ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף פד.
ברש"י ד"ה ולפרקי' ויהיו מותרים באכילה והדר ליכסיי' עכ"ל היינו דלא כפי' התוספות דאף קודם פדייה מיהו חייב בכיסוי אלא לאחר פדיון ופריך דע"כ פדה לי' דאסור להפסיד קדשים מהשער לב"ה ויפדה ויכסה מדלא אמר סבר כל העומד לפדות לאו כפדוי דמי אלא דקשיא ליכסי אח"כ ומש"ה צריך לומר לענין העמדה והערכה כר"מ ושחיטה שאינה ראוי' כר"ש:
גמ' השתא דאתיא להכי יצא זה שמחוסר שפיכה גרירה כתב הריטב"א בחדושיו ומאן דמוקי בקדשי ב"ה סובר דוקא פדיון דהוה מעשה גמור משא"כ גרירה לא הוה מעשה כ"כ ופדי' דוקא ע"י בקיאין יע"ש ולכאורה אפשר לומר דמאן דמוקי בקדשי ב"ה סובר בקדשי מזבח בעי כיסוי למעלה ואף דלא אפשר למטה כיון דלא כתיב עפר שלמטה בהדיא בקרא אלא מבי"ת דבעפר כו' נפקא הלכך לא בעינן קרא כדכתיב ובעי למעלה כיסוי אף שלמטה א"א כו':
מר בר רב אשי אמר מה חיה שאינה קודש כו' אמר לי' יעקב מינאה לרבא אימא בהמה בכלל חיה לכיסוי עכ"ל הא דלא ניחא למר בר רב אשי יצא זה אפשר לומר דסובר דם שעל הסכין חייב לכסות ע"י גרירה דוקא כפשטא דמתני' חייב לכסות וא"כ ה"נ יצא זה כו' כפי' א מ א נתן והעיטור שהבאתיו לעיל ולא סובר כיונתן בן יוסף או דדוחק לו דפליג סתמא אסתמא דלקמן דם שעל הסכין חיוב לכסות יע"ש. והא דאמר לי' יעקב מינא' לרבא אימא בהמה בכלל חיה לכיסוי אמה דסמוך לי' קאי אתי' דמר בר ר"א דאמר מה חי' אינה קודש פריך שפיר אבל לאינך תירוצים ע"כ בהמה לא בעי כיסוי דאל"כ למה לי כלל חיה או עוף בקרא לכתוב סתמא כי יצוד ושפך כו' אלא למעט בהמה אבל למר בר ר"א דאיצטריך חי למעט קדשים ואיצטריך נמי עוף דלא נימא חי' דווקא פריך שפיר אימא בהמה בכלל חי' לכיסוי אלא דמ"מ יש לראות דא"כ עוף למה לי אי לגופא הא ק"ו ומה חי' שאין באם על הבנים חייב בכיסוי עוף לכ"ש דכה"ג אמרינן בת"כ הביאו הפוסקים בי"ד סי' ט"ו שה ולא עופות והלא דין הוא אם בהמה שאין במצות כיסוי כו' ושאין באים על הבנים עוף לכ"ש והבאתיו לעיל ה"ה כאן לגופי' לא צריך אלא למעט בהמה אתא ודוחק לומר או"ב יוכיח ועוד דמה לאו"ב שאין נוהג בזכרים כמו בנקיבות תאמר בכיסוי הדם כו' גם יש לראות אי הוה כתיב שור בכיסוי הדם ילפי' שור משבת והתם קדשים לא דהא בחולין איירי שהזהיר הכתוב שלא לעשות בהן מלאכה בשבת ולזה י"ל כמ"ש התו' לעיל בריש או"ב ד"ה ועוד שה כתיב כיון דלא יליף בהמה טמאה לא יליף כו' ה"ה כאן:
אמר לי' עליך א"ק על הארץ כו' עכ"ל לעיל דף ל"ז ע"ב בהא למשרי דמן דפסולי המוקדשין כתבו התוספות דה"מ לומר להך דהכא ולפי מ"ש בסמוך אפשר דסתם אליבא דתירוצא יצא זה כו' ולא צריך היקשא דכמים דבהמה אין טעון כיסוי דא"כ לכתוב סתמא אלא למעט בהמה:
ודע דליכא למימר דמה חי' שאינה קודש למעט קדשים אחי ואי מיצא זה אימא בשעת היתר הבמות דלא שייך מוסיף אבנין ורשאי ליבטלי' שם ולהוסיף מה שירצה וה"א דבעי כיסוי קמ"ל מה תי' חדא כיון דבשעת בה"מ קיים א"א תו ידעינן דקדשים א"צ כיסוי כלל ואף בבהמה ועוד דאין עוף בבמה כלל ועיין בזבחים סוף זבחים יע"ש מזה:
מה שכתב רש"י מה חי' סתמא אינה קודש הל' דחוק קצת ויש ליישב:
גמרא חד למעוטי זוחלין וחד למעוטי מכונסין ופירש"י זוחלין שנתן למשקין במקום מדרון והמשיכוה למקוה דאי בכולה משקין תיפוק לי' דשאוב הוא אלא כה"ג דבמים שאובין כה"ג אם רבו מי מקוה עליהם כשירין ובמשקין מיעטה התורה אלא דא"כ הא דאמר חד למעט מכונסין לכאורה י"ל אי בכולו שאוב פשיטא דאף מים אסור ואי דה"ק מים מכונסין ע"י המשכה וטובל במקום המכונס באשבורן וזוחלין היינו שטובל בזוחלין המחוברין למקוה הא במקוה כשירה אין מטהר בזוחלין אף שהוא מחובר למקוה ועיין בר"מ הל' מקוואות ולעיל פ"ש ל"א ע"ב ברש"י ותוספות שם ואי דזוחלין היינו המשכה ומכונסין, שלא בידי אדם כמו יין הזב מענבים למקוה וכדומה ואין זה במשמע ואולי זוחלין שהמשיך למעיין ועיין י"ד סימן ר"א סעיף ט' יע"ש ולמאן דאית ליה כולו שאוב מ"ה שרי ומדרבנן אסור יש ליישב זה ואין להאריך:
אמר רב נחמן כגון אנו לווים ואוכלין כו' וכתב היש"ש בסי' ג' שעל זה אנו סומכין ומ"מ לא יפנק ויענג עצמו וזה שדרש רב עוירא ע"ב טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט יע"ש: