אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף פג:

דף פג.

רבי אומר יום אחד המיוחד טעון כרוז מכאן אמרו ד"פ בשנה המוכר בהמה כו' כתב הרשב"א בחדושיו ה"ג בפירושי ר"ח ז"ל מה יום המיוחד טעון כרוז כלומר טעון להודיע אמה מכרתי לשחוט ומה יום המיוחד היום הולך אחר הלילה אף כאן עכ"ל ויש איזה חסרון בדבריו ושוב מצאתי בר"ן ז"ל בחמש שיטות גי' רש"י יום המיוחד טעון כרוז אבל גי' ר"א מה יום המיוחד טעון כרוז כלומר שהיו תוקעין בע"ש להבטיל את העם ממלאכה אף כאן אמה מכרתי כו' ר"ל יום אחד קאי אשבת שהוא יום המיוחד ותרתי שמעת מהאי קרא ומג"ש יליף לה מימי בראשית ונרא' דאסמכתא הוא לא ג"ש גמורה ומצד הסברא צריך להודיעו בד"פ כיון שבודאי הלוקח היום שחט' ויש משום ל"ע לא תתן מכשול אם אינו מודיע ומ"מ אי לאו אסמכ' ה"א שעל הלוקח לחקור אחר זאת ואמר מה יום המיוחד טעון כרוז אין כאן על המוכר להזהיר את הלוקח:

סליק פרק אותו ואת בנו

כיסוי הדם פרק ששי

כיסוי הדם נוהג בארץ ובח"ל כו' אבל לא במוקדשין כו' כל הני שלא לצורך ומשום חולין ומוקדשין נקיט לכולהו כפירש"י ז"ל ועיין מ"ש ריש פרק או"ב תוספות ד"ה או"ב דאיידי דתנן בפ' הזרוע בפני הבית יע"ש ועיין פרק שילוח הקן יע"ש. ובחולין אבל לא במוקדשין פירש"י חטאת העוף ועולת העוף וכ"ש בדק הבית דכר"ש סתם לן תנא דלא הוה שחיטה בשחיטה שאינה ראויה לקמן אלא אף מלק עולת העוף וחטאת העוף דהוה שחיטה ראוי' אפ"ה אין בהן מצות כיסוי כדמסיק השתא דאתית להכי כו' יצא זה שמחוסר גרירה:

ול' הר"מ ז"ל בה"ש פי"ד ה"ב א' קדשי מזבח וא' קדשי ב"ה אין טעון כיסוי ואם עבר ושחטן אין חייב לכסות ומלת ואם עבר לכאור' מגומגם קצת דודאי קדשי מזבח שפיר קאמר דאין נוהג בקדשים דמחוסר שפיכה גרירה ואם עבר ושחטן פשיטא דאין צריך כיסוי דשחיטה שאינה ראויה לא שמיה שחיטה בכיסוי הדם כר"ש אלא אף מלק נמי כו' משא"כ קדשי ב"ה מאי אם עבר הא א"א אם לא שעבר ושחטן ואפשר דפרושי מפרש או דלא קאי כ"א אקדשי מזבח ולא אקדשי ב"ה דא"א בע"א:

ונוהג בחי' ועוף כתבו התוספות למעט בהמה אתא ודאי דרך התנא לשנות אף מה דמפורש בקרא אלא דהוה למתני ונוהג בחיה ועוף לא בבהמה לזה כתבו דה"נ קאמר נוהג בחיה ועוף למעט בהמה אבל הריטב"א כתב ואף דכתיב בהדיא בקרא מ"מ נקיט לה למעט בהמה וע"ש ונוהג במזומן ובאינו מזומן פירש"י משום דמשילוח הקן דוקא שאין מזומן להכי נקיט הכ' אף במזומן והקשו התו' דא"כ בג"ה ואו"ב וכ"ה הוה ג"כ למיתני והר"ן ברי"ף כתב דא"כ הוה למתני בג"ה ובזרוע ובראשית הגז מזומן ואין מזומן ואיני יודע אמאי שבקי תוספות להנך והר"ן לאו"ב דקדשים:

בתו' ד"ה מוקדשין מ"ט לא כו' וגבי כיסוי לא כתיב שחיטה אלא שפיכה עכ"ל משמע דאי הוה כתיב בכיסוי הדם שחיטה לא הוה מקשה אקדשי מזבח דאי במליקה ושחט כתיב ואי שחיטה הוה שחיטה שאינה ראויה וקיי"ל בכיסוי הדם כר"ש דשחיטה שאינה ראויה לא שמיה שחיטה וקשיא לי באו"ב דכתיב ושחט גבי ר"ל לא תשחטו ואפ"ה הקשו התו' לעיל דף פ"ב א' ד"ה עגלה ערופה דאמאי לא מוקי בעורף העגלה ולר"מ מיחייב דעריפה זו שחיטה כמו בשעיר המשתלח דדחייתו לצוק הוה או"ב ותי' דהשוחט משמע דרך שחיטה וזה לא שייך כאן וא"כ ודאי דקשיא שפיר מוקדשין מ"ש לא במולק חטאת או עולה דמליקתו זה שחיטתו וליבעי כיסוי והא דלא מתני' בקדשי מזבח ובשחט להו דהוה שחיטה שאינה ראויה דדוחק לומר כן דהא סתמא תנן ועוד דהא תנן לקמן דשחיטה שאינה ראויה ל"ש שחיט' ובשלמא אי בקדשי ב"ה אשמעינן טובא דבעי העמדה והערכה כדמסיק ר' סבר כר"ש בתרא וכר"מ בתרא:

גמרא וליגררי' וליכסי מי לא תנן דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות עכ"ל והיינו ע"י גרירה כתב הרשב"א בח"ד דחייב לכסות משמע כיסוי גמור דאל"כ הוה לומר דם בניתז ושעל הסכין מכסה אבל בדברי רש"י ד"ה דם הניתז כתב וע"כ דם הסכין אינו מכסה אלא אם כן גוררו משמע דמפרש כב"ה הביאו התב"ש בסי' כ"ח ס"ק כ"ז דעל הסכין לא הוה כיסוי דלא מבטל ליה התם וע"כ צריך לגוררו יע"ש ולא היה כעת בידי ס' ב"ה לעיין בו וכפי הנראה יש להקשות מהא דפריך נהי למטה לא אפשר למעלה אפשר ומאי פריך כיון דא"א לבטל ע"ג המזבח דהוה כמוסיף אבנין תו לא הוה כיסוי כלל כמו דם שעל הסכין כו' והנה יש בכאן שלש פירושים ואבארם בקוצר הפי' הא' הוא מה שפי' הלח"מ בסוף פי"ד מה"ש אליבא דר"מ ז"ל וטור דברייתא דיונתן בן יוסף פליגי עם מתני' דם הניתז ושעל הסכין דלמתני' מחייבין לי' בגרירה וליונתן בן יוסף לא מחייבין לי' בגרירה ולכך שחט בהמה ואח"כ חי' או להיפך אין מחייבין אותו לגרור ולכסות דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ומתני' סוברת ה"מ דיעבד אם לא בלל כשר אבל לכתחלה צריך לעשות המצוה כהלכתה ומתחלה פריך מיונתן בן יוסף עכ"פ ולסוף פריך לי' מהלכת' והכי קיי"ל כסתם משנה דבעי גרירא. הפי' הב' הוא להיפך דברייתא ומתני' לא פליגי ומתני' ג"כ דמכסי ליה ע"ג הסכין דלא חייבוהו לגרור וליכסי והא דפריך מתחלה ממתני' אלמא דגריר היינו למאי דלא ידע מיצא זה שמחוסר שפיכה גרירה אבל למאי דמסיק אח"כ א"כ בדם הסכין ע"כ במקומו מכסה ליה ולא ס"ל להפי' זה מה שמחלקין התו' ד"ה יצא זה בין הא לדם קדשים ולפ"ז כ"ע סבירא להו הא דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבו והוה דיעבד דא"א בגרירה דאי כן לא יהא חייב כלל לכסות או כפשוטו דהוה דיעבד ואין בילה מעכבת בו כו' ולפ"ז במוקדשין דא"צ גרירה וכיסוי לאו משום דיצא זה שמחוסר גרירה אלא משום דכל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו ובקדשים א"א בלא גריר' וזה אינו דיצא זה שמחוסר שפיכ' וגרירה ובדם הניתז ושעל הסכין שאני דהיה ראוי לבילה משא"כ מוקד' וזה דעת העיטור ור"מ בר נתן. הפי' הג' הוא דעת תוספות ד"ה שחט חיה ואח"כ בהמה וד"ה יצא זה והוא דמתני' וברייתא דם הניתז ושעל הסכין ל"פ ודם הסכין ודאי דגריר ומכסי ליה והיינו כיון דאפשר כן לעשות המצוה כהלכתא עבדינן והא דלא אמרינן יצא זה שמחוסר גרירה תי' התוספות דאי לא הוה על הסכין היה ראוי לכסות בלא גרירה ומה שהקשו התוס' בחי' ואח"כ בהמה או להיפך דליגרור וליכסי תי' הפוסקים דאיירי דא"א בגרירה או דנתערב יפה ובי"ד אבאר וכאן אין להאריך:

וברש"י ד"ה קדשי מזבח חטאת עוף ומתני' ב"ה עכ"ל הא דנקיט חטאת העוף מלתא פסיקא נקיט ובעולה איכא פלוגת' לעיל רבא ור' יעקב אמרי פ"א ב' בהיא חולין ובנה עולה לרבא אכילת מזבח לא שמי' אכילה והוה שחיטה שאינה ראוי' ולר"י הוה אכילה יע"ש והא דמוקי בקדשי ב"ה ולא מוקי בעולה הוא לר"י דלרבא בעולה הוה מצי לאוקמיה דלא הוה שחיטה ראוי' והא דאמר הכא בקדשי בדק הבית הוה כאילו אמר אלא הכא כו' דהא הדר ממה דהוה אמר מעיקרא דאיירי בקדשי מזבח והא דלא אמר אלא משום דלא הוזכר שום אמורא אלא סתמא דתלמודא אמר כן משום הכי לא אמר אלא:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה