אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף עח:

דף עח.

גמרא א"ק או לרבות הכלאים ופירש"י ותפשוט מהכא תרתי קושייתם ר"ל קושי' א' אי מה קדשים כלאים לא ובנין אב דרבא דכתיב או רבויא לרבות כלאים וקשיא לי אכתי אימא לרבות שאמו תיישה ובנה כלאים ושחטה לה ולברה דחייב דכתיב או ואי לאו או ה"א דמה קדשים כלאים לא אף או"ב היינו השני שחייב עלה דידי הוא הבן צריך להיות ממין אחד לכך כתיב או לרבות הכלאים אבל אמו צריך להיות ממין א' מבנין אב דרבא כל מקום שנא' שה ואאמו קאי כו', דכלאים לא ואין לומר דהא דתניא או"ב נוהג בכלאים היינו בנה כלאים אבל אמה צריך להיות ממין א' דווקא וכנראה מדברי רש"י ע"א מן הכלאים רחל שילדה מן התייש ושחט לה ולברה וברייתא דלקמן ע"ט ע"ב ת"ר או"ב נוהג בכלאי' מיירי נמי כה"ג שבנו כלאים זה לא ניתן להאמר כלל אף אמו כלאים חייב באו"ב ועוד דלקמן ע"ט ע"ב איתא לה פך להדי' תייש הבא על הצבי' וילדה בת ושחט בתה ובת בתה יע"ש וכן הטו' בסימן ט"ו כתב דאיסורא מיהא איתא ואמאי הא אמה כלאים ואם היינו אומרים דהא, דמקשה אי מה קדשים כלאים לא אאמו קא מקשה ובנו כל דהו משמע ואאמו פריך דכלאים לא דחוזר לענין ראשון שור ושה אקדשים ואמו הוא דפריך לא ליהוי כלאים הוה א"ש ובזה הוה ניחא הא דמסיק לקמן אמר רב חסדא היא תיישה ובנה צביה שחייב בנו כל דהו אמר רחמנא ואמאי לא ילפינן אי מה קדשים חי' לא אף בנו חי' לא אלא דהיקשא דקדשים לענין אמו הוא דמקשינן ולא לענין בנו אבל דברי רש"י ע"א ד"ה כלאים רחל שילדה מן התייש ושחטה לה ולברה משמע דקושית הגמרא על בנו דכלאים לא וברייתא דלקמן בהכי מיירי בבנו דומיא דכוי יע"ש ועוד בדף פ' ע"ב בתו' ד"ה שחיטה שאינה ראוי' היא משמע דעיקר קרא דאו"ב נוהג בקדשים כשהשני הוא קדשים ומש"ה לא אמר התם אלא מראשון דהתורה גלה בשני דקדשים יע"ש והיה נראה לומר דאו לרבות כלאים היינו אמו דכתיב גבה או שה דהיינו אמו וה"ה לבנו כלאים ועיין מ"ש בתו' ד"ה או לרבות הכלאים יע"ש. ומה שכתבנו דברייתא דלקמן דאו"ב נוהג בכלאים ובכוי איירי בבנו הוא לשיטת הר"מ ז"ל שיתבאר לקמן ע"ט ב' ופ' א' דמוקי במסקנא בתייש הבא על הצבי' וילדה ושחט לה ולברה דהיא צבי' ובנה שה איסורא מיהא איכא אבל פירש"י שם, אדרבה מיירי באמו כוי וה"ה כלאים כה"ג מיירי ומ"מ צ"ע דבאמת אמאי אמרינן לקמן בנו כל דהו ואמאי לא דומיא דקדשים דחי' לא כמ"ש התו' ד"ה ועוד שה כתיב וממילא שאף בנו שהוא השני צריך להיות בהמה כמו קדשים ועוד דמה שמשמע מדברי רש"י דמקשה כלאים לא אבנו קשיא ליה מאי מקשה שה כתיב הא שה אאמו קאי ובנו כל דהו משמע כמו בחי' ולזה י"ל דהכי קשיא ליה אי מה קדשים כלאים לא ואף בנו לא ליהוי לי' כלאים ועוד אף דלא קשיא זה מ"מ אמו קשיא דלא ליהוי כלאים דשה כתיב ואמר רבא כו' שנאמר שה אינו להוציא את הכלאים כו':

בתו' ד"ה או לרבות את הכלאים כו' דכלאים בקדשים ליכא עכ"ל הקשה מהר"ם שי"ף ז"ל דאמאי שהראשון חולין וב' קדשים עכ"ל ורצה לומר ומוקדשין היינו שהשני קדשים כמ"ש תו' פ' ע"ב יע"ש ולכאורה שהבן כלאים ושחט תחלה ואח"כ אמו שהיא קדשים וא"כ למה לי לא תשחטו לרבות בנו ואותו תיפוק ליה דאל"ה לא משכחת כלאים אבל אין צורך לזה דודאי נראה דאף אמו כלאים בנה מותר למזבח כדאיתא בפ' כל האסורין חמורה דף ל' ע"ב במשנה כל האסורין למזבח וולדותיהן מותרין ומשמע אף כלאים כן והת"ח בע"ז מ"ז כ' כלאים וולדותיהן מותרין למזבח וכן הוא בר"מ ז"ל בפ"ג מהל' איסורי מזבח חוץ מוולד נרבע שהיא וולדה נרבעו יע"ש וא"כ אשכוחי משכחת ליה שאמו כלאים ובנה קדשים וכשירים למזבח וכדכתיבנא ומה שכתבו התו' הכא מענינא דקרא ר"ל דאי למעט לא צריך דמשה ממעט או מהיקשא דקדשים ובב"ק דף ע"ז ע"ב דפריך אימא או לרבות בקדשים אף דלרבו' לא צריך דהא מהיקש' דאו"ב הוה יליף לה מוי"ו וילמד עליון מתחתון מ"מ אימא איפכא דאו דקדשי' לרבות ואו דאו"ב למעט אתיא ומשני כו' יע"ש התם ועיין מ"ש לקמן עוד:

גמרא הניחא לרבנן דמייתר להו אותו היינו לפי המסקנא דלרבנן בנו מי שכרוך אחריו ואייתר אותו אבל בה"א לרבנן איצטריך אותו לומר דחד, משמע פי' אחד ולא שנים ולמעט זכרים שאין או"ב נוהג ק ולפ"ז הא דאמר לקמן ואם נפשך לומר אותו זכר משמע ה"ה דה"מ למימר דא"כ לחלק מנלן ואותו איצטריך לחלק לרבנן ומש"ה צריך לומר בנו מי שכרוך אחריו ואייתר אותו לחלק אלא דעדיפא מיניה קאמר דאותו א' ולא שנים נימא זכר דוקא כו' ולקמן אבאר:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה