אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף מג:

דף מג.

ההיא ספק דרוסה כו' הוה קא בדיק ליה מאבראי לחדודי דאביי עכ"ל יראה לי לפי' הר"ן ז"ל דאם האדים עור החיצון לחוד כשר ולא ט' בבדיקה הוושט מבחוץ כלל בין לקולא ובין לחומרא דא"נ משתכח בחוץ טפת הארס אכתי איכא לאכשורי אם לא ימצא בפנים דרוסה א"כ שפיר אמר למה לי' כו' ורבה עשה לחדודי דאביי להורות דין חדש שאין בדיקת חוץ מעלה ולא מוריד דאם נמצא טיפת ארס אם בפנים אין ניכר כשר וזה שהקשה לו אביי והא מר הוא דאמר וושט אין לו בדיקה מחוץ אלא בפנים וע"כ מוכח דהאדים עור החיצון לחוד כשר כקושית הרא"ש והר"ן אבל לפי תי' שני של הרא"ש ע"כ דבעי גם בדיקת חוץ להחמיר שאם ימצא שם טפת הארס אין לו תקנה אף שאין בפנימי שום ארס צ"ל דרבה היה רוצה להכשירו בבדיקת חוץ וזה שסיים הרא"ש ועשה רבה עצמו כלא היה רוצה לבדוק בפנים דלפירושו קשיא מה האי דקאמר לחדודי דאביי ואביי מה הקשה לו דלמא בדק בחוץ שאם ימצא בחוץ יטריף גם עליו החיוב לבדוק שאף שלא נמצא בפנים עדיין לא נתחלחל הארס משא"כ לפי' הר"ן א"ש בפשיטות דבדיקת חוץ לא מעלה ולא מוריד:

כתב הפר"ח בי"ד סימן ל"ג ס"ק י"ד דמ"ש הרא"ש דא"א בע"א והקילו בספק דרוסה אמאי והא ספיקא דאורייתא לחומרא היה אפשר לומר דהא דמחמירין בספק דרוסה לא הוה אלא מדרבנן כמ"ש הרשב"א בחדושיו לקמן נ"ג א' וב' דקשיא ליה אמאי חוששין לספק דרוסה והאיכא ס"ס שמא לא דרס זה ואת"ל דרס זה שמא לא נגד החלל ותי' כל היכא דאיכא לברורי מבררינן יע"ש הרי היכא דאיכ' שוורים הרבה מ"ה שריא ומדרבנן הוא דצריך לברורי כמו ברובא ומה"ט היכא דאיתא לפנינו צריך לשואלו אם הוא מומחה גם היש"ש בסי' פ"א בפא"ט כ' דמ"ה הי' להתיר ס' דרוס' שמא בשן ואת"ל ביד שמא לא נגד החלל או שמא אי הוה בדקינן הוה כשיר' ואבאר לקמן אי"ה ואף ודאי דרוסה יע"ש וא"כ נראה לכאורה דשפיר כתב הרא"ש דבספק דרוסה הקילו דהוה ס"ס שמא לא דרס ואת"ל דרס שמא שלא כנגד החלל וכיון דליכא לברורי דוושט כו' שרי ואף שכתב הרשב"א בחדו' נ"ג ע"א דהיכא דליכא כ"א בהמה אחת הוה ספיקא דאורייתא וכאן משמע אף בבהמה אחת מקלינן אבאר לקמן באורך בעז"ה ואין להקשות דלדידן דלא בקיאין בבדיקה כמ"ש רמ"א בסי' נ"ז אמאי אסרינן ספק דרוסה הא הוה ס"ם וליכא לברורי ועוד הא כתב רמ"א בסי' ק"י בס"ס אף דאי' לברורי לא מבררינן י"ל דהוה ס' מחמת חסרון ידיע' ולא הוה ספק ואפי לס"ס לא מצרפינן שמא אילו היה בקי היה ניכר הדרוסה נגד כו' ומ"מ הפר"ח לא מקשה דאי דאמאי כשר הא הוה חסרון ידיעה ז"א דאף הבקי אין יוכל להכיר בחוץ ולדידן אה"נ בכל ענין טריפת דאין אנו בקיאין ועוד שיתבאר בחדושינו לי"ד בסי' נ"ז בעזה"י:

דע דמדברי הרשב"א בחדושיו נ"ג ע"א יש ללמוד דע"כ אמרי' כשספק א' בגופו והב' ע"י תערובת לא הוה ס"ס אלא בספק טריפ' שנתערב אח"כ באחרות כמבו' בסי' ק"י משא"כ היכ' שנולדו ב' הספיקות ביחד כי הכא שבא זאב לעדר ודרס א' מהן ואין ידוע שפיר הוה ס"ס ואף למ"ש הפר"ח בסי' ח"י ס"ק מ"ז אף שלא נודע ב' הספיקות אלא ביחד אסור שאני התם דנודע למפרע דביצ' היתה אסורה בספק מקודם לכן עד"מ ביצה שנתערבה בביצים אחרים ואח"כ נודע לנו שהתרנגולת היתה ספק טריפה קודם שהטילה ביצה זו אבל אם לא נודע בבירור וספק אם בשעה שהטילה ביצה זו היתה טריפה או לאו אפשר שדומה לס"ס דרשב"א ואני עתיד לברר זה לקמן נ"ג באורך:

גם מ"ש התב"ש בסימן ל"ג ס"ק י' דהבדיקה אינו אלא מדרבנן דרוב סימנים אין ארס שולט בהן ולחומרא לחוש למיעוטא והיכא דלא אפשר הלכו אחר הרוב עכ"ל הנה רש"י לקמן נ"ג ב' ד"ה, סימנין עצמן כתב כך דרוב סימנים אין ארם שולט בהן אלא דהרא"ש לא יסבור כן דאל"כ בבהמ' לשיטת הרא"ש אין תקנה בבדיקה כמבואר בסי' ל"ג ובב"י דלא כרש"י בשמעתין ואמאי כיון דא"א לברר היה לילך אחר הרוב דלא שליט הארס בוושט גם מ"ש הרא"ש הקילו בספק דרוסה אף ודאי דרוסה היה להקל מן הטעם הזה דרוב סימנים אין ארס שולט בהן אלא הרא"ש מפרש עד שיאדימו סימנין עצמן דקים להו לחז"ל דלא מזיק ארס שנגד הסימנין אלא בסימנין עצמן ולא מטעם רובא ובזה יש ליישב ולומר דבבהמה גם להרא"ש דינא הכי דא"א בבדיקה שרי כן בלא בדיקה דסמכינן ארובא והא דאמר בפ' השוחט נשחטיה לקנה היינו בעוף דאפשר:

הן אמת דמ"ש הב"י בסי' ל"ג דרא"ש סובר בבהמה אין לו תקנה כפי' התוספות בפ' השוחט כ"ט ע"א ומה בכך והא איכא למימר בעוף דאיכא לברורי מבררינן ובהמה שריא בלא בדיקה כיון דא"א בבדיקה דבעי שחיטת ב' סימנין וסמכינן ארובא אלא מהא דאמר רבא היכי ליעבד ולא ידע ותקנתא דרב יוסף בד"י אמאי לא שריא בלא בדיקה היכא דא"א ורבה נמי דאמר וושט אין לו בדיקה מבחוץ הא לא אפשר בע"א אלא דליתא, ומאן דמפרש לההיא בר אווזא בדרוסה ע"כ לא יפרש כפירש"י לקמן עד שיאדימו סימנין עצמן דרוב אין ארס שולט בהן אלא שקים לחז"ל כיון שלא בא הארס מיד שוב לא יבוא מן הבשר שנגד הסימנים לסימנים ורש"י לשיטתיה לקמן שפירש בההיא בר אווזא בנקב ולא בדרוסה שפיר כתב דרוסה אין ארס שולט בהן והא דכתב בדרוסה יש תקנה קושטא קאמר ולחומרא דבעי בדיקה אף בבהמה דלא שייך לומר שמא כו' ומיהו ז"א דודאי צריך בדיקה שמא שלא במקום שחיטה הטיל ארס אלא קושטא כתב ולפרושי מלתא דפרק השוחט כתב כן דע"כ בנקב איירי גם מ"ש התבואות שור דהפר"ח חייש לשמא ולא חייש לודאי י"ל דפר"ח לדבריו דרא"ש קאמר דאי זהרא מיקלא קלי אף בעור החיצון לחוד הוה ספיקא דאורייתא ולחומרא אלא דקים לחז"ל דאין שורף לאחר מיכן ובסי' ל"ג ונ"ז ביורה דעה אבאר בעזה"י:

הן אמת דיש לראות בהא דבר אווזא דרבא דאמר היכי ליעבד ולא ידע מתקנת' דאביי נשחטיה לקנה איך הבין דברי רבה דאמר וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא בפנים דלמא במקום נקב קשחיט והא משכחת בדיקה בפנים ולפירש"י ניחא דבדרוסה יש בדיקה לאחר שחיטה דארס רחב הוא וניכר מ"ש כאן איירי לענין נקב אבל לפי' הרא"ש קשה אם לא שרבא אמר כן לחדודי דאביי היה אומר כן היכי ניעבד ולא לפי האמת ואם כן אפשר דבדיקה זו היכא דאפשר לברורי מבררינן והיכא דלא אפשר סמכינן אדרבא דאין ארס שולט בסימני' שהן קשים וכפירש"י לקמן בנ"ג א' וא"כ א"ש כל זה אמר עולא ישב לו קוץ בוושט אין חוששין כו' או דנקיט ישב לרבותא אף שקוץ עומד ברוחב הוושט וכשהבהמה מותחת צוואר נוקב ואפ"ה אין חוששין או דווקא ישב אבל נמצא נקוב עור הפנימי ולא עור החיצון וניכר שהוא ע"י קוץ חוששין שמא גם עור החיצון נקוב ואין לו בדיקה לשיטת רש"י דנקב אין לו בדיקה בחוץ ולפי' ראשון שכתבנו דרבותא קאמר ל"מ במצא נקוב עור הפנימי ע"י ק אמרינן שלא היה ממלא כל החלל ר"ל הקוץ לא מלא כל רוחב הוושט אלא אפילו מלא כל רוחב החלל וכשהבהמה מותחת צוואר שכיח הוא דנוקב אפ"ה עולא לטעמיה דאין חושש לספק דרוסה אף דשכיח הוא וה"ה כאן ופי' השני דווקא ישב אין חוששין דאין סברא שנקב עור, החיצון וחזר לאחוריו במקצת וכה"ג כתב הרא"ש בשמעתין אבל נמצא נקוב וניכר ע"י קוץ חוששין שמא ניקב גם עור החיצון ואין לו בדיקה:

בפירש"י ישב לו קוץ כו' וקורט דם, אין בפנים עכ"ל והא דלא תקשי לרש"י אם אין קורט דם בפנים אמאי אמרי' למאן דחייש לס"ד חייש הכא והא ודאי לאחר שחיטה נקב כמו לקמן נ"א ב' במחט בבית הכוסות דלא נמצא קורט דם בו תירצה הרשב"א ושאר פוסקים שאני וושט מתוך אוכלין ומשקין שטפוה לטפת דם גם התו' ד"ה ישב קוץ בוושט מודים שיש לחלק כן שהרי כתבו דאיירי אף באיכא קורט דם בפנים וכ"ש דמצי איירי באין בפנים וע"כ דיש לחלק בין וושט להמסס וב"ה והרשב"א בחדושיו שכתב דתו' הכשירו באין קורט בפנים לא נתכוין לתוס' שלפנינו כמ"ש. ומ"ש רש"י וקורט דם אין בפנים משמע אי יש טריפה והא אין בחוץ ומה איכפת לן מה שיש בפנים כקושית התו' ד"ה ישב ואף שראייתו מגמרא וכמ"ש הרשב"א בחדושיו דאמר ישב לא איצטריך והיינו באין קורט דם בפנים כמו שאבאר אי"ה בחדושינו באורך סי' ל"ג בעזה"י מ"מ הכל טעמ' לעולא אמאי בקורט דם בפנים חיישינן כיון דאין בחוץ ואין לומר דרש"י כתב וקורט דם אין בחוץ לומר דאפ"ה צריך לעולא לאשמעינן דבוושט אימור אוכלין ומשקין שטפוה וה"ה לדידן באין קורט דם טריפה וחיישינן דזה דוחק ולכאורה דרש"י לשיטתיה בהא דלקמן נ' ב' בברייתא במחט בביה"כ מצ"א כשירה ומדנקיט ביה"כ ושביק המסס ש"מ דשם טריפה אף מצ"א כפירש"י שם ובשבת ל"ו א' יע"ש והיינו בנמצא קורט דם בפנים דבהמסס ובה"כ לא אמרינן אוכלין ומשקין שטפוה ולא דמי לוושט ואיך פליג עולא על ברייתא דלקמן דחוששין שמא הבריא מדאמר עולא אין חוששין אף בניקב קצת מעור החיצון כמ"ש רש"י להדיא ד"ה ישב ואין נראה נקובתו בחוץ דמשמע כל שלא נראה מעבר אל עבר אין חוששין דסתמא אמר אין חוששין דאל"כ הוה לומר ישב קוץ מצ"א כמו בברייתא דלקמן וא"כ קשיא נהי דמצ"א בבה"כ כשירה דלא חיישי' לעור א' כולו משא"כ כשניקב עור א' והשני במקצת אמאי לא חיישינן שמא נקוב כולו עור שני כמו בהמסס אלא ש"מ דכאן לא איירי בנמצא קורט דם בפנים דאיכא ס"ס שמא לאחר שחיטה ואת"ל מחיים שמא לא ניקב מעבר אל עבר ומש"ה מכשיר עולא ופריך מ"ש מספק דרוסה דמחמירינן ואף דאיכא ס"ס שמא לא דרס ואת"ל דרס שמא למטה מחלל הגוף וכה"ג כתב הרשב"א לקמן בחדושיו נ"ג א' והבאתיו לעיל וצריך לומר דספק שמא לא דרס מש"ה לא חשיב ספק דלא הוה ספק השקול דדרוסה שכיח יותר או דרוב אריות דורסין ממש והוה כמאן דליתא דמי הספק הזה ועיין תו' כתובות ט' ע"א יע"ש בסוגיא דפתח פתוח וכמו שאבאר לקמן באורך נ"ג א' גבי נמצא צפורן בגבו של אחד מהן ועיין סי' נ"ג ונ"ו ונ"ז ואף דאיכא ספק שמא לא נגד החלל לא אמרינן אוקי אחזקה אלא היכא דהיתרא שכיח טפי מלאסורא כמו ההיא אמרתא דשגרן כרעא בתרייתא שגרונא שכיח וכבר האריכו בזה הפר"ח והתב"ש בסימן כ"ט יע"ש ומש"ה כאן בדרוסה אסרינן ואפשר מ"ה מוקמינן אחזקה בספק השקול ומדרבנן הוא דאסור וכמו שהארכנו בזה בפ"ק י"א יע"ש ובפר"ח סימן ק"י בכללי הס"ס יע"ש ופריך שפיר דישב לו קוץ בוושט הספק שמא לא נתחב מעבר אל עבר לא הוה ספק השקול דקרוב לודאי דנתחב גם בעור הב' כולו כמ"ש התוס' ד"ה קסבר וכמאן דליתא דמי ולא נשאר אלא ספק א' מחיים או לאחר שחיטה והוה לאחמורי מספיקא מיהת מדרבנן כמו בדרוסה וגרע מדרוסה דספק מחיי' או לאחר שחיטה י"א דמסתבר לתלות מחיים ולא הוה ספק השקול ומשני קסבר עולא אין חוששין לס"ד דמה בכך דספק הראשון לא הוה ספק השקול מ"ה הוה רובא להיתרא דס"ס מטעם רובא הוא כמ"ש הרשב"א בחדושיו סימן ת"א וספק הב' הוה ספק השקול ובכל דהו מספק הא' הוה רובא וכבר עמד על חקירה זו הרב בספר פני יהושע בחדושיו לכתובות בסוגיא דפ"פ בתוספות שם ובסוגיא דרוב אריות דורסין אכתוב בזה בעזה"י ועיין בסי' נ' בב"ח וש"ך שם וה"ה כאן דלא חיישינן ולא דמי להמסס מצ"א דהתם ביש קורט דם וליכא אלא חדא ספיקא שמא ניקב מעבר אל עבר ולא הוה ספק השקול או דמ"מ בדיקה מיהא בעי ולקמן בסוגיא דביה"כ נאריך בו בעזה"י והתוס' לשיטתייהו בהא דהמסס מצ"א כשירה ג"כ דלא חיישינן שמא הבריא יע"ש בד"ה מחט דיש לחלק בין המסס לוושט וכמו שאבאר שם בעזה"י ומש"ה כתבו דעולא מכשיר אף ביש קורט דם בפנים דאדרבה ראייתו מהך דלקמן דלא חיישינן שמא הבריא ואנו הוא דמחלקינן בין המסס ובה"כ לוושט ועולא לא יסבור חילוק זה ואה"נ לרש"י למאי דמסיק קסבר עולא אין חוששין לס"ד ואנן דחיישינן לס"ד חיישינן היינו בניקב עור ומחצה לא בע"א דומי' דמחט בביה"כ או דיש לחלק בין וושט לשם וכדכתיבנא אבל המעיין ברש"י שבת ל"ו א' יראה להדיא דמש"ה בהמסס מצד אחד כשירה מתוך שדופן דק מאוד אין זו סתימה ולא משום שמא הבריא וא"כ קשיא הך ואין להאריך:

ובד"ה אין חוששין שמא ניקב היה והבריא ונתרפא וקרום שעלה מחמת מכה כו' ואני שמעתי לשון ניקב וכמו ברא כו'. והרי"ף פי' הבריא נפיק לחוץ כמו פוק לברא יע"ש ומה שפירש"י לשון ראשון שמא נתרפא משמע לשמא ניקב חיישינן א"כ וושט אין לו בדיקה בחוץ לומר דלא עבר כל עור הפנימי ז"א גם כתבנו לעיל דא"א לומר כן ולכאורה דלשון ראשון למאן דסובר נקב יש לו לוושט בדיקה ומאן דלית ליה הכי מפרש כפי' שני אין חוששין שמא ניקב עור החיצון ומיהו למאן דאית ליה נקב יש בדיקה מצי לפרש כפי' הב' אין חוששין שמא ניקב ואף בדיקה לא בעי בלשון עולא משמע הכי אין חוששין אף בדיקה א"צ ופריך מ"ש מס"ד דעכ"פ בדיק' בעי ועיין ברא"ש כאן אלא דקשה מ"ט לא בעי בדיקה נהי דלא חיישינן שמא ניקב עור החיצון דאוקי אחזקה מ"מ כל היכא דאיכא לברורי מבררינן וכדאיתא ריש פסחים ושאני ח"י טריפות דלא איתרע כלל ולא נולד שום ספק גם טריחא מלתא משא"כ לבדוק נגד מקום הקוץ אמאי לא בעי בדיקה ובי"ד סימן ל"ג אבאר בזה בעזה"י:

ובתו' ד"ה ההיא ס"ד ולמאי דפי' בפ"ק דבס"ד איירי לא יתכן עכ"ל ר"ל בבהמה ע"כ אין תקנה בדרוסה מדאמר נשחטיה לקנה גם שמא במקום נקב כו' ולפרש"י איירי בנקב:

ובד"ה קסבר עולא כו' נשחטה הותרה והעמידנה בחזקת שאינה דרוסה למאן דסובר נדרסה האם יזיק גם לוולד הוה האי חזקה מחמת רובא לא הוה חזקה בפ"ע משעה שנולדה דאימור נדרסה האם ויזיק לולד אלא חזקה מחמת רובא הוה:

גמרא נמצאת לא איצטריך מה שיש לדקדק בזה אי איירי בקורט דם בפנים לא שייך לומר כל חיוי ברייתא קוצי אכלן יתבאר בסי' ל"ג ועיין ט"ז שם גם יש לראות נמצאת לא איצטריך ממ"נ אי יש נקב בעור פנימי אטו כולהו חיוי ברייתא נקוב עור פנימי שלהן ואי דאין נקיב עור פנימי פשיטא ל"ל כולהו קוצי אכלן הא בפנים יש לו בדיקה והיינו לשון שמא הבריא ניקב אבל ללשון שמא נתרפא א"ש וי"ל דמיירי בלא ניקב וקמ"ל דאף בדיקה א"צ ומש"ה אמר כולהו אכלן כו' גמר' תורבץ הוושט רב אמר במשהו ושמואל אמר ברובו הרשב"א בחי' פריך לשמואל אמאי לא חשיב תורבץ ברובו לפי האמת לאו קושיא פסוקי תלת' הוה גרגרת ותורבץ וחוט השדרה חשבינהו כחד אלא דקשיא ליה להמקשה אמאי לא קשיא ליה ותי' בח"א לא חשבינן אלא כחד וכמו שבתוספות בד"ה בהמה שנחתכו כו':

זיל שלים דמי תורא למרי' התו' כתבו ד"ה זיל שלים דאיירי שהאכילו בידים דהוה נשא ונתן ביד דא"כ הוה ליה טועה בדבר משנה ואין משלם והרשב"א כתב לפי' אן בסנהדרין דאף נשא ונתן ביד פטור צ"ל דר"א היה חושב זה לשיקול הדעת דלאו בודאי תרי קולי דסתרן אהדדי דלמא כרב כולה ור"א הוא דסובר דהוה תרי קולי כו' ומפירש"י כאן משמע כל שהאכיל לכלבים אף שלא נתן ביד חייב אף בטוע' בדבר משנה ועיין בחושן המשפט סימן כ"ז:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה