ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף עד:
גמרא א"ר אושעיא לא הילכו בו אלא על עסקי שחיטה בלבד למעוטי מאי אילימ' חלבו וגידו והא מפלג פליגי כו' י"ל דלמא הא דפליגי התם בנשחטה אמו אבל בלא נשחטה ד"ה חלב כחלב בהמה וענוש כרת בהושיט ידו למעי בהמה דכר' יוחנן קיימא לן דקדשים גרמי דל"ת ר"מ ור"י בהא פליגי דר"מ סובר חדשים גרמי ומה"ט בן ט' חי אין ניתר בשחיטת אמו ור"י סובר אוירא גורם כנראה לכאורה מפירש"י ז"ל יע"ש במתני' ולכך אמר ר"א בהא כ"ע מודים דהוה חלב אלא בנשחטה האם סובר ר"י דמותר מכל בבהמה תאכלו הן אמת דליכא למימר הכי דא"כ אכתי תקשה מאי קאמר לא הילכו בו כו' והא בחלבו וגידו נמי פליגי דמה"ט לא אמר למעוטי דמו כמ"ש התו' אלא דאכתי קשה למאי דהוה ס"ד חלבו דגידו ולא הוה קשיא ליה מאי לא הלכו בו אלא על עסקי שחיטה בלבד א"כ הוה ליה להעמיד דברי ר"א בחלב גמור ולא חלבו דגידו דכ"ע מודים דהוה חלב בהושיט ידו למעי בהמה דענוש כרת כה"ג כמ"ש לעיל:
והנה מזה היה נראה להוכיח כשיטת הר"מ ז"ל בהלכות מ"א פ"ה דודאי אי הוה חלב קודם שחיטה תו אין שחיטתו מתירתו יע"ש במ"מ דלא כשיטת הרא"ש ז"ל ור' יוחנן סובר כר' מאיר חלב של שליל אסור דחדשים גרמי ור' יהודה סבר חדשים ואוירא גרמי ואף כשיצא אח"כ לאויר העולם מותר דכמאן דכשחוט דמי והא דאמר והלך ר"ח לשיטתיה הוא לאו דוקא ומה דאמר ר"י לשיטתיה הוא בדקדוק דאי אין ניתר בשחיטת אמו היה אסור כשיצא אח"כ לאויר העולם דהוה חדשים ואוירא ולפי זה פריך שפיר והא מפלג פליגי כו' ועיין ביש"ש. ועיין ברא"ש בשמעתין ובר"מ פ"ה מהלכות מ"א ובלח"מ יע"ש היטב. והכלל העולה דלר"מ ז"ל ר' יוחנן כר' מאיר דחדשים גרמי ולכך אסור וריש לקיש כר' יהודה דחדשים ואוירא גרמי ואפי' יצא אח"כ לאויר העולם שרי דליכ' כלל אויר העולם דבשרא בדיקולא הוא וכמ"ש לעיל ועיין מ"ש הרא"ש על מ"ש רש"י דר"מ סובר חדשים גרמי א"כ בן ט' מת איך ניתר בשחיטת אמו דלמא היה חי בשעת שחיטה אלא באוירא תליא מלתא ואז הוא דאסורו לפי זה היכא דשוחט בהמה ומצא בן ט' חי ואח"כ מת קודם שיצא לאויר העולם שרי לר"מ דאוירא בעינן וצ"ע ובחדושינו לי"ד אבאר בזה וע' לקמן בחדושינו בפרק גיד הנשה שם בררנו כל השיטות באורך וברוחב יעוין שם היטב:
ע"ש מהו לפדות בבן פקועה וקמבעיא בשוויא זוזא דהיינו שוה בשוה דאי בדמי בכל דבר פודין והנה שיטת רש"י ז"ל דהא דבן פקועה פסול בקדשים משום יוצא דופן ולכאורה יאמר ע"כ ר"מ לא סבירא ליה הך ג"ש דשה שה מפסח דאל"כ תקשה ומה ראית לרבות זכר תמים ובן שנה מתפדה תפדה כו' אימא דפודין בבן פקועה וליכא למימר מסתברא דבשרא בדיקולא הוה הא לר"מ בן ט' חי אין ניתר בשחיטת אמו כו' אמנם נראה דר"מ אית לי' גם ג"ש זו שה שה מפסחים ומתני' הוא בכורות י"ב א' אין פודין כו' מתני' מני בן בג בג הוא דיליף ש"ש מפסח ופריך זכר תמים כו' ומשני תפדה ריבויא וגרסינן שם הך פלוגתא דמר זוטרא ורב אשי, והא ודאי רב אשי סובר הך מתני' דהלכתא כן דאין פודין בשחיטה אלא דסובר דמרבינן נמי בן פקועה מתפדה כמו דמרבינן זכר תמים ובן שנה דשה מעליא הוה ושחיטה הוא דממעטינן וטריפה נמי כמאן דמתה וכלאים ממעטינן דלאו שה מעליא כו' ומר זוטרא סובר הא נמי לאו בכלל שה ומסתברא למעט מג"ש שה שה מפסחים דכבשרא בדיקולא דמיא ומיהו אי לאו ג"ש אין טעם זה מספיק כו' וא"כ לר"מ ודאי דפודין דשה גמור הוה לשיטתיה דאין ניתר בשחיטת אמו וריבויא דתפדה קאי נמי עליה ועי' מהדורא בתרא שכתב דרש"י ז"ל סובר דאין טעם זה מספיק אי לאו ג"ש כן נראה לי שיטת רש"י ושיטת התו' יש לעיין וצ"ע: