ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף צ:
גמרא ג"ה של עולה חולצו לתפוח כו' ומקשה ליה מבריית' ולמאי דכתיבנא לעיל הוה מצי לתרוצי תנאי היא וברייתא דמעלהו אתי' כרבי:
וראיתי להר"מ ז"ל בהל' מעה"ק פ"ו ה"ד שכתב דגיד הנשה של עולה חולצו לתפוח והיינו כרבנן דרבי אליבא דרנב"י וכפירוש מהרש"א ז"ל והקשה הלחם משנה קושיא חזקה וזה לשונו כיון דרבינו פסק כרבי שכן כתב ואם פירשו לא יעלו כו' ואם כן רבינו מזכה שטרא לבי תרי עד כאן לשונו והיא קושיא עצומה דא"כ קרא דהקטיר הכהן הכל המזבחה ל"ל דלמחוברין דהיתרא לא צריך קרא מידי דהוה ארישיה של עולה דהעלו וכדמסיק כאן בגמרא:
ומה שנראה לי בהתרת קשר זה הוא נשים לב על מ"ש מהרש"א ז"ל בתו' ד"ה קדשים דאיסור כרת שהוקשה להם דה"ה איסור מוסיף והקשה מהרש"א לפום סברא דהשתא שרי גיד קדשים לאכילת הדיוט ה"ה לגבוה שרי ולית ביה ממשקה ישראל יע"ש ואבאר כוונתו דהתו' הוקשה להם אמאי לא מוקי מתני' בעולה דקדשים חל במעי אמן שהקדיש עובר אם זכר עולה קודם שנקשרו אבריו בגידיו אם אין איסור גיד נוהג עד שיצא לאויר העולם דחייל גיד אח"כ דהוה מוסיף לגבוה איתוסף נמי להדיוט דאי בשאר קדשים הנאכלין ודאי ליכא איסור מוסיף כל שממנו לאישים הרי בבל תקטירו ושאר בשר ג"כ אסור להעלותו וע"ז הק' מהרש"א ז"ל כיון דבקדשים הנאכלין כה"ג לא חייל אי' גיד דאין אי' חע"א ואף לאחר שחיטה כס' התו' שם דבעינן שיחול מחיים דווקא ה"א דלא חל לגבוה היכ' דקדי' קדשים כמו בעולה אף דמוסיף הוה מ"מ ממשקה ישראל מיקרי דבקדשים קלים או חטא' ואשמו' מותר הגיד לזרים ולכהני' והביא ראי' ממליקת העוף כיון דשרי בחטאת לכהן יע"ש וא"כ הר"מ ז"ל י"ל ולומר דקרא דהקטיר הכל המזבחה מוקי בכה"ג שהקדיש עובר במעי אמו לעולה קודם שנתקשרו אבריו או קודם ט' דחדשים גרמי לאיסור גיד וא"כ בכה"ג בבהמת קדשים קלים או חטאות ואשמות הוה שרי לאכילת הדיוט מרבינן להיתרא דמיקרי ממשקה ישראל ומיהו ריבויא צריך על זה דמליקה שאני שא"א בע"א כמ"ש מהרש"א ז"ל והר"מ ז"ל שכתב ג"ה של עולה חולצו לתפוח מיירי בגוונא דקדים איסור גיד שהקדיש אח"כ ביצא לאויר העולם דלאכילת הדיוט בשלמים כה"ג הוה אסור ה"ה לגבוה לא מרבינן ליה דממשקה ישראל כתיב ביה. והנה לא נעלם ממני מה שיש להקשות דא"כ אמאי לא אמרינן לרבי כך דריבויא דהקטיר הכהן אתא לכה"ג דמוקדשין קדים כו' ונראה משום דרנב"י אמר להעלותו פליגי ורב חייא בר יוסף סובר דמותר להעלותו משמע בסתם דמותר להעלותו וע"כ כרבי דמוקי הכל המזבחה לכל מחוברין דאיסורא דיעלו דסובר רב חייא בר יוסף דאיסור חע"א וא"כ אין חילוק אבל הר"ם ז"ל דסובר אין איסור חע"א מוקי ריבויא דוהקטיר הכהן הכל כה"ג דכתיבנא. ומיהו למ"ש לעיל בדברי מ"מ דלהר"מ ז"ל אינו, סובר כס' התוספות אלא אימת דחייל הגיד חל אף לאחר שחיטה דלא בעינן שיחול מחיים דווקא א"כ קשיא דליכא לאוקמיה קרא דהקטיר להכי לאכילת הדיוט דשרי דהא לא שרי דאימת קודם שזרק אסור ולאחר שזרק חייל דמתלא תלוי ולא הותר לישראל וע"כ קרא למחוברין דאיסורא ע"ש גמרא מתני' דלא כר"י כו' איבעיא להו דעת תורה או דעת נוטה המשך לשון אבעיא דאי אמרינן ספוקי מספקא ליה ומספק אסורין תרווייהו אפשר דמתניתין ר"י הוא ר"ל דלא פליג ארישא דלאיסורא קאמר דתרווייהו אסורין אבל אי מפשט פשיטא ליה ע"כ פליג והא דמיבעיא ליה נ"מ ללקות אי מפשט פשיטא לוקה אימין וכן לאיסורא דשמאל שרי ואי ספק תרווייהו אסורין ואין לוקה כ"א באכל לתרווייהו בב"א וכמו דמסיק באחת מהן אין לוקה אף