אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף סט.

דף סח:

גמרא בעי רב חנניא הוציא עובר ידו בעזרה מהו הנה אבעיא זו מתפרש שפיר למ"ד אין לידה ולא החזירו מהו ומיבעיא ליה אי הוה מחיצה למיהוי בהמה בבהמה נמי כמי שלא הוציא' כלל ממחיצת אמו וזה שלא פרש"י כאן כלום אבל באבעיא שניה למ"ד יש לידה מבעיא ליה וכבר נתקשו בזה מהרש"א ומהר"מ מלובלין ז"ל דאמאי לא בלא החזירו ולמ"ד נמי אין לידה לאברים וסברת מהרש"א ז"ל היא דודאי חזרה לעזרה הוה כמוחזרה לרחם וע"כ בעיא שני' למ"ד יש לידה דאי למ"ד אין לידה מה מקשה ליה אביי ותבעי לך קדשים קלים בירושלים הא מ"מ צריך למבעיא עוד את"ל חומת ירושלים לא הוה מחיצה חומת עזרה מהו דעדיף טפי כמ"ש התוס' ד"ה ותיבעי' כו' אבל השתא דמבעי חומת עזרה תו אין צריך למבעי אם תמצא לומר הוה מחיצה חומת ירושלים מהו דממה נפשך אי חומת עזרה מחיצה אף דחומת ירושלים לא הוה מחיצה הוה חזרה לעזרה כמו חזרה לרחם דשם שחיטת קדשים למ"ד אין לידה ואי חומת עזרה לא הוה מחיצה כ"ש חומת ירושלים דלא הוה מחיצה ואין נ"מ כלל בבעיא שניה אלא ודאי למ"ד יש לידה לאברים דהכין הלכתא לשי' רש"י ומיבעיא ליה שפיר בהוציא בירושלי' והחזירה לעזרה דאי חומת ירושלים לא הוה מחיצה לא מהני חזרה לעזרה אלא דקשיא ליה למה לי חזרה לרחם ותי' אורחא דמלתא נקיט דאין דרך להכניס כך לעזרה יע"ש במהרש"א וזה תוכן כונתו והא דבעי' חנני' הוציא ידו בעזרה ולא הוציא ידו בירושלים אפשר אף למאן דאמר אין לידה לאברים ואין דרך להכניס כך לעזרה בשעת קישוי או דנקיט למ"ד יש לידה ומ"מ נ"מ ג"כ למ"ד אין לידה ומש"ה לא פירש"י באיבעיא ראשונה למאן קמיבעיא ליה אבל מהר"מ מלובלין ז"ל פי' בזה ליישב גם קושיא שניה דע"כ מיבעיא למ"ד יש לידה מדאמר ותיבעי לך קדשים קלים בירושלים ולא אמר ותיבעי לך נמי ש"מ דבאיבעיא זו לחוד סגי ויש לה קיום אף בלא איבעיא ראשונה והא ע"כ ישחטו אח"כ בעזרה וא"כ ע"כ אתה זקוק לבעיא ראשונה אי חומת עזרה הוה מחיצה דאי לא הוה מחיצה א"כ ע"כ הוה חוץ למחיצה ולכך פי' בהחזירה לרחם וא"צ לבעי' ראשונה כלל ויש לשני' קיום בלא איבעיא דחומת עזרה אלא דלא ידענא מי גרע חומת עזרה מחומת ירו' אטו עזרה לאו בתוך ירושלים קאי וא"כ אף בלא חזרה מיתוקמא וחומת ירושלים הוה מחיצה תו א"צ לבעיא ראשונה כלל ומותר בשחיטת אמו. ויש מפרשים דסברתו הוא כך דודאי חומת ירושלים אי הוה מחיצה לא מהני אלא דלא ליהוי בשר בשדה ולא שיהא בבהמה תאכלו וחומת עזרה מיבעי' אי הוה בהמה בבהמה וא"כ ע"כ אתה זקוק ג"כ לבעיא ראשונה ואין לשניה קיום בלא איבעיא ראשונה וע"כ בהחזיר לרחם וע"כ למ"ד יש לידה דאין לידה בלא"ה חזרה מהני עכ"ד ואמת שיש מקום לומר כן בחומת ירושלים דמהני לענין אכילת קדשים לא הוה מחיצה כ"א דלא ליהוי בשר בשדה ואכתי ליהוי כמקום חתך כי לא החזירו אסור אבל חומת עזרה דהוה מקום שחיטה לגבי אמו הוה מחיצה נמי לוולד כאלו הוא בהמה בבהמה אלא דלפ"ז אין צורך שהחזיר ידו קודם הכנסת לעזרה דא"נ החזיר אח"כ אכתי אמר שפיר ותבעי חומת ירושלים ולא תיצטריך לבעיא ראשונה דא"נ לא הוה בהמה בבהמה בשר בשדה לא הוה מכח חומת ירושלים ואח"כ בעזרה הכניסוה לרחם ומהני למ"ד יש לידה לאברים ומדהוכרח רש"י לפרש שהחזירה קודם עזרה משמע כמ"ש מתחלה דא"כ צריך לבעיא ראשונה אי חומת עזרה הוה מחיצה דאי לא הוה בשעה ורגע א' הוה תו בשר בשדה וא"כ קשיא ולזה י"ל כיון דע"כ בהחזירה לרחם מיירי מפרש רש"י ביותר מרווח קודם עזרה דאין דרך ג"כ להכניס כן לעזרה וכעין מ"ש מהרש"א ועיין בר"מ ז"ל הל' מעה"ק פט"ו בהמה מעוברת והקדיש לדידה ולדה חולין א"כ לפי' מהרש"א ז"ל אכתי נ"מ בחומת ירושלים ואף שהחזיר' לעזרה אותו אבר היה חוץ לעזרה בשעת שחיטה ואפשר כה"ג דולדה חולין אף שאמו קדשים לא הוה חומת עזרה מחיצה לוולד ואם נאמר דרגלה חוץ לחומ' עזרה לא מעכב דיעבד כ"א לכתחל' והביאום לפני ה' בעינן כונה עיין בזבחי' דף כ"ו ד"ה חתך ואח"כ שחט כו' ובלח"מ פ"א מהל' פ"מ יע"ש אם כן משכחת ליה שפיר דנ"מ בכך איבעיא דחומת עזרה וידו היתה נטוי' חוץ לעזרה בשעת שחיטה דק"ק כשר בכ"מ בעזרה סמוך לפתח ואף בקדשי קדשים משכחת כו' וא"כ נ"מ שפיר באיבעיא דחומת ירושלים אלא דרש"י סובר כר"מ ז"ל דאף דיעבד פסול ברגלה חוץ לעזרה ואין נ"מ בעזרה משום דחשיב' מחיצ' יותר ומיהו בנולד כולו בעזרה כו' יש לראות הקישור ולעיל בדברי רב חנניא הוה להו לפירושי כן וי"ל דלפרש"י מצינו לומר דר"ח סובר אין לידה לאיברים ואין נ"מ באיבעיא חומת ירושלים וכמ"ש לעיל בדברי מהרש"א ואביי סובר יש לידה קאמר ותיבעי לך כו' אבל התו' לשיטתייהו בזבחים דף כ"ו א' בזבחים דרגלה בחוץ לא פסול כ"א לכתחלה ולא דיעבד אם כן ודאי דיש נ"מ באיבעיא דחומת ירושלים אף למ"ד אין לידה וכשהכניסה לעזרה היה ידו לחוץ בשעת שחיטה ג"כ ונ"מ שפיר ולכך כתבו דחנניא סובר דחומת ירושלים פשיטא דלא הוה מחיצה וחומת עזרה מיבעיא ליה דהוה לענין שחיטה מחיצה כו' ולשיטת רש"י א"ש בפשיטות דחנניא סובר דאין לידה ואהא כתבו דאכתי לשיטת רש"י נ"מ בהוציא ראשו או כולו דהוה ילוד או הוציא ראשו בירושלים והחזירה לעזרה דאי חומת ירושלים הוה מחיצה מהני ואי לא אף שהכניס לעזרה מה בכך דהוה כחזרה הא חזרה לרחם ג"כ לא מהני כה"ג ומשנ' שלימה שנינו הוציא ראשו אע"פ שהחזירו הר"ז כילוד לזה כתבו דאי משום הא לא איריא דנולד כולו או ראשו פשיטא דלא מיבעי' ליה ורב חנניא בדקדוק נקיט הוציא ידו בעזרה א"כ אין נ"מ לפי' רש"י בחומת ירושלים כ"א בחומת עזרה כמ"ש לעיל כל זה ולשיטתם בזבחים הוא דהוכרחו לכל זה דסברי ידו או רגלה חוץ לעזרה אין פסול דיעבד יע"ש כ"ז שם:

ודע בשמעתין פירש"י וא"א לומר ושחטוה בירושלים דא"כ אף בהמה אסורה משום קדשים בחוץ ולכאורה לפי סברת הב"ח הבאתיו לעיל בשוחט טריפה אותו אבר אין לו תקנה אם כן אכתי נ"מ בשוחט בירושלים והוציא עובר ידו דהוולד טעון אח"כ שחיטה בפ"ע כיון דאמו לא ניתר בשחיטה והוה דומיא דטריפה ולטהר מידי נבילה נטהר אותו אבר אי אמרי' חומת ירושלים הוה מחיצה והוה כאילו לא יצא משא"כ אי לא הוה מחיצה אותו אבר אין לו תקנה אח"כ אף בשחיטת עצמו ודוחק לו' דהוולד כולו אסור דאמו נשחטה כהוגן אלא דשחוטי חוץ הוא דרביע עלה דזה דוחק ומ"ש רש"י אף הבהמה אסורה ר"ל וכ"ש שלא תתיר לאותו אבר אם לא בשחיטת עצמו וי"ל ע"כ לא מיבעיא לו' אלא בקדשים כשירים ולא בקדשים פסולים דודאי לא הוה חומת ירושלים מחיצה וא"ש הכל:

ע"ש מהו לחוש לזרעו כו' לדברי האומר חוששין לזרע אב כו'. דאזיל אבן פקועה דכוותיה מאי אבר מוליד אבר וחתיך לי' ושרי א"ד מבלבל זרעים הנה הא דאמר מהו לחוש לזרעו משמע של זכר וע"כ כחנניא דחוששין לזרע אב והקשה לו שפיר תיבעי בלית יוצא כלל וההיא דרב משרשיא אין לו שייכות לזו"ג דשניהם מותרים לא שייך זו"ג עיין לעיל נ"ח א' ובתוס' יע"ש והא דאמר אבן פקועה דכוותיה פי' תו' ממש כמו אב ופי' מהרש"א ז"ל דאל"כ הוה זו"ג ושרי היינו כי הא שהזכר יש בו איסור יוצא ואין באם כו' אבל בהא דמבלבל זרעים דלקמן בזכר יש איסור והיתר וכן באם כה"ג לא הוה זו"ג ועיין בתוס' ד"ה תלתא הוקשה להם זה ועיין בת"ח לחלק בין זו"ג זכר ונקיבה ובין היכא שבשניהם יש היתר ואיסור מעורב דבחד גופא אין שייך זו"ג ומהר"מ ז"ל דכתב רש"י סובר דבנקיבה אין נפקותא יש לראות א"כ הוה זו"ג ושרי ומה שהקשה הת"ח אמאי לא הוקשה לעיל א"ד מבלבל זרעיה הא הוה זו"ג בזכר גופא ולכאורה לעיל הייתי אומר א"ד מבלבל זרעי' ואותו אבר ג"כ שרי וה"ק אבר מוליד אבר ואותו אבר מיהא אסור דלית בה זו"ג א"ד מבלבל ואותו אבר יש היתר ואיסור ושרי משא"כ בהא דאמר מחמת חלב ודם קאתי ודאי מבעיא ליה לאסור כל הבהמה הוקשה להם שפיר דזו"ג אלא לישנא חתיך ושרי משמע דאיבעיא על שאר הבהמה וי"ג ושדי:

מהו לגמוע חלבו כו' אי לר"מ איסור יוצא ליכא ולרבנן חלב ודם ליכא בתב"ש סי' י"ד הקשה לס' הב"ח דאיסור יוצא מטריפה אין לו תקנה אח"כ א"כ משכחת לי' חלב ודם באותו וולד דלא ניתר מכל בבהמה דאמו טריפה יע"ש וראיתי בספר כרתי ופלתי שנדפס זה ימים לא כבירים סי' י"ד שכתב וז"ל אמנם יש ראיה מהא דבעי ר' ירמיה ופריך אילימא דבא על בהמה מעלייתא כו' הוולד אין לו תקנה ומאי קושיא דלמא שאלה כה"ג נשחטה האם וטריפה ובא הוולד הזה על בהמה דעלמא דיש לוולד שחיטה מכל צד ואבר אסור בשלמא הא דפריך אי לר"י ל"ק דלמא כה"ג ואיסור חלב איסור איכא דהא אמר על בת פקוע דכוותיה ול"ל כנ"ל. אלא דלמה לי כלל דכוותיה עכ"ל. הנה קושיא שני' הוא קושית אב"ש שזכרנו ומ"ש דכוותי' ע"כ לא איירי כה"ג לא ידענא אמאי לא ממש כן דנקיבה נולדה מאם טריפ' והוציא ידה קודם שחיטת אמו וצריך ליישב לשונו מדאמר דכוותי' ע"כ לא אמרי בטריפה דאל"כ א"כ הזכר ג"כ מטריפה ולא צריך לאמו בת פקוע כקושייתו הראשונה וע"ז כתב דמ"מ היא גופא תקשה אמאי לא אוקמיה מעיקרא בנולד מטריפה ובא על בהמה מעלייתא אלא שיש לעיין בדבריו דאימא היכא דאותו וולד בא על בהמה מעלייתא אותו הוולד הנולד מהם אין לו תקנה דשחיטת בהמה מהני לב' דברים לטהר מידי נבילה וא' להתיר בשר באכילה וא"כ בוולד שנולד מטריפה סימנים דידי' כשחוטין לענין לטהר מידי נבילה ושחיטת עצמו מהני אח"כ להתיר בשר באכילה ולא הוה שיהוי בכך וא"כ לוולד הנולד ממנו מצד אב סימנים דידיה כשחוטים לענין לטהר מידי נבילה ומצד אמו שהיא בהמה מעלייתא צריך דתהני שחיטה ג"כ לטהר מידי נבילה ולוולד זה סי' א' כשחוט דמי לענין לטהר מידי נבילה ובסי' א' לא מהני לטהר מידי נבילה מצד אמו ומה"ט כתב התב"ש להב"ח דאבר היוצא מטריפה אין לו תקנה דלאבר זה צריך דתהני השחיטה לטהר מידי נבילה וסימנים דידיה כשחוטים דאי לענין זה וה"נ דכוותיה כדכתיבנא ובחדושינו ליורה דעה באורך אבאר מזה בעזה"י:

והכי קמבעיא ליה מהו לגמוע חלבו כו' משמע השתא דהדר ביה ממה דהוה אמר מעיקרא אלא באותו וולד גופא מיבעיא ליה שיש ביה איסור יוצא ונקיבה היא אם חלב שלה מותר לא כדהוה ס"ד מעיקרא ולחוש לזרעו לאו דוקא הוא:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה