ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף צה:
גמרא חזיא חיותא דתליה לא הוה מעלים רב עיני' מיניה וכתבו התוס' דמכאן אין לדקדק דרב סובר כו' דאפשר רוב טבחי נכרים הוה משמע מלשונם אף בהמה שלימה נמי חייש רב לבשר שנמ"ה ואף דלא שייך למיחש לעורב מ"מ לא פלוג חז"ל אסרו ככ"ע אלא דאין ראיה מכאן דלמא רוב טבחי נכרים הוה ומש"ה לא עלים כו':
כתב הריטב"א ז"ל דבשר הנמצא במגר' היהודי' דשרי ף שרוב העיר עכו"ם אף למ"ד רוב וקרוב הלך אחר הרוב דוקא היכא דשכיח ולעולם תולין במצוי והביא ראי' ממעות הנמצא לפני סוחרי בהמה דאזלינן בתר בתר' ולפי דבריו הא דרוב וקרוב הלך אחר הרוב שהרוב מצוין נמי כאן ועיר גדולה וקטנה נמי בשניהם מצויין ועיין ב"ב ואי"ה בי"ד ס"ג אבאר ועיין פר"ח ותבואת שור:
ובפירש"י ד"ה אתלת קרנייתא לכל חתיכה ג' קרנות ומשום שלא יגנבו בו בני בית עכ"ל ולא רצה לפרש משום בשר שנמ"ה היה עושה כן שלא יצטרך לשומרו תמיד דס"ל לרש"י דלית הלכתא כרב אלא בשר שנמ"ה שרי כמ"ש לקמן ד"ה רב הונא כו' ומש"ה פי' כן ובכ"מ פ"ג פי' בע"א כשהיה שולח בשר לביתו ע"י גוי היה עושה סימן שלא יחליף העכו"ם בבשר נבילה יע"ש:
ע"ש בעי מיניה רב הונא מרב מחרוזין מהו ופירש"י יע"ש ומהכ' ליכא למפשט דרב סובר בשר שנמ"ה דברוב טבחי ישראל הוא דשרי וכאן אפשר ברוב טבחי נכרים איירי ובעי מיניה אי חרוזים הוה סי' מפשיט ליה דהוה סימן בחרוזין:
ההיא עובדא דתליא חיותא לפי' התוס' דליכא למידק דרב סובר בשר שנמ"ה אסור דמיירי ברוב טבחי עכו"ם וחיישינן שמא יחליפו וקשיא לי וכי חיישינן להכי דהא הנכרי יהא נתפס כגנב ולא חיישינן שילך לבית ישראל ונהי ברוב טבחי עכו"ם בשר הנמצא ביד עכו"ם אסור אבל בשר שמניח בביתו ליכא למיחש כ"א לעורבים וכדתנן המניח נכרי בחנותו דוקא בעי' שיהא בישראל יוצא ונכנס לא בהניח עכו"ם לחוץ דיהא נתפס כגנב כמבואר בי"ד הל' יין נסך יע"ש ואין לומר סתם יינם דרבנן הקילו ביה מ"מ לא חיישינן בכ"מ לכך אף באיסור תורה וראיתי להריטב"א שכתב ג"כ עובדא דחיותא ברוב זבחי עכו"ם הוה ולא הרגיש בזה כלום אבל הת"ח כ' וז"ל דהיה מתיירא דבהדי דאתיא כ"ע לאפיה שלא יחליפוהו הנכרי' או דמתיירא שיצאו כולם ויהיו טרודים ולא יהא העכו"ם נתפס כגנב כו':