ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף לה.
ברש"י בד"ה דליכא כזית בכא"פ אבל בראשון וב' אין נאכל בנזיד הדמע דאף בחולין מהני ועוד דשני פסול לתרומה עד כאן לשונו מפי' מהרש"א ז"ל משמע דה"ק דשני בחולין מהני ר"ל דשני פוסל תרומה ואיך יאכל אח"כ דחצי שיעור אסור מ"ה ועוד דאף לערב אסור דאסור לפסול תרומה מ"ה משא"כ פסול גוי' ר"ל בשלישי דגופו מדרבנן ופוסל ומש"ה לא גזרו על חצי שיעור ויש לפרש דשני בחולין מהני והחמירו בחצי שיעור ובשלישי הוא דלא החמירו כו':
בא"ד וקשיא לי דהא מוזהר לפסול אף גופו עכ"ל הנה לשיטת רש"י נראה דכהן הוא:
דמוזהר על פסול גופו ולא ישראל וכמ"ש כאן לקמן ספינן לי' להאי כהן מידי דפסול לגופה ואת למיכל תרומה אבתרה רצה לומר היאך פסלינן לגופא מלמיכל תרומה אבתרי' כמ"ש מהדורא בתרא יע"ש משמע בהדיא דוקא כהן ולא ישראל ועין בפני יהושע במס' ראש השנה ט"ז ע"ב יע"ש ולפ"ז:
היה מקום ליישב דברי המ"א בא"ח הל' שבת סימן ת"ט לכהן בבית הפרס כתב ואע"ג דלא חזי ליה מכל מקום חזי לישראל ויש ליישב עפ"י מ"ש כאן דלכהן אסור דמ"מ החולין טמאין הם ואסור לטמאות גופו מ"מ חזי לישראל דלאו מוזהר על פסול גויה ולית הלכתא כסומכוס דלדידי' בעינן חזיא כו' וכתב כן לפירש"י כא ועיין מס' עירובין ל"א א' לכהן טהור בתרומה טהורה וכ"ש בחולין דאי מיטמי חזי לי' עכ"ל ולפי שיטתו כאן דכהן מוזהר על טומאת גויה איך יתישב זאת ולכאורה היה נראה לומר דאוכל פחות מכזית כמה פעמים ושוהה יותר מכא"פ דתו לא מצטרפי ולא פסול גופו ואף כזית שלם יכול לאכול ודוחק ועוד דחצי שיעור נמי אפשר דאסור דחצי לאצטרופי ועיין תו' ריש בכל מערבין שכתבו דיכול לבוא ולחצוץ ולאכול משמע דר"מ כסומכוס סובר וכן אמר לקמן דכהן טהור בתרומה טהורה משמע דבעי מידי דחזי לי' עכ"ל לכאורה משמע דר"מ בעי דוקא שלא הוכשרו או במי פירות דאי לאו הכי אף דלישראל חזי לכהן לא חזי וז"א לשיטת התוספות כאן דאף כהנים אין מוזהרין על פסול גוי' אלא כונת התוספות. מדאמר ויכול לאכול משמע דוקא כשיכול לאכול הא טמא בטומאת שרץ או בשאר טומאות ועירבו בתרומה טהורה שלא הוכשרו אף דלכהן אחר שרי לאכול אין עירובו עירוב דכסומכוס סבירא לי' דלדידיה חזי בעינן ועוד יש לפרש דאמר ולאכול משמע גם זה מעיכוב העירוב ואף דבלא"ה אין עירובו עירוב דהוא במקום אחר ועירובו במקום אחר מ"מ קאמר דיכול לילך ולחצוץ ולאכול הרצון דכל הטעמים ליתנהו:
בא"ד ונ"ל בחולין גרידא מיירי רישא דמתני' והשלישי נאכל בנזיד הדמע ונגע בשני לטומאה כו' הלכך לא בעי למיכלי עט"ת והוה חולין גרידא עכ"ל מ"ש רישא איירי בחולין גרידא היינו לפי דעת המקשה איירי סיפא עט"ת אבל למאי דמשני דלית כזית בכא"פ אף סיפא שלישי איירי בחולין גרידא ולא קרו' לית שלישי משום דהוה מגע שני או כמ"ש מהרש"א ז"ל דהתרומה עצמה היתה ראוי להיות שלישי אי הוה בה כזית בכא"פ. ויש לפרש דמ"ש רישא איירי בחולין גרידא היינו משנה ג' וסיפא מ"ד איירי בתרומה עט"ק דתנן והרביעי נאכל בנזיד הקודש דאי בתרומה גרידא מאי אשמעינן הא שמעינן לה מרישא דמה לי תרומה או קודש והחמישי אשמעינן דלא עביד ששי אף דנעט"ח ולכך כתבו דרישא בחולין גרידא מיירי וז"א דאשמעינן דלא עביד רבנן מעלה בקדשים. ויש לפרש דסיפא ע"כ בתרומה עט"ק דאל"כ מאי איריא בנזיד הקודש דליכא כזית בכא"פ דסתם נזיד כן הוא כר"ש בפסחים מ"ד והבאתיו לעיל דלא כמ"ש כאן בשמעתין תיפוק לי' אף שיש יותר שרי דע"כ לא עורב מקודם קודש ק קודם שנגעה התרומה בשלישי דאל"כ נטמא הקודש בשלמא בחולין מצינו לומר דנגעה הטומאה מצד החולין משא"כ בקודש דיש צירוף לקודש ואפשר אף מן הצד היה תרומ' נטמא הקודש והדבר צריך אצלי תלמוד וע"כ מקודם נגעה התרומ' וטהורה היא לגמרי שאין שלישי עושה רביעי בתרומה ויכול לערב כמה זיתים בכא"פ דבר קודש אלא ע"כ תרומה עט"ק דיש בה רביעי ונפסל גופו מלאכול בקודש כמ"ש הר"מ בפי"א מהלכות אה"ט ה"י ומש"ה כי לינא כזית בכא"פ שרי משא"כ בחולין עט"ת דכי איכ' כזית עט"ת בעי למיכליה ולהאי לישנא סבירא לן דכי לא הי' התרומה או הקודש בשעה שנגע הטומא' אף שדעתו לערב אח"כ לאו עט"ת או עט"ק בעי למיכליה דלא כר"ת בד"ה והשלישי כו' ומש"ה פירש"י דהיה התרומה שם בשעה שנגע הטומאה והנכון כמ"ש מעיקרא בפשט דברי רש"י ז"ל:
ומה שכתב רש"י ז"ל דליכא כזית בכא"פ ולאו עט"ת בעי למיכליה ליכא לאקשויי מ"מ חצי שיעור אסור מ"ה כיון דרש"י סובר דבשעה שנגעה בשני היה התרומה מעורב בתבשיל ויקשה כמו שכתבו התוס' ד"ה והשלישי נאכל בנזיד הדמע ותי' דפסול גויה לא הוה אלא מדרבנן וזה לא שייך לפירש"י דתרומה עצמה נגעה בשני ונטמאת דרש"י פי' בחגיגה כ"ד דלמ"ד דיו דרבנן הני מעלו' דרבנן נינהו וה"ה שלישי של תרומ' דילפי' לה מק"ו אי הוה דרבנן אי דיו דרבנן או דאין אוכל מטמא אוכל כ"א מדרבנן ובחצי שיעור לא גזרו על זה אבל אין לפרש שהתרומה היה בתבשיל והשני נגע בחולין לא מצד התרומה ושוב ראיתי להר"ן ז"ל בחמש שיטות שפי' כן לדברי רש"י יע"ש אלא דא"כ אמאי לא פי' כפי' ר"ת בשלמא אי נגע בתרומה עצמה מש"ה שפיר הוה שלישי אי הוה כזית כמ"ש מהרש"א או דמ"מ שלישי הוה אלא שאין כזית משא"כ לפיר"ת אבל אי אמרינן דנגע השני מצד החולין יפרש כפיר"ת וי"ל דסבירא ליה דלא הוה עט"ת אלא כשעירב כבר התרומה הוא דהוה עט"ת וכמ"ש לעיל ומשני דליכא כזית בכדי אכילת פרס כו':
בהא דתנן והרביעי נאכל בנזיד הקודש יש לראות איך יערב קודש עם תרומה והרי ממעט אכילת תרומה דאסור דקודש אם היא שמן של שירי מנחות או סולת של מנחות או לחמי תודה אין נאכלין כ"א ליום ולילה ואיך רשאי לעשות כן ועיין בפ"ג דמעשר שני משנה ב' ועיין בר"מ ז"ל הלכות מעשר שני ובכ"מ שאין לוקחין במעות מ"ש תרומה דממעט באכילה דמ"ש אין נאכל אלא בירושלים ואסור לאונן וא"כ ה"ה כאן ואין לומר כיון דליכא כזית בכא"פ מותר לאכול אך ליום המחרת ז"א דחצי שיעור מן התורה אסור ולא התירו אלא פסול גויה דהוה דרבנן ואפשר דמ"מ שרי דה"נ לוקחין זבחי שלמים במעות ע"ש:
עוד אבאר לך דאפשר דהוה מצי לאוקמיה מתני' כר"ע דשני עושה שלישי בחולין וע' בחדושי רשב"א וא"כ בלאו עולא לא קשיא דאיכא למימר שלישי של חולין עצמו נאכל בנזיד הדמע שיערב אח"כ תבלין של תרומה ומש"ה בלא עולא לא קשיא איך אוכל תרומה טמאה משא"כ לעולא שאמר האוכל שלישי נפסל גופו מלאכול בתרומה וע"כ דלא כר"ע ובחולין גרידא דא"כ איך ספינן מידי דפסול לגופיה וע"כ כרבנן אתיא דאין שני עושה שלישי בחולין והא דקרי ליה שלישי ע"כ שעירב כבר התבלין עם החולין והוה עט"ת דאי דעשה החולין עט"ת הוה ליה לפרש בחולין עט"ת דרש"י לא סובר כפי' ר"ת כיון דבדעתו לערב נזיד הדמע עט"ת הוה אלא שעירב כבר וסתמא כפירושו פריך שפיר לעולא ומשני דלית כזית כא"פ ולא הוה עט"ת ושלישי משו' דראוי היה להיות שלישי כמ"ש מהרש"א ז"ל ואין להאריך. אלא נראה דא"א להעמיד המשנה כר"ע משום סיפא דשני פוסל אוכלי תרומה אלמא שלישי בחולין ליתא ומייתי לה ע"ב וזה ודאי דלא כר"ע מסתמא ה"ה רישא דהנך משניות נמי דלא כר"ע אתיא אלא כרבנן:
גמ' אמר רבי יצחק בר שמואל בר מרתא האוכל שלישי של חולין עט"ק טהור לאכול קודש עכ"ל הנה רש"י פי' דוודאי ר"י בר שמואל סובר דחולין עט"ק הרי הן כתרומה וסובר כר"א ב"צ דמייתי ע"ב הרי הן כתרומה ואין עושה רביעי בקודש ומדסיים ואמר שאין לך עושה רביעי אלא קודש מקודש בלבד משמע ודאי אף שלישי דתרומה אין עושה רביעי בקודש וה"ה חולין עט"ק דהרי הן כתרומה והא דנקיט חולין עט"ק רבותא אשמעינן אף דנעט"ק הוה אמינא דעושין רביעי כמו קודש גמור קמ"ל דלא ולפי זה ע"כ רב יצחק פליג ג"כ אעולא וסובר דכל היכא דטהור ליגע אף באכילה לא עביד רבנן מעלה דלעולא אוכל ג' של חולין עט"ת נפסל מלאכול תרומה וכ"ש קודש ולרב יצחק אין איסור לאכול קודש והתוס' ד"ה האוכל שלישי של חולין הקשו דר"א דאמר שלישי שלישי אלמא דעושה רביעי בקודש אף שהוא לאו קודש מקודש וצ"ל דטהרתה טומאה היא אצל הקודש אף דר"א סובר שלישי שלישי ולא סובר דטהרתה טומאה פי' דחכמים השוו מדותיהן ונהי דמספקינן להאי בשני מ"מ אדם האוכלו הוה שלישי ומטמא קודש ואדם לא הוה אלא ג' וכמ"ש ומ"מ קשה במאי פליגי ר"א ור"י דבין לר"א ור"י לא מצי לטמויי קודש אלא למפסל ותו לא אלא צריך לו לומר דר"י סובר דמטמא קודש לעשות רביעי כיון דטהרתה טומאה אצל קודש גזרו רבנן שיהא שלישי עושה רביעי ור"א אמר די אם פוסל את הקודש ותו לא. אבל חולין עט"ק דלאו טהרתה טומאה אצל הקודש, אין עושה רביעי בקודש:
ודע דהא דמקשה מר"י שלישי שני לקודש והא לאו קודש מקודש כו' וכן מר"א שהוקשו לתו' ד"ה האוכל שלישי של חולין כו' אף שי"ל, דהם סברי דשלישי הוא מן התורה וה"ה רביעי בקודש כמו שיראה הרואה בחגיגה כ"ד ברש"י שם דלמאן דלית ליה דיו היכא דמופרך ק"ו הני מעלות דאורייתא נינהו יש לומר דר"א ור"י לית להו דיו אף היכא דמופרך ק"ו כדמסיק בב"ק נ"ה א' דר"א סובר קרי בזב טהור ממשא דלית לי' ק"ו דאמרינן דיו ור"י נמי התם דאי אפשר בלא צחצוחי זיבה הא לא"ה לא הוה מייתינן מק"ו אף. דמופרך יע"ש היטב ולקמן נמי דמקשה מהא דהשני שבחולין כו' עט"ק משמע כר"י אתיא ור"א בסיפא פליג התם יע"ש:
אבל להר"מ ז"ל:
דפסק בפי"א מהלכות א"ה דהאוכל שלישי של חולין עט"ק טהור לאכול:
בקודש ופוסק כעולא דאוכל ג' של חולין עט"ת נפסל גופו מלאכול בתרומה משום דאיהו מפרש הא דאמר שאין לך עושה רביעי בקודש אלא קודש מקודש בלבד היינו לומר דחולין עט"ק לא תפסי בהו קודש כלל והרי הן כחולין גמורין והא דאמר ע"כ תנאי היא היינו דרב יצחק בר שמואל סובר כת"ק דהרי הן כחולין גמורין ולית בהו שלישי כלל ומש"ה טהור והא דקרי ליה שלישי דהוה מגע שני כמ"ש התוס' ד"ה והג' נאכל בנזיד הדמע והא דפריך מתחלה משני לקודש לא היה ידע וסבר טעמא הוה דמעלה דרבנן הוא וכפירש"י ומשני עד שלבסוף העלה ומסיק תנאי הוא דחולין עט"ק אין נתפסין בקדושה כלל ועיין בר"מ ז"ל ועיין כאן בשמעתין מה שכתב הרשב"א בחדושיו והר"ן בחמש שיטות וברש"י ד"ה אלא קודש מקודש בלבד ואף דמייתינן בק"ו כו' דהא מ"ט דתרומה מייתינן והיא גופא לא כתיבא בהדיא עכ"ל יראה לפרש דה"ק דמייתינן רביעי מק"ו שלישי שפסול בתרומה א"ד שיעשה רביעי בקודש וקשיא נימא דיו ואי דמופרך ק"ו הא שלישי בתרומה לא כתיבא אלא מק"ו מטבול יום אתיא בסוטה פ' כשם דף למ"ד יע"ש וחגיגה כ"ד ובכה"ג לא הוה מופרך ק"ו אלא היכא דכתיב בהדיא כמבואר ב"ק דף כ"ה ב' בסוגיא דמפץ במת יע"ש. והא דאמרינן בסוטה ופסחים י"ז ולמדנו שלישי בקודש מ"ה והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל מי לא עסקינן דנגע בשני הוה, אסמכת' וכיון דלא כתיב שלישי בהדיא לא הוה מופרך ק"ו ואמרינן דיו וכדכתיבנא. ובחגיגה פי' רש"י דהוה דרבנן דאמרינן דיו אף היכא דמופרך ק"ו וכאן לא רצה לפרש כן דקשיא ליה א"כ בחולין עט"ת נמי נימא הכי שאין לך דבר שעושה שלישי אלא תרומה וכבר ראיתי להרשב"א שהניח בצ"ע והיה אפשר לתרץ דג' של חולין עט"ק כיון דהיא גופא שיהא שלישי בחולין עט"ק לא הוה אלא מדרבנן מש"ה לא גזרו שיהא עושה רביעי משא"כ בחולין דמדינא אית בהו שני ואפשר דאין חילוק ומה"ט הקשו התו' ד"ה האוכל שלישי של חולין ממתניתין דטהרות דקתני שלישי פוסל ומיירי עט"ק יע"ש ועיין במהרש"א ז"ל, ולפי מה שכתבנו יש ליישב זה, דמתני' דטהרות לא קשיא גם מחולין לא קשיא דהוה מופרך ק"ו דלא אמרינן דיו בכה"ג דשני בתולין כתיבא בהדיא ושלישי בתרומה הוה בק"ו מן התורה כמ"ש משא"כ שלישי בקודש לא כתיב בהדיא בתורה דקרא אשר יגע בכל טמא אסמכתא הוה ולא ילפותא גמורה היא גם מהא דתנן השלישי שבתרומה פוסל והיינו תרומה עט"ק כמו שפירשו התו' לעיל מ"מ אפשר כר"ע אתיא דשלישי בחולין טמא והו' רביעי מ"ה דמיפרך ק"ו הוא דשלישי בחולין בהדיא כתיב יטמא יטמא וע"כ רביעי בקודש מ"ה הוה משא"כ משנה השנויה בתר הכי השלישי פוסל אוכלי קודש ומטמא משקה קודש בחולין עט"ק משמ' עט"ק אין הא חולין גרידא לא וכן מה דמסיים אבל על טהרת תרומה כו' הרי בהדיא דלא כר"ע דחולין גרידא לית בהו שלישי ופריך שפיר. ואין לומר היאך אתיא כר"ע ההיא דשלישי שבתרומה א"כ רישא איך אוכל חולין טמאין דפסול לגופי' הא רב יצחק בר שמואל פליג אעולא וכמ"ש לעיל וא"כ אין קושי' מכאן ולכך פריך ממשנה השנויה בתר הכי וכמה שכתבנו כאן ואין להאריך: