אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף קה.

דף קד:

רש"י ד"ה ולא מדיח במים שהקינוח יפה עכ"ל מפירש"י נראה בהדיא דהך הדחה המוזכרת כאן הדחת פה דאי נט"י לא שייך דקינוח עדיף דלא שייך זה לזה כלל אלא תרווייהו בפה וב"ש סברי דזה עדיף לעשות כו' וגם התו' מודים לזה בד"ה אילימ' דהך הדחה היינו פה מדכתבו דהדחה עדיף יע"ש אבל יש מפרשים והוא דעת הר"מ ז"ל ושאר פוסקים דמדיח היינו נט"י ואמר אילימא דב"ש קינוח ולא בעי נט"י א"כ ר"ז כב"ש ומסיק מר אמר חדא כו' והא ודאי דתרוויהו בעי' כדאמר אגרא עוף וגבינה לא בעי הנך תרתי אבל בשר וגבינה בעינן הנך תרתי קינוח ונט"י וכמ"ש לעיל:

ובד"ה ב"ה כו' דלא סגי ליה בקינוח כו' הא דהוצרך לזה לומר דפליגי הסברות הפוכות לבית שמאי קינוח עדיף ולבית הלל הדחה עדיף תרוייהו סברי קינוח עדיף דא"כ מה פריך מר"ז דאיהו נמי כב"ה מר שאם רוצה להחמיר ולעשות קינוח או שאין לו מים לדחות פיו אין קינוח אלא בפת כו' אלא ר"ז דאמר כב"ש והתו' הקשו ע"ז ד"ה אילימא מנלן להקשות אימא דאה"נ דלב"ה הדחה סגי וכ"ש קינוח ומש"ה עכ"פ פירש"י דלב"ה הדחה עדיף ולא מהני קינוח ופריך ר"ז כב"ש:

ובתו' אילימא כ"ש כו' דלא הוה למימר ולא בעי מקנח כו' ועוד כו' וב"ה סברי דאף בהדחה לחוד סגי כמו בקינוח עכ"ל ר"ל דלשון ולא בעי ודאי אינו מדוקדק דהא לא סגי לב"ש במדיח דקינוח עדיף אלא הוה למימר מקנח ולא מדיח דתרווייהו נכללו בו חדא דוקא קינוח ועוד דא"צ הדחה כו' ועוד דאמאי לא דכ"ע קינוח עדיף וב"ש סברי דוקא קינוח וב"ה סברי אף מדיח סגי ור"ז היכא דרוצה לעשות קינוח קאמר דאינו אלא בפת ומ"ש, התו' לב"ש קינוח עדיף הוא לאו דוקא דגם לב"ש קינוח עדיף אלא דמדיח לחוד סגי או דלב"ש עדיף ולב"ה שוין המה אבל אין צורך לזה אלא כמ"ש מקודם:

בא"ד לכן נראה דעדיף הדחה מקינוח כו' איידי כו' ר"ל דבית שמאי לא בעי הדחה דעדיפא אלא בקינוח לחוד סגי ובית הלל סברי בעי הדחה ולא סגי בקינוח לחוד וגם אין לומר דנקיט ולא בעי דבמדיח סגי דמהיכא תיתי לומר דבעינן תרווייהו והא לב"ש בקינוח דגרע סגי אלא איידי והוה מצי למפרך דהוה מקולי ב"ש וחומרי ב"ה דלב"ה דוקא מדיח ולב"ש בקינוח סגי לחוד:

בא"ד ולא מצי לשנויי דב"ש תרתי בעי וב"ה סברי סגי או קינוח או מדיח דא"כ הל"ל קינוח דגרע ממדיח עכ"ל דאין לומר דלמא ב"ש סברי תרתי בעי' קינוח והדחה וב"ה סברי מדיח לחוד סגי ולא קינוח דא"כ אכתי לא הועיל בתירוצו כלום דלר' זירא דאמר כב"ש דלב"ה קינוח לא מעלה ולא מוריד ובמדיח לחוד סגי אלא ע"כ דבחדא מינייהו סגי וא"כ ליתני מקנח דגרע טפי ממדיח וכ"ש מדיח וקשיא לי לפ"ז מה כתבו התו' דה"מ למפרך דהוה מקולי ב"ש וחומרי ב"ה הא צריך לפירכא דר"ז דאי לאו דר"ז הייתי אומר דב"ש תרתי בעי וב"ה דוקא מדיח דעדיף ולא קינוח דהשתא ב"ה לקולא וב"ש לחומרא ולכך הוצרך להקשות מר"ז דאמר כב"ש ותו ליכא למימר כמ"ש דאכתי הוה ר"ז כב"ש כמ"ש ודוחק לומ' דה"ק דהוה לי' למיפרך הך פירכא נמי דהוה מקולי ב"ש וחומרי ב"ה דמ"ש אלא דאית ליה פירכא אחריתא לא משמע כך ועי' בריטב"א שכ' וז"ל לכך פי' דהדחת פה עדיף כו' ובדין הוא דלפרוך מקולי ב"ש אלא דפירכא דר"ז כבית שמאי עדיפא יע"ש בזה:

בד"ה אלא מקנח וה"ה למדיח תרווייהו בעינן וכן פי ר"ח עכ"ל כונתם מבואר דכתבו לעיל בד"ה אילימא דאי ב"ה בחדא סגי ר"ל רבותא טפי דקינוח סגי וכ"ש הדחה דעדיף לשיטתם ועי' מהרש"א ז"ל וברא"ש וכ' עוד מהרש"א ז"ל לשיטת רש"י מי הכרי' דתרתי בעינן ומהר"מ תי' דא"כ לב"ש לא הוה למנקט קינוח דעדיף אלא הדחה דגרע וה"ה לב"ה עכ"ל מ"ש לב"ש אין דומ' למ"ש הרא"ש ז"ל דב"ש אמרי מקנח וב"ה אמרי אפי' מדיח הוה להו לאשמעינן משא"כ לתוס' דב"ש הקדימו דבריהם לב"ה וא"כ ב"ה למה להו להשמיענו כלל הדחה ויש לעיין דאפשר דב"ה אמרו בתחלה וענוים היו והקדימו דברי ב"ש בגרסתן קודם לדבריהם כמו דאמרינן בכמה מקומות ומ"מ יפה הקשה מהרש"א ז"ל במ"ש דאפשר דאיכא למימר דקנוח עדיף ירצה בזה לשיטת רש"י אין הכרע איזה מהן עדיף דהא בהמקשה פי' דב"ש וב"ה פליגי איזה מהן עדיף וכיון שכן אימא דתרווייהו כי הדדי נינהו נמי ומר הזכיר זה דמהני ומר הזכיר זה דמהני דשניהם שוין. ומנלן דאחד מהן עדיף מחבריה והקשה שפיר מנלן דבעינן תרווייהו קינוח והדחה:

במרא אמר רב חסדא אכל בשר כו' אלא כמה ישהה בין גבינה לבשר כו' כך שהיה להר"מ דוקא שהיה ובין גבינה שאל לו כמה שהה והשיב לו דא"צ כלום ולר"ת כבר פרשנו דאיירי בלא קנוח כו' וראיתי להרשב"א בחדושיו שכ' וז"ל בד"ה נמצא פסק הלכה ועוד נראה דע"כ ר"א דבעי מר"י בשנטל ידיו וקינוח הפה מיירי דאי לא לא הוה אמר ר"י ולא כלום דלכ"ע צריך נט"י אלא ע"כ כמה ישהה אפילו לאחר נט"י בין גבינה לבשר אפ"ה בין בשר לגבינ' אסור עכ"ל יש להקשות דמנא ליה זאת אימא ר"א מר"י שאל בלא קינוח הפה ואמר ליה בלא כלום ופריך בין בשר לגבינה אסור דזהו החילוק שביניהם כו' אלא דא"כ תיקשי ליה מברייתא דב"ש דקתני מדיח ומקנח והיינו קינוח הפה ומשמע דב"ה תרווייהו בעי וכדמסיק ור"ז דאמר אין קינוח הפה אלא בפת ועכ"פ בין בשר לגבינה בעינן מיהת הכין אלא ע"כ דר"א מר"י בנט"י הוא דקבעי ליה וקינוח לא הזכיר לו כלום או דבעי ליה קינוח ונט"י ואפ"ה בין בשר לגבינה אסור וזהו הראי' מוכרחת שלו וכבר כתבנו בישוב הדבר ההיא לעיל באורך יע"ש בעזה"י:

ע"ש אמר ליה רב אחא בר יוסף לר"ח בשר שבין השינים מהו קרי עליה הבשר עודנו בין שיניהם עי' ביש"ש בפירקין ובמהר"מ מלובלין ובפר"ח שהקשו כולם דמה מקשה ליה בשר בין השינים מהו לפי' הר"מ דעיקר דצריך המתנ' הוא משום בשר שבין השינים א"כ מה מיבעי ליה וע"ש מה שתי' ובי"ד אכתוב חזה:

ובתוספות ד"ה בסעודה אחרינא אכילנא לאו בסעודה כו' עד כאן לשונו כבר כתבנו בתוספות ד"ה עוף וגבינה והארכנו שם בעזה"י אמנם ראיתי כי צריך לתוספות ביאור וזה שיטה חמישית שכתבו התוספות כאן בהקדם דלמאן דאית ליה דצריך המתנה שש שעות בין בשר לגבינה א"צ כלל קינוח ונט"י כיון דהמתין שש וא"צ ראיה לזה והריטב"א בפי' כת' כן וזה לשונו בד"ה בשר של בין השינים נמצא פסקן של דברים שאם אכל בשר לסעודה אחרת מותר לאכול בלא קנוח וה"ה בלא נט"י אלא שאם מצא בשר בין השינים צריך לקנח וזה מוזכר בש"ע ומ"מ נט"י לא מוזכר כ"א בגבינה ואח"כ בשר הוא דמשכחת לה ולא בע"א ולשיטה זו שמביאין התו' כאן והוא שיטת ר"י וראבי"ה המוזכרת בהגהת אשר"י בפירקין ובמרדכי והביאו הב"י ובש"ע דכיון שסילק ובירך ברכת המזון הוה מסעודה לסעודה אלא דכת' בש"ע דצריך הדחה וקינוח הפה והדין עמו כיון דלא שהה כלל בוודאי מה מהני סילק ובירך ברכת המזון ולא גרע מבשר אחר גבינה דצריך נט"י וקינוח הפה. ולפ"ז בשר ואחריו גבינה די בהנך תרתי קינוח ונט"י וסילוק סעוד' וברכת המזון כמבואר בפוסקים ובשר אחר גבינה די בהך תרתי קינוח ומדיח ומעתה קשיא וודאי מה אקשי ליה לר"י בריה דר"מ מברייתא דאגרא דאמר עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא דלמא אה"נ דבשר וגבינה צריך סעודה אחרת דהיינו ברכת המזון אבל גבינה ואח"כ בשר א"צ כלל וברייתא דב"ש וב"ה מיירי בשר ואח"כ גבינה כמו לר"ת דאה"נ דאפילו סילק ובירך ברכת המזון צריך הנך תרתי קינוח ונט"י והא דלא הזכירו בית שמאי ובית הלל מסעוד' אחריתא דהכא נמי דלא הזכירו בדבריהם נטילת ידים לפירש"י ותו' דמדיח היינו הדחת פה אלא דנקטו במה דצריך לעשות בפה וה"ה דמצי איירי בשר ואח"כ גבינה לשיטה זו ועוד מברייתא דאגר' אין קושיא והם אמרו ליה מאגרא דאין לומר השתא כמ"ש הרמב"ן דאם איתא דלא הוזכר כלל נטילת ידים וקינוח הפה למה מזכיר אגרא הנך תרתי דהא לשיטה זו איתא להנך תרתי בשר ואח"כ גבינה דצריך סעודה אחריתא וקינוח והדחה וקאמר אגר' דל"ת עוף אפיקורן שלו דא"צ סעודה אחריתא אלא אף נט"י וקינוח א"צ וצריך לומר כמ"ש הרמב"ן ז"ל דאם איתא דיש דאורייתא דנאכל באפיקורן הוה לאשמעינן רבותא טפי בגבינה ואח"כ בשר ונאמר דאין הכי נמי לשיטה זו גבינה ואחר כך בשר חדא מינייהו סגי דהיינו נט"י לחוד ור"י בריה דר"מ לא עביד כלום ומש"ה איקשי ליה מאגרא דמשמע ע"כ דחדא מיהת בעינן. או דנאמר לשיטה זו כמ"ש הת"ח ז"ל דנאכלין באפיקורן משמע ששניהן נאכלין באפיקורן מדלא אמר נאכל באפיקורן כו' דגבינ' הוא דנאכל באפיקורן יע"ש ורצה לומר דאגרא בא להשמיענו דעוף וגבינה נאכלין דגם עוף אחר גבינה נאכלין וכ"ש הוא אלא דבא לומר דווקא כה"ג דליכא דאורייתא אבל גבינה ובשר בהמה לא וחדא מיהת בעינן או דדייקינן מיניה לגמרי דמשמע הא בשר וגבינה קודם בעינן הנך תרתי ולא חיישינן לקושית הלח"מ דלמא בחדא סגי ונמצא לפי שיטה זו ברייתא דב"ש וב"ה מצי אמרי בין בשר ואח"כ גבינה או להיפך דבתרווייהו בעינן הנך תרי קינוח והדחה אלא בשר ואח"כ גבינה צריך ברכת המזון ג"כ כמ"ש מר עוקבא אנא בסעודה אחרינא אכיל וכמ"ש התו' כאן וגבינ' ואח"כ בשר א"צ ואכל בשר אסו' לאכול גבינ' עד סעוד' אחרינא אף ע"י קינוח ועיין במרדכי בפירקין שכתב דר"ת מיירי ביממא וזה כדעת מבוא השערים יע"ש היט' זהו מה שרצינו לבאר בכאן ועיין בי"ד סי' פ"ט בש"ך ופר"ח שכתבו דהמתין שעה א' א"צ קנוח ונט"י אלא ביום סילוק ובירך צריך כו' ועיין בהגהת מיימוני פ"ט דמ"א כתב שרש"י ור"ח ור"ת הצריכו קינוח והדחת פה יע"ש ואין הכרע אי קאי על הדחת פה וכבר כתבנו לעיל מזה שבש"ד של מהרש"ל מצאתי רש"י ור"ת וכן הוא בתו' ד"ה מקנח יע"ש היט' בזה:

גמרא אמר שמואל אנא להא מלתא חלא בר חמרא כו' הא דמייתי תלמודא הך מלתא להכא וגם שמואל דקרי עצמו חלא משמע שהיה עושה איסור בדבר כת' יש"ש סימן ה' דבא ללמדינו רוב הזהירות שלא יאבד ממונו ויצטרך לבריות ועיין בפא"ט בסימן ט' ג"כ מזה דת"ח צריך ליזהר שלא יאבד משלו ואם הוא עני וא"א להתפרנס אלא משל צבור ילמוד ויתפרנס משל צבור ואם אפשר להתפרנס משלו אשריו:

ובתוספות ד"ה מים ראשונים מצוה ואחרונים חובה בברכות דף נ"ב ב' כו' אסמכתא הוא כו' לפי שאין לנו מלח סדומית כו' אין חובה ולא מצוה עכ"ל אין רצונם לומר דהך דרשא דאלו דברים לא הוה מן התורה אלא אסמכתא דפשיטא דגם מים ראשונים הוה מדרבנן משום סרך תרומה כדמסיק לקמן וידים דהוה שניות הוא ג"כ מד"ס וגם במ"ש דשמן לא הוה חובה ומצוה מוכיח שאינו כן אלא כתבו זאת דל"ת דהך דרשא דברכות נהי דמדרבנן הוה מ"מ גזיר' חכמי' כך הוא ומצו' דרבנן הוא וכל מצו' דרבנן אסמכינהו אקרא ואפשר דהוה דאור' מלאו דלא תסור אלא לענין מלקות אין לוקין לכך כתבו דאינו כן דמים אחרונים לאו משום דמצוה לשמוע דברי חכמים אלא משום שמירת גופו צריך מים אחרונים מפני מלח סדומית ואנו שאין לנו מלח סדומית בטלה הנטילה וא"כ ודאי לאו גזירת חכמים הוא אלא הודיעו לנו שיש לשמור א"ע ממלח סדומית ובזה לא שייך דאסמכינהו אקרא כו' דאינו לא מצוה וסייג וגדר כלל אלא במין הרפואות לשמור גופו של אדם ואפ"ה כתבו דהוה כעין אסמכתא ורצו בזה לאפוקי ממה שאומרים דמצוה דרבנן איכא במים אחרונים מפני שידים מזוהמות פסולות לברכה כמו דאמר התם בסוף אלו דברים והא דאמר טעמא מלח סדומית אף מי שאין מברך וידים מזוהמות נ"מ למי שאכל דבר שאין בו מלח כלל או דנ"מ דצריך לברך על רחיצת ידים על מים אחרונים דאסור לברך בה"מ בידים מזוהמו' ולכך כתבו דאינו כן דאנו שאין לנו מלח סדומית אין נוהגים במים אחרונים והא דאמר התם דמזוהם פסול לברכה היינו להם כו' ר"ל שהיה להם מלח סדומית והיה הדבר חובה הוה כמזוהם ואסור לברך בה"מ בלא מים אחרוני' אבל לדידן שאין מצוי מלח סדומי' אף שידיו מזוהמו' מתבשיל רשאי לברך בה"מ שאין מקפידין לרחוץ הידים לא חשיב מזוהם ומיהו. לאיסטניס הוה כמזוהם ואסור לברך ואפשר דבעי לברך על רחיצת ידים ועל זה סמכו בקושייתם לכאן מה לי מצוה או חובה ולהביא תי' בה"ג דראשונים צריכין ברכה ולא אחרונים והיינו לשיטתם דעיקר תקנה משום מלח סדומית ולא משום בהמ"ז דמזוהם פסול דא"כ גם באחרונים היה צריך ברכה ועיין ברא"ש ורשב"א פא"ד ועיין בת"ח מ"ש כאן:

גמרא אחרונים אין נוטלין אלא בצונן עכ"ל מים אמצעים דינן שוה למים אחרונים דאין נוטלין אלא בצונן דבעי לנקות הידים משיורי המאכל ומים חמין מזהמין הידי' ונדבק ביותר המאכל שאכל והא דלא אמר כן אמצעים משום דלא הוזכר בברייתא אלא לענין רשות ואה"נ לענין תבשיל של בשר לגבינה צריך צונן כמו במים אחרונים כמה שכתבנו בסמוך:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה