ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף מט.
בתו' ד"ה אבל דזיתא מבזע ולמאן דטריף כו' חיישינן שמא ניקב הוושט וחזר לכבד עכ"ל אפשר דתוס' סוברים דבריאה שלימה לאו דבדקינן לריאה בנפיחה אלא כשהיא שלימה ואנו אין רואין מבחוץ שום נקב סגי ובחיתוכא חיישינן שמא ניקבה במקום אחר וחזרה לאחוריה ומש"ה בזיתא נמי אי לאו טעמא דגסיס הם הוה סגי בבדיקה לראות אם אין נקב ואה"נ בכבדא בקטינתא די לראות אם אין שם נקב לא תלינן שבאה מן הוושט וכבר הארכנו בזה לעיל:
גמ' כוותיה דאבוה דאבא מסתברא דהא תלינן בזאב לכאורה אף דודאי אוקמינן אחזקה ובטריפה שנולד לאחר מיכן אוקמינן אחזקה מחמת רובא אלא בהא פליגי מאן דטריף סובר אין סרכא בלא נקב ומש"ה צריך בדיקות הריאה דסרכ' מיעוט המצוי הוא כמ"ש הפוסקים וא"כ ודאי דשכיח ביה נמי נקבים וא"כ כי לא בדקו מנקבים לא תלינן בידא דטבחא אלא תלינן במיעוט המצוי כו' שמחיים היתה נקובה ומאן דמכשיר סובר דסרכא בלא נקב הוא אלא משום דסופו להתפרק ומש"ה כי בדיק לה מסירכות ולא מצא תלינן בידא דטבחא ולזה אמר כוותיה דאבו' דאבא מסתברא דהא תלינן בזאב וריאה בכלל בני מעיים הוה וכפירש"י לעיל ל"ג ע"א מזמנין ישראל על בני מעיים ואין מזמנין כו' משום ריאה וא"כ אף בריאה תלינן בזאב וע"כ סרכא לאו מחמת נקב הוא ומיירי שבדקוה מסירכ' ואח"כ מצאוה נקובה תלינן בזאב וה"נ תלינן בידא דטבחא אבל שלא במקום משמוש ידא דטבחא הוה ספק השקול ואפשר דשכיח לאיסור' טפי דמסתבר יותר לתלות מחיים מלאחר שחיטה וכבר האריכו הפוסקים אי מוקמינן אחזקה בספק השקול אי לאו ועיין בי"ד סי' כ"ט ל' ונ' ושם אבאר: