ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף קה:
גמרא א"ר נחמן ל"ש אלא בין תבשיל לתבשיל אבל בין תבשיל לגבינה חובה הא דקרי ליה חובה אף שהוא מצוה נמי מה"ט דלעיל דלגבי רשות חובה קרי ליה ומשום דאמר אמצעים רשות קאמר בין תבשיל של בשר לגבינה חובה ואי בעי ברוכי אמים אמצעים עי' בר"ן כאן בשמעתין ובא"ח קע"ג ובי"ד פ"ט אבאר:
ובתו' ד"ה ל"ש אלא בין תבשיל לתבשיל אומר רבינו שמואל כו' דבין תבשיל לגבינה שלאחריו אסור כדאמר כו' ולא ניחא ליה לחלק בין בשר ממש ובין תבשיל שנתבשל עם בשר אלא דשווין המה וא"כ ע"כ ר"א לא אשמעינן אלא שיש חובה במים אמצעים אבל לא נקיט סידרא דגבינה ואח"כ תבשיל של בשר מיירי ומיני' בין תבשיל לתבשיל רשות בשניהם של בשר או של חלב מיירי דב"א בשר חובה מיהא איכא וגם איסורא נמי באכל בשר תחילה דלדידיה אין חילוק בין בשר ממש לתבשיל של בשר ודע דאפשר היה לומר דהוכחת ר"ש דע"כ אין חילוק דאי ר"נ תבשיל של בשר ואח"כ גבינה אמר דחובה ליטול ידים וה"ה קינוח הפה דצריך וא"כ יקשה מה מקשה לעיל לר"י בריה דר"מ מאגרא דלמא אגרא אמר עוף וגבינה אבל בשר וגבינה לא ואי מה דמזכיר אגרא קינוח והדחה ר"ל דל"ת נהי דהמתנה שש א"צ מ"מ אפשר דבעי הנך תרתי כמו בין תבשיל של בשר ואח"כ גבינה קמ"ל דלא אלא ש"מ דליכא שום גוונא לחלק דצריכין הנך תרתי כ"א בגבינה ואח"כ בשר ומש"ה אקשי ליה מאגרא דאי לאפוקי בשר ואח"כ גבינה לא מהני הך הכי ואי בין תבשיל של בשר לגבינה נמי לא מהני אלא ש"מ כו' ובאמת יש להקשות לפי מה שכתבו בסוף דבריהם ויתכן פי' זה אף למאן דאוסר גבינה אחר בשר בנטילה וקנוח עכ"ל והיינו דיש חילוק בין בשר ממש לבין תבשיל של בשר א"כ יקשה מנלן למידק מדברי אגרא כלום וכקושית מהר"מ מלובלין ז"ל או קושית הלח"מ דלמא בחדא סגי בגבינה ואח"כ בשר והא דמזכיר הך תרי משום דל"ת דנהי דנאכל באפיקורן זה דלא דמי לבשר ואח"כ גבינה דבעי סעודה אחרינא מ"מ ליבעי נט"י וקינוח כמו ק תבשיל של בשר לגבינה אלא דנאכל לגמרי באפיקורן אלא ש"מ דאין חילוק וצ"ל דלפי מה שסיימו התוס' כאן צ"ל דקושית התו' מאגרא הוא כמ"ש הרמב"ן דאם איתא לאשמעינן בדאורייתא גבינה ואח"כ בשר כו' או כמ"ש הת"ח מדאמר נאכלין משמע גם העוף נאכל באפיקור' ולאשמעינן הא בשר אחר גבינה לא וכבר כתבנו מזה לעיל באורך יעוין שם היטב ואין להאריך:
בא"ד ומפרש ר"ת בין תבשיל של בשר לתבשיל של גבינה רשות ובין תבשיל של בשר לגבינה חובה עכ"ל רבותא אשמעינן אף שאין הבשר בעין כיון שהגבינה בעין בעי קינוח ונט"י ומהכא, אין ראיה דבשר ואח"כ גבינה מותר ע"י קינוח והדחה דשאני הכ' דאין אוכל הבשר אלא תבשיל של בשר ומש"ה סגי בנט"י וה"ה דבעי קינוח דהא לר"ת ע"כ שיש חילוק דבין תבשיל לתבשיל רשות והיינו בין בשר לחלב ומה שהוכרח רש"י לפרש כן כבר הארכנו לעיל באורך ובי"ד אבאר עוד בעזה"י גמ' מפני מה אמרו מים אחרונים חובה שמלח סדומית כו' ולקמן אמרינן מים אחרונים הוציאו אשה מבעלה ועיין ברי"ף דמש"ה מים אחרונים חובה ואפשר דמ"מ נ"מ במ"ש מלח סדומית יש דבמחנה חייבין במים אחרונים משום סכנה ואלו משום שהוציאו אשה מבעלה אפשר דלא היו חייבין במחנה במים אחרונים וענין מלח סדומית עיין בר"מ ז"ל הל' ברכות פ"ז שר"ל שטבע של מלח חזק ורע וע"ש כך נקרא מלח סדומית ועיין מגדול עוז שכתב וזה שלא כדברי התוס' כאן בד"ה מים ועיין בא"ד יע"ש:
כל מלחא מאי פי' פשיטא דצריך ליטול ידים ועיין ר"מ ה"ב גי' אחרת או כייל שאכל מלח:
ע"ש אמר אביי מריש ה"א כו' משו' דשריא רוח רעה ונ"מ להזהר שלא יעברו ב"א עליו ומריש ה"א שמא יארע קלקלה ואין נ"מ בין מהדר ובין תוך ד"א ואמר משום סכנה ובתנאים המוזכרים דהיינו דלא מהדר כו' וכן כולם אשמעינן דלאו משום מיאוס אלא משום סכנה ולהזהר מהם וכתב יש"ש בסימן י"ב בפירקין אף שיש חרם מקדמונים שלא לעשות ולסמוך על רפואת התלמוד שלא להוציא לעז על הקדמונים ולא ידעו שהדורות והעתי' משתנים אעפ"י כן מה שיש למיחש מהזיקות וכשפים שבגופו למיחש מיבעי וכן ראוי לנהוג ועיין בש"ע י"ד סימן קי"ז ובפר"ח שם ובי"ד אכתוב מזה בעזה"י:
וברש"י ד"ה אמרו אינהו מילתא אף הם היו בקיאין בדבר כו' ואיכא דאמרו שאמרו שם ולא מוכחא מלתא עכ"ל לפי' ראשון שהיו עושין כישוף להציל עצמם משמע דשרי לעשות כישוף כה"ג ולא אסרה תורה אלא להתעסק ולהאמין בדברי הבאי והבל אסור אבל ללמוד להבין מותר והיינו דסנהדרין למדו כישוף וכן כתב יש"ש סי"ג כאן וי"א דאסור ולכך פירשו דאמרו שם ואפשר דכ"ע מודים דשרי והא דפי' דאמרו שם משום דגנאי היה להם להשתמש בכישוף אם היה אפשר ע"י ד"א ע"י שם ומ"ש רש"י ולא מוכחא מלתא ר"ל אין הכרע מן הגמ' איזה פי' נכון ועוד י"ל דמלת אמרו הם מלתא משמע כפי' ראשון דומיא דאמרה איהי מילתא ועיין ברש"י בשבת פ"א ע"ב פירש"י אמרו אינהו מלתא ע"י שם טהרה:
גמרא אמרה מאי איעבד לכו דלא מקנח בחספא הא וודאי הא דאמרינן דקשה לכשפים הפי' מאן דעביד הא יכול לעשות לו כשפים ואם לאו אין מזיק לו הכישוף אלא דאיכא למימר דבגופו אין יכולין לעשות לו ולא כההיא ארבא שהרי אסרתה לארבא ואינהו היו יכולין לבטל כישוף ומ"מ אמרה מאי איעבד לכו דאי לאו דנזהרין היו מדברים ההמה לא היה מהני הלחש שלכם להסיר הכישוף הזה ואף אי אמרי' ע"י שם מ"מ כשפים מכחישין כו' כדאמר לעיל בפ"ק ט' ב' גבי ר' פנחס בן יאיר ועוף אפשר לומר דמטרוניתא לא הוה ידעה דאינהו אמרה מילתא וסברה דמעצמה שרייה ספינתא ומש"ה אמרה מאי איעבוד לכו כו' ובאמת דשאני הכא דלא היה בגוף האדם כמ"ש מהרש"א ז"ל ומש"ה אי לאו דאמרי אינהו מלתא לא שרייה לארבה ומ"מ למידין מדברי מטרונית' דמי שנזהר מדברים אלו אין כישוף שולט בגופו של אדם ועי' מהרש"א ועי' רש"י ד"ה לכשפים אין נוחין לחול עליו: