אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף קד:

דף קד.

וברש"י ד"ה בשלמא כו' דאכילת עוף כו' העלאתו אטו אכילה ולא אטו דבהמה עכ"ל עיין במהרש"א שכתב אטו העלאה דבהמה יע"ש וכן נראה וודאי דמ"ש רש"י אטו אכילתו דעוף ועוף אטו בהמה וא"כ מ"ש רש"י ולא אטו דבהמה הוא ענין בפ"ע ור"ל או למגזר העלאתו אטו העלאתו דבהמה ואכילה דבהמה דאין לומר מ"ש רש"י ז"ל אטו אכילתו דעוף לחוד והעלאה דבהמה לחוד דוודאי דלא גזרינן גזירה לגזירה בדבר שהוא לא אתי לידי דאורייתא כלל אלא ע"כ העלאתו אטו אכילתו ואכילתו אטו דבהמה ומ"ש אטו דבהמה היינו העלאה אטו העלאה ואכילה דבהמה.:

ומעתה ראה שמ"ש בגמרא אבל הכא אי שרית ליה עוף וגבינה אתו לאסוקי בשר וגבינה ואתי למיכל לאו דווקא וה"ה דגזרינן העלאה אטו אכילה ואכילה דעוף אטו דבהמה ומ"ש רש"י ד"ה אבל הכ' אע"ג דלא איבעיא לן למגזר העלאתו אטו אכילתו איכא למגזר העלאה אטו העלאה ואכילה דבהמה ה"פ אע"ג דלא איבעיא לן למגזר העלאה אטו אכילה לחוד דהוא נמי מדרבנן אפ"ה גזרי' אטו דבהמה דמצי לאתויי לידי איסור' דאורייתא ורש"י נקי' לישנ' דגמ' וה"ה נמי העלאה אטו אכיל' ואכיל' אטו אכילה דבהמה דמ"ש דאף אי נימ' העלאה ואכילה חדא הוא דאי מעלה אתו למיכל מיניה בודאי א"כ גזרינן נמי העלאה דעוף דהוה אכילה אטו דבהמה דמ"ש ועי' בפ"ט מהל' מ"א שכתב כן הר"מ ז"ל בפי' דגזרינן העלאה אטו אכילה ובלחם משנה יעוין שם ולפי מ"ש תראה שיש להתיישב היטב בדבריו שם:

גמ' סוף סוף כ"ש אף למאן דאית ליה דכ"ש מפליט ומבליע מ"מ בב"ח אין איסור מ"ה אלא דוקא דרך בישול ולא בדרך זה ועיין בריטב"א ז"ל ובחדושינו ליורה דעה אבאר:

משנה העוף עולה עם הגבינה ואינו נאכל וב"ה אומרים כו' פלוגתא דב"ש וב"ה לרב יוסף אפשר דפליגי לב"ש אכילת בשר עוף מדרבנן ולא גזרינן גזירה לגזירה ולב"ה הוה מן התורה ואסור ומסתברא דהכין הוא ולר"א ולאביי איכא למימר דכ"ע בשר עוף בחלב הוה דרבנן וב"ש לית לי' גזיר' לגזירה וב"ה אי' לי' כה"ג וכן פסקו הפוסקים בשר עוף מדר' אסור ואפ"ה אסור לעלו' כו' ועי' פ"ח בש"ך ופר"ח וכללא נ"ל דלא גזרו אלא בדבר דלא בדיל מיני' אבל בדיל א"צ להרחיק ולא בדיל היינו אף כעת בדיל כיון דפ"א לא בדיל וכן תרומה מן המין לא בדיל דאוכל לחם חולין ומש"ה חלת א"י אסור לאכול עם הזר ועיין ב"י סי' צ"ו ד"ה וכתב בהגהו' ש"ד הביא דברי הר"ן דבשאר איסורין לא החמירו לעלות על השולחן יע"ש ובזה יש ליישב מה דתנן במתני' לעיל כל הבשר אסור לבשל ולא תנן אסור לאכול נמי ולא תנן בחד בבא כל הבשר אסור לאכול ולהעלו' על השולחן חוץ מבשר דגים אלא דשאני לבשל ואסור בכל בשר לבשל אף בשר טמאה משום מראית העין ובמתני' דלקמן דתנן מותר לבשל מדינא קאמר או מ"ה קאמר ועי' בי"ד סי' פ"ז בהגהת רמ"א ובש"ך ופר"ח שם משא"כ העלאה דלא אסור אלא בשר טהורה ולא טמאה דבדילי אינשי מיניה מש"ה חלקן לשני בבות ואסור לעלות לא קאי אכ"ה אלא מלת' בפ"ע הוא דאסור לעלו' על השולחן חוץ בשר דגים וחגבים הא שאר בשר טהור אסור כו' ועי' מ"ש לעיל אהא דפריך שם הא עוף אסור יעוין שם היט' ובי"ד אבאר עוד בזה לענין בישול:

גמ' באכילה לא פליגי ואמר לי' ר' יוסי אכילה גופא כו' עכ"ל, באכילה ל"פ היינו לכ"ע אסור באכילה ומיהו לב"ש מדרבנן ולב"ה מ"ה או דלר"א קאמר ודכ"ע מדרבנן וב"ש לא גזר גזירה לגזירה והא דפריך והאר"י ששה דברים מקולי כו' ולא משני דאה"נ דגם ב"ש מודים דאינו נאכל אלא דלב"ש מדרבנן הוא ומקולי ב"ש הוה דז"א דלת"ק נמי לב"ש הוה דאל"כ מ"ט דב"ש דעוף ולא בשר בהמה:

ובתו' ד"ה ר"י היינו ת"ק כו' אב"ה לא פריך היינו ת"ק כו' ואין זה סתם ואח"כ מחלוקת דב"ש במקום ב"ה אינה משנה עכ"ל ומיהו י"ל דב"ה באכילה אסרי מדרבנן ולא מן התורה ונרמז באמרם לא עולה ולא נאכל דמלת נאכל הוא יתירא אלא לומר דאינו נאכל כמו שאינו עולה דהוה מדרבנן ועי' בתי"ט ובריטב"א ומתני' דלעיל תנן כ"ה דמשמע דשוין המה כמ"ש התו' שם ד"ה הא עוף וכמ"ש שם. ומ"ש התו' דאין סתמא ואח"כ מחלוקת מדבריהם נראה בודאי דהיכא סתם ואח"כ מחלוקת אין משגיחין בסתם אלא אין הלכה כסתם ההיא אבל התי"ט כתב כאן בשם הרשב"א ובשאר דוכתין ועי' במסכת ברכו' גבי עד כמה מזמנין עד כזית וכביצה דסתם ואח"כ מחלוקת אין הל' כסת' ר"ל אלא משגיחין במחלוקת ההוא עד"מ כאן ב"ש וב"ה הל' כב"ה וה"ה אי הוה ב"ש כסתם וב"ה להיפך הוה הלכה כב"ה אבל לתוספות אין הלכה כסתם אלא כמי שסובר הפך מן הסתם אף שהוא ב"ש וכדומה מש"ה כתבו דב"ש שאני דאינה משנה ולא הוה כמחלוקת כלל משא"כ ר' מאיר ור"י דפליגי אין הלכה כסתם ומש"ה הוקשה להם אמאי אין עולה על השולחן ואין להקשות הא איכא סתמא בתרא לקמן קי"ד א' דפליגי ת"ק ור"ע דלת"ק בשר חיה ועוף מ"ה כמ"ש התוספות שם בד"ה ור"ע כו' והוה כסתם ועיין בריש ביצה ובתוספות שם ע"ב הך סתמא דלקמן לא ברירא אי הוה סתמא דשמא רבנן כר"ע סבירא להו דחי' ועיף אינו מ"ה ומ"ש התוספות התם דחכמים פליגי היינו דלא ליהוי סתמא התם להיפך ועיין מ"ש שם בעזרת ה' יתברך ועיין ביש"ש שם בזה יע"ש:

גמ' תנא אגרא חמוה דר"א עוף וגבינה נאכלין באפיקורן הוא תני לה והוא אמר לה בלא נט"י ובלא קינוח הפה. הנה יש בכאן חמש שיטות ואבארם אחת לאחת:

השיטה הא' הוא שיטת הר"מ בפ"ט מהל' מ"א הכ"ו דברייתא דאגרא בגבינה ואח"כ עוף מיירי ולאו דוקא עוף וגבינה אלא גבינה ואח"כ עוף הוא דנאכל בלא קינוח הפה ונט"י והיינו שבשר עוף אינו דומה כ"כ לבשר בהמה לא עשו הרחקה זו אבל בשר חיה אף דגם הוא מדרבנן אפ"ה צריך הדחה וקינוח הפה וזה הוא ברייתא דב"ש וב"ה דלא פליגי כדמסיק מר אמר מקנח וה"ה מקנח ומדיח ר"ל דתרתי בעינן ומיירי בשר בהמה או חיה אחר גבינה והאי מדיח היינו נט"י דלא כפירש"י ותו' שאבאר אח"כ דהתם פירשו מדיח היינו הדחת הפה אלא מדיח הידים וא"ש דהוא אמר לה בלא הדחת הידים וקנוח ולא הזכיר הדחת פה ולאשמעינן דבבשר בהמה או חיה בעינן אלא ש"מ דהתם נמי לא בעינן אלא הני תרתי הדחת ידים וקינוח הפה והא דאמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה אף ע"י תיקון אלא לאחר שש שעות וכמר עוקבא דאמר דהוה חלא בר חמרא להא מלתא דאלו איהו בסעודה אחריתא אכיל והיינו שש שעות והיינו מדינא ולא ממדות חסידות משש שעות היינו מזמן חצות שהוא מאכל ת"ח עד הלילה דהוה ש"ש ולקמן גבי מר עוקבא אבאר עוד בזה ומש"ה פריך שפיר ר"א לר' יוחנן לקמן דאמר ליה ולא כלום דא"צ לשהות דאמר רב חסדא אסור לאכול גבינה אחריו אף בנט"י וקינוח וא"ש נמי דפריך ליה לר"י ברי' דרב משרשיא מאגרא עוף וגבינה אין אבל בשר וגבינה אף גבינה ואח"כ בשר לא דאי איפכא אף עוף וגבינה אסור כמ"ש רב חסדא וסתמא אמר אכל בשר אסור לאכול גבינה אחריו משמע אף בשר עוף ומשני ביממא לא צריך הדחת ידים כו' ומיהו קינוח הפה והוא עיקר להר"מ ז"ל כמ"ש בסמוך הי' עושה רב יצחק ומזכיר תלמודא מה שלא הי' עושה דהיינו נט"י דקינוח הפה אין חילוק בין יממא ללילה. ולפי שיטה זו יש להקשות אמאי לא פריך לי' מברייתא דב"ש וב"ה כ"ע מודים דבעינן הדחה דהיינו נט"י לשיטת הר"מ ז"ל דלא מצריך הדחת פה כלל וקינוח לכ"ע וא"כ רב יצחק דעביד כמאן עביד דודאי בעי הדחת ידים כב"ה ולפום ריהטא היה נראה לומר דבלאו אגרא הייתי אומר דמקנח ומדיח דב"ש וב"ה היינו כפירש"י ותוספות דבקינוח הפה והדחת פה מיירי דבעינן תרווייהו אבל נט"י לא בעינן ומש"ה פריך מבריי' דאגרא דמוכח דלא בעינן הדחת פה כלל דמדלא הזכיר אגרא בלא הדחה וקינוח ונט"י כמ"ש לעיל ש"מ דבעינן הנך תרתי ולא הדחת פה וע"כ ב"ש וב"ה בהדחת ידים איירי ובלילה לפי המסקנא ומש"ה פריך ליה מברייתא דאגרא גופא דעוף וגבינה אבל בשר וגבינה לא אלא דזה אינו דודאי רב יצחק לא עביד אלא קינוח הפה לחוד ולא הדחת פה דאל"כ הא באמת א"ל אלא תרתי לדעת הר"ן ז"ל אכתי תקשה ליה מברייתא דב"ש וב"ה דעביד כמאן דהא בעי הדחה היינו נט"י לב"ה ואי מדיח היינו פה א"כ נמי לא עביד הדחת פה ועכ"פ לב"ה צריך הדחת פה ויש ליישב זאת דבלא אגרא הייתי אומר דמדיח דב"ה היינו הדחת פה ומר אמר חדא כו' ולא פליגי היינו לאו דבעינן תרתי אלא או קינוח או הדחת פה סגי וכבר יש מי שסובר כן כמו שאבאר לקמן בעזה"י דלא כפירש"י ותוספות דתרתי בעינן אלא או זה או זה ור' זירא אמר דאי רצה בקינוח אין תקנה אלא בפת כו' ולכך פריך ליה מאגרא דודאי משמע דבשר אחר גבינה בעינן הנך תרתי הדחת ידים וקינוח הפה וממילא השתא באמת משלא אמר קינוח הפה או הדחת פה ש"מ דהדחת פה לא מעלה ולא מוריד וקינוח דוקא מהני ולא בע"א וע"כ מדיח דב"ה נט"י ומר אמר חדא ול"פ ר"ל תרתי בעינן ובשר אחר גבינה נט"י וה"ה קינוח הפה דתרתי בעינן ויש להקשות הא איכא לאוקמיה בית שמאי ובית הלל בעוף אחר גבינה דבית שמאי בעי קינוח הפה ובית הלל לית ליה אלא הדחת פה לחוד סגי והוה מקולי בית הלל וחומרי בית שמאי והלכה כבית הלל דבהדחה דלא עדיף כקינוח הפה סגי וברייתא דאגרא דאמר נאכלין באפיקורן הא מפרש לה בלא נטילת ידים וקינוח הפה הא הדחה מיהא בעינן וכב"ה ור' זירא דאמר אין קינוח אלא בפת מיירי בבשר בהמה אחר גבינה דבעינן תרתי וכאגרא דאמר הכא עוף וגבינה אבל בהמה וגבינה בעי תרתי י"ל דאם איתא, דהדחת פה בעינן הוה לאגרא לאפרושי בהדיא דבלא נט"י וקינוח אלא הדחה וגם באפיקורן משמע דרך הפקר וא"צ כלום. אלא ע"כ בשר בהמה אחר גבינה מיירי. ודע דלפי שיטה זו יש להקשות אהא דאמר אילימא ב"ש מקנח ולא מדיח וב"ה מדיח ולא מקנח מר' זירא אמאי לא קשיא לי' מברייתא דאגרא בפשיטות טפי דאמר בשר אחר גבינה בעי תרתי קינוח ונט"י והוא דלא כמאן ועוד מסתמא אליבא דהלכתא אמרה וכ"ש לפי מה שאבאר לקמן וכתבנו ג"כ לעיל דבלא ברייתא דאגרא לא קשיא ולא מידי א"כ ליפרוך לי' בלא ר' זירא מאגרא דאמר בשר בהמה אחר גבינה בעי תרתי דאין לומר מאגרא ל"ק דלמא ה"ק עוף אחר גבינה א"צ אבל בשר אחר גבינה בעי חדא דהיינו נט"י ובחדא סגי ומש"ה הקשה מר' זירא דא"כ מאי מקשה מר"י ברי' דרב משרשיא מאגרא דלמא ה"ק עוף אחר גבינה לא בעי כלום אבל בשר אחר גבינה בעי קינוח הפה ובהא סגי ואין לומר מברייתא דב"ש וב"ה ואגרא פריך לי' דזה לא נזכר כלל בדברי המקשה אלא אמרי לי' מברייתא לחוד הקשו לי' וע"כ כמ"ש הלח"מ בפ"ט וי"ל וא"ת מה קושיא מאגרא לרב משרשיא אימא עוף לא בעי כלל ובשר בעי קינוח הפה וי"ל כיון דאמר דלא בעי קינוח ונטילה משמע דהתם בעי תרווייהו דאי התם לא בעי נטילה למה הזכירה כו' עכ"ל וכוונתו נראה דר"ל דאי התם בקינוח לחוד סגי למה ליה לאגרא לומר נאכל באפיקורן בלא נט"י וקינוח הפה נט"י מאן דכר שמיה דאפילו בשר בהמה לא בעי נט"י אלא ש"מ דהתם נט"י וקינוח בעינן ויפה כיון הלח"מ בזה ועי' לקמן מה שאכתוב בשיטת התו' בזה על מה שהקשה מהר"מ מלובלין ז"ל יע"ש א"כ ה"ה ודאי דל"ל דאגרא לא בעי אלא נט"י לחוד בין בשר בהמה לגבינה דא"כ למה הזכיר קינוח הפה כיון דגם בבשר א"צ כלל. והיה נראה ליישב זאת דלשיטה זו עדיף קינוח מהדחת פה כמ"ש לעיל והוא ג"כ שיט' רש"י ד"ה ולא מדיח ומש"ה מאגרא לא מצי להקשות די"ל דבשר בהמה בעי חדא דהיינו נט"י וקינוח לא צריך והא דמזכיר אגרא ולא קינוח היינו לדיוקא הא הדחת פה מיהא צריך ותקשי ליה מר' זירא דאמר קינוח בעי ומשני דלא פליגי אלא מר אמר חדא ותרתי בעי ר"ל נט"י וקינוח הפה וא"כ אגרא נמי אמר הכין ומסתברא דרחיצת פה תו לא צריך ומש"ה השמיט הר"מ דין רחיצת פה אבל לפי מה שאמר לעיל דלא פריך לרב יצחק מב"ש וב"ה לא א"ש זה וי"ל דאה"נ למפרך מב"ש וב"ה ופריך לי' מאגרא ועיין לקמן מ"ש עוד בזה דפריך מאגרא והא דפריך מר"ז ולא מאגרא יע"ש ועיין בכ"מ שכתב סמך לפירוש רבינו דלא בעינן הדחת פה מאגרא דאמר בלא נט"י וקינוח הפה ולא הזכירו הדחה ר"ל דלא הזכירו ובלא הדחת פה אלא ש"מ דגם בשר בהמה א"צ הדחת פה ומש"ה לא הזכיר בעוף דלא הזכיר אלא מה שצריך לדיוקא ולשלול עוף ג"כ וכמ"ש לעיל עוד הביא ראיה מרב יצחק דפריך ליה מאגרא וסתם דבריו והלח"מ תמה עליו דהא נמי אם נאמר דמדיח דב"ה היינו פה אפ"ה בעי נט"י ועוד קשה מ"ש והעולם כו' יע"ש והיה נראה לתרץ זאת שסברת הכ"מ דמאן דאית ליה פירוש מ"יח היינו פה וכפירש"י ותוספות ד"ה אילימא כמו שאבאר שם בעזה"י ע"כ דסבירא להו דלא בעי כלל נט"י דאל"כ מי הכריחו לפרש הדחת פה ולא כפשוטו הדחת ידים ולמימר במסקנא דתרתי בעינן אלא דסברתם דנט"י לא בעינן כלל ואגרא הכי אמר בעוף א"צ כלל הא בשר בהמה עכ"פ צריך הדחת פה ולזה הביא הכ"מ מרב יצחק דאמרי ליה מאגרא דמשמע דתרתי בעינן ולשיטת רש"י ותוספות י"ל לעולם לא בעינן אלא קינוח והדחת פה ורב יצחק בריה דרב משרשיא לא עביד כלל ומש"ה אקשיה ליה ממ"נ מאגרא דחדא מיהת בעינן ומשני הך בעינן נט"י וה"מ בלילה אבל ביממא לא צריך אבל באמת דמייתי בריית' אחריתא פלוגתא דב"ש וב"ה ומסיק תרתי בעינן היינו הדחת פה וקינוח הפה ולית הלכתא כרב יצחק אבל כל זה אינו דמנלן לומר כן דלמא מדיח דב"ש כרב יצחק היינו נט"י. ואפשר דאיהו הביא ראיה מרב יצחק מדלא הוזכר שהיה עושה הדחת פה ומזכיר שלא משי ידיה ובשלמא הא דלא מזכיר שהיה עושה קינוח הפה לא צריך להשמיענו דזה נלמוד מאגרא דצריך קינוח הפה אבל רחיצת הפה לא שמעינן מאגרא ואי דשמעינן מברייתא דב"ש וב"ה אכתי לא הביא זאת הברייתא כן נראה לי ליישב:

וראיתי להפר"ח בסימן פ"ט סעיף קטן י"ד אהא שכתב בש"ע בד"א בשר בהמה וחיה אף דחיה דרבנן מכל מקום אתי לאחלופי בשל בהמה א"נ אין עוף נדבק בשינים כמו חיה עכ"ל מ"ש דאתי לאחלופי כן כתב הר"ן ושאר פוסקים אליבא דהר"מ ומ"ש דאין נדבק כו' ר"ל דחיה נדבק יותר צ"ע דע"כ לא כתב דבר זה ר"ת אלא לשיטתיה דאגרא עוף והדר גבינה איירי בזה יש לחלק בין עוף לחיה משא"כ להר"מ וכפסק הש"ע דגבינה ואח"כ עוף א"צ קינוח הפה ונט"י א"כ מ"ש חיה מעוף וכי דבקה לאחר שאכל גבינה ואח"כ חיה מאי איכפת לן שוב מצאתי בהגהות דרישה שמ"ש ר"ת לחלק בין חיה לעוף הוא לא שייך לשיטת הר"מ ז"ל וכפי מ"ש והוא פשוט לדעתי:

השיטה הב' הוא שיטת ר"ת וה"ג דאגרא עוף והדר גבינה כמשמעו אמרה דנאכלין באפיקורן דא"צ כלום משא"כ בשר בהמה או חיה דנדבקת בפה צריך נט"י וקינוח הפה ומר עוקבא מחמת חסידו' לא אכל עד סעודא אחרינא ורב חסדא דאמר אסור לאכול גבינה אחריו היינו באם לא נט"י וקינוח הפה וגבינה מותר לאכול אחריו בשר בלא קינוח הפה אבל נט"י בעינן בלילה אבל לא ביממא דחזי ליה כו' בין בשר אח"כ גבינה או איפכא ומ"ש התו' דא"צ לא נט"י ולא קינוח בגבינה ואח"כ בשר פירשו מהר"מ מלובלין ומהרש"א ז"ל דתרתי לא בעי אלא חדא נט"י בלילה וביממא לא משו' דקשי' להו למהרש"א ולמהר"מ ז"ל דאי ביממ' קאמר ר"ת שאין צריך בגבינ' ואח"כ בשר כלל א"כ בשר ואחר כך גבינה נמי לא בעי נט"י והיאך כתב ר"ק בשר ואח"כ גבינה צריך ב' דברים ועמ"ש לקמן ע"ז ולפ"ז ברייתא דב"ש וב"ה באוכל בשר ואח"כ גבינה מיירי ומסיק דל"פ דתרתי בעינן קינוח הפה והדחה והאי הדחה לא איתברר לן לפיר"ת אי ס"ל כפירש"י ותו' דמדיח פה או הדחת ידים כפי' הר"מ הבאתיו בסמוך ונראה דסברת ר"ת ז"ל היא כך דודאי אגרא דאמר עוף וגבינא משמע דברים כפשטן עוף והדר גבינה ומיניה דקא דייקינן הא בשר וגבינה צריך קינוח והדחה נט"י והיינו אף בשר ואח"כ גבינה דומיא דעוף וגבינה ואין להקשות מנלן למידק הכי אימא דאגרא היא גופא קמ"ל דעוף והדר גבינה נאכלין באפיקורן בלא נט"י וקינוח הפה הא בשר ואחר כך גבינה צריך שש שעות כמר עוקב' ולא ממדות חסידו' ומנלן להקשו' על רב יצחק בריה דרב משרשיא נמי דהוא אכל גבינה ואח"כ בשר ומנלן לומר דאין חילוק בין נט"י בין בשר ואח"כ גבינה או גבינה ואח"כ בשר ומנלן כל זאת והנה יש לומר לפיר"ת דר' יצחק ברי' דרב משרשיא גם קינוח הפה לא עשה ודינא הכי כמו שאבאר לפיר"ת וא"כ קשיא לאיזה צורך אמר אגרא בלא נט"י ולא קינוח הפה דהיכן הוזכר דבעינן הנך תרתי עד שהוצרך לומר דבעוף לא בעינן הנך תרתי דאי בגבינה ובשר א"ל כלל לדידך ר"ל לר"י בריה דרב משרשיא ואי בשר ואחר כך גבינה צריך שיהא שש שעות אלא ודאי דבשר ואחר כך גבינה אין צריך שש שעות אלא הנך תרתי נט"י וקינוח הפה ומש"ה אמר דבעוף אינו כן דא"צ הני תרתי כו' אלא דאכתי קשה מנלן להקשות אר"י ברי' דר"מ דלמא באוכל בשר ואחר כך גבינה צריך הני תרתי הא בגבינה ואח"כ בשר א"צ כלום ומנלן דלענין נט"י אין חילוק דהא חזינן לענין קינוח הפה יש חילוק ואה"נ דגם לענין נט"י יש לחלק וצריך לומר כמ"ש הר"ן ז"ל לשיטת הרי"ף והרא"ש שיתבאר לקמן אי"ה ה"ה לר"ת אנו צריכין לומר כן וז"ל הר"ן דהרמב"ן כתב דאגרא עוף ואח"כ גבינה אמר ואפ"ה פריך שפיר דאי איתא דגבינה ואח"כ בשר שרי הוה לאגרא לאשמעינן רבותא בדאורייתא בגבינה ובשר דנאכל באפיקורן יע"ש ה"נ צריך לומר לר"ת ז"ל הכי אמרו ליה לר"י בריה דרב משרשיא דבשר וגבינה לא אף גבינ' ואח"כ בשר לא ולפי זה נוכל לומר בפשיטו' טפי דר"ת דיוקא דיליה מברייתא דב"ש וב"ה דמסיק דתרתי בעינן דמר אמר חדא כו' והיינו הדחת ידים וקינוח הפה או תרתי בפה וע"כ בשר ואחר כך גבינה מיירי דאי גבינה ואח"כ בשר הא רב יצחק לא עשה ולא כלום דאי עשה הדחה וקינוח הפה הוה ליה להזכיר זאת כן הוא סברת ר"ת אלא שלא עשה כלל ואמר ביממא הא חזינא וא"כ ב"ש וב"ה בשר ואח"כ גבינה ואפ"ה סגי בקינוח והדחה ש"מ דמר עוקבא ממדת חסידות הוא דאמר אנא חלא בר חמרא כו' ולפ"ז מברייתא דב"ש וב"ה ליכא לאקשויי דהם מיירי בשר ואח"כ גבינה מה שא"כ להיפך אימא דא"צ כלל אבל מאגרא פריך שפיר דאם איתא הוה לאשמעינן רבותא טפי דאפי' גבינה והדר בשר דהוה דאורייתא אפ"ה נאכלין באפיקורן כמ"ש הר"ן ז"ל:

ודע שמ"ש למעל' דאין הכרע בשיטת ר"ת מה הוא סובר בפי' מדיח דב"ה עתה ראינו שיש הכרע דסובר מדיח הוא כפירש"י ותו' לקמן ד"ה אילימא דמדיח היינו פה דאי נט"י א"כ מאי קושיא לימא דב"ש מקנח ולא מדיח וב"ה מדיח נט"י ולא בעי קינוח הפה ומיירי בברייתא בגבינה ואח"כ בשר ע"כ לשיטת ר"ת ור' זירא דאמר אין קינוח אלא בפת בשר ואח"כ גבינה וכאגרא כו' וכר"ח דאמר הכי לקמן אסור לאכול גבינ' והיינו עד שיקנח הפה כו' אלא מדיח לר"ת היינו פה דלא אמר נט"י משמע מדיח הפה וההיא ברייתא היה ידוע להם דאיירי בשר ואח"כ גבינה ומש"ה פריך והאמר ר"ז כו' אלא דקשיא דא"כ מאגרא הוה להקשות דקתני כו' הא בשר וגבינה בעי קינוח הפה ויש ליישב זאת דאפשר דקינוח לא עדיף מהדחה וב"ש אמר מקנח לאו דוק' וב"ה אמר מדיח סגי ודוקא מדיח ולא מקנח דמדיח עדיף מקינוח הפה ומש"ה לא מצי להקשות מאגרא דאמר עוף וגבינה הא בשר וגבינה סגי בקינוח מנלן זאת אימא דבשר ואח"כ גבינה לא סגי אלא בהדחה ואגרא אמר בעוף וגבינה אף קינוח לא בעי וזה שאמר דנאכל אף בהפקר זה שאף שהקל המוזכר לר"ש לא צריך דאי הוה אמר דנאכל בלא מדיח ונט"י ה"א דמדריגה אחת נחית עוף מבשר בהמה דבשר ואח"כ גבינה סובר ב"ה מדיח ונט"י ואלו בעוף וגבינ' א"צ אלא קינוח ונט"י קמ"ל דאף זה. א"צ ומש"ה ופריך ליה מר' זירא דאמר אין קינוח אלא בפת במה איירי אי בשר גבינה הדחה בעינן דוקא וסגי בהא ואי גבינה ואח"כ בשר א"ל כלל כ"א נט"י מעובדא דר"י בריה דר"מ שלא עשמ כלל ואמר יומא קחזינן כו' אלא דא"צ אף קינוח הפה ומסיק דל"פ דמר אמר חדא ר"ל דתרתי בעינן קינוח והדחת הפה בשר ואח"כ גבינה וגם מברייתא דאגרא לא הוה קשיא כמ"ש כאן משא"כ אי אמרינן הדחה דב"ה לר"ת הוא נט"י א"כ אי פשיטא לי' דפלוגתייהו איירי בשר ואח"כ גבינה תקשי מאגרא דהוה בריית' דבעינן תרתי דהוא דלא כמאן ואי לא פשיט' לי' ומצי לומר דאיירי בגבינ' ואח"כ בשר א"כ מאי פריך מר"ז דאיירי בשר ואח"כ גבינ' דהא לר"ת הכין הוא דבשר ואח"כ גבינה בעי תרתי נט"י וקינוח וגבינה ואח"כ בשר לא בעינן אלא נט"י לחודיה אלא כדכתיבנא. והא דפריך לרא"י ברי' דר"מ מאגרא ולא מב"ש וב"ה דהם איירי מבשר ואח"כ גבינה והוא מגבינה ואח"כ בשר ופריך מאגרא דאם איתא לאשמעינן רבותא טפי דמשכחת במן התורה דנאכל באפיקורן גבינה ואח"כ בשר דא"צ כלום אלא ש"מ דבעינן נט"י מיהת ואין להקשות אמאי קאמרי ליה לר"י בריה דר"מ דוקא אמאי דלא משא ידיה דלמא אגרא בעי קינוח הפה בגבינה ולא נט"י כיון דעיקר הוכחתם היה דאם איתא דאשכוחי משכחת ליה לאשמעינן רבותא במן התורה א"כ אימא דגבינה ואח"כ בשר בעינן קינוח ולא נט"י ומתלמודא דהזכיר משא ידיה ולא בע"א משמע דאמשא ידיה אמרו ליה וי"ל דאה"נ כשראו שלא היה עושה כלל לא משא ידיה ולא קינוח הפה אמרו ליה מאגרא דע"כ אין נאכל באפיקורן אלא עוף כמ"ש הר"ן ז"ל ואמר להם ביממא כו' ש"מ דאף למסקנא א"ל אלא הדחה נט"י ולא קינוח הפה ומש"ה לא מזכיר תלמודא אלא מה שלא משא ידיה דלחלק בין יממא ללילה וכמ"ש לעיל:

עוד זאת אדרוש דלפי מה שכתב ר"ת הביאו התו' כאן ד"ה עוף וגבינה דאגרא נקיט עוף דאין נבדק בידים משא"כ חיה אלמא אף בדרבנן כיון דנדבק צריך נט"י וקינוח הפה וא"כ גבינה נמי דנדבקת בידים כמ"ש ברי' דרב משרשיא דפריך ליה אגבינה ובשר ומשני ביממא אלמא דבלילה צריך נט"י דנדבקת וא"כ יראה דגבינה ואח"כ עוף גרע טפי מעוף ואח"כ גבינה וצריך נט"י וקינוח הפה אף דהוה דרבנן ושוב מצאתי להת"ח שכת' כן וז"ל ור"ת מפרש דעוף אין נדבק בידים וקשה הא גבינה נדבק מדאמר ה"מ בלילה וא"כ צריך לומר דוקא עוף וגבינה ולא גבינה ואח"כ עיף ודוחק עכ"ל וכונתו כמ"ש דאין לומר דעוף הוה דרבנן דהא חיה נמי הוה דרבנן ואפ"ה כשנדבק אסור א"כ ה"ה גבינה ואח"כ עוף נמי דנדבק אסור ואגרא דנקיט עוף ואח"כ גבינה משמע דוקא כן נראה פשוט כוונתו אלא דקשה לזה דא"כ מנלן דאגרא סובר דעוף מדרבנן דלמא מ"ה כר"ע דפליג על חכמים קי"ד א' ועיין בתו' שם ד"ה ר"ע אוסר ומתיר עוף באפיקורן דאין נדבק בידים וחניכים כמ"ש ר"ת ועיקר היתרו משום הכי הוה אבל חיה לא דנדבקת וא"כ אימא דגבינה ואח"כ בשר א"צ כלל והא דלא אשמעינן אגרא רבותא טפי במן התורה דגבינה ובשר נאכל באפיקורן הא לפום סברא דהשתא עוף נמי מ"ה אסור ואדרבה אשמעינן רבותא טפי דאף בשר מצינו לפעמים באפיקורן עוף ואח"כ גבינה ואפשר לי לומר דפשיטא ליה לגמרא דהלכה כר"ע ומסתמא אגרא אליבא דהלכתא אמר לברייתא דיליה ולא כחכמים דפליגי על ר"ע לקמן קי"ד ועוד נראה לי לומר דלעולם לר"ת אין הוכחה לומר כמ"ש הת"ח אלא דבאכל גבינה ואח"כ עוף נמי שרי דאין איסורו אלא מד"ס כו' הקילו בו וחיה אף דמד"ס נדבקת ביותר וצריך תרתי קינוח ונט"י וגבינה ואח"כ בשר חדא סגי נט"י דלא נדבק כ"כ סגי עכ"פ בנט"י ולא קינוח הפה וגבינה ואח"כ עוף לא בעי כלום והכלל דגבינה ועוף נדבקין קצת בידים אבל לא כמו בשר חיה ובהמה א"כ חיה אף שמדרבנן הוא בעי תרתי קינוח ונט"י דנדבקה ביותר וגבינה הוה כמו עוף דנדבק קצת אלא דאחריו בשר בהמה בעי נט"י דהוה דאורייתא ועוף דרבנן לא בעי בין בתחלה ובין בסוף כלל ור"ת שכת' דעוף אין נדבק לאו דוקא כלל אלא דאין נדבק כמו בשר בהמה וחיה אבל לשון התו' משמע דאין נדבק כלל בידים וחניכים וא"כ לכאורה יאמר כמ"ש ת"ח וכמ"ש לעיל דאה"נ דוקא עוף וגבינה אבל לא להיפך ועין מה שאכתוב בישוב הדבר הזה בסמוך ואין להקשות א"כ מאי אמרי לי' עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא הא אפי' עוף וגבינה בכה"ג דגבינה תחלה אסור וכמ"ש לעיל וכמ"ש הת"ח וי"ל דליכא למידק כלל ומנלן זאת דלמא גבינה ואח"כ בשר שרי בין בבהמה וכ"ש בעוף וצריך למידק מדלא אשמעינן רבותא טפי גבינה ובשר וכמ"ש הר"ן וזה שאמרו לי' עוף וגבינ' אין ר"ל מדלא אשמעי' אלא עוף וגבינ' נאכלין באפיקורן ולא אשמעינן רבותא טפי גבינה ובשר בהמה ומש"ה אמרו ליה עוף וגבינה אין כו' ור"ל דגבינה וודאי נדבקת ממש כמו עוף בידים ולא יותר וא"כ הוה לאשמעינן רבותא טפי גבינה ובשר כ"ש עוף דאין נדבק יותר מן גבינה בידים ומש"ה פריך ליה עוף:

ואכתי פש גבן לברורי לשיטת ר"ת מה האי דמקשה על הא דבעי ר"א מר' יוחנן כמה ישהה בין בשר לגבינה ולא כלום איני והאמר ר"ח אכל בשר אסור לאכול גבינ' כו' והיא קושי' מהר"מ מלובלין ז"ל דמיירי בלא כלום בלא נט"י וקינוח א"כ תקשי ליה מאגרא ומב"ש יע"ש ואני אומר ה"פ דר"א שאל לר"י כמה ישהה בין בשר ר"ל בלא קינוח הפה כמה ישהה ונט"י בעינן אלא משום הדחת וקינוח הפה בעי ליה והשיב לו ולא כלום ופריך ליה מדר"ח דאכל בשר אסור לאכול גבינה והיינו ע"כ בקינוח הפה דאי בנט"י הא גם בשר אחר גבינה בעי ג"כ נט"י כדמוכח מאגרא ומעובדא דר"י ברי' דר"מ דאמר אנא ביממא משמע הא בלילה צריך נט"י גם לבשר אחר גבינה וע"כ אכל בשר אסור לאכול כו' בלא קינוח הפה או דבעינן שישהה עד סעודה אחריתא כדמסיק מר עוקבא ופריך ליה כו' והשתא וודאי מברייתא דאגרא ל"ק דאמר עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא לאו למימרא בשר וגבינה בעי תרתי אלא בשר וגבינה חדא מיהת בעינן כקושית הלח"מ בפ"ט מהלכות מ"א דלמא אגרא ה"ק עוף וגבינה לא בעי לא נט"י ולא קינוח הפה הא בשר וגבינה בעי עכ"פ נט"י ואם נאמר לשי' ר"ת אה"נ דליכא למידק מאגרא תרתי ומ"מ פריך שפיר לר"י ברי' דר"מ דאיהו לא עביד קינוח דבאמת א"צ ולא נט"י ואמרו ליה דאגרא תני עוף וגבינה ואם איתא דאיכא מידי בדאורייתא דנאכל באפיקורן הוה לאשמעינן רבותא טפי כמ"ש הר"ן ז"ל והרשב"א בשם הרמב"ן ואמר להו ביממא כו' וא"כ אין שום הוכחה דאימא בין בשר אחר גבינה ובין איפכא סגי בנט"י ולכך אקשי ליה מר"ח כדכתיבנא ואי קשיא ליקשי ליה מברייתא דב"ש וב"ה דקתני בה מדיח מקנח משמע דבעי הדחת הפה קינוח הפה ואם נאמר דמדיח דקתני בברייתא נט"י לפיר"ת יש ליישב זאת דמש"ה לא אקשי ליה דלמא ר"י ס"ל דלא כר"ז ומדיח ולא מקנח ור"ל דפליגי ב"ש סברי קינוח הפה בעינן וב"ה סברי דנט"י בעינן ופסק כב"ה ומה דאקשי' ליה מר"ח אין חילוק או מאמורא אחר דהוא ר"ז דהוה מצי לאקשויי דאמר אין קינוח הפה אלא בפת ואקשי ליה מר"ח ועיין בש"ד סימן ע"ו בדין אכל בשר וגבינה יע"ש ואף שכת' שם לר"ת בהך ברייתא דב"ש וב"ה דתרתי בעי' אין הכרע דאה"נ דתרתי בעינן נט"י כו' ולרש"י בע"א ויות' נראה דצ"ל רש"י ור"ח וכן הוא בתו' כאן וריטב"א ועי' בא"ח סי' קע"ב יע"ש היט' ושוב מצאתי בהדי' בש"ד עם או"ש מהרש"ל שכתב רש"י ור"ח ולא ר"ת:

ודע שכל זה יוצדק אם נאמ' שאין הפרש בין בשר לגבינה או גבינה לבשר אלא קינוח הפה אבל נט"י ביממא בתרווייהו לא ובלילה בתרווייהו בעינן והם אמרו לר"י ברי' דר"מ והא תני אגר' דלא ידעו מזה החילוק שבין יממ' לליל' א"ש אבל אם נאמר כמ"ש מהרנ"ש במה שאמ' בש"ד שלו בסימן ע"ו והביאו מהר"מ מלובלין ז"ל בפומבי שרא' לר"ן מק"ק הוראדנא והוא בעל מבוא השערי' וזה לשון בעל מבוא השערים וי"ל דהא דפירשו ר"א והג' דא"צ נטילה לגבינה ואח"כ בשר וגבינה היינו לפי המסקנ' דאמר הא חזינ' הא במקש' היו סבורין דאה"נ דצריך נטיל' כו' יע"ש משמע בהדיא מדבריו דר"ח נמי ביממ' איירי ואכל בשר אסור לאכול גבינה אף ביממא בעי' תרווייהו ואכל גבינ' מותר לאכול בשר ביממ' בלא כלו' ועיין במהר"מ מלובלין שפי' כן דברי מ"ש וא"כ קשה היאך מיירי אי א"ל בלא כלום בלא קינוח הפה אבל נט"י בעינן וא"כ מה מקשה ליה מר"ח דלמ' ר"ח ה"ק אכל בשר אסו' לאכול גבינה ביממ' עד שיטול ידים וגבינה מות' ביממא כו' ולעול' קינוח הפה לא בעינן אף בשר ואח"כ גבינ' ואי איכ' לאקשויי מאגרא איכ' לאקשוי מדהזכיר בעוף לא בעינן תרתי ש"מ דבשר בעינן כו' ואי איכא לדחויי דחדא בעינן גם מר"ח אין קושיא ואפשר דר"ח סתמא אמר ובכל ענין בין ביממ' ובין בלילה יש חילוק ומש"ה פריך ליה מר"ח:

עוד נראה לי לומר דר' אסי ור"י בלא נט"י קבעי מיניה וקנוח הפה לא הזכיר לו כלל אלא בעי מיניה או צריך נט"י או לא ומש"ה מאגרא לא מצי לאקשויי דליכא למפשט מידי דאימ' דלא בעינן תרתי אלא חדא ומבריית' דב"ש וב"ה לא איירי אלא בהדחת פה וקינוח אבל נט"י לא הוזכר כלל בדבריה' וכפירש"י ור"ח ומש"ה אקשי ליה מר"ח דאמר אכל בשר אסו' לאכול גבינה וע"כ דבעי' נט"י דאי לא בעינן נט"י אלא קינוח הפה וע"כ גבינ' ואח"כ בשר אף קינוח הפה לא צריך וכ"ש נט"י וא"כ אגר' דאמ' עוף וגבינ' נאכלין באפי' אדרהיט לאשמעינן דרבנן לישמעינן דאורייתא דנאכל באפיקורן גבינה ובשר כמ"ש הר"ן בשם הרמב"ן ולכך אקשי ליה ומשני אלא אימא גבינה ואח"כ בשר א"ל נט"י והיינו ביממ' וכשיטת מבוא השערים הא בשר ואח"כ גבינה אף ביממא צריך נט"י ומיהו הוה מצי להקשות מר"י ברי' דר"מ ומהא דא"ל ואמ' ביממא הא חזי ליה משמע דבליל' צריך אף בגבינה ובשר ומכ"ש להיפך אלא דנ"ל למפרך מר"ח ומה לי מאמור' דר"י או ר"ח. אלא דקשיא לי דאי ר"א מר"י בלא נט"י קבעי ליה א"כ מה משני אלא אימא בין גבינה לבשר והא צריך נט"י ג"כ בלילה ואי ביממא מיירי כשיטת רנ"ש א"כ מה פריך מר"ח אימא בשר ואח"כ גבינה שרי ביממא ובלילה אסור וגבינה ואח"כ בשר אף בלילה שרי ומאגרא אין קושיא דלמא קינוח בתרווייהו בעינן ועיין מ"ש גבי בעי ר"א מר"י יע"ש:

השיטה השלישית היא שיטת התוספות ז"ל ד"ה עוף וגבינה וכנראה שזה היא שיטת רש"י ד"ה בלא קינוח וכן הוא שיטת הרמב"ן דאגרא אמר עוף וגבינה נאכלין באפיקורן לרבותא אמר דאף עוף ואח"כ גבינה שרי והוא משני שהיא דרבנן הקילו בו וחיה נמי ונקיט עוף שהיא שכיח או כב"ש דחי' מ"ה ועוף מדרבנן כמ"ש לעיל בסמוך וכמ"ש בלשון התוספות לקמן ועוף וגבינה אין אבל בשר וגבינה לא אלא צריך שש שעות כמר עוקבא ולא ממדות חסידות הוא דעביד הכי דאי הכי לא הוה קרי על עצמו חלא בר חמרא בשביל זה ור"א מר' זירא בעי לה אי צריך שהיה או לאו והשיב דא"צ לשהות כלום ומקשי מר"ח דאמר אכל בשר אסור לאכול גבינה והיינו בשר בהמה דסתם בשר הוה בשר בהמה וכמ"ש הרמב"ן הביאו הר"ן ז"ל אכתוב לשונו בסמוך ואסו' משמע דלא מהני ליה שום תיקון אלא צריך שהי' ומאגרא ומב"ש וב"ה לא קשיא כלל כידוע אלא דבין גבינה לבשר א"צ שהי' אלא קינו' והדח' דהיינו נט"י ורחיצ' הפה ג"כ ובריית' דב"ש וב"ה איירי באכל גבינ' ואח"כ בשר בעי תרתי קינוח והדח' אבל איפכ' לא מהני אלא צריך שהיה ואגר' דאמר עוף וגבינה נאכלין בלא נט"י ובלא קינוח הפה ר"ל דל"ת נהי דשהי' לא בעי מ"מ בעינן תרתי כמו אכל גבינה ואח"כ בשר דבעינן תרתי ולכך אמר דלא כן הוא אלא בהפק' גמו' הן נאכלין ופריך ליה לר"י בריה דרב משרשיא מאגרא דע"כ גבינ' ואח"כ בשר תרתי בעי וכמ"ש התוס' דאי לא בעינן אלא חדא או דא"צ כלל א"כ לאיזה צורך הזכיר קינוח ונט"י דמאן דכל שמייהו והוה לומר שא"צ לשהות שש שעות כמו בשר ואח"כ גבינה אלא דע"כ דגבינה ואח"כ בשר צריך תרתי ועיין בלח"מ פ"ט מהל' מ"א ובמהר"מ מלובלין ז"ל יע"ש והרמב"ן פירש דאי גבינה ובשר נאכלין באפיקורן לאשמעי' רבותא טפי במ"ה כו' ואין להקשות דלמ' חדא בעינן וסגי בכך דא"כ אידך מאן דכר שמיה ומיהו לא יתכן זאת לשיט' הרמב"ן דא"כ בקיצור הוה למימ' כמ"ש התו' דהיכי דמי אי בשר ואח"כ גבינה צריך שהיה כמ"ש בסמוך וכמ"ש מהר"מ מלובלין דהנך תרתי מאן דכר שמייהו דלא בעינן להו בשום מקום ולמה לי להא דלאשמעי' רבותא טפי בדאוריית'. ולפי' התו' אקשי ליה מאגרא דמשמע ליה דהנך תרתי שייכין מיהא בגבינה ואח"כ בשר דאל"כ לאיזה צורך הזכיר הנך תרתי כיון דליתנייהו בשום מקום ומברייתא דב"ש וב"ה דהתם אין ראיי' דהנך תרתי בפה איירי מדיח ומקנח כפירש"י ור"ח ז"ל לקמן וא"כ אפשר דנט"י לא בעינן ולכך אקשי ליה מבריית' דאגרא דמשמע ליה בגבינה ואח"כ בשר תרתי בעינן דהיינו נט"י וקינוח הפה ה"ה רחיצת הפה ומשני אנא ביממ' קחזינא ור"י ברי' דר"מ עביד קינוח הפה ולא נט"י וכדכתיבנא והא דאמר אילימא ב"ש מקנח ולא מדיח וב"ה מדיח ולא מקנא ולא אקשי ליה מאגרא אי דמדיח היינו בפה י"ל דב"ש אמר דבעי קינוח וב"ה אמר דבעי הדחה ולא סגי בקינוח ואגרא אמר דעוף אפילו קינוח דגרע מהדחה לא בעי' ואי נימא דמדיח היינו נט"י לא קשיא מב"ה דאמר מדיח ולא בעי קינוח דאגר' דאמר אה"נ דבחדא סגי אלא דכבר כ' דלשיטה זו ע"פ תראי בעינן דאל"כ לאיזה צורך מזכיר הני תרתי דלא מצינו בשום מקום והנכון בזה דמדיח דקאמר היינו תרווייהו בפה כמ"ש התוספות ד"ה אילימא יע"ש:

אבל לפי מה שפירש הרמב"ן דקשיא ליה מדלא אמר אגרא רבותא טפי במן התורה דנאכל באפיקורן גבינה ואח"כ בשר כמ"ש הרשב"א ז"ל והר"ן משמו קשה דלמא מיהא חדא סגי והיא קושית הלח"מ ז"ל להר"מ ותירוצו לא שייך כאן דלמה מזכיר הנך תרתי מה שלא נמצא בשום מקום הא צריכי הנך תרתי וכעין זה כתב מהר"מ מלובלין ז"ל דא"כ בפשיטות הוה ליה לאפרושי דפריך מדהזכיר הנך תרתי ש"מ דאיכ' דוכתי דבעינן הנך תרתי מיהת והיינו באכל גבינה ואח"כ בשר וכמ"ש לעיל:

השיטה הד' היא שיטתנו ולא מצאתיה אבל יש לנו לומר דה"פ עוף וגבינה היינו גבינה ואח"כ עוף נאכלין באפיקורן בלא נט"י וקינוח הפה אבל עוף ואחר כך גבינה כו' בעינן הנך תרתי קינוח ונט"י ור"י בריה דר"מ לא עביד ולא מידי לא קינוח ולא נט"י ואמרי ליה מאגרא עוף וגבינה אבל בשר וגבינה חדא מיהא צריך דהיינו נט"י ומשני ביממא קחזינא אבל קינוח הפה א"צ אחר גבינה ובשר אבל בשר וגבינה צריך שש שעות כמר עוקבא ולאו ממדו' חסידו' היה עושה כן וגם אין תקנה כ"א בשהי' וכו' ועוף ואח"כ גבינה צריך הנך תרתי דמזכיר אגרא נט"י וקינוח כו' וברייתא דב"ש וב"ה בהכי איירי באוכל בשר עוף ואח"כ גבינה דמר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ דתרתי בעינן קינוח ומדיח היינו נט"י דמזכיר אגרא דגבינה ואח"כ עוף א"צ הנך תרתי הא להיפך צריך ומיניה דייקינן הא גבינה ובשר דומיא דגבינה ועוף צריך חדא מיהת דהיינו נט"י ולא קינוח ומש"ה כי מקשי ליה אילימ' ב"ש בעי מקנח ולא מדיח וב"ה מדיח ולא מקנח ולא הקש' מאגר' כלום דלמא אגרא בין בהא ובין בהא ר"ל בין גבינה תחילה ובין בשר עוף תחל' תרתי לא בעי אלא גבינה תחילה לא בעי כלל ועוף תחילה חדא מיהא בעי דהיינו נטילת ידים דהוא מדיח דב"ה דכר"י ברי' דרב משרשיא דלא עבד ביממא הא בלילה בעינן וקינוח הפה לא בעינן כלל אף בעוף תחילה ומקשי ליה מר' זירא דאמ' אין קינוח הפה אלא בפת אבל מר"י ברי' דר"מ לא קשי' ליה כמ"ש דאיהו וודאי דלא עביד קינוח הפה כדכתיבנא ואף אי היה עביד לא קשיא דהתם הוה דאורייתא אלא דקושטא הוא לשיטה זו דלא בעי כלל ומשני מר אמ' חדא ול"פ ותרתי בעינן בעוף ואח"כ גבינה וההיא דר"א מר' זירא לענין שהי' קבעי מיני' והשיב שא"צ שהיה כלל ובגבינה ואח"כ בשר ומיהו נט"י עכ"פ בעינן כדכתיבנא ומאחר שנתברר באורך וברוחב כל הארבע שיטות וסלקנו כל הקושיות והספיקו' הנופלים בסוגיא זו מעתה אתחיל, מיד בביאור ההלכה הזאת ואען ואומר:

תנא אגרא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן הוא תני לה והוא אמר לה בלא נט"י ובלא קינוח הפה ר"ל דאל תטעה לומר הנאכלין באפיקורן היינו ביחד וכר' יוסי הגלילי דבשר עוף בחלב אפילו מדרבנן שרי להכי מפרש דלא כן הוא אלא באפיקורן הוא בלא נט"י ובלא קינוח הפה משא"כ בשר בהמה דהוה דאורייתא:

ובפירש"י בד"ה ובלא קינוח הפה שאם אכל זה ואח"כ אוכל זה עכ"ל מפירושו יראה דאין חילוק בין אוכל גבינה תחילה או עוף תחילה ומש"ה מסתם לה סתומי ועיין בריטב"א ומ"ש אבל בשר בהמה בעי קינוח ר"ל בגבינה ואח"כ בשר ולא הזכיר נטילת ידים כתב מהרש"א ז"ל ביממא דלא בעינן כו' דאין לומר דרש"י סובר כר"ת וה"ג דבשר ואח"כ גבינה די בהנך תרתי דמזכיר אגרא דהא רש"י פירש לקמן הא דר' זירא אין קינוח הפה אלא בפת בגבינה ואח"כ בשר יע"ש בד"ה אין כו' ואמאי א בשר ואח"כ גבינה אלא ש"מ דבשר אסו' אח"כ גבינה אם לא בהמתנה שש כו' כמר עוקבא וכר"ח דאמר הכין אסי' אין לו תקנה אלא וודאי מ"ש רש"י אבל בשר בהמה צריך קינוח בגבינה ואח"כ בשר מיירי ודי בקינוח הפה ונטילה כו':

בתו' ד"ה עוף וגבינה תימא דהיכי פריך כו' כדאמ' בסמוך ר"ל דאמר ר"ח אכל גבינה מותר לאכול בשר אלמא דיש חילוק בין גבינה ואח"כ בשר או בשר ואח"כ גבינה ותירצו דמזכיר אגרא הנך תרתי ש"מ בשום מקום בעינן הנך תרתי דאי לא בעינן בשום מקום הנך תרתי מה"ת לומר בעוף בעינן עד דהוצרך לאשמעינן בעוף לא וכן כתב מהר"מ מלובלין ז"ל אלא ע"כ גבינה ואח"כ בשר צריך הנך תרתי דאי בשר ואח"כ גבינה צריך שהי' כדאמר בסמוך עד סעודה אחריתא ולא ממדות חסידות ומש"ה פריך ליה:

בא"ד בלא נטילה וקינוח כו' דלענין נטילה אין חילוק עכ"ל לפי פי' בעל מבוא השערים ה"פ דא"צ נטילה וקינוח ביממא בשר אחר גבינ' ומיני' דגבינ' אחר בשר אף ביממא צריך נט"י ויש חילוק בין בשר לגבינה ובין גבינה לבשר בתרתי לפי המסקנא דגבינה ואח"כ בשר א"צ קינוח וגם נט"י ביממא א"צ ואלו בשר ואח"כ גבינה צריך קינוח ונט"י אף ביממא אבל מהרש"א ומהר"מ מלובלין ז"ל פירשו דה"ק תרתי לא בעינן נט"י וקינוח אלא חדא דהיינו נט"י ודוחק ואף שכתבו התוס' דלפירושו אין חילוק בין נט"י היינו לפי דעת המקשה דלא ידע דשאני יממא ובאמת נמי בלילה אין חילוק לענין נט"י ועי' בחדושי הרשב"א שהביא לשון ר"ת וז"ל הרשב"א וגאון ז"ל ג"כ כתב אכל בשר מות' לסעודה אחרת וה"מ חסיד אבל אנו מקנחינן פומי' ומחזרינן ידי' ואכלין אכל גבינה שרי למיכל בשר בלא קינוח ונט"י וה"מ דחזי' לידיה דלא מטנפא הרי בפירוש דגבינה ואח"כ בשר בעינן דחזיה לידיה והיינו ביממא אבל בשר תחילה לא מהני דחזיא לידיה אלא שקשיא לי דהא הרשב"א כתב גם כן אחר כך דלפי דבריהם אין חילוק אלא שצריך זה קינוח הפה וזה אין צריך והנ"מ נמי כמו שכתבו ביממא וצ"ע:

בא"ד והעולם נהגו כו' ואע"ג דתני אגרא כו' באו ליישב מנהג העולם וכ"ז לשיט' אבל לשיטת הר"מ אגרא דוקא נקיט גבינה ועוף נאכלין באפיקורן דלאו דאורייתא הן וגבינ' ובשר צריך הנך תרתי קינוח ונט"י ובשר עיף וגבינה צריך שהי' כר"ח דסתמא אמר אכל בשר אסור לאכול גבינה אפי' בשר עוף כו':

בא"ד ומיהו קשה כו' ודוחק להעמיד כב"ש עכ"ל ר"ל דב"ש סברי דבש' עוף בחלב לאו דאורייתא כר"י הגלילי ואפ"ה אסור לאכול בב"א ודוקא עולה כו' ומדלא הזכירו חיה ש"מ דלאו כר"ע ס"ל לב"ש וד' מחלוק' בדבר חכמים ור"ע ור"י וב"ש ובאמת מצינו לומר דב"ש כר"ע ונקיט עוף דשכיח וה"ה חיה לב"ש דעולה כו':

בא"ד ור"ת מפרש דטעמא דאגרא דאין נדבק בידים וחניכי' ובשינים כו' עכ"ל מהר"מ מלובלין ז"ל פירש דלר"ת אה"נ דלאגרא בשר עוף בחלב דאוריית' כו' יע"ש ועי' מה שהארכנו בזה באורך בביאור שיטת ר"ת ועתה אכתוב עוד מזה דודאי משמע דהתו' לא הדרי השתא מזה דלר"ת נמי אף לאגרא בשר עוף בחלב הוא דרבנן דע"כ כן הוא דלא מצינו לומר דלר"ת לאגרא בשר עוף בחלב דאורייתא דלא מצינו לר"ת דוקא עוף וגבינה דה"ה גבינה ועוף נאכלין באפיקורן ובשר אחר גבינה אין נאכלין באפיקורן מדמשני אלא ביממא אלא ש"מ דשאני בשר עוף שהוא דרבנן והא דחיה אינה נאכלת אף שהיא דרבנן דנדבקת ועוד נראה דעוף ג"כ נדבק קצת כמו גבינה ומש"ה ניתר בעוף שהוא דרבנן וחיה נדבקת יותר והחמירו אף דהוה רבנן ועי' בת"ח ועמ"ש לעיל:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה