ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף נג:
כ"פ הוא שותק והם מקרקרים מ"ס עביד בהו מעשה ומ"ס בעותי הוא דמבעתי אהדדי הר"ן ז"ל כתב דהנך איסור הוא ודאי הא ספק אסור ומשום הכי אם לא ידעינן אי שתקו ואי מקרקרים אסור וזה סברת התו' ריש פרקין וכמ"ש לעיל דדרוסה שכיח והביא ראי' מספק עאל ספק לא עאל ואי משום הא לא אריא כמ"ש הרשב"א בחדושיו ספק עאל ושמענו קולם שהיו מקרקרים יע"ש ולדידיה בספק שרי והנך איסור ספק הוה ושרינן כ"פ הוא שותק והם מקרקרים מ"ס מעשה עביד דרגלים לדבר. מ"ש לעיל בשם הר"ן דקטע רישי' דחד מיני' אם איתא שדרס קודם היה להרוג אותו לא בפי' כתב כן אלא מכללא וז"ל ולא אמרינן שמא דרס מקודם כיון שהן עומדין במקום שיוכל לדרוס איזה שירצה אני אומר שזה דרס ראשונה ומשמע קצת כמ"ש ובדרישה סי' נ"ז ס"ק כ"ג בהג"ה, הקשה כן דלמא דרס מקודם ותי' דלעול' אין כח לברוח בהמה מיד ארי ובודאי זו דרס תחלה הרי כמ"ש כאן כיון שראינו שחמתו בערה בו והרג א' מהן אי איתא דדרס מקודם היה לו להרוג אותה וזה ל"ח שנשחטה ממנו וז"ש הר"ן ז"ל כיון שהן עומדין במקום שיכול לדרוס איזה שירצה דטעמא קיהיב למלתיה ולא קאי למה שלמט' אלו החתולין יע"ש דאין ענין לכאן ובי"ד יתבאר זה באורך ועיין מ"ש לעיל בסמוך דנ"מ להנך ב' טעמים:
הרשב"א ז"ל בחדושיו הקשה וז"ל היכא דאיכא כמה שוורים אמאי לא נתיר מס"ס דהא ודאי כולהו לא הוה ודאי דדרס דלא די דניחוש לחדא מחמת שהוא שותק והם מקרקרים וא"כ איכא ס"ס שמא לא זו היא ואת"ל זו שמא למטה מחלל הגוף דאין דריסה פוסלת שם וי"ל כל היכא דאיכא למבדק מבררינן אך אם נתערב באחרים שרי ואם אין בדיר אלא א' אז אם נתערב באחרים לא שרי מטעם ס"ס כמו שאמר רבינו יצחק בההיא דריש מסכת ביצה וספיק' אסורה עכ"ל מ"ש דהוה ס"ס אבל בספק א' שמא למטה מחלל הגוף ובאין שם אלא א' ל"ק לי' דנוקמיה אחזקה דלא שייך חי' התוס' כריש פירקין דרוסה שכיח ומה בכך דלמא למטה מחלל הגוף דריס ואף דרגלים לדבר דהוא שותק והם מקרקרים ומה בכך דלמא למטה מחלל הוה ומיהו לזה י"ל דלא מוקמינן אחזקה דאיכא רעותא ל"מ חזקה משנולד' דלא היתה דרוסה שהרי יצאה קצת מחזקה זו שעכ"פ נדרסה למטה מחלל גם חזקה מחמת רובא ליתא דרוב אין נדרסין כלל וזה עכ"פ נדרסה למטה מחלל וכיון שרובא ליתא ה"ה חזקה מחמת רובא לא הוה וכההיא מעשה דמים בראש בסי' נ' ובתב"ש סי' כ"ט ול"א ומ"ש דניהוי ס"ס אף שספק א' בגופו והב' בתערובת לא אמרינן כמ"ש אח"כ בסמוך בשם רבינו יצחק י"ל דכאן לא נודע מי הוא הספק ולפ"ז בתרנגולת שהטילה ביצים עם אחרות ולאח"כ מצאה טריפה לאחר שחיטה ר"ל ספק טריפה יש לצדד להתיר לדעת הרשב"א ובי"ד סימן ק"י אבאר בזה ומ"ש דס"ס היכא דאיכא לברורי מבררינן בי"ד סי' ק"י פסק דא"צ לברר יע"ש ועוד לדידן דא"א בקיאין בבדיקה אמאי לא מתירין מטעם ס"ס ומיהו לזה י"ל דהו' ס' מחמ' חסרון ידיע' דאם הי' חכם לפנינו הי' מכיר טפת ארס ואין נכנס בגדר הספק ולכך אין להתיר וצ"ע ועוד י"ל דלא הוה ס"ס המתהפך דהיכי נימא להיפך שמא למטה מחלל ואת"ל למעלה שוב טריפה אלא דמתחל' צריך להתחיל אם היה דרוס' בכאן כלל ועיין בש"ך סי' ק"י מדיני ס"ס יע"ש ואין להאריך:
אתי בהו לידי תקלה רש"י ז"ל פי' מתוך שהן מרובין היינו היכא דלא תקשי קושית התוס' דה אתי בהו לידי תקלה והתו' תירצו דהתם אי סופה לטעון ממהרת בכך משא"כ י"ב חודש הוא זמן מרובה וחיישינן לידי תקלה והא דפריך לחנוק ולישדי באשפה בחדושי רשב"א משמע דגריס א"נ לחנוק וליתנו לעכו"ם דישראל לא זבין מיני' דרואה שהן נבילות ובפג"ה איירי בשחוטה יע"ש ומ"ש רש"י ז"ל הא דלא בדק אותם הרשב"א הביא סברת ראשונים דהך בדיקה המוזכר לקמן לא הוה אלא בה' דרכי' המוזכרים לעיל הוא דמהני בדיקה ולא בס"ד דשמואל וכ"ש ודאי דרוסה יע"ש ולדבריהם אפשר ליתן טעם דה' דרכים ס"ס הוה מספק שונרא או עאל או שותקים או צועקים שמא לא דרס ואת"ל דרס שמא למטה מחלל כו' אלא כל היכא דאיכא לברורי מבררינן כדעת רשב"א אף בס"ס והבאתיו לעיל ומיהו בקטע רישא דחד מיני' י"ל דלא הוה אלא ספק אבל בהוא שותק והם מקרקרים וכ"ש ודאי דרוסה לא מהני בדיקה אבל כבר הסכימו רובן ככולן מדינא דגמ' אף לודאי דרוסה מהני בדיקה ובה' דרכים א"צ בדיקה אף לדידן דא"א בקיאין בבדיקה דא"צ כלל. ומ"ש רשב"א דס"ס היכא דאיכא לברורי מבררינן יש לראות דס"ס מטעם רובא ועדיף מחזקה כמ"ש בתשובה סימן ת"א ורובא או חזקה היכא דאיכא טרחא לא מבררינן ומה"ט לא בדקינן אחר י"ח טריפות מטעם רובא או חוקה והא דהמשכיר בית לחבירו בי"ד אם הוא בעיר שואלו כ' הפר"ח בא"ח סי' תל"ז דבקל הוא לברר משא"כ י"ח טריפות דטורח ומהאי טעמא בדיקת הריאה דבקל יכול לברר ע"י נפיחה כו' או דרובא עדיף מחזקה יע"ש א"כ בס"ס דהוה כמו רובא אמאי טורח רב הוא לבדוק כל חלל הבהמה משמע דאף מן חזקה גרוע הוא לדבריו כאן דהא בהמשכיר אם ליתא בעיר לא מטרחינן לבדוק כל הבית וכאן צריך בדיקה ובי"ד סי' ק"י אבאר באורך בעזה"י ההוא בר אווזא דהוה בי רב אשי על לביני קניא אתא כי ממסמס קועיה דמא כו' ה"נ אימור קניא מחיא עכ"ל מ"ש על לביני קניא כתב הרשב"א בחדושיו דאל"כ הוה תלינן בחתול דשכיח טפי אבל י"א להיפך דהכי מיירי בחתול לפנינו אבל כי ליתא לתרווייהו תלינן בקניא ועיין לעיל כ"ח ע"א ובתוס' שם דנ"מ בין חתול לקניא אי האדים הקנה או הוושט בפנים משהו או לענין בדיקה כל החלל או אף לחומרא לשיטת רש"י ז"ל לעיל דרוסה יש בדיקה אף לאחר שחיטה דטפת הארס היה ניכר ואילו בקניא שוחט הקנה לבדו ז"ל הר"ן בין להקל ובין להחמיר תלינן בקניא דאי בדרוסה אף בבהמה מהני בדיקה דניכר ואילו בקניא חיישינן שמא במקום נקב שחיט יע"ש והנה בזה אפשר לומר דמספיקא תלינן להקל דרוב כשירות אלא דכאן הוצרך לומר על לביני קניא דאל"ה אף בבהמה היה תקנה. וה"ה בעוף אם שחט הוושט ולא הקנה דהוה תלינן להו בשאר בהמות שאינן דורסין כמו כלב דאין לו דרוסה אף בעופות ואף אם שחט הוושט בעוף תחלה כשר דלנקב לא חיישינן וכלב אין לו דרוסה משא"כ עכשיו דעל לביני קניא תולין במצוי להחמיר ואם הוא עוף צריך לשחוט הקנה תחלה ולהפוך הוושט אם נאמר דאין לנקב בדיקה מבחוץ ולעולם כל היכא דלא שכיחא תרוויהו או שכיחא תולין להקל ומה שכתב הר"ן ז"ל בשם הרא"ה דאי חיישינן לקניא בבהמה אין לו תקנה יש לראות א"נ בשונרא ושאר דברים שמא בצפרניו ניקב הוושט וג"כ אין תקנה:
בתו' ד"ה דרוסה שאמרו צריכה בדיקה נגד בני מעיים כו' והא דא"ר מכפא דמוחא כו' ונראה גם לרש"י כו' עכ"ל עיין במהר"מ מלובלין דברי מהרש"א יש לכוין עפ"י מ"ש הש"ך בסי' נ"ז ס"ק ל"ה ואבאר דבריו דודאי מתחלת הבינו התוס' מרש"י דאף שראינו שהכה הדורס ולא האדים בחוץ הוה ס"ד לשיטת רש"י דאי ודאי דרוסה אמאי יש לו בדיקה דמ"ש האדים בחוץ או לא האדים בחוץ אלא ע"כ בלא האדים הוה ס"ס ומש"ה מהני בדיקה דשמא לא הטיל כלל ארס אבל בהאדים בחוץ הרי חזינן דהטיל ארס אין בדיקה בפנים דשמא אין ניכר כ"כ כמש"כ בשם ריב"ם אח"כ בסמוך וא"כ הוקשה להם שפיר מרב דבדק מכפא דמוחא עד אטמא במאי איירי אם שאין ניכר הדרוסה שלא האדים בחוץ הוה ס"ד ורב אין חושש לס"ד וא"צ בדיקה כלל דאי כשי' המפרשים בהנך ה' דרכי' אפ"ה בעי בדיקה דא"כ איך מהני בראינו שדרסה או בספק לדידן משא"כ לפי מה שכתבו דרש"י לא כתב אלא אי האדים בחוץ א"צ אלא נגד אותו מקום רב איירי בלא האדים בחוץ ומקרי ודאי דרוסה דבאמת לרש"י ודאי דרוסה יש לו בדיקה בחוץ והא דכתב רש"י שאין ניכר דאל"כ לא הוה צריך נגד כל החלל. ומ"מ לא דייק לן שפיר דמאי קושיא דאטו הא בהא תליא דלמא בניכר מקום הדריסה לא מהני בדיקה ואם לא ניכר מהני ואפ"ה מודה רב דחיישינן פה"ג לספק דרוסה שמא הטיל או לא הטיל ולא סמכינן אחזקה דאיתרע חזקה תדע דהא לעיל אמר ס"ס מחמת בעותי וס"ס מעשה עביד בה משמע בכה"ג הוא דשרי רב הא אילו ידעינן שהכה בהו ולא ניכר ארס מבחוץ אוסר והתם הוה ס"ס שמא לא הכה ואת"ל הכה שמא לא הטיל ארם אכתי מאי קושיא מהא דרב מכפא דמוחא עד אטמא מיירי באין ניכר מבחוץ. ובש"ך סי' הנ"ל ס"ק ל"ו כתב דעת רש"י דאם האדים בחוץ לא מהני בדיקה דשורף אח"כ לפנים ולא קשה כל הקושיות שהקשו התו' לרש"י יע"ש ור"ל אם לא האדים נמי הוה ודאי דרוסה ובהכי איירי רב מכפא עד אטמא ובהאדים הבשר נגד הסימנין כשירה דסימנין קשים הן ואין סופו לירד ולשרוף וא"ש נמי קנה דרוסתו בכמה כו' ובי"ד אכתוב עוד ודע שמה שהוקשה להם לתו' מהאדים בשר נגד הסימנין אלמא אף ודאי דרוסה לא חיישינן שלא יכול לכוין י"ל לכאור' דסימנין קשים אצל בדיקה ומדינא א"צ בדיקה כלל דרוב אין ארס שולט בהן וכמ"ש רש"י בשמעתין וכמ"ש ד"ה עד שיאדימו סימנין עצמן וכמו שאבאר לשם ומה"ט כתב הרא"ש בריש פרקין למאי נ"מ לס"ד והקשה שם דוושט אין לו בדיקה בחוץ מה נ"מ שאין בפנים שמא יש בחוץ ותי' דבס"ד לא החמירו והיינו דהפר"ח בסי' ל"ב הקשה דספיקא לחומרא ותירץ התב"ש שם דרוב סימנים און ארס שולט בהן והיכא דא"א בבדיקה שרי א"כ ל"ק מידי מהאדים בשר נגד סימנין כיון דמדינא אין ארס שולט בהן אלא כל היכא דאיכא לברורי מבררינן וכיון דלא אפשר שרי כה"ג. גם יש לראות לתי' א' שכ' שם הרא"ש דס"ד הקילו ואפשר כמ"ש הרשב"א דהוה ס"ס והיכא דאפשר בבדיקה מבררינן וכבר כתבנו מזה לעיל יע"ש אבל בודאי דרוס' אה"נ דאין תקנה לוושט כיון דאין לו בדיקה בחוץ א"כ קשיא הך דשמעתין דהאדים הבשר נגד הסימנים לא איכפת לן ואמאי הא ודאי דרוסה ושמא נכנס טפת הארס בעור החיצון ואין בדיקה כקושי' הרא"ש שם ולזה י"ל דרא"ש סובר דבס"ד מיירי ולהכי בהאדים בשר נגד בני מעים טריפה אבל נגד הסימנים אין בכך כלום דמדינא הוה ספק ספיקא אף בהאדים הבשר אמרינן לאו דרוסה הוא דהא בספק על והאדים הבשר כתבו הפוסקים דכשירה כו' ומש"ה מקילינן א"נ עד שיאדימו סימנין עצמן קנה וושט ויש לעיין בהא דכפא דמוחא עד אטמא דרב בודאי דרוסה איירי ואפ"ה מהני בדיק' לוושט ג"כ ואין להאריך:
רב נחמן אמר בקוץ עד שתנקב לחלל בדרוסה עד שיאדימו סימנים עצמם ופירש"י בקוץ אין בדיקה שאין נקב דק ניכר בהן מדבריו משמע אבל קנה רחב יש בדיקה וה"ה במקום אחד אפשר דמהני אף בקוץ ועיין ברא"ש ומ"ש עד שיאדימו סימנים עצמן דרוב סימנים קשים הן ואין ארס שולט בהן הוה לפרושי בקיצור דאין האדמת הבשר מזיק לסימנים אלא דבא לומר דלא תקשי קו' רא"ש בר"פ דלמא האדי' סי' עצמן וכמ"ש התב"ש: