אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף פג.

דף פב:

גמרא ר' יהודה אומר בא הכתוב ליתן עשה אחר ל"ת ר"י אומר משום דהוה לאו שאין בו מעשה ופירש"י אלמא לר"י התראת ספק שמיה התראה דאל"ה תיפוק ליה משום התראת ספק ואף דאפשר דמש"ה אמר ר' יהודה טעמיה משום ניתק ולא משום התראת ספק בהשליך הנותר לים דהוה התראת ודאי דא"כ לא שייך ג"כ טעמא דניתק דהא ביטלו בידים לעשה דושרפת את הנותר באש ועיין תוס' שבועות ד' א':

כתב הר"מ ז"ל בהל' פסולי המוקדשין פח"י ה"ט דאין לוקה דהוה ניתק ואף דכתוב גבי פסח ילפינן מיניה שאר קדשים כמ"ש המ"ל שם ותימה דאמאי שביק טעמא דהוה לאו שאין בו מעשה דכולל יותר דאם אכלו ארי או נאבד חייב ומטעם לאו שאין בו מעשה אין לוקין דהא לא משכחת ליה שיהא בלאו זה מעשה עכ"ל. הנה מ"ש דאם אכלו ארי או נאבד דחייב מטעמא דניתק שאין כאן ניתק לעשה אמת הוא שכן פסק הר"מ ז"ל בהל' סנהדרין פי"ו ה"ד ובפח"י מהל' אלו ה"ב בכ"מ בל"מ ובפי"ב מה"ש דפס כר' יוחנן דקיימו ולא קיימו והיינו שנתבטל העשה ממילא וכפי' אחרים של הר"ן בסוף פרק שילוח הקן ובהל' נערה בתולה יע"ש אבל מה שסיים דהא לא משכחת שיהא בלאו זה מעשה אפשר לומר אם זרק הנותר לים והתרו בו בשעת מעשה הוה לאו שיש בו מעשה דע"י מעשה, עבר הלאו ואף שמדברי התוס' שבועות דף ד' ע"א ד"ה אבל אוכל ולא אוכל יראה מדבריהם דהוה לאו שאין בו מעשה והיינו דמ"מ הלאו שעובר בהאיר השחר הוא מבלי מעשה או כיון דבשעה שזרק כו' או כיון דעיקר הלאו אין בו מעשה אף בעשה מעשה אין לוקין עליו כסברת ספר החינוך ועיין פי"ג, מהל' שאלה ושכירות יע"ש והר"מ ז"ל סובר אפשר דזה חשיב מעשה וא"כ לא הוה טעם זה כולל יותר מטעם זה ומ"מ קושית המ"ל קשה דעכ"פ טעם זה כולל יותר באכלו או נאבד חייב כו' ובחדושי א"א נר"ו בק"א שלי כתבתי ישוב לזה יע"ש היטב:

ע"ש ת"ש אכל ב' גידים מב' ירכות כו' מ"ט דר"י דאמר ארבעים ותו לא אלא בב"א ובחדא התראה מאן ת"ק עכ"ל הנה אומרו מ"ט דר"י משום דמהאי ברייתא אסיקנא לקמן בפג"ה צ"א ע"א דר"י מפשט פשיטא ליה בשל ימין מדנקיט מב' בהמות וא"כ ודאי קשיא ליה להאי גרסא שמונים הוה ליה ללקות ולעיל ממתני' מזה כזית פירש"י ותו' הוא דמדלא פשיטנא ליה מלעיל דמפשט פשיטא ליה כו' יע"ש והאמר אלא לאו בב"א לאו דוקא אלא בזא"ז ובהתראה אחת כיון דמפשט ליה לר"י בשל ימין אבל לשיטת רש"י במכות כ' ע"ב שסך חמש אצבעותיו נשא ותו' ד"ה לא דלשיטת רש"י כל שהיו בזא"ז והתראה אחת לא לקי לשום תנא דא"ל אישתלי כל שאכילה שני' היתה לאחר כ"ד לאכילה ראשונה וע"ש היטב והתו' שכתבנו לעיל בד"ה אלא פשיטא בהתראה אחת וב"א פי' או בהתראה אחת אפילו בזא"ז לשיטתם במכות אבל לרש"י ליכא למ"ד דחייב בהתראה אחת זא"ז דמצי למימר אישתלי והא דאמר השתא התם גופין מחולקין הכא לא כ"ש עיין ר"מ מלובלין וגופין מחולקין ר"ל שהאיסור בא ע"י גופין מחולקין ששחט שני בניה ואח"כ אותה אבל הכא דאכל מבהמה שחוטה ב' גידין מב' בהמות לא הוה גופין מחולקין כיון דשחוטין הם עיין במ"ל פ"א מהאו"ב והבאתיו לעיל אלא דקשיא לי הא איכא תנאי בכריתות ט"ו ע"ב האוכל נותר מחמשה זבחים בהעלם אחת אי חייב על כ"א ואחד או לאו וא"כ אימא דת"ק דהכא, נמי הכי סבירא לי' ושאני שחט ב' בניה ואח"כ אותה דמ"מ לא הוה אלא חדא איסורא משא"כ הכ' ומ"ש מהרש"א אמאי לא נקיט ב' זיתים של ימין פלוגתייהו י"ל דרבותא דר"י אשמע' דאף דגופין מחולקין אפ"ה כיין דשחוטין הם אינו חייב אלא א' ומ"ש דנקיט משום ת"ק היינו דסבר כר' יהודה דאינו נוהג אלא בשל ימין לעולם ובג"ה הארכנו יע"ש:

ברש"י ד"ה דלית ביה כזית ואית דמפרשי דלית כזית אלא בתרוייהו ואין נראה שיהא שני התראות מצטרפות כו' היינו ב"א עכ"ל לכאור' ב' התראות מצטרפות לר"י קשי' לי' דלא הוה לאיצטרופי חצי זית ראשון עם חצי זית ב' ב' התראות דהתראות מחלקו' ולא הוה ללקות אף מ' ועיין ברשב"א בחדושיו אבל מ"ש אח"כ דאי בב"א משמע דהתראות אין מחלקות ולא קשיא ליה אלא דאין נראה שיהיו ב' התראות בזא"ז דמצטרפות כקושי' אח"כ אי כא"פ היינו ב"א ואי לאחר כא"פ לא מיצטרפי ואין לוקה לר"י אף מ' ומדברי רש"י יראה לכאורה דהא דאמרינן בנזיר שהי' שותה יין אל אשתה אל תשתה חייב על כ"א בשהה בין כוס לכוס רביעית הא לא"ה הוה כולהו חדא שתי' ואין לוקה אלא אחת אף בב' התראות וכבר תמה עליו הת"ח בזה דודאי התראות מחלקות אבל מדברי מהרש"א ז"ל יראה דגם רש"י מודה באוכל ב' זיתי חלב בב' התראות בזא"ז תוך כא"פ חייב ב' ויראה להגיה בדברי, מהרש"א כמו אוכל ב' זיתי חלב בב' העלמות בכא"פ דהעלמות מחלקות וה"ה התראות מחלקות ואף שיש ליישב דבריו בהעלם א' יותר נכון כמ"ש בב' העלמות וכוונת רש"י הוא דא"כ לר"י לא הוה בזא"ז אלא ב"א כיון דמשו' צירוף הוא דחייב ותלמוד' אמר בזא"ז משמ' לר"י נמי מיקרי זא"ז ומ"מ דחוק הוא דמ"מ מיקרי זא"ז דלא אכלו ב"א כ"א בזא"ז וב' התראות כדכתיבנא. והמעיין במכות כ"ב וברש"י ותוס' ד"ה שסך חמש אצבעותיו נשא דלרש"י לא משכחת בקרח ה' קרחות זא"ז דא"כ התראה ראשונה לא קאי אקרחה שניה דמצי לומר אישתלי ה"ה כאן לר"י אי לא היה כ"א בין שניהם כזית ע"י צירוף לא היה לוקה מ' לר"מ דהתראה ראשונה לא קאי אחצי זית ב' דמצי לומר אישתלי וא"כ לא מצטרף חצי זית א' עם חצי זית ב' דלא הוה כ"א התראה בפ"ע י"ל דכולה חדא שיעורא הוה ומצטרף או שמזכירין לו התראה ראשונה בשעה שאכל חצי זית שני ועוד הכא שאני דנהי דמצי לומר אישתלי כשאכל פ"ש התראה ראשונה זה ודאי שזכור הוא שאכל חצי זית מקודם ומצטרף שפיר כמו התם בקרח ה' קרחות יע"ש ואי"ה עוד בכללים אבאר יותר:

משנה בד' פרקים בשנה צריך להודיעו אמה מכרתי כו' ופירש"י ז"ל על המוכר להודיעו ללוקח שמכר היום אמה שלא יבוא לידי איסור או"ב ומשמע נמי כל שלא הודיע המוכר א"צ לשאול ושוחט ואינו נמנע שאל"כ היה מודיעו ויש בכאן פירושי' רבים ואין הזמן גורם אכתוב בקיצור. הפי' הא' הוא בד' פרקים המוזכרין אף במוכר סתם צריך להודיע ללוקח אמה מכרתי דסתמא שניה' לקחו לשחוט היום ואם לא הודיע א"צ לשאול ובתנאי ששניהם לקחו ערב הרגל דמסתמא שניהם היום ישחטו דר"י לפרש בא דאימתי כו' ומודה ר"י הלשון מגומגם למאן מודה ועיין תוס' והנראה שזה פירש"י ובשאר ימות השנה אין מודיע דאיכא ס"ס שמא הלוקח א' לאו לשחיטה זבין ואת"ל לשחיטה שמא לוקח שני לא ישחוט היום וכ"ש שאין הלוקח צריך לשאול דאיכא ספיקי טובא שמא אין לזו אם כלל וכו' ובד' פרקים על המוכר החיוב וממילא בשאר ימות השנה אם מכר ללוקח א' בפי' שישחוט היום צריך להודיע ללוקח ב' דליכא אלא חדא ספיקא שמא ישחוט ג"כ היום וספיקא דאורייתא לחומרא ואם לא הודיע שוחט כו' הפי' הב' יראה לי לפרש בשאר ימות השנה אף דמכר בפי' לשחוט א"צ להודיע ללוקח ב' דרובא לרדיא זבני והולכין באיסורא אחר הרוב ועיין בפ' המניח ושור שנגח יע"ש וכבר הקשה הרשב"א אמאי בלקחו שניהם מאדם אחד הדין עם הראשון הא המוכר מצי אמר אנא לרדיא זבין לך ותי' מה שתי' יע"ש וכאן לא שייך תירוצו משא"כ בד' פרקים, דרובא לשחיטה זבני מש"ה צריך המוכר להודיעו. הפי' הג' הוא דבשאר ימות השנה אין המוכר מודיעו דרובא לרדיא זבני ועל הלוקח לשאול ואי קשיא אמאי הא רובא לרדיא זבני יש לומר חדא דלא אמרינן כן אלא בשור לא בפרה דדרכה לאכילה וכבר כתב האי סברא הרשב"א אהא דב' שלקחו פרה ובנה הדין עם הראשון אמאי נימא לרדי' זבין וי"ל דבפרה דרכה לאכילה ומ"מ היותר נכון בשאר ימות השנה רמיא חיובא על הלוקח לא על המוכר כי שמא ישכח המוכר שסובר לרדיא זבין אבל הלוקח צריך לשאול שהוא יודע שלוקח לשחוט ואף דאיכא ספיקי טובא מ"מ כל היכא דאיכא לברורי בקל מבררינן כמו רובא דאחר י"ח טריפות לא בדקינן דהוה טרחא ובדיקות הריאה דלא הוה טירח' בדקינן ועיין בחדושינו לעיל פ"ק י"א יע"ש ובי"ד סי' ק"י ובד' פרקים החיוב על המוכר כי ודאי שהלוקח לוקח לשחוט היום הראשון ושני מש"ה החיוב על המוכר לא על הלוקח ומש"ה בד"פ אם לא הודיעו שוחט ואינו נמנע שעל המוכר להודיעו ובשאר ימות השנה כו'. הפי' הד' הוא דבין בד"פ ובשאר ימות השנה על המוכר להודיעו אם מכר האם או בת היום אלא שבד"פ אם לא הודיעו הוה מקח טעות דודאי לשחטה היום לקחה ובשאר ימות השנה צריך להודיעו לענין איסורא ואם לא הודיעו לא הוה מקח טעות דאמר לי' שחוט למחר או אנא לרדיא זבין לך וכמ"ש לעיל ולענין דינא תנן במתני' דבד"פ צריך להודיעו ואם לא הודיעו הוה מקח טעו' ומ"מ פי' זה דחוק דמשמע לענין איסורא תנן ומיהו הכל מודים דדינא הכין דבד"פ אם לא הודיעו הוה מקח טעות וה"ה במוכר האם לחתן והבת לכלה הוה מקח טעות אם לא הודיעו ובשאר ימות השנה מצי לומר שחוט למחר או א"נ לרדיא זבין לך דרובא לרדיא זבני ובי"ד סי' י"ז אבאר באורך בזה:

ואלו הן כו' ר"י אומר אימתי שיש כו' דקדק ואמר ערב י"ט דוקא ששניהם עי"ט קנהו הא לא"ה אימר הראשין אתמול שחטה או שלא לצורך הרגל קנה רק לרדיא אם לא ששניהם קנו בעי"ט אז צריך להודיע לשני שמסתמא לצורך הרגל קנו ועל המוכר להודיע ולפ"ז אימתי דר"י לפרש הוא אלא דמיות' הוא דת"ק נמי ה"ק דוק' עי"ט הא לא"ה לא ואפשר דל"ת עי"ט על הלוקח ב' קאי ולכך אמר ר"י דגם הלוקח ראשון קנה בעי"ט הא לא"ה אין צריך להודיעו ללוקח שני אבל הר"מ ז"ל בפי' המשניות כתב וזה לשונו אימתי שיש לו ריוח ולא היה נחפז ללכת דאז אפשר לשחוט למחר אבל לא היה לו שהות ביום ונחפז אז ודאי ישחוט ג"כ היום ויש לפרש דבריו שמכר לראשון ודאי שישחוט היום ולכך כשרואה שהשני קנה בין השמשות ונחפז ללכת לביתו אז ישחוט היום וצריך להודיעו ולא בסתמא או דמתני' מיירי ששניהן לקחו ביה"ש ונחפזין ללכת דאז ישחטו היום ומש"ה צריך להודיעו לשני אבל הלח"מ בה"ש פי"ב הי"ד פי' דברי הר"מ ז"ל דאיירי ר"י בערב של ערב דהוא ב' ימים קודם דאז כשמכר לב' בין השמשות ונחפז ללכת אז וודאי היום שוחטה ועליו להודיעו ללוקח ב' ויראה לי לפרש ג"כ דבשאר ימות השנה אמרינן לרדיא זבין ובד"פ לא אמרינן כן אלא לשחוט ומדנחפז ללכת ודאי לשחוט היום וצריך להודיע לו ולפי' הא' שבר"מ ז"ל אפשר דר"י פליג את"ק דאלו ת"ק לא מפליג בין יש לו ריוח או לאו לעולם צריך להודיעו ואיהו אמר אף קנה עי"ט בהשכמה אין צריך להודיעו ומודה ר"י במוכר האם כו' צריך להודיעו אף שיש לו ריוח הדין כן ששניהם על יום אחד לקחו ועליו החיוב כו' ושפיר שייך מודה לת"ק ואף דאימתי לפרש הוא מ"מ היכא דמוכח דפליגי ע"כ לא כן הוא ויש עוד פי' רבים ואי"ה בי"ד אבארם:

ע"ש אמר ר"א אמר ר"י בד"פ הללו העמידו דבריהם על ד"ת דאר"י ד"ת מעות קונה כו' היינו לשיטתי' אבל ר"ל אמר משיכה מפורשת מן התורה ע"כ מפרש המשנה כתירוץ קמא שזיכה לו ע"י אחר:

משנה יום אחד האמור באו"ב היום אחר הלילה היינו היום הולך אחר הלילה שלפניו לא כמו בקדשים דהלילה הולך אחר יום שלפניו כמו ק"ק דנאכלין ליום ולילה וכדומה אף בענינא דקדשים כתב דיליף ג"ש כו' מה שמקשין העולם למה לי שור להפסיק ענין בלא"ה ידעינן דאל"כ היאך משכחת היום אחר הלילה טעות הוא ולא ניתן לכתוב כלל ואין להאריך:

גרסינן בת"כ הביאו הפוסקים ג"כ ברייתא ת"ר שור ולא חי' שיכול והלא דין הוא אם בהמה שאין במצות כיסוי נוהג או"ב כו' שה ולא עופות שיכול והלא דין הוא ומה אם בהמה שאין באם על הבנים עופות לכ"ש כו' ולכך האי ק"ו דאי מכיסוי חיה תוכיח ולכך עביד ק"ו מאם על הבנים ואי הוה כתיב חדא הוה מוקמינן במסתבר למעט חי' ולא עופות דאית במצו' כיסוי ושילוח ולכך נאמר תרווייהו ומדברי תוספות לעיל בריש פירקין יראה דהאי ברייתא אין הכל מסכימים בה שהרי בד"ה ועוד שה כתבו וז"ל הא דלא יליף שור שור משבת לרבות כל מילי דא"כ שה למה לי אלא למעט חי' ועוד מה קדשים חי' לא וא"כ למה לי לברייתא למעט חי' משור תיפוק לי בעניינא דקדשים כתיב ועוד איך מיעט משור חי' דמשמע תרווייהו מיותרין הא שור צריך להפסיק ענין דל"ת דוקא קדשים ולזה י"ל א"כ לכתבי' בעלמא ומדכתבי' בקדשים ש"מ שיהא שור ושה מיותר למעט חי' ועופות ומ"מ הלשון קשה ועוד לר"ש דצריך למכתב בענינא דקדשים דל"ת הוה שחיטה שאינה ראוי' שחיטת קדשים דכמה דלא זריק כו' וא"כ אין מיותר אלא שה לחוד ולמעט חיה ועופות ק"ו שהן במצות שילוח וליכא חי' תוכיח ולזה י"ל אפשר לר"ש מסברא ידעינן דשחיטת קדשים שחיטה ראוי' ועיין ב"ק ע"ז ובתוס' שם יע"ש היטב בזה:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה