ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף מ.
מתניתין השוחט לשם הרים וגבעות ימים נהרות שחיטתו פסולה ובגמרא פריך מברייתא דהוה זבחי מתים כו' הנה יש פירושים רבים ואבארם:
הפירוש הא' הוא פירש"י ז"ל דודאי מתני' מיירי ששוחט לאלו ומתכוין לעובדם בכך לשם ע"ז ופריך פסולה אין זבחי מתים לא והא תני' זבחי מתים לאסור בהנאה והתו' לעיל דף ל"ח ע"ב ד"ה פסולה הקשו והא תנן לעיל ור"א פוסל ואפ"ה הוה זבחי מתים וכן הרשב"א בשמעתין הוקשה לו כן ואפשר לומר דפריך דברייתא תנא לשם חמה ולבנה וכדומה והכא לא תנן כ"א מחובר והיינו דלא הוה אלא פסולה באכילה ולא בהנאה ומש"ה לא תנן חמה ולבנה דהוה תלוש כמו שיתבאר בסמוך ואהא פריך דהא תניא בברייתא אף במחובר נמי הוה זבחי מתים ומשני מתני' להר וברייתא לגדא דהר דהוה תלוש ומתני' אסורא באכילה מדרבנן לא מן התורה ורש"י נמי סובר דבמחובר העובדו בסייף כדאמרינן בע"ז דף מ"ו ע"א וסנהדרין ס"א א' אלא כיון דלא מיקרי אלוה לא מיתסר תקרובת שלו ובעלי חיים אף דלא מיתסרו מ"מ מיקרי אלוה דכתיב הן נזבח כו' וראית השמש והירח והשתחוית והיינו לרש"י אף חמה ולבנה גופא תלושים הן דוראית אגוף השמש והירח קאי ודאי וא"כ ע"כ תלושי' הן דאל"כ הא מצינו מחובר שמקרי אלוה אלא תלושי' הן ומש"ה לא תנן במתני' חמה ולבנה וכוכבים שהן תלושים מיקרי לדעת רש"י ואסור אף בהנאה ולפ"ז ברייתא תרתי אשמעינן א' לגדא דהר נאסר אף בהנאה אף דב"ח אין נאסרין מ"מ מיקרי אלוה ונאסר התקרוב' ועוד אשמעי' דחמה ולבנה תלושים הוה דל"ת מחוברים הוה קמ"ל דלא והיינו כמו שכתב הת"ח דבע"פ אמרינן חכמי ישראל אומרים גלגל קבוע ומזלות חוזרים לא כאומות עולם וא"כ הוה תלושים והדר אמר א' ששוחט לשם ברי' גדול שבכולן וא' ששוחט לשלשול קטן הוה זבחי מתים ולפרושי רישא קאתי דמיירי נמי לגדייהו דומי' דמיכאל וה"ה דה"מ לומר דומיא דחמה ולבנה דהוה תלושים אלא דלא פסיקא ליה כמ"ש הת"ח:
הפירוש הב' פי' התו' ד"ה הא דאמר להר כי הם סוברים דחמה ולבנה מחוברין הם ומש"ה המשתחווה להר וכן ב"נ עובדיהן בסייף משום דגלי קרא וראית השמש והירח ואשמש גופא קאי כמ"ש לעיל ואפ"ה חייב ותקרוב' מחובר לא מיתסר מ"ה דכתיב אבד תאבדון ובמשמשי ע"ז קמיירי ודרשינן ולא ההרים אלהיהם שאין צריך לאבד המשמשין וה"ה תקרובת נמי לא נאסור במחובר א"נ מהאי קרא גופא מוכח דהרי מיקרי אלוה דכתיב אלהיהן על ההרים ולא ההרים שאין אלוה שאין צריך לאבדם ש"מ דמקרי אלוה לענין העובדו חייב מיתה וברייתא דחמה ולבנה מיירי לגדייהו דידהו כדאיתא במדרש י"ב מלאכים מנהיגים את החמה ובמתני' דלא תנן חמה ולבנה צריך לומר דתנא ושייר וע' ב"י סי' ד' וא"כ הא דפריך פסול' אין זבחי מתים לא מברייתא ע"כ דפסולה משמע איסור הנאה לא ומש"ה לשיטתם הוקשה להם לעיל דף ל"ח ב' ד"ה פסולה יע"ש ותי' מה שתירצו ובין לרש"י ותו' מיירי במתכוין לעובדם בשחיטה זו ופסולה מדרבנן משום דמחלפא כפירש"י ומיהו אי בפ"א חשיב מומר לע"ז בפרהסיא איכא למימר פסולה מן התורה דהוה שחיטת מומר ובחדושינו לי"ד סי' ב' וד' אבאר בזה ומה שכתב הרא"ש ז"ל ור"י פי' דמחובר מיקרי עכו"ם ר"ל דתו' סוברים דחמה ולבנה מחובר מיקרי ואפ"ה כתיב וראית השמש והירח כו' אלא מקרא דאבד תאבדון ולא משמשי ע"ז דהר ונ"מ לדינא בחמה ולבנה גופא אי הוה זבחי מתים:
הפירוש הג' הוא פי' הר"מ ז"ל במתניתין במתכוין לעבדם ודאי מן התורה הוה ת"ע ואסור בהנאה ואף לשם הרים אלא מיירי בשוחט לדברי הבאי לרפואה וכיוצא בה ומש"ה אסורה באכילה מדרבנן ולא בהנאה דהר עצמו ג"כ אינו נאסר כדכתיב אלהיהן כו' ודי לאסור באכילה ומיניה בשוחט לגדא דהר אף בשוחט לרפואה נאסר בהנאה מדרבנן מיהת דאי במתכוין לעובדם אף להר נאסר בהנאה ועובדיהן בסייף והא מ"ה הוא והא דפריך פסולה אין זבחי מתים לא מברייתא ולא תי' דברייתא מיירי במתכוין לעובדם ומתני' ברפואה וכיוצא בהן דא"כ אמאי לא תנן במתני' חמה ולבנה דהוה תלושי' ומקרי אלוה אפ"ה פסולה אין זבחי מתים לא אלא ודאי בהני ודאי אף במתכוין לרפואה אפ"ה אסור בהנאה וא"כ אינך נמי וע"כ לגדייהו דידהו מיירי ג"כ והב"י בסי' ד' הביא דברי הר"מ ועי"ש שהפי' הזה לקוח מדברי הרשב"א בתורת הבית הארוך ומ"מ צ"ע לגדא דהר אמאי אסור בהנאה מדרבנן כיון שהן אינן נאסרין ודאי וכל ב"ח אין נאסרין וג"כ אינו שלו אלא צ"ל כפירש"י ז"ל גם להר"מ ז"ל דהנך אלהות מיהא מיקרי דכתיב וראית השמש והירח כו' אלא שמלשון הרשב"א שכתב שהן עצמן נעשים ע"ז לא יתישב לפי זה ואין כאן מקומו להאריך ובי"ד אבאר זה בעזה"י:
הפירוש הד' הוא פי' הר"ן בדברי הר"מ ז"ל דטעמא דמתני' נמי ברפואה וכיוצא בה הא נתכוין לעובדם הוה ת"ע ואסור בהנאה מן התורה ודוקא להר או לימים ולהני דמתני' שאין דרך העכו"ם לעובדם ומש"ה לא אסור בהנאה אבל לחמה ולבנה וכוכבים ומזלות אף דהם מחוברים אסור בהנאה מדרבנן הואיל ואיכ' עכו"ם טובא דעובדי' לאלו וקרא נמי קאמר וראית השמש והירח כו' מש"ה אף לרפואה אסור בהנאה וא"כ מ"ש בפשיטות לגדא דהר אסור דדרך לעבוד ומחלפא בת"ע ממש ומש"ה אסור בהנאה מדרבנן ומש"ה לא תנן במתני' כ"א ימים ונהרות ולא חמה ולבנה דהני דרך לעבוד אותן ואין ראיה מדברי הר"מ ז"ל אם חמה ולבנה מחוברין וכמ"ש:
הפירוש החמישי הוא פירוש הב"י בדברי הר"מ ז"ל דהא שכתב הר"מ בפ"ב מה"ש הלכה י"ד השוחט לשם הרים אפילו שחט לרפואה האי אפילו לגמרי משמע לא מבעיא לעובדם דאסור באכילה דמחלפא אלא אפי' לרפואה הדין כן ואפ"ה בסיפא מודה להטור דלגדייהו אף לרפואה אסור בהנאה אף דאיכא למימר דה"ק לשם הרים בין כך ובין כך אסור באכילה ולגדייהו פעמים שאסור בהנאה אם מתכוין לעובדם אלא דסיפא דומיא דרישא משמע אף בנתכוין לרפואה אסור בהנאה ולפי' זה לא ידענא איזה הכרח יש לו לרבי מאיר לומר כל ששוחט לרפואה להר אסור באכילה ולגדא דהר אסור בהנאה ובחדושינו לי"ד אבאר בזה:
ע"ש גמרא לשם מיכאל שר הגדול או שלשול קטן שבים הרי אלו זבחי מתים כתב הת"ח וז"ל שלשול קטן לשר שלו עכ"ל אמת שכן כתב הטור בסי' ד' השוחט כו' ומשמע דשלשול קטן גופא לא נאסר בהנאה ואיני יודע למה דהא דרכן לעובדן גם לפירש"י ור"י נמי אם מתכוין לעובדן אסור בהנאה מ"ה דמאי שנא מגדא שלו דאסור בהנאה אי דמקרי אלוה ה"נ ב"ח נמי אלהות מקרי כדכתיב הן נזבח תועבת מצרים כפירש"י ז"ל ולפי' התו' בלא"ה א"ש דוקא מחובר גלי לן קרא דלא מיתסר תקרובת דידהו ואף דעובדיהן בסייף דכתיב אבד תאבדון ובמשמשי ע"ז איירי אפ"ה ולא הרים אלהיהן שאין צריך איבוד וה"ה תקרובת דידה משא"כ ב"ח דלא גלי קרא הוה זבחי מתים ממש ואף לב"ח שאין שלו אסור בהנאה ובי"ד אבאר ועיין בתב"ש סי' ד' לבנה שאם מש"ה לא תנא ברייתא ימים דנקיט לבנה ע' אהבת יונתן סל"ח:
גמ' אמר רב הונא היתה בהמת חבירו רבוצה לפני ע"ז כיון ששחט סימן א' אסרה סבר לה כי הא דאמר עולא אף שאמרו המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה עשה מעשה אסרה רב הונא תרתי אשמעינן חדא דב"ח שאין נאסרין בהשתחוואה להדיוט מדגלי נעבד לגבוה אפ"ה במעשה אסרה וחדא אף שאין אדם אוסר דבר שאין שלו עשה מעשה אסרה ולהדיוט מיירי רב הונא והא דלא אמר רבותא טפי אפי' ניסך לה יין בין קרניה משמע דזה לא מהני אלא לגבוה לאסור משום נעבד אבל להדיוט לא מיתסר אלא במעשה בגופה כן משמע לכאורה ועולא דאמר המשתחוה לבהמת חבירו כו' משמע הא בניסך לה יין אסרה לגבוה איירי משום נעבד והא דמייתי ראייה מעולא לרב הונא הכי מייתי כמו דיש חילוק בין השתחוואה למעשה כ"ד לגבוה ה"ה להדיוט יש חילוק וע' בע"ז נ"ד א' אלא דא"כ לא הוה מקש' לקמן מכדי רב הונא כעולא אמרה ועולא כ"ד קאמר אף דהתם לגבוה איירי מ"מ אפשר דפריך שפיר אבל רש"י בשמעתין לא כתב אלא מ"ש עולא עשה מעשה אף להדיוט וע' בע"ז נ"ד א' דמשמע מדברי רש"י שם דהא דילפינן מכלים דאחז היינו מדרבנן ולא מ"ה וע"כ דיש חילוק בין עשה מעשה בגופה ובין ניסך לה בין קרניה כי ההיא דאבני מזבח כו' ולהכי פריך מהשוחט בשבת כו' ולהכי נקיט רב הונא שחט דוקא דליהוי מן התורה:
סבר לה כי הא דאמר עולא כתבו התו' ד"ה כי הא כו' דלא מייתי סייעתא דלמא מעשה רבה קאמר כו' ולכאורה דשפיר מייתי סייעתא כיון דאמר עולא אדם אוסר דבר שאינו שלו ע"כ בכ"ד דאי לאו דעולא הייתי אומר אף במעשה רבה אין אוסר דבר שאינו שלו וס"ד דכל הזבחים אינו שלו וחטאת כיון דקניא לכפר' הוה כדידי' וכיוצא בזה כמו שאמר ר"נ ב"י לקמן ולא קשיא ליה מ"ש חטאת דנקיט אלא ליתני זבח סתם משא"כ אי חטאת או עולה ואשם אין קושי' דחדא מינייהו נקיט וא"כ אדרב' אשמעינן חטאת דאף לכפרה וכדידי' דמיא ונאסר דהוה ת"ע וכגון שאמר בגמר זביחה עובדה וה"א דאין חייב משום שבת דמה תיקן כקושית התו' פסחים ע"ג א' אפ"ה חייב דתיקן להוציאו מידי אמ"ה אבל משום טומאה לא תיקן דת"ע נמי מטמא משום דאתקש למת וע' פסחים שם בתו' משא"כ אי הוה תנן זבח ה"א דא"י (דאיירי) בשלמים דלאו דידי' הוא ואף בגמר זביחה לא מתסר' דאין אדם אוסר דבר שאין שלו אף בגמר מעשה ולא הוה ת"ע ותיקן להוציאו מידי טומאת נבילה ולכך אשמעינן חטאת ובגמר זביחה או בחצי קנה פגום ובחטא' העוף משא"כ לעולא דאמר אדם אוסר שאינו שלו במעשה רבה א"כ מאי איריא חטאת דנקיט לאשמעינן זבח סתם ומוכח ג"כ אף דאין מוציאו מידי ת"ע מידי טומאה בגמר מעשה אפ"ה מהני להוציאו מידי אמ"ה אלא ש"מ עולא מעשה כ"ד קאמר ומש"ה נקיט חטאת דוקא ולא עולה ושאר דברים דא"כ אשחוטי חוץ לא מיחייב דמחתך בעפר הוא ולכך נקיט חטאת העוף ובחצי קנה פגום דכולהו בהדדי אתיין ושפיר מוכח דעולא כ"ד קאמר:
אשחוטי חוץ לא לחייב דמחתך בעפר הוא ופירש"י ז"ל דפקע שם קדשים מיניה הר"ן כתב אף אי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו מ"מ באכיל' אסורה דלאו שחיטה הוה אלא כמתה מאליה והקשו עליו א"כ בלא רב הונא קשה מהך ברייתא ואף שיש לומר כיון דלאו משום לתא דע"ז נגע ביה א"כ קשיא מחתך בעפר הוא ואפשר כרבנן דר"ש נמי אתיא דשחיטה שאינה ראויה שמיה שחיטה דכן פליגי לקמן אלא דהמעיין בב"ק דף ע"א ע"ב בתוספות ד"ה איסורי הנאה נינהו דכתבו דקושית הגמרא דהכא מחתך בעפר הוא היינו משום דאין מתקבל בפנים דאתסר משום ע"ז א"כ ה"ה אי אסורה באכילה נמי אין מתקבל בפנים קשיא שפיר יעו"ש: