אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף צג.

דף צב:

בא"ד ולפי זה היה לן לאסור לובן כוליא שהוא קרב עם הכוליא עכ"ל הנה לעיל בא"ט אמרינן דבעינן תותב קרום ונקלף זהו חלב וסובר ר"א ממיץ דשני מינים יש בחלב א' כל שהוא תותב קרום אף שאין קרב למזבח אסור וה"ה חלב שאין תותב כיון שקרב למזבח סובר דאסור דחלב דפנות אי הוה קרב הוה נאסר וע"ז כתבו התוס' דיש לסתור מכאן דבריו, דא"כ לובן כוליא דקרב היה ראוי לאסור ותירצו דממעט ליה קרא דעל הכליות כו' אלא דלא ידענא דקארי להו מאי קארי דהא בהדיא אמרינן כאן דלובן כוליא מש"ה שרי דעל הכליות אמר רחמנא אלמא אי הוה קרב חלב הכליות ודאי הוה אסור לובן כוליא ואיפכא משמע מכאן אף דאין תותב קרום מ"מ אי קרב אסור משום חלב מדכתיב כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו כו' ויש ליישב זאת דמשמע להו דלובן שבתו' הכוליא קרב למזבח מדכתיב ואת שתי הכליות משמע בשלימותן הם קריבי' ומ"ש בגמר' דעל הכליו' אמר רחמנא ה"ק דמדכתב על הכליות אלמא על הכליות מיקרי חלב אבל חלב שבתוך הכליות אין הוכחה דמיקרי חלב בשלמא אי הוה כתיב ואת החלב שבתוך הכליות הוי משמע שבתוך הכליות מיקרי חלב והוה אסור מכל חלב לא תאכלו משא"כ השתא דכתיב על הכליות אין במשמע הזה דמה שבתוך הכליות מיקרי חלב ונהי שהוא קרב למזבח אין אסור משום חלב והשתא הוקשה להם שפיר כיון שקרב על המזבח ממילא אסור משום חלב דכתיב כי כל אוכל חלב מן הבהמה כו' דה"נ חלב היותרת אסור מה"ט אלמא אף דלא כתיב בקרא חלב היותרת ואהא תירצו דאפשר דמיעטה רחמנא בהדיא דלובן כוליא או דאינו קרב למזבח או דלא מיקרי חלב לענין איסור מדכתיב אשר עליהן ומלת עליהן מיותר דלכתוב ואת שתי הכליות ואת החלב ואשר על הכסלים כו' ש"מ דבא לומר דבתוך כליות לא מיקרי חלב או דאין קרב וכל זה לשיטת ר"א ממיץ ומ"מ הוקש' להם דחלב האליה ליתשר דנהי חלב סתמא לא מיקרי מ"מ שקרב על גבי המזבח אלא ש"מ תרתי בעינן תותב קרום וקרב למזבח ולהכי חלב דפנות אף שהוא דומה לחלב ואפשר תותב קרום מ"מ כיון דאין קרב לאו חלב מיקרי דלהכי אהני קרא כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו שכמותו קרב ע"ג המזבח אבל חלב החצי' ולובן כוליא לא הוה תותב קרום ולהכי אף שקרב למזבח לאו בתורת חלב אלא אגב הכליות קרבי והכין הוא ודאי שיטתם ז"ל דאף למאי דמסיק על הכליות אמר רחמנא ולא שבתוך כליות לאו לומר שאין קרב למזבח כיון דכתיב ואת שתי הכליות הרי חלב שבתוכן במשמע אלא דה"ק דלא משמע מקרא שיהא חלב בתוך הכליות מיקרי חלב דחלב אשר עליהן כתיב ולא בתוך הכליות דליהוי מיקרי חלב דאי הוה כתיב בקרא ואת החלב שבתוך הכליות אף דלא תותב קרום הוה חייבין כרת דהא חלב האליה דלא הוה תוחב קרום כמ"ש התו' כאן אפ"ה פריך בכ"ה דליתסר דמצינו בקרא דמיקרי חלב ומשני חלב סתמ' לא איקרי כנ"ל בכוונת דבריהם. ומיהו הא דאמר חלב שהבשר חופה אותו מותר שעל הכסלים אמר רחמנא ולא בתוך הכסלים היינו דאינו קרב למזבח דמיעטיה קרא ממשמעיתיה על הכסלים ממילא משמע ולא בתוך הכסלים וכיון שאין קרב למזבח אף שתותב קרום שרי וכן כתב הרשב"א בחדושיו בפירוש דחלב שבתוך הכסלים אף שתותב קרום הוא. ולפי ר"א ממיץ צריך לומר דהבשר שחופה אותו לא הוה החלב תותב קרום ולהכי איצטריך לטעמא דאין קרב למזבח כו':

שם גמרא ר"י אמר כו' בהמה בחייה פירוקא מיפרקא ר' יוחנן ודאי כשמואל סובר מה שבתוך הכסלים שרי ואפילו הכי ממרטט ליה לובן כוליא כתב הרשב"א ז"ל ממדות חסידות הוה או דיש לחלק בין לובן כוליא חלב שהבשר חופה אותו. ולדברי התו' שכתבו דלובן כוליא לא הוה תותב קרום וכמ"ש וא"כ דר"י דאסור ליה אמאי וצ"ל ממדות חסידות:

ובתו' ד"ה חתכיה ומלחיה אף לקדירה ש"ד כו' אלא לצלי ואפ"ה אסור דלא חתכיה והא דאמר לקמן כו' עכ"ל מלשון אפילו דייקי התו' דלצלי נמי בעי חתיכה דאי לצלי לא בעי כלום ה"א הא דאמר חוטי היד אסורין לקדירה הו"ל לומר חתיכה ומלחיה מותר לקדירה כיון דעד השתא נמי לקדירה מיירי אלא ש"מ דלצלי נמי בעינן חתיכה ומיהו ודאי בחתיכה לחוד סגי והא דאמר חתכיה ומלחיה לאו משום חוטי היד אלא דכל בשר לקדירה צריך מליחה ולצלי לא בעי דנורא מישב שייב ומש"ה עיקר התיקון הוא חתיכה וא"ש לשון אפי' וכן לקמן באומצ' דאסמיק א"ש לשון אפילו דלצלי נמי מליחה לא בעי כלל צלי דעלמא אבל חתיכ' בעי ועי' ברשב"א דהוא הקש' מאומצא דאסמיק לחוד אלמא איכא מידי דלצלי לא בעי חתיכה ולקדירה בעי וה"ה הכא נמי אית לומר כן ומלשון אפילו אין ראיה דהתם נמי אפילו קאמר והתם משמע דבלא חתיכה שרי לצלי דהא סתמא אמר שפדי' בשפודא מישב שייב משמע אף בלא חתיכה וא"כ לשון אפילו לאו דוקא ה"ה הכא כן הוא כונתו להמעיין שם אבל התו' לא הקשו מאומצא דאסמיק דיש לחלק בין אומצא דאסמיק דלא צריך חתיכה דהוה דם אברים שלא פירש דשרי משא"כ חוטי היד דכנוס בתוכו וכמ"ש הרשב"א ז"ל ושאר פוסקים מש"ה בעינן חתיכה ומש"ה הוקשה להם מוכן ביעי ומזרקי דהוא ג"כ גידי הצוואר ואפ"ה פירש"י בלא חתיכה ומליחה ואף שרש"י פי' לענין אומצא דאסמיק הא קאמר וכן במעי ומזרקי א"כ משמע דשווין המה לגמרי ולכך כתבו התו' דלאו למימרא דלא בעינן חתיכה ומליחה כלל אלא מליחה א"צ ככל צלי דעלמא אבל חתיכה בעינן ומיהו מאומצא דאסמיק לחוד היו יכולין להקשות לפירש"י מאי אפילו אלא דמכל מקום מצינו לומר דהדין דין אמת דלצלי נמי בעינן חתיכה בחוטי יד ובאומצא דאסמיק שאני וכדכתיבנא:

בא"ד ודוחק לומר דהתם מיירי במיזרקי בפ"ע ואם היינו אומרים נן כן כו' עכ"ל ר"ל דאפשר לקיים פירש"י שם ולצלי לא בעינן חתיכה ולשון דוקא ואפ"ה מצינו לומר סברא דהדין דין אמת בכאן דחוטי היד צריך חתיכה לצלי דחוטי היד דכאן מיירי שהן בתוך הבשר שאין מקום לדם לצאת משא"כ כשהם במזרקי שנטלן מן הבשר שהדם יוצא ממקום החתך ר"ל ממקום שחתך הגידין מן הבשר שם יוצא הדם ונורא מישב שייב ובחדושי רשב"א כתב דיש לחלק בין היכא שמופשטין מן הבשר ופניהם אצל האש דאז יש כח להפליט מהן כל הדם יע"ש מ"ש מזה:

בא"ד היה קשה לר"ת שהיה אומר שמותר לבשל כבד אחר מליחה כו' שיטת ר"ת ז"ל אבאר לקמן ק"י ב' בשמעתא כבדא מה אתון בי' וע"ש בתו' ד"ה כבדא דהא דאיבעיא כבדא כו' היינו בלא מליחה דאפשר דם הכבד שרי כו' יע"ש והביא ראיה דכל דבר שמותר בצלי מותר לקדירה ע"י מליחה דמליח כרותח דצלי ומדנתן כה"ג שיעור למליחה כו' ועי' ב"י סי' ס"ט והא הכי חזינן דלקדירה בעינן חתיכה ולצלי לא בעינן חתיכה ובי"ד אבאר מזה בעזה"י:

גמרא ריש מעיא באמתא בעי גדירה רש"י פי' דקין היוצא מן הקיבה כו' אבל יש פי' אחר הביאו הפוסקים וע' סי' ס"ו ובפר"ח יע"ש ובי"ד אבאר:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה