אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף צד.

דף צג:

גמרא חתוכה נמי לישדר ליה, ופירש"י ז"ל דירך שלימה משמע ולא ידענא אמאי לא כפשוטו דתנן מפני שמקומו ניכר שוב מצאתי להרשב"א ז"ל שכתב כן בפי' על דברי רש"י ורש"י אפשר דסובר מפני שמקומו ניכר אין ראיה דאימא אפילו חתוכה שרי לשלוח דניכר בקל ויוכל להכיר אם ניטל הגיד או לאו ודוחק:

וראיתי להת"ח שכתב פירש"י ירך שלימה משמע דאל"כ הוה לומר שולח בשר לעכו"ם ומיהו קשה דלמא אגב אורחא קמ"ל כו' ועוד נראה לפרש דע"כ דיוקא אתי לאשמעי' דאל"כ לא שמעינן בישראל אלא ודאי הא דשלימה מותר מלתא דפשיטא הוא ולדיוקא צריך ואפילו עכו"ם עכ"ל הנה לפי דעתי ז"ל מקומו ניכר אין ראיה וקא דאיק ליה מדתנן לגוי ולא לישראל ומזה נמי אין ראיה דאשמעינן טובא דג"ה מותר בהנאה כדמסיק בפסחים ואילו לישראל לא מוכח דישלי' הגיד אלא אף לגוי דיאכל הגיד או ימכור אפ"ה שרי לשלוח דג"ה מותר בהנאה וא"כ אין ראיה ואין לומר דאי הוה תנן לישראל נמי מוכח דג"ה מותר בהנאה דמתכבד טפי כשהוא שלימה כמ"ש התו' לקמן צ"ט ע"ב והבאתיו דא"כ אכתי לא מוכח חתוכה לא דרבותא אשמעינן אף שלימה דמתכבד הגוי יותר אפ"ה שרי דג"ה מותר בהנאה ומיהו ז"א דא"כ ליתני בישראל אלא לדיוקא איצטריך חתוכה לא ועוד דאי הוה תנן חתוכה נמי הוה מוכח, דגיד הנשה שקי בהנאה דבמכר אין הגוי נותן מעות יותר בשביל הגיד אבל במתנה ודאי מחזיק לו טובה גם על הגיד עוד נראה לומר דודאי האי תנא סובר יש בגידין בנ"ט דסיפא דמתני' ירך שנתבשל וכדאמר ר"פ כו' וכיון שכן אף במכר אי הוה אסור בהנאה הוה אסור למכור דגוי נותן מעות טפי בשביל הגיד דע"כ לא כתבו התוס' לקמן דגוי אין נותן מעות יותר אל למ"ד אין בהן טעם וכמ"ש דאין נותן אל על דבר שיש בו טעם משא"כ למ"ד יש בהן טעם ולפי זה מ"ש לעיל דהכי תנן שולח דאשמעינן דשרי בהנאה אבל במכר אי הוה תנן לא שמעינן דשרי בהנאה וז"א כיון דהאי תנא סובר יש בהן טעם וזאת יש ליישב דממכר אין ראיה דאימא דמוכר חוץ מדמי איסור שבו דשרי בכל איסורין ועיין בפרט זה בפר"ח א"ח סי' תס"ז ס"ק י' בתרנגולת עם חטה וכ"ש כאן ומתכבדו לא שייך במכר משא"כ במתנה וכמ"ש:

שם אלא במקום שמכריזין והיום לא הכריזו כפירש"י שלימה נמי לא לישדר עכ"ל קשיא לי לפום סברא דהשתא דלא הוה ידע חתוכא דכותי מידע ידיע הוה ליה להקשות איפכא בין שלימה וחתוכא לישדר ליה דלא אתי ישראל למיזבן ולמיכל בלי ניקור שיסבור שגוי חתיך ליה ולא ישראל וחתוכא אמאי לא לישדר וצריך לומר דמ"מ משום קלי הדעת שאין מדקדקין וסוברים שישראל חתיך ליה וניקר להירך מש"ה חתוכא לא לישדר ועיין בחדושי רשב"א ז"ל מ"ש כאן בזה:

הא דאמרי' בכולא סוגין מקום שמכריזין או אין מכריזין הוא כן דמן הסתם מותר למכור בשר מן הנכרים במקום שרוב טבחים ישראל דנבילות וטריפות לא שכיחי ואזלי' בתר רוב' אלא דא"כ היו מפסידין הטריפות דתו לא היו רשאין למכור לכותי שמא יקח ישראל ממנו דאזלינן בתר רובא ולכך נהגו במקו' א' שבאותו יום שהיה טריפ' הכריזו ובאותו היום לא היו לוקחין מהן אף שמדינא, שרי ובמקום א' לא הכריזו ונהגו שלא ליקח בשר מעכו"ם אף דמדינא שרי כדי שלא יפסידו נבילו' וטריפות שלהן דאם היו לוקחין מעכו"ם לא היו רשאין למכור לעכו"ם וכדכתיבנא וכל זה אף לרב דאמר לקמן בשר שנתעלם מן העין אסור מ"מ נמצא ביד נכרי מותר כמו דמסי' לקמן יע"ש ועי' ריטב"א ז"ל ובתו' לקמן צ"ה ד"ה ובנמצא דהם כדברי הריטב"א ומשני ואבע"א במקום שאין מכריזין ה"ה במקום שמכריזין והכריזו כמ"ש חדא מינייהו נקיט כאן בזה:

ע"ש ואבע"א במקום שאין מכריזין גזירה שמא יתננה בפני ישראל אחר ואבע"א דגניב לדעתיה עכ"ל רצה לומר במקום שאין מכריזין וחיתוכא דגוי אין ניכר אפ"ה שלימה משדד דליכא למיגזר מידי דאי נותן לו בפני ישראל הא קחזי ליה שאין מנוקר ואף שאח"כ חתך ליה גוי ידע הוא דגוי חתיך ליה ואי אין נותן בפני ישראל לא מזבין מיניה דבמקום שאין מכריזין הוא ואבעית אימא במקום שאין מכריזין ולא גזרינן שמא יתננה בפני ישראל אחר אלא דגניב לדעתי' וכפירש"י ז"ל דלישראל אוהבו שנוטל הגיד עד שהוא ראוי לעצמו כו' והא דמשני שמא יתננו בפני ישראל ולא משני דאיירי בנותן לו בפני ישראל דשולח ירך לכותי משמע מביתו דשם אין רואין ומש"ה אמר גזירה וכמ"ש במתני' והנה לפי תי' אמצעי דאיירי כאן מכריזין נקיט גוי לרבותא דאפ"ה חתוכה לא דאף דלא אתי למיזבן שמא יתננה בפני ישראל ולתי' ראשון נמי אשמעינן רבותא דאף לכותי שלימה לישדר דחיתוכ' דגוי מידע ידיע ולא חיישינן דחתיך לי' הנכרי וכסבור ישראל שניטל גידה ולתי' הג' דגניב לדעתיה פשיטא דלא שייך זה בישראל דבישראל טעמא אחרינא איכא דיאכל הגיד בלי ניקור ואפילו גוי דליכא למיחש למידי ובמקום שאין מכריזין דלא אתי למיזבן מיניה אפ"ה חתוכא לא דגניב לדעתיה. ומפ' הריטב"א ז"ל דיפה כוון רש"י דודאי איכא גניבת דעת דאי לאו שהוא אוהבו למה היה ליטול הגיד טפי היה לשלוח כשהוא שלימה שיהנה הגוי משומן וגיד כו' אלא שהוא אוהבו ביותר ותקנו עד שיהא ראוי לעצמו ונתן להנכרי יע"ש:

גמרא יהבא ליה במר דשחוטה ואיקפד כו' הא דלא מביא ראיה מברייתא לקמן דתנא בהדיא א' מפני שמתעהו תי' הריטב"א ז"ל בחדושיו דה"א במכר שייך גניבת דעת שנותן דמים לכך מייתי ראי' משמואל דאף במתנה שייך גניבת דעת עכ"ל וקשיא לי דאכתי מהנך ברייתות לקמן דתניא ר"מ אומר אל יסרהב ברייתות טובא דמייתי תלמודא הוה לאתויי ואין קושיא דישראל שאני ומש"ה מברייתא דאין מוכרין דנותן דמים מש"ה מבי משמואל:

ובתו' ד"ה טריפה כו' ויתננה בפני ישראל אחר וי"ל וכו' ליכא למיחש שמא יקנה ממנו ישראל דיחוש דלגנוב דעתו אמר כן עכ"ל ולא ניחא להו לומר דלהך תירוצא דגניב לדעתיה לית ליה נזירה שמא יתננה בפני ישראל וכמ"ש לעיל וכן כתב הרשב"א בחדושיו דלהך תירוצא לא ס"ל גזירה כו' וא"כ שפיר מייתי ראיה משמואל דאסור לגנוב דעת הבריות דמ"מ קשיא להו דאמאי לא דחי וכי מכללא מאי דמשום שמא יתננה בפני ישראל כו' ויותר נראה לומר דהתוס' סברי דהנך ג' תירוצים לא פליגי אהדדי דה"ק אבע"א במקום שמכריזין ואפ"ה שלימה לישדר דחיתוכא דכותי מידע ידיע ואבע"א דחצי נמי איירי במקום שאין מכריזין וגזירה שמא יתננה בפני ישראל מש"ה חיתוכא לא ואבע"א דגניב לדעתיה והוה אי כמו נמי ורצה לומר בלאו טעמא דשמא יתננה נמי אסור בחיתוכא דגניב לדעתיה כשמואל והוקשה להם שפיר היכי מייתי ראי' משמואל שמא משום דאסור לגנוב דעת איקפד ותרצו דאי מותר לגנוב ליכא למיחש שמא יתננה בפני ישראל דישראל יאחר דלגנוב דעתו אומר כן ואי קשיא דא"כ מה קאמר ואבע"א במקום שאין מכריזין ושמא יתננה בפני ישראל והא ישראל סובר דלגנוב דעתו אומר כן ועיקר תירוצא הוה דגניבת דעת אסור וגזירה שמא יתננה בפני ישראל אחר א"כ הול"ל הכין גזירה כו' ואסור לגנוב כו' וי"ל דגזירה שמא יתננה לו בפני ישראל אחר ואותו ישראל יודע שכשירה היא שראה שישראל זה שחט אותה ונמצאת כשירה ולכך גזרינן משא"כ בשמואל דבאמת טריפה היתה ויחוש ישראל דלגנוב דעתו ואומר כן שהוא כשר אי גניבת דעת מותר אלא דאסור:

עוד אבאר לך לתירוץ ראשון במקום שמכריזין ולתי' ב' משום גזירה א"כ דוקא בירך מבהמה כשירה אסור לשלוח לכותי שיקח ישראל ויסבור שניטל גידה אבל בהמה טריפה מותר לשלוח לו חיתוכא שלא יקנה ישראל ממנו ולית לן בה אבל להתיר' הג' משום גניבת דעת אף טריפה לא לישדר בחתוכ' ומיהו שלימה משדר ליה בסתם אם נאמר בסתם איהו דקמטעי אנפשיה משום דהגוי בעצמו יאמר אפשר דטריפה הוא וליכא גניבת דעת אבל חיתוכא יאמר הגוי למה טרח ונטל גיד והלא טוב היה שיהנה מגידה ושמנה וע"כ יסבור שכשירה ואוהבו ביותר ותיקן שיהא ראוי לעצמו ובשלימה איהו דקמטעי אנפשיה כמו שאבאר לקמן אי"ה. ובזה נמי א"ש דאיכא מרבוותא דסברי דגניבת דעת לא שייך אלא בנבילות וטריפות דהם בחזקת מסוכני' ואינם בריאים ורוצה הגוי בכשירה יותר ולא בניטל גידה דמה אהני ליה לכותי שהוא ראוי עד לעצמו ועיין ברשב"א וריטב"א ז"ל יע"ש ועיין בת"ח וכדבעינן למימר לקמן אפ"ה א"ש דגניבה לדעתי' ובטריפה מיירי ושפיר איכא גניבת דעת וכדכתיבנא ודוחק לומר דמתני' בטריפה מיירי ולא בכשירה גם הגמרא דגניב לדעתיה היה לפרש:

והנראה בזה דאף דאמרינן במכר אין מוכרין נבילות וטריפות לכותי דהם אינם בריאים ומסוכנים אבל בכשירה שסובר בניטל גידה ליכא גניבת דעת התם ה"ט דמה מהני ליה לכותי שטורח עד שיהא ראוי לעצמו ועוד שהכותי יאמר לישראל חבירו מיקרו ואם לא איתרמי ליה למכור לישראל מוכר לגוי אבל במתנה שייך שפיר גניבת דעת אף בכשירה אם הכותי סובר שניטל גידה והוא לא נטל וכפירש"י ד"ה משום כו':

שם תנו רבנן שולח אדם ירך לחבירו שלימה כו' הא ברייתא צריכה עיונא ודקדוקא רבה וכבר האריכו הם ז"ל בכוונ' זאת הברייתא ולא הי' הזמן גורם ואי"ה בי"ד אאריך וכאן אכתוב בקיצור הנה אמר שולח ירך לחבירו ובעכו"ם כו' דוקא מביתו דליכא למיגזר משום רואין ובמוכר באיטליז אין מוכרין שמא וראה ישראל חבירו דבאיטליז מצוין הרבה ישראלים וכפירש"י ע"ב ויסבור שכשירה מכר לו דאסור לגנוב דעת וא"כ ודאי כשירה היא דאל"כ הוה להודיעו שטריפה היא כשיטת רש"י ז"ל לקמן ע"ב דאף בסתם איכא גניבת דעת ולשיטת התוספות ד"ה אמר אביי דוקא במפרש שייך גניבת דעת וחיישינן נמי שמא ימכרנו לישראל העומד אצלו בשעה שמוכר הישראל לעכו"ם. והדר תני סיפא מפני ב' דברים אין נותנין דינר ליקח א' מפני האנסין וא' שמוכרין נבילות ר"ל שמוכרין לו בתורת טריפה דליכא גניבת דעת וזה לפי המסקנא דרב אשי לקמן ונקיט סיפא אין מוכרין נבילות וטריפות ולא נקיט ירך גופא דעסיק בה וליתני דאין מוכרין ירך חתוכה לעכו"ם באיטליז אף במקום שאין מכריזין דמצוין ישראלים שם ויקח ישראל ממנו ואם נאמר דלא שייך גניבת דעת אלא בנבילות דוקא ולא גיד הנשה דמה אהני ליה שראוי לעצמו כיון דלכותי שרי גיד א"ש דנקיט נבילות וטריפות מפני ב' דברים א' שמתעהו נקיט לה ואם נאמר דבגיד נמי שייך גניבת דעת אפ"ה י"ל דוקא במתנה שייך זה דאי לא היה אוהבו הי שולח לו שלם דמתכבד בה טפי כמ"ש הריטב"א והבאתיו לעיל על מ"ש רש"י ד"ה ואבע"א דגניב לדעתיה אבל במוכר באיטליז לא שייך זה דמימר אמר העכו"ם הישראל מנקר הבשר משום ישראל וכי מיתרמי ליה עכו"ם מזבין ליה וליכא גניבת דעת ומש"ה נקיט נבילות וטריפות ולאינך שינויא לקמן דמצעתא במקום שמכריזין והיום אירע אונס שלא הכריזו צ"ל הא דתני ברישא שולח ובמצעתא סובר ב' פנים או במתנה ליכא גנ"ד ומש"ה שרי חיתוכ' לשלוח לו ולא במכר וסיפא דוקא במכר איכא גניבת דעת או דמש"ה נקט שולח לאשמעינן דג"ה שרי בהנאה וז"א דהא מדנקיט לישראל שלימה. שמעינן דנ"ה מותר בהנאה וא"כ למאן דסבירא ליה במתנה נמי שייך גניבת דעת וע"כ רישא או בהודיעו לו לעכו"ם דניטל גידה או דבגיד לא שייך גניבת דעת וכדכתיבנא לעיל דמה אהני ליה לנכרי שנטל גידה ודוקא נבלות וטריפות דהם בחזקת חולים מקפיד עכו"ם ולא בניקור א"כ קשה מ"ש רישא דנקט שולח וסיפא מוכר ורישא י"ל דנקיט רבותא אף במתנה דיש גניבת דעת בחתוכה אפ"ה שרי דלא אהני ליה בגיד שניקרה עד שראוי לעצמו דבמוכר לא הוה שמעינן זה כמ"ש לעיל דמימר אמר שניקרה בשביל ישראל אלא סיפא קשיא אמאי לא תני מפני ב' דברים אין נותנין להם טריפות א' שמתעהו וא' שימכרנו לישראל אחר ואפשר דאשמעינן אף במכר שייך גניבת דעת דיש מקום לומר דוקא במתנה הוא דשייך ועיין יו"ד סי' ס"ה ושם אאריך בה בעזה"י:

ובפירש"י ד"ה אין מוכרין טריפ' לעכו"ם בסתם אא"כ הודיעו במקום שאין מכריזין כו' עכ"ל מ"ש בסתם הוא דעתו ז"ל בשמעתין דאף בסתם איכא גניבת דעת ומה שפירש במקום שאין מכריזין לכאורה הוא אוקמתא דר"א דאמר מצעתא נמי באין מכריזין איירי ובמוכר באיטליז אסור שמא יראה ישראל חבירו דהרבה ישראל מצוין באיטליז ולא ישמע מהטבח שהוא טריפה ויקח ממנו ואף דבמקום שאין מכריזין הוא ע"כ יאמר הישראל דכשירה היא דאי טריפה היאך גניב לדעתי' דאסור אלא כשירה היא ויקח ממנו אמנם מ"ש דהכי מוקי לקמן קשה דמשמע דוקא כה"ג מיתוקמא והלא במקום שמכריזין ואירע אונס פשיטא דמיתוקמא טפי דאין מוכרין להם נבילות שמא ימכרנו לישראל אחר ונראה דפשטא דברייתא משמע דוקא בסתם אסור הא בהודיעו שרי מדכייל בהדדי א' שמתעהו וא' שימכרנו לישראל אחר וגניבת דעת בסתם הוא דאיכא וה"ה שמא יחזור וימכרנו דוקא בסתם הא בהודיעו שרי וע"כ במקום שאין מכריזין או במכריזין והיום הכריזו דאי באירע אונס א"כ אף בהודיעו אסור למכור טריפות שמא יקח ממנו ישראל שלא היה באיטליז ולא שמע כלל מזה ולכך פירש"י ז"ל מה דפשטא דלישנא משמע כדרכו בכל המקומות ומיהו לאביי ורבא ע"כ במקום שמכריזין והיום אירע אונס שלא הכריזו כדלקמן בשמעתין. אבל אין לטעות ולומר שמ"ש רש"י במקום שאין מכריזין הוא פי' על דבריו הראשונים שכתב דאם הודיעו שרי דתו ליכא גניבת דעת ועל זה כתב דבמקום שאין מכריזין או במקום שמכריזין והיום הכריזו דמי ביקש זאת מידו עד שהוצרך לפרש כן ועוד דלישנא דהכי מיתוקמא לקמן אינו משמע כן ועל כן נראה לי לפרש כמ"ש בסמוך:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה