ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף ק.
פסקא ג"ה שנתבשל וליבטיל ברובא בריה שאני הרשב"א בחדושיו כ' דעת הר"א אב"ד דברביה קאמר דהיינו ששים דאף ביבש בעינן ששים גבי ביצה בס"א כת' כן ועיין ב"י בסימן ק"ט ובפט"ו מהלכות מ"א כת' שכן דעת ר"מ ורש"י ז"ל יע"ש ואני לא מצאתי המקום ברש"י היכן הוא ואמנם לדעת הר"מ דברבי' דהיינו ששים הקשה הרשב"א גבי ביצת אפרוח מהא דאמר רבא בזבחים אמור רבנן ברובא ואמור רבנן בטעמא וטעמא לא הוה אלא מדרבנן דמן התורה כזית בכדי אכילת פרס עכ"ל ור"ל טעם כעיקר ודוקא כזית בכא"פ דהוא ממשו של איסור ודע דהוא דעת הר"מ פט"ו מהלכות מ"א דטעמו מששו היינו כזית בכא"פ וא"כ לפי שיטתיה קשה ויש ליישב זאת דהא דאמר רבא מין במינו ברובא ברבי' קאמר כמו הכ' דליבטיל ברובא היינו ששים ה"ה התם ואינו מינו בטעמא ר"ל דהתם לא מהני רבי' אלא צריך טעימת קפילא כו' דהר"מ סובר כן כמ"ש בפט"ו בהלכות אלו דכל היכא דאיכא לברורי ע"י טעימת קפילא לא מהני ששים אלא קפילא דווקא עיין בב"י סימן צ"ח שפי' כן דבריו ומהך מימרא דרבא יליף לה וכדכתיבנא דאין לומר דה"ק במינו ברבי' דהיינו ששים ובאינו מינו די בטעמא לחוד דהא לא הוזכר שיעור רובא דנימא דאינו מינו קל מיניה ודי בטעמא לחוד אלא הנכון כמ"ש קודם דבמינו ברבי' לחוד סגי ובא"מ דווקא קפילא בעינן והיינו דאמר רבנן בטעמא דלא סמכינן אשיעורא דששים וצריך טעימה:
עוד ראיתי להזכיר בכאן דמתני' דנקיט בזמן שמכירו בנ"ט והוא שיעורו דששים במין במינו כמ"ש רש"י במתני' ואמאי בריה הוא והוה לאוסופי בשיעורא דידיה בס"ב לבטל פליטתו כמו ביצה דצריך ס"ב וכ"ש הר"מ בפט"ו מהלכות מאכלות אסורות וכמ"ש הכ"מ שם מפני בריה ה"נ כאן וודאי בכל ברי' הדין כן ואיך קתני בנ"ט דהוא שיעורא דס"א דכל איסורין בטילין בס"א דשיערו חכמים דאין נ"ט יותר מס"א כו' וכן בברייתא הביאו לעיל גבי ביצה קתני נמי בנ"ט ויקשה לר' חלבו דאמר ביצה בס"ב בעינן ואין לומר ביצת אפרוח הוה בטעמא דקפילא וכי משערינן ס"ב אי משערין בשיעורא הוה דבעי ס"ב משא"כ אי טעים קפילא ואמר דאין בו טעם דזה מניין לנו דכפי הנראה כל שהוא בריה לא מישתרי פליטתה לא בטעמא אלא בס"ב שלא יבואו לבטל היא גופא ועשו היכר ועוד דמכאן תקשה מגיד בין הגידים אם לא שנאמר דלישנא הרגיל בכל התלמוד נקיט כאן ומיהו כאן בעינן ס"ב והרי השערי' בסי' ס"ד כתב ביצה בס"א ועיין בהגהות מהרא"י דלישנא הרגיל נקיט כ"ש דיש לומר במתני'. ועיין מ"ש לעיל בהך ברייתא דביצה שיש בה אפרוח יע"ש אלא שלא מצאתי לשום פוסק שיאמר לשיטת הר"מ ז"ל בעינן בפליטת בריה ס"ב ובטי"ד סימן ק' כתב סתמא אם יש ששים נגד פליטת הבריה מותר ולא כתב שום מפרש דלהר"מ בעינן ס"א של היתר ואם יש לחלק בין ביצה לשאר בריה לא ידעתי מה הוא וצ"ע:
ובתו' ד"ה בריה שאני כו' והיכא דפריש חד מינייהו אסור כו' מ"ש דפירש אסור בי"ד סימן ק"י אבאר ומ"ש דבטל ברוב ואפילו איסור מא ליכא היינו ביבש דומיא דגיד בין הגידים ואף שנתבשלו יחדיו מ"מ הא נגד הפליט' איכא ששים ונגד גוף הגיד הוה יבש ביבש דבטל ברוב דלא כסבר' הר"מ והראב"ד דאף ביבש בעינן ששים וזכרנו מזה:
ובד"ה שאני חתיכה הואיל וראוי' להתכבד לפני האורחין כו' אבל של חטאת טמא' הואיל ואסור בהנא' עכ"ל ה"ה דהו"מ לאקשויי ריש' אסיפ' דמ"ש בחולין תעלה ובחתיכת חטא' טהור' לא תעלה ועיין בריטב"א ומיהו ז"א דהא קתני התם חטאת טהורה בחולין לא תעלה דחה"ל לפני כהנים מיקרי חה"ל ומש"ה לא תעלה משא"כ בחתיכות חטאת טמאה דאסור בהנאה אפילו לעכו"ם ולכך הקשו מבב"ח ובתירוצם שכתבו דכהנים לא חשיבא חה"ל יקשה אמאי קתני סיפא בחטאת טהורה לאשמעינן רבותא טפי אף חטאת טמאה בחולין לא תעלה שאם תתבטל תהא ראוי להתכבד ועיין יבמות פ"ג בתו' וברש"י שם דפי' להפסד מועט לא חששו משא"כ חתיכות טמאו' דהוה ה"מ דאף לכהנים לא ראוי ועיין בשבע שיטות להרשב"א ובריטב"א כאן בשמעתין תי' דכמו איסור הבלוע בחתיכה לא הוה חה"ל כיון דאין, איסורה מחמת עצמה ה"ה חטאת טמאה כיון דאין איסורה מחמת עצמה אלא שנגעה בטומאה לא הוה חה"ל יע"ש ולפ"ז א"ש הא דנקיט חטאת טהורה בחולין דאין נ"מ בין חטאת טהורה לטמאה ועיקר איסורה מחמת שהיא חטאת ואסורה לזרים:
ודע שזה שכת' הריטב"א בשם רבו הלוי (הוא הרא"ה) דחתיכה שאין איסורה מחמת עצמה לא הוה חה"ל הוא אף לדידן דס"ל חנ"נ בשאר איסורין מדרבנן משום לתא דבב"ח דשם הוא מ"ה כמו שהאריך הר"ן בס"פ כ"ה יע"ש דלא כשי' הר"א שכתבו התו' ד"ה כשקדם יע"ש אפ"ה סביר' לן דלא מיקרי חה"ל ה"ה בחתיכה שנגעה בטומאה לא מיקרי חה"ל וצריך להתייש' בזה מנלן זאת בשלמא לר"א דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורין וודאי דכן הוא דהבלוע אין ראויה להתכבד אלא לדידן דחנ"נ אמאי לא חשיבא ראויה להתכבד בשר הבלוע בנבילה יהא נדון כאלו כולה נבילה ואנן קיי"ל דאף באיסור דרבנן אמרינן חה"ל ולמאן דאית ליה בחתיכות חטאת וכמ"ש הריטב"א בשם רבו הלוי ז"ל א"ש אבל לשיטת התו' דשאני התם דמה שראויה לכהנים לא הוה חה"ל קשה ואין לומר מהא דתנן בשילהי ע"ז אלו אסורין בכ"ש בשר בחלב ולא קתני חתיכה שבלעה איסור מת"ע ושאר דברים האסורין בהנאה דהאי תנא תרתי אית ליה ונ"נ דלא בטיל יש לומר דלא הוה איסורי הנאה דימכר החתיכה חוץ מדמי איסור שבו כמו בחטה בפסח ועיין בי"ד בפר"ח סימן צ"ט ובא"ח הלכות פסח ומש"ה לא חשיב שם שאר איסורין וא"כ מנלן לומר דלא הוה חה"ל ובי"ד סימן ק"א אבאר בזה:
בא"ד ולפירוש זה צריך לומר דבר שבמנין ולאו איסור הנאה בטל להך תנא ופליג אתנא דהכא עכ"ל הרי"ף ז"ל השמיט מה דנאמר בסוגיא זו על מתני' והרא"ש והרשב"א ושאר פוסקים סברי דרי"ף סובר דמתני' דע"ז פליגי אמתני' דכאן וסובר דוקא איסורי הנאה ודבר שבמנין ובי"ד אכתוב מזה. וראיתי להרב ז"ל בס' אשל אברהם שכת' דמתני' דהכא אתיא כר"י דמין במינו לא בטל באלף ואנן לא קיי"ל כוותיה יע"ש באורך והנה גיד בין הגידים וחתיכה בין החתיכות ודאי דלר"י לא בטיל דהוה דומיא דם הפר ושעיר שבלע זה מזה ויעוין לעיל בחדושי הרשב"א לעיל בשמעתא דזרוע בשילה דיבש ביבש בטל לר' יהודא היינו חיטין בחיטין אבל ע"י בישול לא מיקרי דבלע זה מזה ולא בטל לר"י משא"כ לדידן דלא קיי"ל כן ובטל בששים וודאי דכה"ג הוה יבש ביבש כיון דליכא טעמא ופריך שפיר דליבטל ברובא ואני תמה דהיאך מצינו לומר דמתני' ר"י דא"כ תקשה הא דבזמן שמכירו בנ"ט הא מין במינו לא בטל ואין לומר בזמן שמכירו בנ"ט היינו אם יש ברוט' ששים נגד חתיכת הגיד והאיסור דסלק את מינו כמו שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו ואי אין מכירו האי' אסור כר"י דוודאי לא ניתן להאמר זאת דרוט' מאן דכר שמיה ברישא והרי סתמא קתני בזמן שמכירו בנ"ט משמע בגידים או בין חתיכות אחרות וכמ"ש רש"י במתני' דמין במינו בששים ובסיפא קתני והרוט' בנ"ט ועוד אי יש ברוט' ס' א"כ אמאי אינו מכירו אסור והא יבש ביבש חד בתרי בטל אף לר"י דזה הוה כיבש דאינו מינו רבה עליו ומבטלו והוה כאלו לא נכנס משהו כלל למינו ובטל הוא דאיסורא כמאן דליתי' דמי ואם היינו אומרים דרוט' עם בשר הוה מין בא"מ מיקרי רצונו לומר פליטת הבשר עם בשר כו' כמ"ש הרשב"א דלרבא דאזיל בתר שמי' ועיין בשמעתין דזרוע בשילה יש לייש' קצת דהא דפריך וליבטיל ברובא לאביי פריך דאזיל בתר טעמא אבל לרבא דאזיל בתר שמיה לא צריכנא למימר דבריה והחה"ל לא בטילה אלא בזמן שמכירו בטל לר"י דאינו מינו מיקרי ובאינו מכירה אינו בטל לר"י דהוה מין במינו ונאמר דלר"י אף יבש ביבש אינו בטל באלף וההיא דגיטין דנתפצעו אגוזים כו' דיעלו לר"י מיירי באינו מינו דשוין במראה ואינן שווין בטעמ' כמ"ש לעיל בשמעתין דזרוע בשילה יע"ש ומש"ה לא בטל באלף ועיין מ"ש בשמעתין דאוקי רב אמורא עליה:
בא"ד א"כ קשיא לא ליתני בשר בחלב עכ"ל קשיא לי דאשמעינן בב"ח אף דהוה דבר הבלוע אפ"ה הוה חה"ל דל"ת כיון שאין האיסור מגופה קמ"ל כיון שכ"א היתר הוא ושני' יחד נעשו גוף האיסור והוה חה"ל ואף אם נאמר דזה ג"כ מלתא דפשיטא הוא מ"מ אכתי קשה דאי מההיא דהכא ה"א דנבילה חה"ל לפני אורחים עכו"ם דמותר בהנאה משא"כ בב"ח דאסור בהנאה לכך קמ"ל דאם יבטל תהא ראויה להתכבד ומש"ה לא בטילה. וכמ"ש התו' לעיל וזה לא שמעינן ממתני' דהכא וכמ"ש ועיין בע"ז ע"ד בתו' שם ד"ה הא תני ליה והנראה לי בזה דכיון דנחתי לסברא זו דסוגיא דכאן סוברת דמתני' דהכא לאו משום חה"ל אלא משום דבר שבמנין לא בטל וסוגיא דהתם כר"ל אתיא דאמר כל שדרכו למנות שנינו פריך שפיר האי תנא אי אית ליה דבר שבמנין ליתני נבילה ואי דתני הכא לא ליתני בב"ח דמ"ש זה מזה כיון דבתרווייהו טעמא משום דבר שבמנין וכר"ל כל שדרכו למנות כו' ומשני תרתי אית ליה אבל לרבי יוחנן אין הכי נמי דמצינו, למימר דחדא אית ליה דבר שבמנין דהיינו טבעת של ע"ז וכדומה דאת שדרכו תמיד למנות שנינו ועיין בתו' יבמות פ"א ע"ב בד"ה ר"י אמר ובשבע שיטות להרשב"א ובב"ח מטעם חה"ל לר"י וכדמסיק הכא אשמעינן בב"ח אסור בהנאה אפ"ה לא בטל דאם בטל תהא חה"ל ודע עוד שמה שהקשו התו' בריש הדבור הוא לר"י דסובר את שדרכו למנות וע"כ בב"ח משום חה"ל ותרתי אית ליה אסור בהנאה והחה"ל כדמסיק שם כה"ג דאל"כ ליתני חמץ בפסח יע"ש בע"ז ע"ד א' ומש"ה הוקשה להם מ"ש מחתיכות חטאת טמאה כו':
עוד אבאר לך שמה שהקשו מחתיכות חטאת טמאה הוא לר' יוחנן דלדידי' משמע התם דטעמא דרישא תעלה ובסיפא לא תעלה משום דחה"ל לא בטל וכמ"ש התו' כאן ולזה הוקשה להם מבב"ח ג"כ לר"י דלדידיה ע"כ מתני' דע"ז טעמא דחה"ל הוא דאת שדרכו למנות שנינו ועיין ביבמות פ"א ב' ד"ה::
ר"י אמר ובד"ה לא תעלו וכתבו התו' שם דלר"י מוקי לה בלא נימוחה ורישא משום חה"ל לא הוה דחטאת לכהנים הוא דחזיא כו' וסיפא בחולין לא יעלו דחה"ל וכל זה לשיטתם שם אבל לפירש"י להמעיין שם אין כאן קושיא כלל דבב"ח יע"ש גם ראיתי שם בתו' שהקשו מה שהקשיתי לעיל דאמאי נקיט בסיפא חטאת טהורה ותי' דאשמעינן רבותא דאף דלא הוה דאיסורי הנאה אינה בטילה ולאפוקי מתנא דע"ז דתרתי בעי ולפירש"י דלהפסד מועט לא חששו א"ש יע"ש בזה:
ומדי דברי בו בסוגיא דיבמות זכור אזכרנו עוד כי הלכתא גבירתא איכא למשמע מסוגיא דהתם חדא מ"ש התו' לשם דף פ"ב ד"ה ע"כ לא אמר ר"י דבלול ולא ביבש יע"ש וכתבנו מזה לעיל באורך עוד ראיתי התם דשיטת רש"י אינו כך אלא ביבש נמי לא בטיל מדפריש התם לר' יוחנן מש"ה לא יעלו לר' יהודה מין במינו והא לר' יוחנן מוקי לה בשלא נימוחה דפריך ליה והא הכא דרכו למנות וש"מ את שדרכו למנות כו' ולר"ל הוא דמסיק בנימוחה ועיין שם בתו' ד"ה ר"י אומר לא יעלו עוד ראיתי שם לפי מה שמפרש רב ששת בריה דרב אידי רישא בטומאת משקין דרבנן וסיפא באיסור תורה וא"כ רבנן מודים לר"י באיסור תורה מין במינו דלא בטיל וש"מ לר"י אף באיסור דרבנן לא בטל דפליג ארישא נמי בחתיכו' חטאת טמאה לא תעלה ועיין בתו' שם ד"ה טומאת משקין דרבנן יע"ש היטב ומיהו אית רבנן דסברי אף מ"ה מין במינו בטל כההיא דמנחות כ"ג ע"ב ורבנן עולין שאני יע"ש ואעפ"י כן אין סתירה מכאן לאותה י"א שהביא הריטב"א לעיל בהא דשאני ציר דזיעה בעלמא הוא וי"א באיסור דרבנן מודה ר"י דבטל דאה"נ דלר' יוחנן דהלכתא כוותיה לא צריכנא למימר דטעמא דר' יהודא דמין במינו לא בטיל אלא כמ"ש התו' שם ד"ה ר' יהודא אומר לא יעלו או כפירש"י שם דמין במינו וכולהו דאוריית' מתוקמ' ולרבנן ברישא לא הוה חה"ל ובסיפא הוה חה"ל ולר"ל כל שדרכו למנות שנינו וע"כ בנימוחה הוא דצריכא למימר הכין דרישא בדרבנן כו' או דיש שם אוקמתא אחריתי אלא דמ"מ קשה לאותן י"א שמביאין ראי' מהא דציר כו' א"כ תקשה לרב ששת אליבא דר"ל מהכא וע"כ דאין לדמו' ציר לשאר איסורין כמ"ש הריטב"א שם ומיהו לזה י"ל דר' ששת יתרץ בע"א הא דציר הא דידיה והא דרביה עיין בתו' שם ד"ה והאמר ר"י מין במינו לא בטיל יע"ש היטב:
ומ"ש מהרש"א ז"ל אהא דהקשו התו' מחתיכות חטאת דעול' והא הוה חה"ל כת' ולא קשיא להו למ"ד כל דבר שדרכו למנות שנינו אמאי עולה דיש לומר בהדיא אמרינן בהערל דההיא דחתיכות חטאת כמ"ד את שדרכו למנות סובר. ואני העני לא זכיתי להבין דבריו הקדושים וחפשתיו ולא מצאתיו דהא דאמרינן בפלוגתא דאמוראי ר"י ור"ל אי את שדרכו או כל שדרכו כו' ולר' יוחנן מוקי לה בלא נימוחה משום דאת שדרכו לא בטל ולא כל שדרכו וסיפא משום חה"ל נגעו ביה וריש לקיש מוקי לה בנימוחה וסיפא או דהוה איסור תורה כו' יעוין שם ועיין מ"ש לקמן בסמוך בזה:
עוד אבאר לך כי ר"י אית ליה כל שדרכו למנות אינו בטל ור"י ור"ל אליבא דר"מ פליגי או אליבא דחכמים דאמרו אינו מקדש אלא ששה דברים בלבד ועיין בתו' ד"ה ר"י אומר לא יעלו יבמות פ"א ב' שכתבו כן בהדיא דלר"י לטעמי' דאמר בליטרא קציעות כל דבר שדרכו למנות לא בטל ועיין ריש ביצה וא"כ הך סוגיא דע"ז כר' יוחנן נמי אתיא ומתני' דהתם כר' יהודה דכל שדרכו למנות לא בטל ומש"ה אמר התם דתרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסורי הנאה ולא נקיט חה"ל אלא דיש להקשות מה שהקשיתי לעיל דא"כ מאי קושיא וליתני חתיכות נבילה אימא דאשמעינן בב"ח אף דלא הוה חה"ל דאסור בהנאה אפ"ה אינה בטילה דכל שדרכו למנות אלא כמ"ש לעיל. ומיהו בכאן ליכא למימר דאתיא כר"י דכל שדרכו שנינו דא"כ כי מכירו אמאי בנ"ט והא לר"י מין במינו לא בטל וכמ"ש לעיל בסמוך דבנ"ט משמע בגידין ולא ברוט' יע"ש:
וראיתי להר"מ ז"ל ספ"ו מהלכות פסולי המוקדשין הלכה כ"ג שכת' חתיכת חטאת כו' וכת' הכ"מ כפירש"י להפסד מועט לא חששו ולהפסד מרובה חששו ומש"ה ברישא דחתיכה אפילו לכהנים לא חזיא בטילה וקשה טובא ע"ז דהוה חה"ל ולא בטילה ועיין בלח"מ שם שכת' דרבינו בהלכות מ"א כת' דחה"ל לא בטילה וכת' מ"ש התו' כאן דלכהנים לא חשיבי ראויה להתכבד ולשיטת הכ"מ י"ל דמיירי בחתיכה חיה שאינה מבושלת דלא הוה חה"ל או חתיכה קטנה או כמ"ש הריטב"א בשם רבו הלוי ז"ל דחתיכה טמאה לא הוה ראוי להתכבד דאין איסורה מגופא ודמיא לבלוע דלמאן דאית ליה חנ"נ ואפ"ה לא הוה חה"ל והבאתיו לעיל ה"נ כן להר"מ ומשא"כ סיפא חתיכות חטאת טהורה בחולין דהוה חה"ל דאיסורה מגופא לזרים מש"ה לא בטיל ומיהו לא יתכן לשי' הכ"מ דלאו משום הפסד מועט הוא אלא משום דהוה חה"ל אלא כמ"ש דמיירי בחיה או קטנה ובריש' לה"מ חששו ולהפסד מועט לא חששו אלא דלפ"ז לא הוה לרבינו להשמיט חתיכת חטאת טהורה בחולין דלא יעלו כדאמר בגמרא דאי חטאת טמאה אפילו בחולין יעלו דלה"מ חששו ולפי שי' הלח"מ או כמ"ש בשם הרא"ה ז"ל א"ש דהשמיט זה דאין נ"מ בזה דבין בחתיכה טהורה או טמאה אין בטיל דטעמא דאיסורה מגופא ותהא ראויה להתכבד אם בטילה לכל ישראל כמ"ש התו' כאן ודע הא דתני ברישא חתיכה חטאת טמאה ולא חילק בין חטאת טהורה בחולין לחטאת טמאה בחולין לפירש"י דה"מ חששו ולהפסד מועט לא חששו ולפי' התו' א"ש יעוין שם היטב ביבמות:
גמרא דרש רבב"ח חתיכה של דג טמא ושל נבילה אינה אוסרת עד שתתן טעם ברוט' ובקיפה ובחתיכות ראיתי לבאר בכאן תחלה עפ"י פשוט רבב"ח עיקר דינא אתי לאשמעינן דבמין במינו בטל בששים בלח וכל שיש ס' בתבשיל עם החתיכו' בטל אבל אין בטל מב"מ הי' צריך ס' ברוט' לחוד או עם הקיפה לחד פירושא וסלק את מינו כמי שאינו כדמסיק רבא לקמן בשמעתין ואשמעינן ג"כ דנבילה בשחוטה הוה מין במינו דכלל להו עם דג טמא דכל מין דגים מין א' הוא ועיין בש"ך סימן ק"ז מה שמביא בשם הגהות ש"ד סימן נ"ה המתחלת פעם אחת הובא כ' דמין דגים אחת הוא ועיין ב"י בסימן ק"ז שהביא ראי' משמעתין דקאי נמי מין במינו אד. כו' וה"ה נבילה בשחיטה אשמעינן דבב"ח דהו' מב"מ דלא כי"א במרדכי בע"ז ועי' באו"ה כלל כ"ג ע' בסנה' ובפר"ח סי' צ"ח באורך שכת' נבילה בשחיטה הוה ב' מינים וליתא יע"ש ומש"ה פרט הני תרתי חתיכה נבילה ודג טמא דאי אמר חתיכה נבילה ה"א דהוה מין בא"מ ומש"ה בטל בששים להכי אמר דג טמא ג"כ דהוה מין במינו ואפ"ה בטל בששים דלא כר"י ואי הוה אמר דג טמא ה"א דציר דגים טמאין דרבנן אף בבישול כנראה מדברי ת"ק גבי דגים טמאין שנתבשלו עם דגים טהורין ועיין בש"ך סימן ק"ז ס"ק א' ובדרבנן אית ליה דבטל אבל באיסור תורה אפשר דלא בטל מין כו' דאפשר דר' יהודא מוד' בדרבנן דבטל כמ"ש לעיל גבי ציר דזיעה כו' או כהנך רבנן בחתיכו' חטא' דפליגי עלי' דר"י בהערל לרב ששת בריה דרב אידי והבאתיו לעיל להכי אמר תרווייהו לומר דנבילה בשחוט' הוה מין במינו כמו דגים והוה איסו' תורה ואפ"ה בטל ורב פליג עלי' ואמר מין במינו לא בטל וכולא שמעתתא לענין פליטתה איירי כמ"ש רש"י והר"ן והרשב"א וריטב"א דמיירי במכירי' החתיכה אלא לענין פליטתה איירי והא דאמר רב חענ"נ לאו דוקא לפירוש הר"א שהביאו התו' ד"ה כשקדם ורב ספרא הקשה דלמה לי שחתיכה אחת היתה אצלה תמיד בלא רוט' ותיפוק ליה דחתיכה נבילה אוסרת כולן דהוה מין במינו ומשני שקדם וסילקו נבילה ולכך שהיה מונחת אצלה בלא רוט' קבלה טעם מצירה ואוסרת האחרות מחמת אותו טעם שיש בה ומין במינו במשהו ואי קשיא אמאי למה לי שחתיכה אחת היתה מונחת אצלה וקבלה טעם תיפוק ליה אפילו היתה מונחת בתוך הרוט' נאסרת במשהו משום מין במינו ואחר כך חוזרת החתיכה הכשירה ואוסרת שאר החתיכות דמין במינו במשהו ויש בה משהו איסור שקבלה מנבילה כבר תירץ הרשב"א בחדושיו וז"ל דמשהו שיש בה אינה יכולה לצאת ולהתפשט לאחרים יע"ש היטב ומש"ה כי קבלה טעם ממש יכול הטעם להתפשט לאחרי' ולאסו' אותן במשהו אבל לא כשנאסרה מחמת משהו אין יכולת לצאת המשהו ממנו ולאסור האחרות ורבא משני דלא קדם וסילקו לאיסור והכ' מיירי כגון שחתיכ' נבילה היה מתחלה כזית עד"מ וצמקה אח"כ ולית ביה אלא חצי זית כו' והלכך אם היתה חתיכה כשירה מונחת אצלה תמיד וקבלה טעם ממנה אוסרת האחרות דאין ברוט' לבטל כל הכזית אלא חצי זית והלכך אי לא נתנה טעם בחתיכ' שהיה בחתיכה הכשירה ס' נגד חצי זית שבלע מן הנביל' א"כ אין כח במשהו לצאת מן החתיכה ולהתפשט לאחרות כמ"ש מקודם בשם הרשב"א ז"ל אליבא דר"א ולהך חצי זית שיש בעין יש ברוט' כדי לבטלו וסלק את מינו כמי שאינו והלכך בעינן שנתנה טעם בחתיכה שהיתה מונחת אצלה תמיד וצריך ששים נגד כל הזית כקודם שנצטמק וליכא ברוטב ששים אלא עם החתיכה ומין במינו לא בטל וכר' יהודא פסק רב זהו לשיטת רבינו אפרים והביאו התוספות בשמעתין ועיין בר"ן ברשב"א ובריטב"א ולפ"ז רב לא פליג ארבב"ח אלא בחדא דלרבב"ח מין במינו בטל בששים ולרב לא בטל ומה שאמר קבלה טעם כו' אין ענין לכאן פלוגתא דידי' עם רבב"ח ולמה שהעמיד אמורא אלא אגב אורחין אשמעי' נמי דכי לא קבלה טעם אין יכולת במשהו לצאת חוצ' ולא הי' צריך ששים ברוט' אלא נגד חצי זית שהוא בעין ולא נגד חצי זית הבלוע בחתיכה שאצלה דאין יכולת לצאת:
אמנם שיטת ר"ת ור"י וכן רבים וכן פסקינן להלכה דחנ"נ בשאר איסורין משום לתא דבשר בחל' אלא דבב"ח הוה מן התורה ובשאר איסורין מדרבנן כמו שיתבאר בפכ"ה ק"ח ב' ועיין בר"ן ספכ"ה צריך לומר דרב בתרתי פליג ארבב"ח כי רבה בב"ח סובר אף דחתיכה נבילה היתה לבדה עם חתיכת היתר או שהיתה מונחת אצלה תמיד בלא רוטב אפ"ה די בששים נגד הנבילה לחוד ולא נגד שתיהן דלית לי' חנ"נ בשאר איסורין ורב פליג בתרתי חדא דחנ"נ בשאר איסורין וחדא דמין במינו לא בטל ורב ספרא הקשה דלמה לי שנתנ' טעם תיפוק לי' דח"נ גופ' אוסר שאר בשר ומשני כשקדם וסילק האיסור ורבא אמר דאי לא קבלה טעם הי' ברוטב ס' נגד הנביל' ועכשיו נגד שתיהן לית ס' דחנ"נ בשאר איסורין ובמה דאמר רב כיון שנתנה טעם בחתיכה תיפוק ליה דאפילו במשהו נאסרת החתיכה במין במינו ואוסרת אחרות צריך לומר דכי אמרינן חנ"נ היכא שקיבלה טעם ממש חשוב ולא משהו אף לר"י מין במינו מן התורה לא בטל מ"מ חנ"נ בשאר איסורין לא הוה אלא דרבנן משום לתא דבב"ח ולא ראו לגזור אלא כשק בלה טעם חשוב ולא משהו וכיון שכן אין כח במשהו לצאת ולהתפשט חוץ כמו שכתבתי לעיל בשם ר"א לרשב"א ז"ל אבל אי אמרינן חנ"נ אף במשהו היה קשה שפיר דנהי שאין כח בחתיכה לצאת המשהו ממנה חוץ מ"מ החתיכה גופא תאסור אחרות דנעשה כולה נבילה אלא משום דלא אמרינן בחתיכה הנאסרת במשהו חנ"נ ועיין בי"ד סימן צ"ב בט"ז וש"ך ונה"ך באורך ולקמן אבאר דשאני הכ' כל שאין האוסר בעצמו צריך לילך שם המשהו אין הנאסר אוסר אבל הר"ן ז"ל וריטב"א פירשו דכי אית ליה לר"י מין במינו לא בטל אלא היכא שאיסור לחוד ואין מעורב עמו כלל ההיתר משא"כ כשהאיסור מעורב עם ההיתר אינו אוסר אח"כ כשנפל להיתר במינו ומש"ה כי נתנה טעם בחתיכה שאצלה חנ"נ ויש כח בחתיכה זו לאסור אחרות בפליטתה כי מה שפולטת הכל איסור דנ"נ אבל כשלא קבלה טעם אלא משהו לא נ"נ וזה מוסכם מכולן דאי למ"ד חנ"נ בשאר איסורין דוקא מטעם חשוב לא במשהו מש"ה אין כח בפליטתה לאסור אחרות כיון דהיתר מעור' עם איסור יע"ש וזה, הפירוש סובר הש"ך בנה"ך בסימן צ"ב ופירוש הא' שכתבתי סובר הט"ז וכבר הארכנו בזה בחדושינו לי"ד בסימן צ"ב באורך בעזה"י יעוין שם ה"י וכאן אקצר:
והנה אם, נאמר דרוטב עם בשר הוה מין באינו מינו לרבא דאזיל בתר שמיה וא"כ פליטת נבילה שנבלע בכשירה הוה מין באינו מינו אם כן יקשה לרבא מסוגיא זו דאמר רב שאוסרת החתיכה כשירה שנ"נ אחרות בפליטתה ולרב ספרא דפריך הכשירה אוסרת אחרות, בפליטתה וכבר דברנו לעיל בשמעתין דזרוע בשילה מזה ועיין שם ברשב"א שחקר בזה אי פליטת בשר עם בשר הוה מין במינו או לא ועיין פרי חדש סימן צ"ח וצריך לומר דרבא מוקי לה לאו לענין פליטת הבשר אלא כשנתערבה ואינה מכירה קמיירי הכ' ורבב"ח אמר אם יש ברוט' ובשאר החתיכות לבטל חתיכת הנבילה בס' בטילה או דלית לי' חה"ל כלל כמ"ש הרי"ף באמת דהשמיט המשנה חתיכה שנתבשלה בין החתיכות ומה שנאמר עליה והביא משנה דע"ז והבאתיו לעיל יע"ש באורך ועיין שם ברשב"א ז"ל בחדושיו או דהיתה קטנה ואינה ראויה להתכבד לפני האורחים ויהיה איך שיהיה רבא מוקי לה בנתערבה ואינה ראויה להתכבד ומש"ה כי נתנה טעם בחתיכה חתיכה נ"נ וצריך ששים נגד שתיהן דאי יש ברוט' ששים נגד שתיהן הרוט' מותר דפליטת הבשר הוה עם מים מין באינו מינו אלא דלית במים ס' נגד שתיהן ומש"ה נאסר הרוט' ג"כ ומיהו החחיכה ודאי נאסרה אף שיש ברוט' ס' נגד שתיהן דנתערבו יבש ביבש ונאמר לשיטה זו דאף יבש ביבש מין במינו לר"י לא בטל וכבר יש מי שסובר כן ורש"י ז"ל ביבמות פ"א נראה שסובר כן במ"ש שם לר"י לא יעלו דהוה מין במינו כו' ועי' בתו' שם ד"ה ר"י אומר לא יעלו כו' והבאתיו לעיל ואי קשיא הא קשיא מה קאמר הוה ליה מין ומינו וד"א וסילק את מינו כמי שאינו והא לאו בפליטת האיסור קמיירי הכא אלא לענין רוט' דאי לענין בשר הא בנתערבה איהי גופא קמיירי וכדכתיבנא ולענין רוט' תיפוק ליה דהוה מין ומינו אלא ודאי משמע לענין פליטה איירי ואפ"ה אי לא סלק את מינו הוה אסור משום פליטת הבשר הנבלע בשאר חתיכות אם כן ודאי משמע דפליטת הבשר עם בשר הוה מין במינו והא לרבא דאזיל בתר שמי' הוה מין באינו מינו אם לא שנאמר דהא פליטת בשר הכשירה ופליטת בשר האיסור הוה מין במינו אף באלף לא בטל ואח"כ נבלע הרוט' ופליטת הבשר בחתיכו' אחרות ואין ששים בכל החתיכה נגד מה שפלטו דלא ידעינן כמה פלטה ונעשה נבילה והשתא לא קשה ג"כ בההיא דזרוע בשילה וע"ש היט' מ"ש שם אבל פליטת הבשר נבילה שנפלה על חתיכה של צלי או חתיכה מבושלת ולית בה רוטב אה"נ דלרב' מיקרי מין בא"מ. או דהכי קאמ' סלק את מינו כמי שאינו ר"ל דמין ההיתר אינו מעלה ומוריד לענין הרוטב אבל קשה הא דמהיכא תיתי לומר דיגרע לרוטב ואי דנימא דביבש נמי חנ"נ ודאי רוטב אסור או דנימא דבמשהו חנ"נ לא אמרינן. ולאביי מתוקמא בפשיטות בין שנתערבה חתיכות בין חתיכות לא בטל אי נאמר דאף ביבש לא בטל לר"י ובין פליטתה לבד דאיהו בתר טעמא אזיל בע"ז וכיון דטעמן שוה הוה מין במינו. ויש ליישב זאת גם לרבא לענין רוטב קאמר דאי לאו דקבלה טעם מנבילה היה רוטב מותר דיש ששים ברוטב דהיינו המים נגד הנבילה ואי דפולטין גם חתיכות כשירות במים ונאסרו דחנ"נ סלק את מינו כמי שאינו כו' כמ"ש לעיל:
ודע עוד דקיי"ל חה"ל באלף לא בטל דוקא כשאסורה מחמת עצמה ולא בקיבלה טעם ממקום אחר אף לדידן דקיי"ל חנ"נ בשאר איסורין לבד מראבי"ה שמביא המרדכי בפכ"ה גבי חלב ובשר שנמלחו ביחד דחה"ל אסורה אף שקיבלה טעם ממקום אחר והנה יש להקשות משמעתין דלמא רב דפליג ארבב"ח סובר דחנ"נ בשאר איסורין ג"כ וא"כ כשנתערבה החתיכה כשירה בין החתיכות מש"ה לא בטל דהוה ה"ל ורבה בב"ח סובר אין חנ"נ ולא הוה חה"ל וחתיכות נבילה מכיר בכשירות ומש"ה מותר עד שתתן טעם כו' אלא דא"כ מה שמפני שהן מינה דקאמר רב דסובר ראב"י ולא כאו"ה כלל כ"ה דין א' דחה"ל דוקא במינה ולא באינה מינה ובי"ד סי' ק"א ס"ו בהג"ה ופר"ח שם וסימן ק"י ס"ק א' יע"ש ואו"ה הא פסק דוקא כשנאסרה מחמת עצמה הוה חה"ל ולא בנבלע ממקום אחר יע"ש:
בפירש"י ד"ה חתיכה של נבילה ומכירה עכ"ל הא דפי' כן דאי לא מכירה אינה בטילה משום חה"ל אלא דקשה דלמא מיירי בחתיכה קטנה שאין ראויה לפני אורחי' ומש"ה בטילה אלא דא"כ איך קאמר אינה אוסרת עד שתתן טעם ברוטב דהא בחתיכה גופא צריך שיהא ששים כגוף האיסור דרוטב אינו מסייע לחתיכות ומזה נראה שמ"ש הב"י בסי' ק"ט דעת רש"י כר"מ וראב"ד דביבש בעינן ס' במין במינו דאל"כ דלמא באין מכירה מיירי וכי יש ס' עם רוטב אין לחוש בפליטתה ומה שגוף החתיכה מעור' הוה יבש ביבש ובטל ברוב אלא ודאי דרש"י סובר דיבש ביבש בעינן ס' אף במינו ומש"ה כי אין מכירה אין הרוטב מסייע ובחתיכות גופא צריך שיהא ס' נגד החתיכה האסורה כמ"ש וע"כ במכירה וא"צ אלא כנגד פליטתה כו':
ובד"ה ואוסרת כולן מפני שהן מינה וס"ד מפני שהן מינה ואף שיש כדי ביטול שתיהן עכ"ל לישנא דס"ד אינו מיושב דגם במסקנא הכין הוא דמין במינו לא בטיל ואף אי יש נגד שתיהן ס' אסור ואי נתכוין למה שאמר רבא סלק את מינו כמי שאינו דבמסקנא אי יש ס' ברוטב דהיינו המים ס' נגד שתיהן שרי גם החתיכות אלא דלית ברוטב נגד שתיהן דלישנא דיש בהן נגד שתיהן לא משמע הכי ועוד דהמקשה הקשה בפשיטות למה לי שהחתיכה קבלה טעם תיפוק ליה וכו' ולמה להזכיר כאן כלל מזה שיש נגד שתיהן:
ובד"ה כשקדם וסלקו ואשמעינן דחנ"נ לאסור חברותיה בפליטה עכ"ל מהאי לישנא משמע כמ"ש הר"ן ז"ל דאי לאו דחנ"נ לא היה אוסר דהוה היתר ואיסור מעורבין ולא הוה אמרינן מין במינו לא בטל משא"כ אי חנ"נ הוה כולו איסור ומין במינו לא בטל ורב אתא לאשמעינן חנ"נ ולשער נגד כולה בא"מ וגם נ"מ במינו דאוסרת חברותיה דהוה כולה איסור ולא בטל:
ובד"ה בתוספות חענ"ג כו' פי' בקונטרס שנתבשלה תחלה וכו' וקשה לפירושו דא"כ גם הרוטב כו' לבטל הרוט' דמעיקרא עכ"ל וזה לא נזכר בגמרא ועיין מהרש"א ור"ל דאף שכתב רשב"ם ע"ב בד"ה ומין ומינו וד"א צריך שיהא ששים בחתיכת היתר נגד הרוט' שבלע' הב' חתיכו' ופלטו כו' דמסתמא יש בחתיכות הרבה לבטל הרוט' מה שיכול לבלוע ב' חתיכות כו' משא"כ הכא רוט' שמבשלין בו ב' חתיכות דנ"נ כל הרוט' מתחלה מן הסת' אין ששים בחתיכו' הרבה לבטל והוה לתלמודא להזכיר זה ובתו' ד"ה כשקדם וסילק האיסור כו' מ"מ לא אמרינן נעשית נבילה לאסור, אחרות עכ"ל ורצה לומר דבר הנאסר במשהו לא אמרינן חנ"נ ולא ראו חכמים לגזור בזה ועיין בסימן צ"ב יעוין באחרונים והנה כתבו שלא נ"נ לאסור האחרות ולא כתבו בפשיטות דבמשהו לא אמרינן חנ"נ ונ"מ באינו מינו דלא בעינן ששים נגד כל החתיכה כולה אלא נגד האיסור כמה היה דרב דאמר חתיכה נ"נ ואוסרת כל החתיכות משמע דבמאי דאמר חנ"נ הוא נ"מ וסיבה לכאן דאוסרת כל החתיכות דאי לאו דנעשית נבילה לא היתה אוסרת כל החתיכות ולא דנפקא מינה לאינו מינו שיהא צריך ששים נגד כולה ולרוט' כו' ועיין בריטב"א מ"ש הוא וז"ל בשמעתין באורך והא דאין משהו אוסר אחרות להר"ן משום שאיסור והיתר מעורבין יחד משא"כ אם נ"נ שקבלה טעם היה כולה איסור או דאין במשהו כח להתפשט כמו לר"א וכבר כתבנו מזה בגמרא באורך יע"ש ורבינו אפרים היה אומר מתוך כך דקשיא ליה למה לי קבלה טעם אפילו במשהו נמי ונעשה נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן אלא ש"מ דלא אמרינן בשאר איסורין חנ"נ וכיון שהן במשהו אין כח להתפשט ולצאת חוץ כמ"ש הרשב"א בפירוש דבריו והבאתיו לעיל ובקבלה טעם הטעם יוצא לשאר החתיכות ואוסרת במינו במשהו ולית ליה סברת הר"ן דאיסור והיתר מעורבין אין אוסר במינו בכ"ש דאי אית ליה א"כ אף בקבלה טעם נמי אמאי אוסרת אחרות דהא לית ליה חנ"נ אלא כדכתיבנא ולית ליה ג"כ לחלק בין משהו לקבלה טעם אי הוה אמרינן חנ"נ ומש"ה הוכיח מכאן דבב"ח נ"נ ולא בשאר אסורים וחנ"נ דאמר רב לאו דוקא אלא איסור הבלוע בה אוסרת האחרות או יאמר חנ"נ שאין לה היתר עולמית ואף שיש ברוטב ששים לבטל אותה הבליעה אפ"ה אסורה החתיכה כי רב סובר אפשר לסוחטו אסור בכל האיסורין ונהי דא"צ ששים כשנפלה לקדירה אחרת נגד כולה מ"מ החתיכה נשארה באיסורה והמחבר בסי' ק"ו כ' כן דחתיכה גופה אסורה דלא כמ"ש בסי' צ"ב ובדוכתי טובא דאותה חתיכה מותרת דליתא ועיקר כדבריו בסי' ק"ו וכמ"ש האחרונים. ומיהו לדידן אין נ"מ דפסקינן כר"ת ור"י ושאר פוסקים דחנ"נ בשאר איסורין והקשו התו' לשיטת רבינו אפרים לא היה צריך להעמיד אמורא אלא לומר דחתיכות נבילה אוסרת כולן אפילו באלף אלא אגב אורחין אשמעינן דכי לא נתן טעם אין כח במשהו לצאת לאחרים כו' כמ"ש הרשב"א וה"ה דאין שייך דין זה לענין מחלוקת רב ורבב"ח כלל והוא דחוק משא"כ לשיטת ר"ת וכת דיליה א"ש דרב להאי גופא הוצרך לכל זה דרבב"ח דרש דחתיכות נבילה אינה אוסרת מ"ה עד שלא יהא ברוטב ובחתיכות ששים ואפילו היה חתיכה אחת מונחת אצלה תמיד בלא רוטב כו' דלא ס"ל חנ"נ ולא צריך ששים אלא נגד הנבילה וגם החתיכה ההיא מותרת דאפשר לסוחטו מותר ואוקי רב אמוראי עלה לומר אף שסילקו לנבילה מן הקדירה וניער אח"כ הקדירה אוסרת אותה חתיכה האחרות אם קבלה טעם ממש מן הנבילה דחנ"נ דאי לאו דחנ"נ היו האיסור והיתר מעורבין ואין אוסרין בכ"ש כס' הר"ן ז"ל ולכך הוצרך לכל זה וכדכתיבנא ולרבא בלא סילק אלא דמיירי שהרוטב היה ששים נגד הנבילה ומש"ה כיון שנתנה טעם חנ"נ ואין ברוטב כדי לבטל שתיהן ומש"ה אוסרת כולן מין במינו לא בטל כו' ולפ"ז רב פליג ארבב"ח בתלת כי רבב"ח סובר אפשר לסחטו מותר ומכ"ש דאין חנ"נ ומין במינו בטל ורב סובר אפשר לסוחטו אסור וחנ"נ ומין במינו אין בטל כו' ומהרש"א ז"ל שכ' לר"ת א"ש דאמר רב הכא חנ"נ דפליג ארבב"ח בתרתי יע"ש יראה מדבריו דס"ל כשיטת הט"ז וכמו שפירשתי דבריו לעיל ובי"ד אבאר בעזה"י בזה לסלק מעליו השגת הש"ך ז"ל דהיינו טעמא דאי קבלה במשהו לא היה כח באותו משהו לצאת כר"א ולא משום שאיסור והיתר מעורב בו כסברת הר"ן ז"ל וא"כ הך דינא דחנ"נ ודאי אין ענינו לכאן למחלוקת רבב"ח אלא היה לומר כיון שנתנה טעם בחתיכה אוסרת כולן ר"ל אותו הטעם אוסרת חברותיה הכשירות ובשלמא לרבא דאמר סלק הוצרך לזה דיש ברוטב כדי לבטל אחת ולא שתיהן ומש"ה הוצרך לומר תנ"נ אלא לאביי דקדם וסלקו ומש"ה כ' מהרש"א ז"ל דבתרתי פליג דלרבב"ח א"ל ששים אלא נגד הנבילה ולרב חנ"נ וצריך ס' באינו מינו ומ"ש ז"ל בתרתי פליגי וכפי הנראה דבתלת פליגי כמ"ש בסמוך דפליגי נמי אי אפשר לסוחטו אסור ויש ליישב זאת דאפשר דרבב"ח לא אסר אלא שאין אוסרת אחרות ולא החתיכה שמונחת בצידה ויש לייש' בע"א והמבין יבין: