אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף סח:

דף סח.

גמרא וחכ"א מגע טריפה שחיטה הב"ח ז"ל ביורה דעה סי' י"ד כתב דהיכא שהאם טריפה והוציא עובר ידו בשעת שחיטה ונולד אח"כ כולו אבר שיצא אסור ולא מהני ביה שחיטת עצמו וכתב התב"ש בסי' י"ד הטעם דשחיטת אמו מהני לעובר לטהר מידי נבילה ולאבר לא ואף לחכמי' דפליגי אר"מ היינו בכשירה ולא בטריפה וא"כ שחיטת עצמו לא מהני לאבר דלענין נבילה הוה שחיטו' סימנים דידי' ובכל שחיטות מהני השחיטה לב' דברים לטהר מידי נבילה ולהתיר זה תוכן כונתו יע"ש. ומ"מ נראה לי שאם החזיר האבר קודם שחיטה דמטהר שחיטת אמו אף האבר כיון שהחזיר וה"ה וכ"ש לר"מ בכשירה אם החזיר קודם שחיטה מטהר מידי נבילה ועיין בחדושי רשב"א בהא דאמר מאי איכא בין לישנא דיש לידה והיינו כפי' רי"ף דאף ר"י מודה דאבר עצמו אסור הקשה מהא דלקמן ע"ג א' מ"ט הא אית ליה תקנתא בחזרה והא לר"י נמי אבר עצמו אסור ורבותינו בעלי התוספות מפרשים דמ"מ מטהר מידי נבילה ואינו דלרבנן קיימינן והם אף בלא חזרה מהני וי"מ לטהר מידי טריפה שחיטה ואינו מחוור דמדרבנן מטמא בקדשים יע"ש היטב ומדכתב דלרבנן קיימינן משמע דלר"מ דינא הכי וכן מ"ש בטריפה שחיטה הוה מדרבנן משמע אי מ"ה הוה א"ש והיינו כמ"ש דהיקשא כטריפה אינו אלא לענין אכילה דלא מהני חזרה אבל לטהר מידי נבילה אית לומר דמהני בהחזירו אח"כ וכמ"ש:

ע"ש גמרא חד למקום חתך וחד לאבר עצמו ר"ל אי לא הוה כתיב אלא חד קרא הוה מוקמינן במסתבר טפי למקום חתך ולא לאבר עצמו ולכך כתיב קרא אחרינא למשרי אבר עצמו ואין להקשות אימא דקרא ה"ק החזיר פרסות שנולד מטריפה והחזיר קודם שחיטה אכול בשחיטה עצמו אח"כ כמ"ש לעיל לסברת הב"ח י"ל דלזה לא צריך קרא פשיטא דלא מימעט מטריפה:

והא דאמרינן חד למקום חתך הוה קשיא למה לי קרא למקום חתך דמותר פשיטא דלא הוה בשר בשדה וראיתי לר"ן ז"ל בחמש שיטות שהקשה כיון דלאו בהמה הוא אמאי שרי מקום חתך כבהמה הא הוה כבשר בשדה וי"ל מריבויא דפרסה החזיר יע"ש וא"ש:

מאי בינייהו למיסר מיעוט אבר שבפנים ה"ה דהמ"ל לענין אבר היוצא מטריפה והחזיר למ"ד יש לידה ובלא היקשא דבשר בשדה טריפה אותו אבר אסור דהוה כילוד אותו אבר ובילוד פשיטא דלא מהני חזרה כמ"ש התו' ע"א ד"ה מאי קמ"ל והא ראי' דאף מה שבפנים אסרינן למיעוט האבר שבפנים אף דלא הוה בשר בשדה אלא משום דהוה לידה וא"כ לא מהני שחיטת אמו לאבר לטהר מידי נבילה באם טריפה ולמ"ד אין לידה מהני דלא ידעינן אלא מקרא דבשר בשדה טרי' כטרי' ועכ"פ לטהר מהני וכמ"ש לעיל והא דאמרינן מ"ב לפירש"י בין ל"ק לל"ב ולר"י אף לל"ב אבר עצמו שרי והלכ' כתב אף דרב ור"י הלכ' כר"י מ"מ הא איתותב ר"י ואיבעיא למ"ד אין לידה הוה דלא כהלכתא ולמ"ד יש לידה נפשטה איבעיא דלא מהני חזרה אבל הרי"ף והרא"ש פירשו מאי איכא בין רב לר"י לל"ב והשתא הלכה כל"ב וכר"י דמיעוט שבפנים שרי דרב ור"י הל' כר"י דבהא לא איתותב והא דמיבעיא למ"ד אין לידה לאברים אף דלדידי' האבר עצמו אסור היינו מגזירת הכתוב ובשר בשדה מ"מ כיון דהדר הדר למה שבפנים משא"כ למ"ד יש לידה הוה כאלו לא החזירו והוה רובא בב"א ולכך לא מיבעיא ליה למ"ד יש ליד':

יש לראות בשמעתין דמסיק בתיובתא למ"ד אבר עצמו שרי דלמא ברייתא כר"ש וצריך ב' קראי חד למקום חתך וחד לקלוט ור"י כרבנן ולדידי' ע"כ חד למקום חתך וחד לאבר עצמו להוציא מדרשא דטריפה ומאן נימא לן דלרבנן איכא דרשא אחרינא, ועיין בתוס' ד"ה ואליבא דר"ש וי"ל דדוחק לאוקמי' ברייתא דלא כהלכתא כר"ש ולא כרבנן ובתוס' ד"ה אמר ר"י יש ליישב ע"פ דברי הר"ן בחדושיו דלר"ש קאמר חד לקלוט במעי אמו ואד להוציא ידו והחזירה דלא שמעינן מחטאת דהתם בטהורה איירי:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה