אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף מג.

דף מב:

בתוספות ד"ה הנך דאפקת כו' וא"ת אמאי לא חשיב חסרון גרגרת בכאיסור לכאורה יאמר דקשיא להו למאן דלית ליה דרב מתנא וע"כ חשיב צומת הגידין ונחתכו רגלי' בתרתי אף דהוה בחד אבר א"כ קשיא להו שפיר דהוה טפי מי"ח דחסרון הגרגרת אבל למאן דחשיב נחתכו רגלי' וצומת כחדא ה"ה חסרון הגרגרת כן ויש לחלק בע"א דלחשוב חסרון הגרגרת ופסוקת חוט השדרה בתרתי ומה שהוקשה להם מחסרון כאיסור ולא מניקבה הגרגרת ברובה בנקבים שאין חסרון דודאי בכלל פסוקת הגרגרת ברובה אבל חסרון כאיסור סברי לומר דטריפה בפ"ע הוא ובחמש שיטות שכתב דאיכא נמי נקבים שמצטרפין לרובא אינו מדוקדק גמ' אמר חייא בר רב ח' טריפות בנקובה ופירש"י דלית ליה דרב עוירא ולכאורה היה נראה לומר דלא מנה אלא טריפות ולא מנה נקובת הוושט דהוה נבילה אף שלא במקום שחיטה הוה נבילה וכבר כתבנו בזה לעיל באורך יעוין שם:

בתו' ד"ה והא אר"י הלכה כסתם משנה הו' דכחדא בבא חשיב להו קצת קשה דלמא ר"י מספיקא אמר דבעינן כזית דשמא ואלו כשירות נשנית באחרונה וסתמא בתרא עיקר וכה"ג בחדש בקדושין ל"ז יע"ש וי"ל דא"כ הול"ל הלכה כזית ולא הלכה כדברי האומר צריך כזית ומש"ה הוקשה שפיר ויש ליישב בענין אחר:

בא"ד וע"כ סתמא דאלו כשירות לאו סתמא מעלייתא הוה אמאי איצטריך כו' עכ"ל רצונם לומר דאי סתמא מעלייתא אמאי אצטריך לומר הלכה הא אמר חדא זימנא הלכה כסתם משנה וסתמא בתרא עדיף אלא דלאו סתמא מעלייתא הוא וא"כ קשה ומי אר"י הכי ואמאי פסק כדברי האומר כזית כיון דסתמא בתרא לאו מעלייתא הוא ובאלו טריפות תנן ולא נשתייר הימנו כלום הא כ"ש כשירה דלפום סברא דהשתא סתמא בתרא עדיף אף כה"ג אלו טריפות ואלו כשירות ויש סדר למשנה אף כהאי גוונא וכ"ז לגרסתם לקמן במתני' אבל לפי גי' הרי"ף לקמן ואלו כשירות נטלה הכבד ונשתייר כל שהוא כשירה וכבר כתבנו לעיל מזה במתניתין יעוין שם:

גמ' ניקב הקורקבן והכיס קיים כשירה ופירש"י כיס היינו קליפה הפנימית היינו מה שקולפין בסכין או ביד וזהו סימן קורקבנו נקלף והא דמיבעיא לקמן ניקב הכיס וקורקבן קיים מהו יש לראות אם ניקב כל הבשר והכיס קיים כשר כ"ש ניקב הכיס והבשר קיים ואפשר היה לומר דהכי מיבעי ליה דוודאי ניקב הקורקבן והכיס, קיים מיירי ע"י חולי כמ"ש הפוסקים דאי ע"י קוץ טריפה ומיבעיא ליה ניקב הכיס ע"י קוץ או מחט מהו מי חיישינן שמא ניקב כל הבשר כמו בוושט דחיישינן כה"ג או לא דשאני וושט שעורו דק או שאר טעמים שיבואר לקמן אלא דא"כ לא הוה פשיט ליה מניקבו זה בלא זה דכשר דאיירי על ידי חולי ולא ע"י קוץ אלא דאפ"ה מיבעיא ליה שמא עיקר החיות תלוי בכיס ולא בבשר הקורקבן:

אמר רבא ב' עורות יש לוושט חיצון אדום ופנימי לבן למה למימר כו' דאי דמבחוץ אין לו בדיקה הא אמר לקמן רבא וושט אין לו בדיקה ועיין לעיל כ"ט ע"ב יע"ש או דלמה לי חיצון אדום ולא אמר סתם א' אדום וא' לבן וזה שאמר ל"ל למימר ולא אמר למאי נ"מ דוודאי נ"מ לענין דרוסה דאין לו בדיקה ומשני דאי חליף טריפה ויש פירושים רבים יש אומרים דווקא שניהם וי"א אפי' א' דלא דמי לניקב דהכא כל העור לקוי וי"א בשניהם לבינים כשר ושניהם אדומים טריפה ובי"ד סי' ל"ג אבאר:

ניקבו זה בלא זה כשר ופירש"י אהא דנקבו שניה' זה שלא כנגד זה זה למעל' וזה למטה משמע דוק' כה"ג הוא דבוושט פסול דפעיא ביה וזימנין דניתרמי אהדדי אבל ברוחב אף מרוח אחת כשר דאין מותח ברוחב ובי"ד אבאר:

ואמר רבה קרום שעלה מחמת מכה בוושט אינו קרום מפרש"י ז"ל דהיינו טעמא דסתומה לאחר זמן לא מהניא כיון שנטרפה שעה אחת אין לו תקנה ויש מי שסובר דטעמא דסופו ליסתר הקרום ההוא ושאני ריאה שניקבה ודופן סותמה דסתימה עבה הוא ולא יתפרק לאחר זמן ורש"י לא ניחא ליה דא"כ אמאי לא מחלקינן גם כאן בין סתימה עבה לדקה אלא טעמא דהוה סתומה לאחר זמן ועיין ברא בשמעתין:

ואמר רבה וושט אין לו בדיקה מחוץ אלא בפנים למאי נ"מ לספק דרוסה הנה רש"י ז"ל לעיל כ"ח ב' פי' בהדיא דבר אווזא דרבא לענין נקב איירי שאין לו בדיקה מבחוץ ובהכרח הוא לפי שיטתו כאן דלענין דרוסה יש תקנה גם בבהמה וא"צ לשחוט הקנה לבד וא"כ למה אמר החם נשחטי' לקנה אלא לענין נקב איירי התם וממה שפי' כאן בד"ה ומ"ש מספק דרוסה דהכא לא אפשר למבדקיה דנקב בעור החיצון בוושט לא מינכר א"כ קשיא מ"ש התוספות שם כ"ח ע"ב אמאי לא אמר נ"מ לנקב ולכאורה מדאמר סתמא אין לו בדיקה אלא מבפנים משמע אף בבהמה ובנקב אימא שמא במקום נקב שחיט אלא בדרוסה ואף בבהמה יש תקנה וכמ"ש רש"י כאן אלא שאין זה מספיק דאימא בעוף איירי ועוד דמשמע למאי נ"מ מדברי רבה ואין זה מוכרח וי"ל קצת מדאמר אלא מפנים ולא אמר סתמא וושט אין לו בדיקה מבחוץ ומדיוקא הוה שמעינן דבפנים יש לו בדיקה אלא דאשמעינן דיש לו בדיקה בפנים וע"כ בדרוסה הוא ור"ל מבפנים לצד המאכל שעובר בו ול"ת שצריך להפריד שני עורות זה מזה ולראות בעור הפנימי במקום שהוא דבוק לעור החיצון אם יש טפת ארס או לאו קמ"ל דאין צריך והיא קושית הר"ן ז"ל והרא"ש בשמעתין וחי' הר"ן דאין טריפה עד שיאדים גם מבפנים כמו שאבאר לקמן אי"ה לזה אמר שאין צורך אלא לבדוק מבפנים לבד כמ"ש הר"ן דעור הפנימי זך ובהיר הוא ואי הוה ארס בעור הפנימי במקום דיבוקו הוה מינכר יע"ש:

והנה אומרו למאי נפקא מינה לספק דרוסה הקשה הרשב"א בחדושיו דהוה מצי למימר דנפקא מינה לוודאי דרוסה דג"כ יש לו בדיקה כדמסיק לקמן דף נ"ג ע"ב ובתוספות ד"ה דרוסה יעוין שם, ולפי תי' א' של הרא"ש בשמעתין דבספק דרוסה הקילו א"ש דבוודאי דרוסה לא מהני בדיקה בפנים שמא האדים עור החיצון ומטרפא בכך והרא"ש הקשה מאי מהני בדיק' לדרוסה דלמא האדים עור החיצון וטריפה ואין לומר דעד שיאדימו שניהם א"כ מה קאמר וושט אין לו בדיקה מבחוץ למה יבדקנו אף יש לו בדיקה כיון דלא מטריף בכך ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים דמאי קשיא ליה דלמא ה"ק וושט אין לו בדיקה בחוץ לסמוך עליו להקל ואם לא ימצא בחוץ כשר כי עור החיצון אדום ואין טפת הארס ניכר בו וצריך לבדוק גם מבפנים וכן הוא האמת ומאי קשיא ליה ז"ל והר"ן ז"ל תי' דבעינן שיאדימו שניהם בהאדים החיצון לחוד לא מטרף יע"ש ויש לראות דמה בכך שאין סופו לירד לעור הפנימי מ"מ עור החיצון כולו לקי והוה כניטל עור החיצון כולו ולהר"ן אפשר דסובר דאי חליף טריפה דווקא שנחלפו שניהם או פנימי לאודם דחיישינן לדרוסה אבל הרא"ש ז"ל דכתב דאי ניטל עור א' כולו טריפה א"כ אמאי לא הקשה בפשיטות שמא האדים עור החיצון והוה ניטל כולו וטריפה ויש ליישב זאת דסימנים קשים הם ואף עור החיצון גופא לא מיקלי זיהרי' אם לא ירד לעור הפנימי ומה שהקשינו בדברי הרא"ש יש ליישב בדוחק דקשיא ליה להרא"ש ז"ל למה ליה לרבה לומר וושט אין לו בדיקה בחוץ פשיטא שכל א' יחמיר על עצמו כיון שאדום הוא במראי' ואין טפת הארס ניכר אלא דעיקר דינא בא לאשמעינן דבפנים מיהא יש לו בדיקה וע"ז קשיא ליה פשיטא דבלא"ה לא יבדוק מבחוץ וצ"ע:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה