אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף נא.

דף נ:

גמרא ת"ר מחט שנמצאת בעובי ביה"כ מצ"א ח כשירה מב' צדדין טריפ' הנה שיטת רש"י ז"ל בב"מ דף ל"ו מבואר בפי' דוקא ביה"כ ולא המסס ואף במקצת עור פנימי טריפה וטעמא כיון שעורו דק לא הוה הנשאר סתימה ולא כמ"ש התו' כאן דחיישינן שמא הבריא ומדנקיט מב' צדדין ולא אמר מצד פנימי כשר מצד חוץ טריפה אף שלא ניקב עור הפנימי דודאי ניקב א' מאברים הפנימים י"ל דאשמעינן מב' צדדים כמו בניקב עור ומחצה טריפה שמקצת עור החיצון אינו מגין כמו בהמסס לשיטת רש"י ואם נאמר דשאני המסס מביה"כ דעור ביה"כ עב יותר נאמר לדיוקא איצטריך ממלתא יתירא דלמה לי מב' צדדין מדאמר מצ"א כשירה משמע הא מב' צדדין טריפה אלא לומר ביה"כ הוא דבעינן הכי ולא בהמסס ומהא דשביק להמסס לא הוה ידעינן דה"א רבותא קמ"ל אף שניקב עור א' שלם אפ"ה כשירה כמ"ש התו' ד"ה מחט לכן אמר מב' צדדין טריפה לאשמעינן הא בהמסס מצ"א ג"כ טריפה משא"כ לר"ת הוצרכו לומר בע"א ואם נאמר דזה לאו קושיא הוא דהוצרך לומר ואם נמצא קורט דם דהיינו בב' צדדין משא"כ בצד החיצון לחוד אף בלא קורט דם טריפה דנהי לאחר שחיטה נקיב מ"מ הא ניקבה א' מאברים הפנימים שנקובתן במשהו ואדרבה מש"ה טריפה דלשמא הבריא ונתרפא לאחר שחיטה ליתא ולהכי אשמעינן מב' צדדין נקב מפולש אפ"ה דוקא כי איכא קורט דם הא לא"ה כשירה דאמרינן לאחר שחיטה נעשית וענין אומרו נמצא עלי' קורט דם היינו בין מצ"א ובין מב' צדדין מצ"א בין אי נמצא או לא נמצא כשירה דלא חיישינן שמא נתרפא ולא חיישינן להכי ובמב' צדדין אף אי נמצא בפנים כיון דנעשה מחיים אמרינן שנעשית כולו מחיים והכ"מ בפ"א מה"ש שהקשה בזה הוא אם נאמר שגם מב' צדדין תהיה הטפה מחוץ כסברת הראב"ד שם יע"ש וא"כ מקשה שפיר אבל שיטת הר"ש ז"ל מה"ש פ"ו דהאי מצ"א הוא אף מחוץ וסבירא ליה הא דאמרינן לקמן בקוץ עד שתנקב לחלל היינו דבדיקה צריך ובבדיקה מיהא כשר וא"כ אף בצד החיצון סגי בבדיקה וז"ש מב' צדדין טריפה הא בחיצון לחוד יש תקנה בבדיקה באברים הפנימים. נמצינו למידין שיש בשמעתין ד' פירושים הפי' הא' הוא פירש"י בב"מ דף ל"ו דביה"כ הוא דאיכא לפלוגי מצ"א וב' צדדין והמסס לא ואף בדיקה לא מהני ליה דטעמא דחצי עור אין מגין ואפשר ה"ה ביה"כ עור ומחצה טריפה אם יש קורט דם בפנים ואם נאמר דקורט בפנים לא מעלה ולא מוריד ביה"כ דאיכא עור שני שמא לאחר שחיטה נקב מב' צדדין היינו הפולש מעבר אל עבר או בעור א' נמי אם נמצא קורט דם בחוץ במעשה דרבי לקמן ומתני' דקתני המסס לחוץ ע"י חולי או דלא קאי כ"א אביה"כ. הפי' הב' הוא מ"ש התו' ד"ה מחט דחיישינן שמא הבריא אם נא' הבריא ניקב הא דבהמסס טריפה בלא בדיקה דכשירה משמע בלא בדיקה והא דהפך רבי מעשה אירע כך ואם נאמר דבעי בדיקת חוץ ורבי מדינא הפכה ע"כ הבריא נתרפא ובהמסס אף בדיקה לא מהני ושכתבו התו' מצינו לומר אף כולו ניקב וחיישינן שמא הבריא היינו נתרפא. הפי' הג' הוא פי' התו' דלאו דווקא ביה"כ ה"ה המסס ונקיט ביה"כ לרבותא אף דניקב עור א' שלם. הפי' הד' הוא הר"מ ז"ל מצ"א מחיצון וכשירה ע"י בדיקה קאמר וביורה דעה אבאר בעזה"י גמ' הגליד פי המכ' בידוע ג' ימים קודם שחיט' לא הגליד המוציא מחבירו עליו הראי' ופירש"י ז"ל למאי נ"מ ל"ג אבל ברי"ף גריס ליה למאי נ"מ למקח וממכר משמע דלא נ"מ לטריפות אלא למקח והמכר ורש"י סובר דנ"מ לענין גבינות שנעשו מבהמה שנמצאת טריפה אם הגליד פי המכה בידוע ג' ימים קודם שחיטה וטריפה עכ"פ מה שחלבו תוך ג"י או אף למפרע כיון שיצאה מחזקתה שעה א' וא"א לומר השתא הוא דנטרפה תו לא מוקמינן אחזקה כסברת הרשב"א ז"ל בפ"ק י"א א' יע"ש אבל הרי"ף ז"ל סובר לענין טריפות אין נ"מ בזה דטריפות שנעשה מחיים לא אמרינן אוקי אחזקה וכסברת רמ"א בסי' נ' והכל טריפה ואין נ"מ בין ג"י או לאו דמספיקא אסרינן אלא לענין מקח וממכר וזה שסיים שהלוקח יכול להוציא ממון בדין אם לקחה ושחטה בתוך ג' ימים ובהא דהמוציא מחבירו עליו הראי' וודאי לענין מכירה אלא הא דמאי נ"מ קאי אהגליד פי המכה וכמ"ש בסמוך גם מה שסיים הרי"ף משני צדדין פי' מפולש הוא להוציא שלא נאמר עור ומחצה נמי:

ע"ש גמרא ומ"ש מכל נקובי דעלמא התם ליכא מידי למסרך הכא כו' פי' בכל נקובי היכא דליכא למיתלי בזאב או בידא דטבחא טריפה מספק או משום דמסתבר לתלות יותר מחיים מלאחר שחיטה או בספק השקול נמי טריפה ולא אמרינן מדלא נמצא קורט דם וודאי לאחר שחיטה נעשית ומשני התם ליכא מידי למסרך או ע"י חולי והכא איכא מידי למסרך כו'. ובהג"א כתב ע"ש רש"י מב' צדדין טריפה אף דליכא קורט דם והקשה היש"ש בסי' ס"א דזה סותר דברי הבריית' יע"ש ולכאורה י"ל מצ"א הוא דיש לחלק בין קורט דם בפנים דהוה ס"ס שמא לא ניקב כולו ואת"ל ניקב כולו שמא לאחר שחיט' רצוני לומר לשיט' רש"י ז"ל דב' צדדין היינו עור ומחצה אבל במפולש ליכא אלא קרא ספיקא אלא ז"א דהא אמר איכא מידי למסרך אלא דהא גופא קשיא לי מה מקשה דלמא כאן איכא ס"ם ובכל נקובי דעלמא ליכא אלא חדא ספיקא ובעיקר הקושיא י"ל במפולש טריפה דליכא אלא חדא ספיקא והא דאמר אי איתא דהו' דם מסרך הוה סריך י"ל דה"ק בשאר ספיקות מסתבר טפי לתלות מחיים מלאחר שחיטה שהולכת כאן וכאן משא"כ במחט או קוץ תחוב הוה תו ספק השקול ובי"ד אבאר:

ובפירש"י מבפנים וד"ה והפכה רבי לצד החיצון כו' נגד פיה עכ"ל מ"ש מחט שנמצא בעובי ביה"כ בפנים לשיטתי' דבחוץ אף שלא נמצא קורט דם בפנים טריפה דשמא ניקב א' מאברים הפנימים שנקובתן במשהו ואין להם בדיקה כפירש"י לקמן נ"ב ב' בקוץ עד שתנקב לחלל יע"ש ומ"ש מצ"א שלא נראה לחוץ יש לראות הא בעור ומחצה סגי לשיטת רש"י מדשביק המסס וקאמר ביה"כ אלא עור א' חצי' לא כלום ואם נאמר דביה"כ עורו עב יותר מהמסס א"ש כ"ז שאין נראה לחוץ כשירה ועיין מ"ש בזה לעיל ומ"ש נגד פיה לא סביב המחט אלא נגד פיה דווקא ועיין י"ד מ"ש:

בתו' ד"ה דהוה שגרן כרעא בתרייתא לא בנפולה מיירי עכ"ל לאפוקי מדעת בה"ג שהביא הרשב"א בחדושיו והר"ן בשמעתין מדמייתי על' דמתני' נפולה מיירי בנפולה ואין להקשות אי בנפולה הא בלא"ה צריך בדיקה ככל נפולה דעלמא ואיך אמר שגרונא נקטי' י"ל דמיירי בהלכה שא"צ לבדוק אבל התו' סוברים בנפולה אף בהלכה צריך לבדוק דלא שייך לומר בנפולה חוט השדרה לא שכיח כיון דנפלה ועיין בי"ד ס"ס ל"ב ובש"ך שם ומיהו בדיקה מהני וכן משמע לשון הטור חוששין משמע דחוששין עד שיבדוק לה יע"ש ובהא דשגרונא שכיח כו' משמע הא ספק השקול צריך בדיקה לא קשיא נימא זיל בתר רובא י"ל דאיתרע רובא שגוררת רגלים ולרמ"א סימן נ' בלא"ה א"ש:

אמר רב יהודא אמר רב הכה על ראשה כו' אפילו כנגד כל השדרה כולה אין חוששין זהו גי' הרי"ף והר"מ ז"ל ופירשו המפרשים דבריו לא מבעיא כשכפף המטה באמצעו ולא נגע בבהמה אלא בראשה ובזנבה דכשירה אלא אפילו הלך המקל על כל אורך השדרה כשירה אי לא שלים חוטרא אפלגא דגבה אבל רש"י ז"ל פוסק דאי לא כפף המטה והלך על כל אורך השדרה חיישינן אף בלא שלים חוטרי' בכפף איירי ולא גרסינן אפילו נגד כל השדרה דמאי אפילו שייך דהא דוקא בלא כפף איירי וגם דוקא על פני כל השדרה הלך המקל דאי שלים חוטרי' חיישינן וכדמסיק וגרסינן ברש"י ד"ה ואפי' לא גרסינן דווקא כפף כל המטה והכה על כל הצלעות ר"ל נגד כל הצלעות כו' ועיין ב"ח ס"ס ל"ב יע"ש ומ"ש נגד הצלעות אפשר דה"ה נגד חולית השדרה או אפשר שאני חוליות דבולטין הם ע"ש בב"ח. ורש"י שלפנינו דלעיל ד"ה הכה על ראשה שכפף המטה וד"ה ואפי' ל"ג דווקא לא כפף המטה הוא ט"ס ועיין במהרש"א שמיישבו וממ"ש אין חוששין משום ריסוק אברים משמע דאי שלים חיישינן לכל אברים וע' בי"ד סימן ל"ב:

אמר רב נחמן בית הרחם אין בו משום ריסוק אברים כו' בכלו חדשיו מיירי דאל"ה אסור משום ספק נפלים כל שלא שהה שמונה ימים בבהמה ועיין י"ד סי' ט"ו ובא"ח סי' תצ"ח ופירש"י שא"צ לשהותו מעל"ע וה"ה בדיקה נמי א"צ וחדא מיני' נקיט ל"מ בדיקה דטורח רב הוא אלא אפי' מעל"ע דה"א ניחוש למיעוטא דשכיח' כמו בסירכ' דריאה ושאר דברים כמו רוב מצוין דהיכא דאיכא לברורי בקל כו' קמ"ל דא"צ ועיין בר"ן בשמעתין:

בתוספות ד"ה בית הרחם אין בו משום ריסוק אברים משום דאיכא ריעותא דאינו הולך דאל"ה פשיטא וא"ת ומה ראי' כו' עכ"ל לכאורה משמע דעמדה מיהת בעינן אבל הרא"ש כתב בית הרחם אין בו משום ר"א ואף באין יכול לעמוד כן פסק הטור בסי' נ"ח והא דאמר לקמן הב"ע בהפריס ע"ג קרקע ופירש"י כדאמר לקמן עמדה אינ' צריכה מעל"ע אף דבדיקה מיהא צריכה כדמסיק לקמן עמדה צריכה כו' משמע דר"נ עיקר דיני' בלא עמדה אשמעינן דבעמדה אף מאן דדחי מודה דלא חיישינן לר"א מדלא משני הפריס והלך ע"ג קרקע ור"נ אף בלא עמדה סובר דלא חיישינן וה"ט דודאי אזלינן בתר רוב וולדות אלא המדחן סובר כל היכא דאיכא לברורי בקל בשהי' מעל"ע מבררין כמו בריאה ורוב מצוין כו' ומיהו בדיקה לא צריך דטורח רב הוא וסמכינן ארובא כמו בכל י"ח טריפות ור"נ סובר דלא חיישינן כלל וע"כ לא אמרינן כל היכא דאיכא לברורי מבררינן אלא במיעוט המצוי קצת אבל לא במיעוטא דמיעוטא כנראה מדברי הר"ן ז"ל בשמעתין וע"ש היטב. אבל התוס' ימאנו בפי' הר"ן ז"ל ועיקר מלתא דר"נ משום דאיכא ריעותא דאינו הולך דיצא מכלל רוב וולדות הוא דאיצטריך נ לאשמעינן וא"כ הא דאמר לקמן בהפריס ע"ג קרקע כו' למאן דדחי לה וסובר היכא דאיכ' ריעותא כו' חיישינן לר"א וע"כ עגל ושווין כו' בהפריס ע"ג קרקע והלך הילוך יפה לא כפירש"י לשם דמיירי בעמדה אלא בהלך ג"כ כו' וזה שהוסיפו מהרש"א ז"ל בדבריו וכתב דלקמן מסיק בהדי' בעמדה והולך לא איצטרך לאשמעינן והיינו כמ"ש לשיטת התוס' ע"כ הא דמשני הפריס ע"ג קרקע והולך דאל"ה צריך בדיקה עכ"פ והתם קתני שזה מן המוכן משמע דאף בדיקה אין צריך ועוד אפשר כה"ג אסור לשחוט ביו"ט או משום טורח או שמא ימצא טריפה ועשה מלאכה שלא לצורך בי"ט וכה"ג כתבו הפוסקים בי"ד סי' נ"ח אהא דלא תקשה במ"ש הטור בא"ח סימן תצ"ח וברמ"א שם יע"ש ועיין לקמן בגמרא הוא דשווין שאם נולד הוא ומומו שזה מן המוכן יע"ש ומ"ש התו' דאל"ה פשיטא דאזלינן בתר רובא כתב מהרש"א ז"ל ר"ל בליכא ריעותא ולא מעלה כמו בתינוק כו' או בבהמה ולא ראינו אם הלך ושחטו מיד דאי באו לומר בהלך לא איצטריך ר"נ לאשמעינן לזה לא הוה צריכי לראי' דהא המדחן מודה לי' בהפריס מכלל דר"נ בלא הפריס מיירי אלא דכתבו דר"נ עיקר רבותא דבלא ריעותא ולא מעלה פשיטא דאזלינן בתר רובא אבל הא לא קשיא דאי בהולך למה לי טעמא דרוב וולדו' תיפוק לי' בהולך ליכא חשש משום ריסוק אברים י"ל דר"נ אפשר כחייא בר אשי סובר לקמן דאחת זו ואחת זו צריך בדיקה ואף בהלכה צריך בדיקה וקמ"ל ר"נ דבהולך לא בעי בדיקה כו' ומ"ש התו' מתינוק י"א מייתי ראי' דליהוי מחמת אונסו הקשה הר"ן ז"ל בחדושיו דאכתי מה ראי' מייתי בעגל שנולד בי"ט או משווין שזה מן המוכן דלמא מיירי באינה מקשה לילד יע"ש היינו לשיטתי' דמוקי ההיא דר"נ במקשה לילד אבל התו' דמוקי באיכא ריעותא לא קשיא דאה"נ דה"מ לומר בהולך בעגל וכדמסיק בשווין שהפרים ע"ג קרקע ה"נ כן וחדא מינייהו נקיט:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה