ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף עז:
בתו' ד"ה הריני כו' בסוף הדבור וא"ת והא הוה ס"ס ואמאי אסורה כשיש עמה וולד ובב"ק מוכח דס"ס שריא עכ"ל לר"א קשיא להו דסובר דווקא כשהיא קשורה הא לא"ה אף השליא אסורה באכילה והא הוה ס"ס ומה שהביאו ראי' מב"ק דס"ס שריא והא בכמה דוכתי מבואר דהולכין אחר ס"ס בין להקל ולהחמיר ואפשר דשאני הכא שאין מתהפך דאם נימא שמא לא יצא ראשו ורובו ואת"ל יצאתו אין לומר שמא אין בשליא וולד אלא וולד שיצא מן השליא הוא וכה"ג אפשר דלא הוה ס"ס שהרי בה"ע והוא ר' ישעיה הנבון סובר כן הביאו דבריו אחרונים בסי' ק"י ולכך הביאו ראיה וב"ק י"א דשם אמרינן מאי קמ"ל תנינא שליא שיצאה מקצתה כו'. והיינו דאי יש מקצת שליא בלא וולד הוה ס"ס אף דלא מתהפך וכנראה מדברי תו' בכמה דוכתי דלא בעינן מתהפך בכתובות ט' בסוגיא דפ"פ ובנדה כ"ו ע"ב וכאן תי' עוד דגזרינן אטו כולה כדמסיק בב"ק יע"ש ויש לראות דקאמר התם לר"א מאי קמ"ל תנינא ומשני אי מההיא ה"א גזירה מקצתה כו' והא לר"א התם ע"כ מהאי טעמא הוא דהא ביש עמה וולד באין קשורה אפ"ה אסור' אף דהוה ס"ס וע"כ משום גזיר' הוא ודוחק לומר וליטעמיך:
וראיתי להת"ח ב"ק י"א ע"ב דגזרינן מקצתה אטו כולה יע"ש שכתב שם באורך ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים גם מ"ש ראי' מדקין שיצאו לחוץ וחזרו דשריא אין ענינו לכאן דהתם אורחי' בכך ולאו בשר בשדה מיקרי ומגופא דבהמה הוא גם מ"ש מרש"י משמע כולה ממש לא ידעתי היכן רמיזא ברש"י ולישנא דגמרא נקיט כולה והיינו רובא דהוה ככול' גם כולה לא שייך שחזרה לפנים גם מ"ש דבשביל זה לא קאמר גזירה בפנים אטו בחוץ דעדיפא קאמר אטו כולה דהוה איסור תורה ובמקצתה יוצא אסור מספק כו' לא ידענא דהא ספק נמי מן התורה הוא לרש"י ותוספות ושאר פוסקים אלא דבכולא הוה ודאי איסור תורה ובמקצת הוה רק ספק דשמא יצא מקצת וולד באותו שליא משמע דאי לא יצא הוולד כלל אותו מקצת היוצא שריא כמ"ש אח"כ כדקין שחזרו וכל זה גרם לו שהבין ברש"י כולה ממש ואפ"ה כתב רש"י דטעמא יהיב מתני' למילתי' סימן וולד כו' דמשמע דאי לאו סי' וולד הוה שריא ולא הוה בשר בשדה כו' ואי מפרשינן כולה רובא א"ש בפשיטות דמש"ה יהיב טעמא למה שבפנים דאסור דאין שליא בלא וולד ביצא רובו דאין שליח ושמא יצא רובו והוה כילוד משא"כ אי, יש שליא בלא וולד מה שבפנים שרי דאף שיצא רוב שליא אין לידה למה שבפנים כדמסיק ריש פרקין אין לידה לאברי' וה"נ לשליא כן:
שוב ראיתי שמ"ש הת"ח דשיטת רש"י ז"ל דיצא כולה מוא דבר ברור ברש"י ז"ל דממ"ש רש"י דאי חזרה לפנים תשתרי ואי ביצא רובו ולמה שבפנים תיפוק ליה בלא חזרה דיבאו להתיר מה שבפנים אלא ע"כ ביצא כולה ממש איירי והוצרך רש"י לומר דחזרה לפנים דאי בלא חזרה מאין הרגלים לומר דשרי הא לאו בהמה בבהמה הוא ולכך אמר וחזרה לפנים ומשמע דווקא כה"ג שיש וולד אי לאו וולד שלי' שיצאה כולה וחזר' לפנים מותר' באכילה ונ"מ לדידן ביש שליא עם וולד וקשורה עמו דאין חוששין לולד אחר ויצאה מקצתה שריא אותו מקצת שיצא אם חזרה דומיא דדקין שהביא הת"ח ולשיטת התוס' וודאי אסור היוצא כמבואר. וכבר היה אפשר לפרש דמש"ה כתב רש"י חזרה דאי לא חזרה אף מה שבפנים אסור אף למ"ד אין לידה לאברים דלא שבקינן רובא דעובר ואזלינן בתר רוב אבר משא"כ שליא שיצאה רובו פשיטא דמה שבפנים אסורה וכה"ג היה איבעיא לעיל יצא חציו ברוב אבר יע"ש וכמ"ש הרשב"א והרמב"ן בחדושיו וזה כתב דאם החזירה יסבור שאין בו וולד ובלא חזרה הוה בעיא דלא אפשטא אי הלכו באברים אחר הרוב אבל בחזרה הוה ס"ס כמו שאבאר דהא דמבעיא אי הלכו באברים אחר הרוב י"ל בשתי פנים או דשמא לא שדינן מיעוט שבפנים בתר רוב אבר שבחוץ אך דחציו של וולד כו' או שמא הכי קמיבעיא דוודאי דשדינן בתר רוב אבר שבחוץ אלא היינו דלא ליהוי בבהמה אבל לא דלהוי בשר בשדה ולא ליהני חזרה זה לא אמרינן ומהני חזרה כה"ג ומש"ה בבכור לא הוה לידה יע"ש וא"כ בחזרה לפנים ואין בו וולד הוה ס"ס שמא אין לידה לאברים רצונו לומר דלא שייך למשדייה כלל בתר רוב אבר וה"ה בשליא ודווקא בעובר הוה רובו ככולו ולא כה"ג ואת"ל אף באבר שייך רובו ככולו היינו דלא ליהוי בהמה בבהמה אבל לא הוה לידה ומהני חזרה מיהת ובבכור לא הוה לידה דהתם לידה בעינן ולפ"ז אתי להתיר אם חזרה מיהת דבלא חזרה א"א. להתיר מה שבפנים דשמא יש לידה והוה בחוץ לאו בבהמה ועוד יש לומר דמבעיא למ"ד אבר עצמו שרי ורש"ל לעיל הוציא ידו והחזירה למ"ד אין לידה יע"ש ואין להאריך ובי"ד אבאר בעז"ה:
ע"ש גמרא המבכרת שהפילה שליא ישליכנה לכלבים מ"ט כו' הא דלא אמר בפשיטות דהוה ס"ס שמא זכר או נקיבה ואת"ל זכר שמא נדמה וכנראה מפירש"י וכ"ש למ"ש הרשב"א בתשובה ס' ת"א דס"ס עדיף מרובא כו' הוה למימר דמתני' ר"מ הוא דמודה בס"ס דעדיף מרובא אף דחייש למיעוטא בעלמא הכא שאני דס"ס עדיף מרובא וסתם מתני' ר"מ היא ולזה יש לנו לומר דס"ס צריך ספק השני ג"כ ספק השקול וכבר נתבאר אצלינו בכללים ועיין בתו' כתובות ט' ב' ד"ה ל"ל וד"ה ואיבע"א יע"ש וא"כ ספק דנדמה ודאי דהוה מיעוטא בין בזכרים ובין בנקיבות ולכך אמר דאתינן עלה מטעם רוב דכאן שייך לומר ק מחצה זכרים ומחצה נקיבות סמוך מיעוטא דנדמה לנקיבות והוה רובא ועיין ריש כתובות ט' דפריך והא הוה ס"ס ולא פריך אמתני' לשיטת התו' שם כמתני' דמתני' מיירי מעצמו נאמן יע"ש וכבר כתבנו מזה בחדושינו חלק ק' יעוין שם ויש ליישב כפי מ"ש כאן דמתני' ר"מ הוא ואפשר דסובר כמו דחיישינן למיעוטא ה"ה נמי דלא אזיל בתר ס"ס דהוה כמו רוב ולר"א מקשה שפיר דאנן קיימא לן הלכתא דהולכין בתר ס"ס בין להקל ובין להחמיר פריך שפיר שם בכתובות:
סליק פרק בהמה המקשה
פרק חמישי אותו ואת בנו