ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף צד:
גמרא אמר מר בעכו"ם בין חתוכה ושלימה א"צ שיטול ג"ה כו' חתוכא אמאי לישדר כו' עכ"ל כפי הנראה מסתימת דברי המקשה דלא סבירא ליה הך תירוצא דגניב לדעתיה דבמתנה לא שייך גניבת דעת רק במכר כדתנן בברייתא א' מפני שמתעהו כו' וההיא דשמואל כדדחי לעיל אמאי תשהה איסורא או כפירש"י לעיל דפייסי' למברא תן לו בשכרו ולא בחנם נתנה לו ומש"ה איקפד דלא כמ"ש הריטב"א ז"ל בחדושיו דהא דמייתי משמואל ולא מברייתא דאיכא למימר שאני מכר כו' וא"כ ההיא דשמואל פייסי' בחנם מיירי וא"כ פריך שפיר חתיכה דלמא אתי למיזבן מיניה ישראל חבירו שהרי רבינו קדיש אומר כן במתני' שלימה אין חתוכה לא אלמא חיישינן שמא יקח ישראל ויאכלנו בלא ניקור משום קלי הדעת הוא דחיישינן כמ"ש הרשב"א בחדושיו ובי"ד סי' ס"ה אכתוב מזה משא"כ לתירוצא דגניב לדעתי' איכא למימר דלעולם לא חיישינן שמא יקח ישראל חבירו ממנו ויאכלנו בלא ניקור דיסבור שלא השלים הניקור ודוקא לישראל חבירו אסור לשלוח ירך חיתוכ' דיסבור שניקר מכל וכל דאל"כ הוה ליה להודיעו כיון שיוצא מתחת ידו חתוכה משא"כ בנכרי לא שייך זה דיסבור חבירו שלא השלים הניקור כיון שמוכר לעכו"ם מה בכך ולפ"ז איירי כולי סוגיא במקום שמכריזין ולא הכריזו ומצעתא איירי שלא הכריזו דאירע אונס ומש"ה אין מוכרין ורישא אף שלא אירע אונס או שאירע אונס שרי ומיהו סיפא ע"כ איירי במקום שמכריזין והכריזו דמוכרין בהודעה דליכא למיחש שמא יקח ממנו ישראל אחר כמה שכתבנו לעיל בסמוך יע"ש:
ובפירש"י ד"ה גזירת שמא ימכרנו בפני ישראל אחר וזה הרואה לא שמע מן הטבח שטריפה עכ"ל ר"ל דע"כ יסבור שכשירה היא דאל"כ איך מוכר לו בסתם לשיטתיה דאף בסתם אסור לגנוב דעת כמ"ש לעיל:
ובד"ה אינהו דקמטעי אנפשייהו דלא שיילי אם כשירה או טריפה עכ"ל צ"ע דהא לעיל ד"ה אין מוכרין טריפה לעכו"ם בסתם אא"כ הודיעו שהוא טריפה וכאן כתב להיפך דוקא במפרש אסור דאיכא גניבת דעת אבל בסתם לא ומה שמקשה מהא דאמרינן אינהו קמטעי אנפשי' דמשמע ודאי בסתם שרי לגנוב דעת הבריות אבאר בי"ד באורך: