ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף ע:
מתני' בהמה שמת עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה ידו בין בטמאה ובין בטהורה טהור ור"ל מחלק בין טהורה לטמאה הנה כפי הנראה מרש"י ותוס' לעיל איירי מתני' בלא הושיט ידו לחוץ אלא כולו במעי בהמה ואפ"ה מטמא ר"י בטמאה מוכל הולך או בנבלת בהמה טמאה מגזירת הכתוב דגלי קרא אף דבעלמא טומאה בלועה אינה מטמא ובטהורה דטהור או משום דטומאה בלועה אינה מטמאה ולית ליה הקישא לטמאה או מק"ו דר"ח אם הועילה שחיטת אמו לטהרה ועיין בתי"ט כאן:
גמ' אמר ר"ח אם הועילה שחיטת אמו להתיר באכילה לא יועיל לטהוריה מידי נבילה מפ' בעל המאור והביאו רשב"א בחדושיו דאף דטומאה בלועה היא הכא מיירי שהושיט ידו לחוץ יע"ש יאמר בזה דמתני' דלקמן האשה טהורה כו' מיירי בלא הוציא ידו ע"כ והכי סתמא קתני או כפירש"י לעיל דא"א דא"א להכניס יד לבהמה כו' גבי כרכו יע"ש והנה באבר שחוץ לבהמה ליכא ק"ו אם התירו באכילה אלא דה"ק מה שבפנים ודאי לא הוה נבילה אף לאחר שיצא לחוץ מת דכל זמן שהוא במעי אמו מהני מחיצת אמו וא"כ הוה אותו שבחוץ כאבר המדולדל בבהמה דטהור וכיון דלאחר שחיטה מהני ה"ה קודם שחיטה נמי כך. אך קשה דהא ר"ח הוא דאמר לקמן אמתני' חתך ואח"כ שחט מחלוקת בעובר חי ולא במת א"כ ודאי אבר שבחוץ טמא הוא ועיין במה שאמר לקמן שחיטה עושה ניפול ירצה בזה שאין שחיטה מטהר וא"כ ה"ה קודם שחיטה ואפשר שק שסברתו דוקא שחיטה עושה ניפול וקודם שחיטה חשוב העובר כחו והוה אבר המדולדל דאינו מטמא וי"ל איפכא בלא ר"ח הייתי אומר בלא ק"ו דחשיב כחי מה שיוצא לחוץ נמי אין מטמא כיון דשחיטת אמו מהני לטהר מידי נבילה ה"ה קודם כמ"ש התו' לקמן במתני' שחטו אח"כ חתכה וע"כ בהוציא לר"י הגלילי דבטמאה טמאה דטומאה בלועה כו' וה"ה לת"ק מיירי בכך משא"כ לר"ח דאמר לקמן מחלוקת באבר דעובר חי וסובר בעובר מת לא מהני שחיטת אמו לטהר מידי נבילה א"כ צריך לומר בלא הוציא ידו איירי וסובר ר"מ דוקא מק"ו הוא דמטהר ולא כס' התו' לקמן ד"ה שחט ועיין שם מהרש"א:
ודע דהק"ו לא הוה כ"א בכשירה לא בטריפה ומתני' סתמא תנן בטהורה טהור משמע דוקא בטמאה טמא הא בטהורה אף בטריפה מטהר ואפשר לת"ק מהיקשא וכ"ש טריפה מטמאה ולר"י הגלילי סובר טומאה בלועה אין מטמא ובמטמאה רבייא קרא מוכל הולך או מדאיצטריך קרא בטמאה מהלכי כפים בחיה טמאתי לך מכלל דבטהורה בטריפה מטהר אף בלא ק"ו:
ע"ש גמרא אלא מעתה פרה במעי גמל לא לטמא א"ק וכל הולך כו' כתב מהר"מ מלובלין למה לי כפיו וכל כו' יע"ש ואין לומר דצריך כפיו לפרה במעי קלוט דלא לטמא דאם לאו כפיו ה"א דאמו הולכת על ארבע לכך כתיב כפיו דמהלכי שמונה כמהלכי ארבע אלא בלאו הכי לא צריך דק"ו הוא אם הועילה שחיטת אמו כו' כמ"ש התוס' ד"ה קלוט במעי פרה דעדיפא משני יע"ש ואף די"ל דצריך קרא לפרה במעי קלוט לר"ש דאית ליה היכא דיצא לאויר העולם אסור ואפ"ה כתב קרא להתיר פרה במעי קלוט דמהלכי שמונה הוא והא דפריך אלא מעתה קלוט במעי קלוטה היינו בדומה לאביו כמ"ש התוס' ואהא אהני הק"ו אבל באינו דומה אה"נ דאסור כיון דהוא ואמו מהלכי כפים הוה משא"כ פרה במעי קלוט אף דאמו אסורה מ"מ מהלכי שמונה הוה וכל קאי אפרה במעי גמל משא"כ פרה במעי קלוטה כו' דמ"מ קודם שיצא לאויר העולם כו' אלא דזה דוחק דמתני' סתמא תנן בטמאה טמא אף בקלוט הדין כן, ומיהו למ"ש מהרש"א לקמן לרבה דאבר שיצא לחוץ טהור כיון דלא הוה כילוד אף דר"ח אינו סובר כן מ"מ לר"י דמתני' דמפיק ליה מקרא, דכל הולך על כפיו וכפיו לומר דקלוט במעי פרה לרבנן אף שיצא לאויר העולם טהור וכיון דהלכה כת"ק אמר שפיר מחלוקת באבר דעובר חי אבל בעובר מת ד"ה אסור דלא ידעינן אלא מק"ו אבל הוציא ידו לחוץ ליכא ק"ו כמה שכתבתי לעיל יע"ש: