשאל ר"י את רב"ג ואמר כל גדולי גליל עושין כן היינו באין יס"ב וא"כ חמי טבריא ודאי יס"ב א"כ נמי נכוית כמ"ש הל"מ בפ"ו דברכות דהמבשל בחמי טבריא אלמא ראוין לבישול פשיטא דפוסלין וצ"ל דחמי אור כשנצטננו כשירין אף שהיו מתחלתן יס"ב ובחמי טבריא אסורין אף שציננו ולהכי אמר שאני חמי האור שהיו להם ש"ה מש"ה חזרו לכשרותן כשנצטננו משא"כ חמי טבריא והב"י נסתפק בדברי רש"י בסי' ק"ס אי ס"ל בצונן אי כשירין או לאו והוא לשיטתי' שפסק בש"ע בסימן ק"ס דחמי אור כשירין אף ביד נכוית בהן דלא כמהרש"ל ביש"ש ומ"ש רש"י דלא תיקן רבנן נטילה בחמין ולא פי' דאין ראוין לשתית בהמה אפשר דחדא מיניה נקיט. וז"ל הכ"מ בפ"ו מה"ב ע"כ לא אמר חזקיה אלא בחמי טבריא שאין פסולן ניכר שאין מרים אלא שפסולן היה שמתחלת ברייתן לא היו ראוין לשתיית בהמה מפני חומן עכ"ל והיינו לשתיית בהמה ואדם ע"י הדחק כמ"ש הר"י הביאו הב"י בסימן ק"ס יע"ש בזה ובד"ה דאסקיני' כו' חריץ קצר ואין מ' סאה ומחוברין למקוה עכ"ל דאי יש מ' סאה סובר דלא גזרינן אטו מנא דהא רואה שמקוה הוא ואי אין מחוברין לא עלתה לו טבילה דבעינן מ' סאה לשיטתי' ויש מי שפירש אפי' במ' סאה כל דפסקיני' בבת ברתא ועיין ברשב"א ובד"ה בתוספות דפסקיני' והא דאמרינן כו' דאי הוה מ' לא גזרינן ומש"ה הוצרכו לומר לענין ידים לא גזרו א"נ במחוברין למקוה כפירש"י:

ובתו' ד"ה מים שנפסלו כו' ואגב ריהטא לא עיין כאן וכן השיגו לרש"י בזבחים יע"ש דאין לומר דמ"ש בין בכלים ובין קרקע פסולים היינו בת בירתא דאין ענינו לשם דבמי מקוה הראוין לטבילת גופו והתם ודאי לא גזרינן בת בירתא דהכל יודעין שאין טובלים בכלים וכבר היה מקום ליישב דברי רש"י בזבחים במ"ש לעיל באורך אלא שלא ראיתי להאריך:

גמרא סבור מיניה חובה הוא דליכא הא מצוה איכא עכ"ל הקשה הריטב"א דא"כ מה איכא בין ראשונים דג"כ ליכא אלא מצוה ותי' דבפת חובה מדאורייתא מדר"א ב"ע עכ"ל וכן פירש"י ד"ה רבא אמר דאורייתא מצוה היא כר"א ב"ע דלא כמ"ש התו' ד"ה מצוה כו' דאסמכתא היא ולפירש"י קשיא מה פריך לעיל על הא דאמרינן מים ראשונים מצוה מהא דתניא מים ראשונים חובה דלמא ההיא ר"א ב"ע הוה דמן התורה הוא מידיו לא שטף ומש"ה קרי ליה חובה כו' יע"ש:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה