ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף צה.
גמרא אמר רב בשר שנתעלם מן העין אסור וכתבו התוספות ד"ה אמר רב דחומרא בעלמא הוא והיינו ברוב טבחי ישראל דמדינא שרי דאזלינן בתר רובא אלא דחיישינן שמא הביא עורב ממקום אחר ורובא דעלמא נבילות וטריפות הוה ובודאי במניח בשר בביתו ומניח במקום שהניחו ומצאו כן בודאי חומרא בעלמא הוא דמהיכא תיתי לחוש לעורב דלא מחזקינן איסורא ואפילו לא מצאו במקום שהניח אפשר א' מבני הבית לקח ונתנו לשם ושכחו אלא אף במצאו בשוק משמע דחומרא בעלמא הוא ומש"ה אמרינן בב"מ דר"ח מצא גדי שחוט בין טבחי כו' והתירו לו דלית ליה הא דרב כו' וצריך טעם למה כיון דהלכתא כר' חנינא בבא בתרא גבי נפול במס' ביצה בזימן שחורים דרוב וקרוב הלך אחר הרוב מן התורה הכי נמי כיון דמצאו באשפה שבשוק או בשוק לחודי' הוה לן למיחוש לרובא דעלמא ולמיסר מספיקא ועיין פר"ח סימן ס"ג שהאריך בדינים אט ואפשר דחששא דעורב הוא חששא רחוקה ומש"ה לא הוה אלא חומרא בעלמא ומש"ה בההיא מתני' דשקלים חתיכות מותרת ללוי אף משום בשר שנמ"ה דלא חייש לבשר שנמ"ה אף כה"ג דלא חיישינן לעורב כלל וכמ"ש:
שם נמצא ביד עכו"ם שאני ואין לאסור הבשר שמא העכו"ם העלים ממנו פ"א עיניו דבשר שנמ"ה הוה חומרא בעלמא ודי לנו בודאי נתעלם ולא בספק אזלינן לקולא: