אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף נג.

דף נב:

גמרא ל"ק הא באמרי רברבי הא בגדיים וטלאים הא בעופות עכ"ל לל"ק לעיל הו"מ לומ' ל"ק הא דאמ' לחתול ולחולדה אין דרוסה בגדיים וטלאים באין מצילין והא דחתול יש דרוסה ביש מצילין כבריבי וכר"ח דפסק כן והא דיש לחולדה דרוס' בעופא ביש מצילין אלא משמע דהלכה כל"ב כרבנן דאין חילוק בין מצילין לאין מצילין גמ' בעי ר"א שאר עופות יש להן דרוסה או לאו כו' והאנן תנן דרוסת הנץ הנה מפירש"י ד"ה שאר יראה דשאר עופות למעלה מנץ וגם מיבעיא לי' אית להו דרוסה או לאו דשמא אין ארס שלהן מזיק שכן כתב שאר עופות חוץ מגס ונץ ואלו היה הפי' למטה מהן לא היה צריך להזכיר גס בדבריו ועיין בחדושי הרשב"א והא דפריך והאנן תנן ודרוסת הנץ הכי פריך אמאי לא תנן נמי שאר עופות טמאין שלמעלה מנץ וגם כן כתב הרשב"א ולפי זה הוה למנקט והתנן נץ וגס כיון דמגס נמי קשיא ליה ומ"ש רש"י לעיל מן הנץ ולמעלה בעופות לדרוס עוף חבירו ע"כ לא הוה דומיא דזאב ולמעלה דהתם זאב בכלל והכא חוץ מנץ דנץ לא הוה כלמעלה ממש דנץ בדרב מיני' ואינך בדכוו' ומ"ש בעוף חבירו כלומ' גדול כמותו ועיין מ"ש בדברי רש"י הללו לעיל ויש בכאן פירושים רבים ואבארם בקיצור. הפי' הא' הוא דלמטה מנץ מיבעיא ליה ולמעלה יש דרוסה עד הגס שקורין אסטו"ר או פלקו"ן דינם כנץ בדקין ולמעלה מגס דינו כגס ופריך לי' מנץ דמשמע למטה לא ומשני כו' והא דאמר רב בבהמה מזאב ולמעלה לפי מה דס"ד וכל"ק ה"ק כל מן הזאב ולמעלה שווין כמו ארי בגסה ומן הנץ ולמעלה אינו שוין דנץ בדק וגם בעוף הגס ומעלות יש אלא איידי דאמר מן הזאב ולמעלה הכין אמר בעופות ג"כ לישנא זו ולא"ד א"ש דכל כוונת רב לאשמעינן דבבהמה למטה מזאב לא וה"ה בעופות דברב מיני' לא או בדכוותי' כו'. הפי' הב' הוא דלמטה מנץ אין לו דרוסה כלל ומבעיא לי' שאר עופות חוץ מגס ונץ כפירש"י ושמעתין ולפ"ז רב דאמר מן הזאב ולמעלה למעוטי חתול אתא ולמעלה היינו ארי אבל שאר חיות לא דהני קתני ולא אחרי' ובעופות מסיק דיש חילוק בין דרב מיני' ובין דכוותי' ואפשר ה"ה בבהמה. הפי' הג' הוא דלמטה מנץ אין דרוסה ומבעיא לי' למעלה מנץ עד הגס אי יש להן דרוסה כמו גס או כמו נץ דווקא בדקין ומשני דנץ בדרב מיני' והוא עוף הדק ולמעלה אף בעוף הגס בדכוותי' או בדזוטר מיני' וגס אף בדרב מיני' בעוף הגס אלא דלא יתישב לפ"ז הא דפריך והתנן ודרוסת הנץ דמדידי' א קשיא כלל אלא מגס כו'. הפי' הד' הוא דגס דמתני' לאו מין ידוע הוא מעופות הנקרא אסטו"ר או פלקו"ן אלא גס מנץ כו' דהיינו למעלה מנץ הוא בעוף הגס כמו אווזין ותרנגולין ומבעיא ליה למטה מנץ מהו ומשני דנץ בדרב מיניה או בדכוותיה ואידך בדזוטר מיניה ובי"ד אבאר:

ובתוס' ד"ה שאר עופות טמאים כו' דבטהורים פשיטא ר"ל דמתחלה כתבו דיש דרוסה היינו בהדי דשליף שדי זוהרי' דאי דורס היינו מחיים הא אמרינן עופות טמאין דורסין אלא דהתם היינו מחיים ואהא קשיא להו א"כ אמאי נקיט עופות טמאין בשלמ' אי דורס דכאן ודלקמן א' א"ש דבעוף טהור אין לך שדורס דכל עוף הדורס טמא משא"כ השתא ותי' דפשיטא ליה דשאר עופות טהורים אין דורסין כו':

ובד"ה ובא מעשה לפני חכמים כו' וי"ל דא"כ מאי אריא שועל אף חתול נמי עכ"ל מדבריהם אלו משמע דחתול עדיף משועל אבל הרשב"א ובחדושיו כתב י"א דאי יש לשועל דרוסה אף באמרי רברבי דגדול הוא מחתול ואי אין לו דרוסה אף בגדיים וטלאים אין לו וכתב דרב אמר מזאב ולמעלה ושועל למטה מזאב הוא עכ"ל יע"ש אלמא אף הרשב"א סובר דשועל גדול מחתול לענין דרוסה ויש סברא לומר אף באמרי רברבי כו' וא"כ מה מקשה דלמא התם בגדיים וטלאים ור"נ באמרי רברבי איירי ולהרשב"א י"ל דממתני' שמעינן לה דדוחק לומר אורחא דמלתא תנן או גברא אגברא קא רמית אבל לימ' אימא דר"כ באמרי רברבי וז"א קושיא ובקל יש ליישבו והא דהקשה הרשב"א ממתני' דזאב דווקא ולא למטה מזאב ללישנא קמא הוא דאמר כבריבי והלכה כן דיש חילוק בין מצילין לאין מצילין אימא דשועל ג"כ הכי הוא דביש מצילין אף באמרי רברבי ובאין מצילין לא ולהכי לא תנן במתני' דזאב ואינך אף באין מצילין אלא דא"כ לישני ההיא דבית היינו ביש מצילין ולדידן ל"ק לישני הא ביש מצילין ור"כ באין מצילין דא"כ לאשמעינן חתול לל"ק ולל"ב אין לחלק לרבנן דהלכתא כוותי' בין מצילין לאין מצילין גם יש לראות לא"ד אמר ר"כ יש דרוסה לשועל איני כו' ומשני ההיא כלב הוה ואמאי לא משני ההיא חתול הוה וברחל גדולה דאין דרוסה לחתול אבל לשועל יש דרוסה כעין קושית התו' ד"ה ובא מעשה וא"ת לישני ברחל גדולה כו' בשלמא לדידן ל"ק ההיא חתול הוה ובאמרי רברבי דמתני' היא כקושית התו' משא"כ לי"מ ע"כ ממתני' לא מוכח דהא שועל יש דרוסה אף לאמרי רברבי לא"ד אלא דאי חתול מה אשמעינן הא כבר אמר רב לעיל למעוטי חתול אלא ע"כ בגדיים וטלאי' וכלב הוה דאין לו דרוס' אף בדקה כו':

גמרא אין דרוסה אלא ביד ואין דרוסה אלא בציפורן לאפוקי שן דלא הרי"ף משמע דגריס עד שינקב לחלל ועיין ברא"ש ומ"מ עד דמינקב לחלל כו' לא הוה כמו לעיל דרוסת חתול ונמי' עד לחלל דהתם דעת הרי"ף והר"מ ז"ל מטעם דרוסה והכא מטעם בקוץ עד החלל ועיין ביש"ש סי' ע"ד יע"ש והא דאמר בהדי דשליף שדי זיהרי' פירש"י כשמוצי' וחולץ צפרנו לכאורה יראה לפרש דווקא כשחולץ ציפורן מגבה שדי זיהרי' אבל כשציפורן נשאר שם והיד נשמט מן ציפורן לא שדי זיהרי' ולא קלי כו' ועיין מה שאכתוב לקמן בהא דארי שנכנס לבין השוורים ונמצא ציפורן בגבו כו' גמרא אמר רבה בר רב הונא אמר רב ארי שנכנס לבין השוורי' ונמצ' צפורן בגבו של א' כו' רב רבותא אשמעינן לא מיבעיא אם לא ידעינן שנכנס ארי ונמצא צפורן דלא חיישינן דזה אף למאן דחייש לס"ד שרי כמ"ש הפוסקים דהוה ס"ס שמא לא נכנס ואת"ל נכנס שמא מן הכותל כמו שיתבאר לקמן אלא אפילו נכנס והוה ספק השקול שרי דרב לטעמ' אף מש"ה אמר נכנס דרב דווקא אמר צפורן אבל מקום צפורן חיישינן כדמסיק אביי לרב וזה דווקא בישבה לו צפורן בגבו שרי כו' ומש"ה דווקא נכנס אבל לא ידענו אם נכנס שרי מטעם ס"ס אף במקו' צפורן אלא שיש לעיין בזה לא מבעי' לשי' התו' דאימר בכותל נתחכך ומהארי חולה ולא תלינן שבכותל היה הציפורן א"כ במקום ציפורן ראוי לאסור אף דלא ידעינן אי עאל ארי ביניהן אי לאו דהא מקום ציפורן זה ודאי מהארי בא ורוב בריאין וראוין לדרוס ואף לשיטת רש"י ז"ל שפי' שציפורן זה היה בכותל מקודם אפ"ה מקום צפור אסור אף דלא ידעינן אי נכנס או לא דא"ל כל המתחכך אין צפורן יושבת לו בגבו לאו דוקא יושבת אלא אין דרכו להתחכך כל כך שיהא ניכר מקום צפורן דאל"ה א"כ מ"ש אף בישבה בגבו כיון דפעמים עשוים ליתחב אפשר שנשארה בגבו וכמו שאבאר בתוס' ד"ה רוב ובי"ד אבאר בעזה"י אלא דא"כ קשיא אף בנמצא צפורן בגבו שכתב הרשב"א בחדושיו נ"ג ע"ב ד"ה ונראה דהיכא דלא ידעינן אי עאל הוה ס"ס והא ודאי עאל אם נאמר כשיטת ר"ת אימור בכותל מהארי חולה דלא תלינן כלל בכותל אלא בארי חולה כרע שכב אצל הכותל ומשם באה הציפורן וליכא אלא חדא ספיקא אבל המעיין ברשב"א יראה להדי' שכתב וז"ל אימור לא עאל ואת"ל עאל אימור צפורן זה לא מיד הארי אלא בכותל נתחכך הרי דהוא מפרש כפירש"י שציפורן זה תחובה כבר בכותל והא דלעיל כתב פי' ר"ת בהא דרב ארי שנכנס לשוורים הא הקשה שם לדבריו וז"ל אמאי קאמר ולא אמרן אלא לחה אבל יבשה עבידא דמשמטה ולא אמר אבל יבשה אינה מורה על ארי חולה פי' דהוא כתב בשם ר"ת דלחה מורה שהי' לו מכה ברגל וחולה ויבשה כבר נתרפא וראוי לדרוס וא"כ הוקשה לו שפיר אף אם נימא דלא עבידא דמשמטא מ"מ צפורן במאי תלינן בכותל לא תלינן ומיד הארי בא וראוי לדרוס דיבשה הוא ונתרפא ולפיכך אפשר דפסק כרש"י דתלינן בכותל ולפ"ז איכא למימר דהוה ס"ס גמור שמא לא עאל ארי ביניהן וצפורן זה הית' תחובה בכותל מכבר ואת"ל עאל שמא ארי חולה היה וע"י שכב כרע אצל הכותל וע"י חיכוך השור ישב' צפורן בגבו ואף דרוב בריאין הן וראוין לדרוס ס"ס הוה ספק השקול דכל הדורס רובן אין צפרנו נשמטה ואף דכל המתחכך רובן אין צפורן יושבת לו בגבו תו הוה ספק השקול ואיכא ס"ס גמור שמא לא עאל ובכותל היה כבר ואת"ל נכנס שמא ארי חולה ונתחכך וכדכתיבנא ולא צריכנא למ"ש הפרישה והב"ח וט"ז בסי' נ"ז ומהרש"ל בסי' ע"ד דהוה כעין ס"ס דהוה משם א' שמא בכותל נתחכך אלא דס"ס גמור הוא דלאו משם א' הוא דספק השני גרע יותר ואת"ל נכנס ומיד ארי בא אימור ארי חולה וכל זה כשנמצא צפורן בגבו אבל במקום ציפורן או יבשה ודאי חיישינן דליכא תרי ספיקי דהיכי נימא את"ל מן הארי שמא חולה והא רובן אין חולין ובריאין וראוין לדרוס דמה אמרת כל הדורס אין צפורן נשמטת והא מקום ציפורן הוה או יבשה דעבידא דמשתמט' כו' ולכך נראה לאסור כה"ג אבל מ"ש הרשב"א ונראה דוקא שראינו נכנס אבל לא ראינו נכנס הוה תרי ספיקא שמא לא עאל ואת"ל עאל שמא צפורן זה לא מיד הארי בא אלא מכותל ולדידן נהפוך הוא א' שמא לא עאל ומכותל בא ואת"ל עאל שמא חולה היה וכמ"ש ובי"ד בסימן נ"ז אבאר:

ארי שנכנס לבין השוורים ונמצא ציפורן בגבו של א' מהן אין חוששין שמא ארי דרסו הך עובד' ע"כ מיירי בעאל והוא שותק והן גם כן או תרווייהו מקרקרין דאי הוא שותק והן מקרקרין ורב לטעמיה דאין חוששין לס"ד א"כ להמקשה הוה ליה לאקשויי בלא אדרבה כל המתחכך אין ציפורן יושבת לו בגבו דא"נ צפורן זה מכותל הוה אימור ארי דרסו למאי דלא אסיק אדעתיה דרב לא חייש לס"ד לשיטת רש"י ז"ל דאימור בכותל היה צפורן זה אלא דאפשר דרב איירי בהוא והן שותקין מש"ה לא פריך אלא אדרבה כל המתחכך כו' והוה ספק השקול ובדרוסה מחמרינן ומשני דרב לטעמיה דאין חוששין ומיניה לדידן דחיישינן אן בהוא והן שותקין אסור וז"ש הטור בסי' נ"ז אף בתרווייהו שותקין אלא שאין זה הוכחה אלא לשיטת רש"י ולא לתו' ועוד דאף דלשיטת רש"י י"ל דעדיפא מיניה פריך ולכאורה איפכא מסתברא דרב בספק דרוסה דלקמן איירי מדאמר איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אוקי חזקה ורב לטעמיה דאין חוששין לס"ד ואף אם היה חושש בהא דלקמן בהוא שותק והם מקרקרים שאני התם דאיכא ריעותא דהוא שותק והם מקרקרין קרוב הדבר דמעשה עביד בהו ומש"ה מקרקרים תדע דהא באין יודעין אי שותקין או מקרקרין שרינן בסי' נ"ז וכמו שאבאר לקמן גבי הוא שותק והם מקרקרים ואילו בשותק והם מקרקרי' אסור משום דקרוב הדבר דמעשה עביד בהו משא"כ כאן דהוא והן שותקין או דלא ידענו מה היה להם הוה ספק השקול ושרי דריעותא דציפורן א"ל הכי וא"ל הכי אפשר שמואל יודה דאוקי אחזקה אלא רב מיירי בהוא שותק והם מקרקרים וקאמר שפיר הוה ספק השקול ואוקי אחזקה אלא דדל צפורן מהכא לשיטת רש"י ז"ל דבכותל היה הציפורן כו' והוה לאסור משום ס"ד דלקמן ומסיק רב לטעמיה דאין חוששין לס"ד ובזה מדויק לישנא דתלמודא הוה ליה ספק השקול ואוקי אחזקה ורב לטעמיה דאין חוששין לס"ד איפכא הוה לומר רב לטעמיה דאין חוששין לס"ד דאוקי אחזקה אלא כמ"ש והיינו משום דרב סתמא אמר אין חוששין אף בהן מקרקרים ומש"ה אמר דרב לטעמיה דאין חוששין לספק דרוסה אף בהוא שותק והם מקרקרים:

ודע דיש להקשות במה דאמר רב לטעמיה ע"כ לא א"ר דאין חוששין משום דהוא שותק והם מקרקרים אין ריעותא מחמת ביעתות' כו' ואיכא ס"ס שמא לא דרס ואת"ל דרס ושמא לא נגד החלל דרס דשם אין פוסל' שהרי הרב אומר כן הרשב"א ז"ל אהא דהוא שותק והם מקרקרים הקשה כשיש עוד שוורים שמא לא זו ואת"ל זו שמא למטה מחלל דרס והיינו לשמואל שחושב קרוב לודאי שדרס משא"כ לרב דהוה ס' השקול א"כ אף בא' הוה ס"ס שמא לא דרס כו' ומש"ה שרי משא"כ שנמצא צפורן בגבו במקום חלל הגוף ואין כאן אלא ספק א' והוה ספק השקול ואפשר אסור ואין זה לטעמי' עוד אבאר לך בהא דרב לטעמיה אימא דשמואל נמי יודה לזה דאיירי בהוא והן שותקים דאיכא הוכחה שלא דריס כמו שאבאר לקמן אימור שלמא שויא דהוא ודאי אף שאמר אימור וא"כ כאן דספק השקול אי ציפורן מארי או בכותל נתחכך אית לן לומר מדשתקי שלמא עביד וצפורן מן הכותל ורובא להיתרא ולא ספק השקול ושמואל יודה אלא ש"מ מאן דחייש לס"ד אף בהוא והן שותקין חייש ובי"ד אבאר:

ע"ש כל הדורס אין צפרנו נשמטת כו' אבל יבשה עבידא דמשתמטא בי"ד סימן נ"ז כתב הדרישה אפשר הא דאמרינן בהדי דשליף שדי זיהרי' היינו כשהוציא ציפורן מגב השור אבל כשהציפורן שם אין מטיל ארס והב"ח בסימן הנזכר ג"כ רצה לכאורה לומר כן וקשיא א"כ מה האי דאמר כל המתחכך כו' ומארי בא וגם למה ליה לומר כל הדורס אין צפרנו נשמטת לו יהיה כן שנשמט ולאביי דאמר יבשה עבידא דמשתמטא ומה בכך הא לא שדא זיהריה כשמציפורן נשאר שם בגבו ואי משום שמא דרס מקודם הא רב לטעמיה דאין חוששין לס"ד וי"ל דע"כ לא אמר רב דאין חוששין אלא היכא דלא חזינא שום ריעותא אבל אי הוה תלינן זה ציפורן זה מן ארי היה לן למיחש שמא גם בצפרנים אחרים הכה כאחת או מקודם לכן ה"נ בזה ושליף עם ציפורן דכה"ג גם רב יודה דחייש לס"ד אי לאו כל הדורס כו' ומש"ה יבשה עבידא דמשתמטא וא"כ ארי הכה וחיישינן שמא גם באחרים הכה ולקמן אמרינן דלא עביד מעשה כלל:

בפירש"י ד"ה רוב אריות דורסין כלומר אף שרוב דורסין קים לן שכל הדורס אין צפרנו נשמטת בא' מהן עכ"ל מ"ש כלומר דל"ת כפי' התוס' ומיעוטן אין דורסין חולין ובכותל נתחכך ומן הארי חולה ולפ"ז טעמא דרוב אריות דורסין הוה טעמא להא מלתא דמש"ה אין חוששין דרוב דורסין ומיעוטן חולין ותלינן בחיכוך מן ארי חולה אבל רש"י מיאן בזה ואמר דלא כן שהרי פי' ד"ה נתחכך השור וצפורן זו היתה בכותל הרי דפי' דצפורן מכבר הי' בכותל וא"כ לאיזה צורך הזכיר ואמר רוב אריות דורסין לא הוה ליה למימר אלא כל הדורס אין צפורן נשמטת ואימר בכותל נתחכך וא"כ כל אריות דורסין דינא הכי ולכך אמר דה"ק אע"פ שרוב דורס והוה לן למיזל בתר רובא מ"מ כל הדורס אין צפורן נשמטת והוה ספק השקול ורב לטעמיה דלא חייש לס"ד. ומיהו בהא דרוב אריות דורסין ראוין קאמר גם רש"י יודה לזה דאל"כ אלא דורסין ממש אמאי אין חוששין לס"ד ושאר קושיות התו' שהקשו וע' מ"ש בתו' ד"ה רוב וע' מ"ש רש"י קים לן שאין לך א' שצפרנו נשמטת הוא דלא כפי' התו' ד"ה כל הדורס דהאי כל לאו דוקא הוא ולכאורה על כרחך מוכח כן מדפריך אדרבה ואיך יתכן זה שלא נמצא במציאות וכן כל המתחכך ואיך יתכן לומר באמת א"ל הכי וא"ל הכי דתרווייהו ליתא במציאות ומ"ל זאת אין א' מהם שצפורן נשמטת בשעת הטלת ארס כמ"ש רש"י לעיל בהדי דשליף צפרנו כו' ופריך אדרבה כל המתחכך ונימא צפורן זה מיד ארי ונהי דבהא לא הטיל ארס מ"מ אימ' בשאר צפר' הטיל ארס או מקודם הטיל ארס ומיהו כל המתחכך ודאי לאו דוקא הוא כמ"ש:

ובתו' ד"ה רוב אריות דורסין ראוין לדרוס ומיעוטן חולין הנה התוספות הקשו שלש קושיות א' למה באמת אין חוששין לרב לס"ד וא' דל צפורן מהכ' אימא ארי דרסו וא' למה לי מקום ציפורן תיפוק ליה בלא"ה דרובן דורסין והנה כל הקושיות יכול לתרץ כ"א משני פנים או דרוב אריות ראוין לדרוס ולא דורסין ממש ובכותל נתחכך היינו כותל ממש כפירש"י או להיפך דרוב דורסין ממש אלא בכותל נתחכך לאו בכותל ממש אלא מן ארי חולה וז"א דנהי דהך קשיא דלצפורן לא קשיא כיון דארי חולה תו אין מקום לחוש מ"מ אביי קשיא למה לי מקום ציפורן וגם רב אמאי לא חייש לס"ד אבל קושיא ראשונה קשה ומהרש"א ז"ל תי' דא"כ לא הוה ספק השקול דהא צדדא דמהארי בא כולא לאיסורא והך צדדא בכותל נתחכך לא הוה כולא להיתרא דשמא ארי ג"כ דרסו ואף רב יודה לזה דחיישינן אלא דאין סבר' לתלו' בכותל אלא מהארי חולה והוה תו שקול ומה שסיים מהרש"א מתוספות לעיל משמט דשאר שוורים אף לדידן שרי היינו ממ"ש התו' בדף מ"ג ע"ב ד"ה קסבר עולא למ"ד חיישינן לא מוקמינן אחזקה משמע דשאר שוורים שרינן להו והיינו טעמא דבשאר שוורים איכא ס"ס ספק שמא הארי זה חולה היה ואת"ל בריא שמא לא דרס דרוב ראוין לדרוס ולא ודאי בשלמא דרוסה דלא נמצא צפורן אזלינן בתר רובא ורוב בקיאין וראוין לדרוס ולא הוה ספק השקול משא"כ כשנמצא צפורן הוה ע"כ ספק השקול דמאין צפורן זה מהרוב ודאי לא דכל הדורס אין צפרנו נשמטת ומיעוטא דמיעוטא הוא דנשמט וע"כ ארי חולה וכן להיפך א"כ ודאי הוה ספק השקול ובהאי שור מחמירינן דיותר יש לתלות בדרוסת ארי משא"כ בשאר שוורים ודאי איכא ס"ס שמא חולה דהוה שקול ואת"ל בריא שמא לא דרס אינך אלא הזה בלבד ואף שהתו' בכתובות בסוגיא דפתח פתוח כתבו דהיכא דספק א' הוה רובא לאיסורא לא מהני ולא מצרפינן לס"ס זה ברוב. גמור ולא ברוב דלא הוה אלא מדרבנן יע"ש וה"ה הכא בהאי שור אמרינן בחד ספק מדרבנן אסור דשכיח דרוסה טפי מחיכוך מ"מ בס"ס מהני ואני עתיד לבאר זאת באורך בעזה"י בסי' נ"א:

עוד אבאר לך ממ"ש התו' דל מהכא ציפורן אכתי רוב דורסין ממש אין לומר דרב לטעמיה דאיכא ספק שמא לא נגד החלל הכה ואוקמיה אחזקה לא חזקה מחמת שנולדה לא היתה דרוסה אלא חזקה מחמת רובא דכשירות הן דא"כ מאי קאמר לקמן מ"ס בעותי הוא דמבעי' מהדדי משמע אי לאו האי טעמא הוה מודה רב דחיישינן ואהא הוקשה להם שפיר:

גמ' ספק עאל ספק לא עאל אימור לא עאל ספק שונרא ספק כלבא אימור כלבא שתיק ואותב בינייהו אימור שלמא שויא קטע רישיה דחד מיניה נח רוגזי' הוא מעואי והם מקרקרין בעית הוא דמבעתי אהדדי כ"פ הוא שתק והם מקרקרים הנך ה' דרכים כ"ע מודים אף שמואל דלא חיישינן כלל בספק עאל או דהוה ס"ס או דאוקמיה אחזקה וכן בשתקו כולם מראין הדברים ודאין דשלמא עביד מדשתקו תרווייהו וכן בצועקים הרי בעותי מבעתי והנך אימור ודאי הוה מה שאין כן כשהוא שותק והם מקרקרים דהוה ספק אי דרס או לאו בהא פליגי דרב מוקי אחזקה ושמואל סבר דרוסה שכיחא ולפ"ז ה"ה דלא ידענו אם שותקין אם מקרקרין מספיקא אסרינן לה ולא שרינן לה אלא בידעינן דתרווייהו שתקי דאז ודאי שלמא עביד בינייהו וזה נראה דעת התוס' לעיל מ"ג ע"ב ד"ה קסבר שהקשו אמאי לא אוקמינן אחזקה ותי' דרוסה שכיח ולא תירצו דהתם רגלים לדבר דהוא שותק והם מקרקרים אלא שהם סוברים דהוה ספיקא ואפ"ה חיישינן וה"ה לא ידעינן אם שתקו או לאו אסור מספיקא כמ"ש כאן אבל הרא"ש ז"ל כתב שם שאני דרוסה דיש רגלים לדבר וגם שכיחא דהוא סובר דהנך חמשה דרכים לאו ודאי הוא אלא ספק אימור כו' אלא מוקמינן אחזקה והוא שותק והם מקרקרים סובר שמואל דמראין הדברים שדרס ומש"ה הוא שותק והם מקרקרים מחמת הכאה שהכה בהם ומש"ה בלא ידענו מה היה להם שרי דאוקמינן אחזקה שהיתה מקודם בשעה שנולדו שלא היתה בחזקת דרוסה ה"ה עכשיו ועיין בי"ד סי' נ"ז מחלוקת בזה יע"ש ועיין בר"ן ברי"ף מ"ש שם בזה ולפ"ז הא דאמר הוא והם שותקין לאו דוקא ה"ה כשלא ידענו מה היה להם ולא אסרינן אלא כשידענו בבירור דהוא שותק והם מקרקרים:

וברש"י ד"ה עלה ארי ביניהן וישב שם. דקדק לפרש וכתב ארי דל"ת דקאי אמה דסליק מיניה ספק שונרא ספק כלבא שהרי הרשב"א ז"ל בחדושיו כתב וז"ל כתב בעל התרומה דמעשים בכל יום דחתולין נכנסין ללול של תרנגולים והוא שותק והם מקרקרים ולא חיישינן כבריבי מקום שאין מצילין אין דרוסה אלא כשבורחת והכה אותם אז יש דרוסה והוא ז"ל השיב עליו חדא דבמסקנא קיימא לן כרבנן ועוד דבעוף הוה מודה בריבי ועוד דעאל ואותיב בינייהו היינו חתול ממה דסליק מיניה עכ"ל ורש"י אפשר דפוסק כל"ק דהוא דאמר כבריבי וכנראה מרש"י ד"ה לא אמרו אין דרוסה לחתול לגדי ולעוף ואף שמהרש"ל ומהרש"א כתבו שם הא חזינן לבעל התרומות שסובר כן דאף בעוף אי דרוסה באין מצילין ונאמר שגם סברת רש"י כן וגם הרא"ש ז"ל סובר קצת כן שהביא דברי בעל התרומות ואף שיש לומר דרא"ש כתב לול של תרנגולי' דהוא עוף הגס ודינו כגדיים וטלאים ומש"ה אין העולם נזהרין ואפשר דקשי' ליה לרשב"א אמאי אין נזהרין בעוף הדק כו' ולזה כתב רש"י ז"ל עלה ארי ביניהן לשלול דברי הרשב"א וביורה דעה אבאר זה בעזה"י:

קטע רישי' דחד, מינייהו נח רוגזי' אף דלא ידענו אם מיד בבואו קטע או לא אפ"ה לא חיישינן דהא דחיי' לס"ד היינו משום דשכיח שידרוס כמ"ש התוס' ריש פרקין או דרגלים לדבר שהוא שותק והם מקרקרים והיכא דאיכא למתלי במידי לומר שמתחלה פגע בהאי ושפך חמתו ואח"כ ודאי נח רוגזי' דקים להו לחז"ל בהכי או דלא הוה שכיחא תו כ"כ ולפ"ז אף שמצאו הרבה נפצעו מוחם והרג אותם אית לן לומר דאח"כ נח רוגזיה אבל הר"ן ז"ל כתב הטעם דלכך לא חיישינן שדרס מקודם כיון דחזינן שהרג אחד מהן אי איתא שדרס א' מקודם היה לו להרוג אותו כיון דחמתו בערה בו עד שהמית א' מהן אלא מסתמא זה פגע ברישי' והרג ונח רוגזיה ומש"ה כתב בחתולין שמכניסין ידיהם ללול אף שקטע רישיה דחד מיני' אסור שמא דרס אח"כ דחמתו שפוכה ולא נח מרוגזי' כיון שיכולין להציל את עצמם והנה הי' לתת טעם דחיישינן שמא דרס מקודם בשלמא דעאל בינייהו א"א דדרס היה לו להרוג מיד משא"כ בלול שאפשר להנצל קצת מפניו אלא נתן טעם אף דחזינין שדרס והרג תיכף בהכניס ידו ללול אפ"ה לא נח רוגזיה כו' ולפ"ז היכא דמצאנו דרוסי' כמה ואח"כ קטע רישיה דחד מיני' אסור לטעם הר"ן ז"ל דהא חזינן דדרס ולא עשה כרצונו להמית בפעם א' וחיישינן לכל העדר ואילו לטעם שכתבנו יש להתיר דע"כ אסרינן ס"ד משום דשכיח הוא שדורס כולן ונאמר אוקי אחזקה שפיר שמיד לאחר אלו הנדרסין הרג זה ונח רוגזיה ובי"ד יש מחלוקת בזה ושם אבאר בעזה"י:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה