ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף עז.
מתני' השוחט בהמה ומצא שליא נפש היפה תאכלנה ופירש"י ז"ל דלא אמרינן אמ"ה שגם הוא ניתר בשחי' אמו לכאורה דהא דעובר מבהמה בבהמה נפיק ושליא לא הוה בהמה ומש"ה אשמעינן מדרשא דכל בבהמה אף שליא משמע ומ"ש אמ"ה נראה דה"א כמו אבר ובשר המדולדל בבהמה דשחיטה עושה ניפול והוה אמ"ה למאן דסובר הכי לעיל בפירקין וע"ש. ומדברי רש"י נלמוד דשליא אוכל הוא ושחיטה הוא דמתירתה הא לא"ה היה ראוי לאסור והא ראי' דצריך קרא להתירו מכל וזה שיטת הר"מ ז"ל בפ"ה מהל' מ"א הי"ג דלא כר"א ז"ל בהשגות שסובר פירשא הוא ולדבריו הא דמייתי מכל אסמכ' הוא ומ"מ כשה דפריך מהא הני מילי וגם הסמך ל"ל ועיין במ"מ יע"ש:
שליא שיצתה מקצתה אסורה באכילה סי' וולד באשה כו' מה שאמר אסורה באכילה אף מה שבפנים דלמא יצא ראשו בזה המיעוט והוה כילוד ושליא בתר וולד גרירא ומדברי הר"ן נראה דחיישינן שמא באותו מן היה הראש קיים משמע בנימוח לא הוה כילוד ובי"ד אבאר בסי' י"ד דהוה ס"ס. ואם שליא קשורה בוולד מה שבפנים שרי ולא מה שבחוץ. ולדעת הר"מ ז"ל אף מה שבחוץ דפרשא בעלמא הוא ואיני יודע מה חילוק יש בין קשורה בוולד או לא מ"מ השליא בעצמה בלא המיחוי שבתוכה אמאי אסורה דפרשא בעלמא הוא ודוחק לומר דאמה שבתוך השליא קאי או דגזרינ' שליא אטו מיחוי:
מנא הני מילי דא"ר כל כו' לרבות השליא יכול אף יצאה מקצתה ת"ל אותה כו' למה לי קרא הנה לדעת הר"מ בפ"ט מהל' ט"מ דפסק כל ספק אמ"ה שריא מה מקשה למה לי קרא ופירש"י הא מספיקא אסור שמא יצא הראש והא מספק מ"ה שריא ולאו קושיא הוא זה דכי אמרינן כל ספק מ"ה שריא היכא דלא איתחזק לא איסורא ולא היתרא ואילו כאן שליא זו היתה בחזקת אמ"ה קודם שחיטת אמו ה"ה עכשיו אסור מספק שמא יצא ראש כו'