אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף לח.

דף לז:

גמרא איצטריך ליה לאבא אזוזי אונא כו'. מדנקיט לאזוזי אונא היה נראה לומר דאגועה והטילה ריעי לא קשיא ליה דהם פחותים מפרכוס יד ורגל בהדדי אלא או יד או רגל הם חשיבי' ושפיר אשמעי' רב דהני תרתי נמי כפרכוס חשיבי אלא כשכ' באזנה דבזה אפי' ר"ג מודה דמהני למה לאשמעינן השתא פרכוס יד או רגל מהני כ"ש אוזן דמהני ועיין בת"ח מ"ש בשמעתין אבל מדברי התו' ד"ה גועה או הטילה ריעי לא משמע כן דאל"כ לא הוה מקשה גועה אגועה כיון דברייתא ע"כ ר"ג היא מדקתני כשכש בזנבה לא מהני ומש"ה לא מהני גועה והטילה ריעי דזה לא מהני אלא לרבנן אלא ודאי מדכייל להו בהדדי משמע אף גועה והטילה ריעי מהני לרשב"ג כמו כשכשה באזנה ושמואל חדא מינייהו נקיט וה"ה דאגועה קשיא ליה פשיטא דעדיף הוא מפרכוס יד ורגל ורב אפשר דסבירא ליה דהלכה כרשב"ג או דאשמעינן הני תלת לר"ג נמי מהני ושמואל כרבנן ופריך השתא יד או רגל מהני כ"ש דחשיבי הני כיד ורגל בהדדי ולהר"מ ז"ל בפ"ד מהמ"א הי"ד יראה שיטה אחרת הביאו המ"מ שם דרב סובר כפפה ופשטה וכייפה רצוני לומר היתה ידה כפופה ופשטה וכייפה ולא פשוטה וכפפה ולזה לא הוה כ"ש הני תלת גועה והטילה ריעי וכשכשה באזנה ושמואל סובר דפשוטה וכפפה מהני כ"ש הני תלת ולא לרב יע"ש ובת"ח בשמעתין ולדברי הר"מ ז"ל אין הכרע מדבריו מדכתב בפי"ד אבל אם פשטה ידה ולא החזירה הר"ז אסורה ולא כתב רבותא טפי היתה ידה פשוטה וכפפה דאין זה אלא הוצאת נפש דכפפה הוא יותר רבותא מפשט' לבד שהרי לשמואל כן הוא ויש ליישב ויותר נראה לומר הא דאמר שמואל איצטריך לי' לאבא אזוזי אונא ולא פריך אגועה והטילה ריעי משום דבברייתא תנא דלא מהני הני תרי ריעי וקמ"ל רב דיש חילוק בין עמי קלא לעבי קלא ובין מתרזת כו' יע"ש:

ודע דהטור בסימן י"ז הביא ב' סימנים גועה והטילה ריעי ולא הביא כשכוש באזנה ואם נאמר דשמואל אזוזי לחוד קשיא לי' א"ש הא דלא הביא אלא הני תרתי ולא אוזן:

וברש"י ד"ה שפיר דהא חזינן למחר ע"י זינוק דפרכוס באורתא עיין בדרישה סימן י"ז סק"ו במ"ש שם ומשמע דזינוק עדיף מפרכוס דרבנן יד או רגל ואפ"ה מביא ראייה ר"נ בר יצחק דסבירא ליה מאחר דלא הוזכרה פלוגתא זו בין ר"א לחכמים משמע דכולהו מודים דדי בסימן בתחלת שחיטה אלא דפליגי איזה סימן מהני וסתמא דתלמודא הוא דמדחי ודלמא שאני ניזוק אבל באמת אין חילוק ומדר"א נשמע לרבנן מדלא חלקו ואמרו ובלבד שיהא הפרכוס לבסוף משמע דגם הם מודים דדי בתחלת שחיטה אלא דקשיא א"כ ר"א וחכמים במאי פליגי כיון דזינוק עדיף מפרכוס ור"א אומר אם זינקה משמע דמשום דזינוק ודאי פרכסה א"כ ג"כ חכמים מודים ובמאי פליגי וע"כ אי זינוק עדיף סובר ר"א דוקא זינוק ולא פירכוס וחכמים מוסיפין אף פרכוס ואי זינוק קל חכמים אומרים דוקא פרכוס יד ורגל ולא זינוק ועוד מי הכריח לרש"י לפרש כן ואמאי לא נימא דר"נ ב"י סובר דזינוק קל מפרכוס כדמסיק מדאמרו חכמים עד כו' ומייתי ראיה בפשיטות מדמהני זינוק בתחילת שחיטה כ"ש פרכוס יד או רגל דהא מהני:

גמרא רבא אמר פרכוס שאמרו בסוף שחיטה הטור כתב דזינוק מהני ודוקא בגמר שחיטה ואם לא היה כותב בגמר שחיטה הייתי דייק לה מדרבא דאמר פרכוס בסוף בעינן וקושיא מזינוק וצריך לומר זינוק עדיף מפרכוס וכיון שכן פשיטא דזינוק מהני משא"כ השתא דאף בזינוק בעינן גמר שחיטה וע"כ הא דשוחט בלילה צריך לומר כפי' התוספות ד"ה רבא אמר כו' דלא שכיח שיעשה הזינוק בתחלה וא"כ ע"כ הוה ליה למפסק דזינוק קל וכדדחי דחכמים אומרים עד שתפרכס דלא מהני בזינוק והלכה כחכמים והנה אפשר לומר דודאי זינוק עדיף מפרכוס וזינוק בתחלת שחיטה עדיף מפרכוס בתחלה וכן בסוף ר"ש אומר כי השוחט ולמחר מצא כתלים מלאים דם כשיר' ואף אי לא ידעינן אי היה בתחלה או בסוף וחכמים אומרים עד שתפרכס ומדאמרו עד שתפרכס ש"מ דבעינן פרכוס בסוף שחיט' דאי בתחלה הא זינוק עדיף מפרכוס ומאי עד כו' וכ"ש זינוק לבסוף דמהני דעדיף מפרכוס ומש"ה פסק הטור דזינוק מהני לבסוף ואפשר דנקיט במתני' רשב"ג ור"א וחכמים והיה לסדר רשב"ג וחכמים ור"א ואף שאין זה קושיא מ"מ יש לדקדק כן ואפשר דר"א דואם זינקה בסוף קאמר ועדיף מפרכוס דרבנן אלא דר"ש סובר אף בתחלה וזהו שאמר וכמדת ר"א ולא כר"א ממש סובר ומש"ה פסק הטור כן ובי"ד אבאר בזה:

ובתוספות ד"ה רבא אמר כו' והא דלא חיישינן דלמא בתחלה כו' ורשב"א בחדושיו כתב דרבא לית ליה דשמואל דכותלי ביה"ש בעינן אלא כותלי הבית ויכול להכיר ועיין ברש"י ד"ה אמר שמואל כו' וכבר כתבנו דאיכא למימר משום דזינוק עדיף מפרכוס ועוד דאמרו חכמים לאו דוקא ואיידי דרשב"ג נקט כן ועיין מה שכתב דריש':

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה