אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף מב:

דף מב.

גמרא אלא לתנא דבי ר"י כו' ואין לומר תנא ושייר דהא אלו קתני דמשמע תו ליכא כפירש"י לקמן נ"ד א' כ"ה דתניא אלו משמע ותו לא יע"ש ומיהו הא דתנן מנינא אין ראיה כמ"ש התו' בקדושין ט"ו ע"ב ד"ה והא איבעי קתני יע"ש:

סבר ליה כרשב"א כו' וצ"ל דה"ה ניטל צומת הגידין סובר נמי דכשירה ודוחק:

אפיק מרה ועייל חרותא אין להקשות נהי דניקב כשירה ניטל טריפה ואכתי איכא יותר מי"ח טריפות דהא בניטל אין ראיה מאיוב דהתם ניקבה הוה י"ל דגם ניקבה המרה אין ראי' לתנא דבי ר"י דהוה כשירה מאיוב דהא איהו סובר טריפה חי' אלא מסברא אית ליה דכשרה ה"ה ניטל סובר דכשר:

ודע לפי מ"ש הרשב"א בת"ה שעיקר טריפות הכבד הוא מפני שסוף המרה ליטלה וכמ"ש התב"ש בסי' מ"א וע"ש א"כ הא דמשני מרה מאן קתני לה ר"י בר"י א"כ מאן דלית ליה טריפות המרה לית ליה ג"כ טריפות, הכבד ובציר מי"ח טריפות:

עוד אבאר לך לפי מה דס"ד השתא אפיק תרתי ועייל תרתי י"ל אימא דלא מפיק כלל ותנא דבי ר"י מנה טריפות ולא נבילות ונקובת הוושט ופסוקת הגרג' הוה נבילה כדמסיק לעיל דף ל"ב ע"ב ובמתני' תנן אלו טריפות אלו אסורות או קודם חזרה משא"כ תדר"י סובר דהוה נבילה ואם נאמר שלא במקום שחיטה בתורבץ הוה טריפה הוה א"ש כו' ומ"מ פסוקת הגרגרת יש לעיין דיראה אף שלא במקום שחיטה הוה נבילה דכמאן דפסוק דמי ובי"ד סי' ל"ד אבאר בזה ועוד התינח למאן דאית ליה הכי אבל להב"י בש"ע סי' ל"ג דכתב דאף שלא במקום שחיטה הוה נבילה קשה ולפר"ח שם שכתב לאחר מיתה ולא מחיים י"ל קצת:

והנה במאי שכתבנו דאכתי אמאי לא תנן ניטלה המרה י"ל חדא בחברתה דודאי ניטלה המרה ליכא מאן דפליג ואף חכמים מודים דטריפה אלא דלא חשיב להו בתרתי נטלה הכבד ונטלה המרה דחד טעם הוא כמ"ש הרשב"א בת"ה דטעם ניטל הכבד משום ניטל המרה דסוף המרה ליטלה וכה"ג כתבו התוס' ד"ה ואמר רב יהודה אמר שמואל כו' דמה"ט לא חשיב ניקב המוח והחסרון גולגולת בתרתי אלא דיש לנו לומר דודאי אי איצטריך ניקב קרום של מוח איצטריך נמי חסרון גולגולת לאשמעינן הא גופא דטריפה מטעם שסוף לינקב המוח כו' אלא דקשיא למה לי ניקב קרום של מוח ומש"ה לא חשיב בתרתי וה"נ דכות' דודאי אי נקבה המרה טריפה תרווייהו איצטרכו דאי תנן ניטלה הכבד לא שמעינן ניקבה המרה דנטלה המרה עדיף ואי חשיב ניקבה המרה אכתי צריך למתני ניטלה הכבד לאשמעינן הא גופא דסוף המרה לנטול ולכך משני מרה מאן קתני לה ר"י בר"י ולא ס"ל כן ולא היה אלא נטלה המרה ולא חשיב להו בתרתי כיון דתנן נטלה הכבד והטעם דסוף המרה לנטול תו לא צריך למחשבי' ניטל המרה דכ"ש הוא וכדכתיבנא ומזה ראיה למ"ש הרשב"א בת"ה דטעם נטלה הכבד משום שסוף המרה לטלה כו' וכדכתיבנא:

נקובי תמניא הוו אפיק שב ועייל שב עיין במהרש"א ז"ל מ"ש דאי נמי נקובי עשרה הוה חשבינהו בחד אלא דקושטא קאמר עכ"ל מ"ש כחייא בר רב היינו הא דאמר בסמוך אמר חייא בר רב שמונה טריפה בנקובה יע"ש אלא דמ"מ נקבה המרה לאו קושטא הוא דהא הלכה כר"י בר"י כדמסיק לקמן הלכה כר"י ואי דהוצרך לומר דמדלית מרה דאל"כ איכא נטלה המרה חדא דכ"ש הוא מניקבה המרה ועוד דנטולי תרין הוה ניטלה הכבד ונטלה המרה חשבינהו כחד ומה"ט ניחא אם מדלית מרה דאמאי לא חשיב נטלה המרה אלא דנטולי תרין הוה חשבינהו כחד:

בתו' ד"ה ואמר רב יהודא אמר שמואל וכן לטריפה וא"ת אמאי לא פריך נמי לחשוב גולגולת כו' עכ"ל יש לפרש הקישור כפשוטו ויש לפרש בריווח דאי מלתא דרב יהודה הוה מלתא דאמוראי לא הוה קשיא אמאי לא מקשה גולגולת כיון דכבר מקשה מנחבסה הגולגולת כמ"ש הר"ן ז"ל בה' שיטות והרשב"א בחדושיו בשם הרמב"ן יע"ש כיון דבחד אבר לא חשיב בתרתי ואף התוספות מודים לזה שכתבו בד"ה והאיכא בהמה שנחתכו רגליה כו' דהוה בכלל יע"ש אבל עכשיו שכתבו דהוה בכלל בסג"ר הוקשה להם זה דאמאי לא חשיב חסרון הגולגולת בהדי בסג"ר דמתניתין הוא כנ"ל לפרש דבריהם

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה