ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף לג:
תוס' ד"ה והא נגעה היא כו' אמאי לא יאכל כשיצא הדם עכ"ל ואהא דמתני' דכל הטעון ביאת מים מד"ס לא קשיא להו דאי בנגיעה שרי אמאי אסור לאכול דההיא בשכל גופו טמא כמו האוכל אוכלין טמאין ולא אידים קאי כפירש"י כאן ומש"ה חכמים אוסרין במעשר דגופו שני הוא ונפסל מלאכול מעשר שני מה שאין כן במתני' דאין גופו טמא אלא ידים מסואבות אמאי לא יאכל כשיצא מהן דם ומהרש"א ז"ל הקשה דאמאי לא הוקשה להם מיד בהא דאמר ע"כ לא פליגי אלא באכילה ומתני' אמאי אסור כיון דאין גופו טמא ותי' דה"א נגיעה היינו שמותר ליגע שני במעשר שני אבל מ"מ אסור תו המ"ש באכילה אח"כ אלא מדאמר והא נגיעה הוא והיינו נגיעה לאכול אח"כ הוקשה להם שפיר ועיין במהרש"א ז"ל וזה כוונתו כאן:
ובהא דכל הטעון ביאת מים חיים בפי"א דפרה משנה ו' ולאחר ביאתו מותר בכולו והכ"מ בפ"ט ה"ב מהלכות א"ה הקשה במ"ש הר"מ ז"ל דט"י דרבנן הוה כשני לטומאה מהני דלאחר ביאתו מותר מיד וסיים אולי יש בטומאה דרבנן שצריך הערב שמש וצ"ע ולא הבינותי דהא כבר קדמו הר"ש שם במשנה שכתב בהדיא כן שיש טומאה דרבנן שצריכין הערב שמש והביא כמה ראיות יע"ש ועיין בפסחים י"ד בתו' ד"ה הכא פסול וטמא שכתבו דט"י דמתניתין היינו ט"י דבית הפרס שהוא מדרבנן אלמא יש טומאה דרבנן שצריכין הערב שמש והא דתנן ולאחר ביאתו מותר בכולן אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ:
דתניא ר"א אומר האוכל אוכל ראשון ראשון ה"ג ואיני יודע למה לא מביא משנה דפ"ב דטהרות דתנן שם בהדיא הן הן הדברים ששנוים כאן ואולי ט"ס יש וצריך להיות דתנן ולא דתניא. והנה ראיתי לבאר כאן בדרך הפשוט ולא אכניס א"ע בכאן בדיני טומאה וטהרה כי עמוק מאד ואבאר רק מה דצריך לפי פשוטו בסוגין. הנה ראוי שתדע שראשון עושה שני בחולין ושני שלישי בתרומה ושלישי רביעי בקודש ואין רביעי עושה חמישי בקודש חוץ מחטאת שהיא פרה אדומה שיעשה רביעי חמישי ועיין בפ"ב דטהרות משנה ה' ובפי' הר"ש והרע"ב שם דבחטאת דהיינו פרה אף מאה עושין ולפי' שני חמישי ותו לא. ואמנם אדם האוכל אוכלין טמאין מן התורה טהור גמור הוא דאין אדם וכלים מקבלין טומאה כ"א מא"ה ואוכל אין נעשה אב לעולם ומדרבנן שיהא גופו טמא ואף שיפסול תרומה במגעו ובפ"ק דשבת מפרש טעמא זימנין אכל אוכלין טמאין ושדי משקין דתרומה לתוך פיו שסבר שבלע במעיו והם עדיין בתוך פיו ויטמא את התרומה ומוזהר לשמור בטהרה או שיאכל תרומה טמאה וכן פי' הר"ח ז"ל בהלכות א"ה פ"ח ה"י וסיים:
וכבר בארנו בתרומה שאסור לאכול תרומה טמאה ורש"י בשבת דף ע"ו פי' דמוזהר לשמור בטהרה וע"ש והנה כשישמור חולין עט"ת תמצא בו שלישי ועט"ק רביעי וע"ט חטאת חמישי וזה מבואר בפ"ב דטהרות משנה בג"ה יע"ש ובחולין שנעט"ק איכא פלוגתא אי הוה כקודש ולקמן אבאר בזה. עוד אבאר לך דכל הפוסל את התרומה והוא שני מטמא משקין להיות תחלה ואין חילוק לעולם אף מאה הן תחלה ועיין בכ"מ ובר"מ בהלכות אב הטומאה פ"ח וט' וי' וי"א וכל הפוסל את הקודש מטמא משקה הקודש להיות תחל' כמבואר ג"כ בפ"ב דטהרות משנה ו' השלישי שבכולן מטמא משקה קודש יע"ש ודע עוד דטהרת תרומה אם לא נעשה עט"ק הוא פלוגתא בפ"ב דטהרות משנה ו"ז השלישי שבתרומה לת"ק אם עשאן עט"ק מטמא משקה קודש ופוסל אוכלי קודש ואם לאו מטמא שניים ופוסל אחד דמספקינן בראשון ומטמא שני ושלישי ופוסל א' רביעי ור"א במשנה ז' פליג ואמר כי טהרת תרומה הם טהרה אצל הקודש ושלישי אין מטמא אלא פוסל אוכלי קודש וגדולה מזאת ביאר ר"א ואמר דשני שבכולן אף של חולין פוסל א' ומטמא א' בקודש ולת"ק וודאי דהוה ראשון מכ"ש מתרומה וכמ"ש בסמוך ולפי הנראה דת"ק הוא ר' יהושע דאמר שם במשנה ב' דשלישי שני לקודש בחולין עט"ת שטהרתה של תרומה טומאה היא אצל הקודש ור"א פליג וסובר אף חולין גרידא נמי לאו טומאה היא אצל הקודש ומש"ה שלישי שלישי וזה אף לקודש כמו שאבאר לקמן אי"ה. ודע דמעשר שני הוה כחולין דאין בו אלא שני ולא שלישי ומיהו בזה נשתנה דינו בחולין באדם שאכל ראשון או שני שישוב גופו להיות שני כמו שהתבאר אמרו חכמים דאסור לאכול במעשר כדתנן בפי"א דפרה משנה ה' כל הטעון ביאת מים מד"ס אותן שהוזכרו בח"י דבר דהוה שני חכמים אוסרין במעשר ובאכילה עביד רבנן מעלה לא בנגיעה דאין שני עושה שלישי במעשר כמו שהוזכר בשמעתין לעיל ונראה דהלכה כחכמים כמ"ש הר"ב והר"ש בפי' המשניות ואף אם נאמר דט"י במעשר מותר אף מדרבנן שאני ט"י דקליש ליה טומאה דכמו כן אמרו כל הפוסל את התרומה מטמא משקין כו' חוץ מט"י מה"ט ועיין בר"מ הלכות מ"ש פ"ג ה"ד ולאחר אלו קצת העיקרים אבוא לבאר זאת הלכה ואיני מקבל על עצמי לבאר הכל בשלימות כי לא היה הזמן גורם כי אם מקצת. הנה ר"א אומר ראשון ישוב גופו להיות ראשון שני שני ופוסל את התרומה שלישי שלישי (פוסל את הקודש במגע ועיין בר"ש בפ"ב דנדה מ"ב וטעם ר"א דגזרו זימנין דאכיל אוכלין טמאין וישכח ויסבור שבלע ואין מטמאין אז לתרומה דהוה כאוכלין וישקול משקין דתרומה ויטמא את התרומה מש"ה גזרו דליהוי שני ויהא נזכר דאף שיסבור שבלע האוכלין אכתי גופו טמא מדרבנן ובשני בעית למיעבדי שני דאי שלישי ויהא נזהר מתרומה כמ"ש עולא לקמן האוכל שלישי נפסל גופו מלאכול בתרומה כתב מהרש"א היינו בחולין עט"ת דאי' בהו ג' אבל בחולין גריד' דלי' בהו ג' אי הוה גופו שלישי לא הוה נפסל גופו מלאכול בתרומ' ע' מהרש"א ד"ה תו' האוכל אוכל ראשון מש"ה ר"א משוה מדותיו כמו שני שני ה"ה ראשון ראשון דלא ליהוי מילי דרבנן ותקנתם כסותרין דבשני אוכל כמאכל ובראשון לא ושלישי שלישי וכתב הר"ש בפ"ב דטהרות מ"ב דאף דבשלישי ליכא להאי גזירה מ"מ לא חילקו וכתב מהרש"א בשבת דליכא שתיית משקה קודש והיינו דר"א אאוכלין קאי ובאוכלין ליכא טעם למגזר אבל במשקין איכא טעם זימנין דשתי משקין טמאין שלישים שנגעו בט"י דפוסל את המשקין וישכח וישקול אוכלי קודש ואין לומר ברביעי סגי ויהא גופו נפסל מלאכול קודש כמו שכתב הר"מ בפי"א הלכה יו"ד דאוכל רביעי של קודש נפסל גופו מלאכול בקודש כמו שיתבאר לקמן חדא כיון דחולין עט"ת לית בהו רביעי שוב לא נפסל גופו מלאכול בקודש כמ"ש מהרש"א לענין חולין גרידא בשלישי ועוד לר"א משוה מידותיו דלא ליהוי מילי דרבנן כו' אבל באוכל אוכלין טמאין ליכא טעם כמ"ש מהרש"א ז"ל דליכא שום שתית משקה קודש ובתו' דסוטה דף ל' ע"א ד"ה הא אייתינהו בק"ו כו' כתבו בשם ס' הישר הא דאמר בחולין אמר עולא האוכל שלישי נפסל גופו לא נודע טעם גזירה זו דאין שלישי עושה רביעי בתרומה ועיין במהרש"א שם שהקשה על מ"ש דאי משום דקשקיל משקין דתרומה ומה בכך והא אין שני שלישי עושה רביעי בתרומה יע"ש והס' הישר דלא הוקשה לו על ר"א דאמר שלישי שלישי מ"ט גזרו היינו לשיטתם שם שכתבו דאי משום גזירה דלמא שקיל משקין דתרומ' וניח' להו בכך אלא דקשיא לי' ליפסל במגעו ג"כ ולר"א ניחא. והא דלא אמר ר"א האוכל רביעי נעשה גופו רביעי וי"ל דלא איירי אלא לענין שיפסול במגעו ולא לענין איסור אכילה שיהא אסור לאכול ומש"ה לא קאמר רביעי דלא משכחת שיעשה רביעי חמישי בקודש ולענין חטאת אין נ"מ בזה דבראשון נמי מספקינן ליה ועיין בר"מ הלכות פרה:
והנה לכאורה היה, אפשר לומר דר' יהושע ור"א מחולקין בפלוגתא דר"מ וחכמים בהא דכל הטעון ביאת מים מד"ס דר"א סובר אוכל שני הוה גופו שני ומותר לאכול מעשר ומש"ה, ראשון הוה גופו ראשון דחששו לתקנת מעשר דאי יהיה שני אכתי יבא לאכול מ"ש או להיפך דישקול משקין דמעשר לתוך פיו אלא דהתו' כתבו ד"ה האוכל דכל הפוסל התרומה מטמא משקין להיות תחלה. אבל למ"ש הרב בס' פ"י בשבת ט"ו א' בהא דשקיל אוכלין טמאין וישתה משקין דתרומה הקשה אמאי לא אמר דישקול אוכלין דתרומה שזה שכיח טפי ותי' אה"נ אלא דהגמרא רבותא אמר אף מ"ה עושה איסור דאין אוכל מטמא אוכל וסיים מש"ה ניחא בישראל אמאי גזרו אלא משום אוכלי קודש יע"ש ולפ"ז שפיר איכא למימר דלר"א ראשון משום מ"ש דאם יהיה שני אכתי יבא לאכול מ"ש ור"י סובר כחכמי' דלעיל דנפסל גופו מלאכול מ"ש ובשני סגי דאף שיהא מותר ליגע אכתי לא יבא לאכול מ"ש דנפסול גופו ומש"ה ראשון ושני שני:
ודע מ"ש בס' פני יהושע דחששו משום אוכלי קודש אין להקשות בשלישי סגי דאוכל ראשון וב' יהא שלישי ולא יבוא לאכול קודש וי"ל כמ"ש מהרש"א כיון דבחולין גרידא לית בהו שלישי ומיהו ז"א דע"כ לא כתב כן אלא לענין לאיפסולי גופא משא"כ לענין קודש דשלישי עושה רביעי במגעו אלא דטמויי מטמ' בקודש וא"כ בשלישי סגי וי"ל כיון דהוצרכו תו לגזור בישראל השוו מדותיה' שיהא ככהנים דשני שני וזה שסיים שם הרב אע"ג דעיקר התקנה משום כהנים יע"ש:
אלא דזה צריך לומר לשיטת רש"י בריש כתובות דף כ' דפי' בתולה נשאת ליום ד' שמא יבואו עדים ולא ניחא ליה כמ"ש התוספות שם דעיקר התקנה משום כהנים וגזרו אף בישראל דמשום מעוטא לא היה להם לגזור כמ"ש הרא"ה שם וריטב"א וכבר התבאר זה בחדושינו פ"א וא"כ גם כאן לא שייך לא פלוג משום כהנים לחוד משא"כ לשיטת התו' בכתובות שפיר יש לנו לומר דעיקר התקנה משום כהנים וגזרו בישראל משום לא פלוג ומ"ה הקשו שפיר דדי בשני דלא ניחא להו משום אוכלי קודש או אוכלי מעשר אלא כמו שאמר בשבת משקין דמעשר ולא חיישינן לאוכלין אחר אוכלין או משקין אחר משקין ומש"ה שפיר הוק' להם דדי בשני. והר"ש ז"ל בטהרות דהוק' לו וכן בסה"י דהוקשה לו לאיז' צורך גזרו בשלישי שיהא שלישי היינו דסוברי' דלא חששו באוכלין אחר אוכלין ושתית משקה קודש ליכא אבל לסברת פ"י מש"ה גזרו דלמא שקיל אוכלין קודש אחר אוכלין טמאין ומש"ה שלישי שלישי אלא דהם בשיטת התו' קיימי ומש"ה לא הוקשה לספר הישר אלא לעולא כו' ודע לשיטת רש"י בכאן ובשבת י"ד כ' דאוכל אוכלין טמאין שיעורו כחצי פרס דלא כשיטת התו' שם ט"ו א' דחצי פרס גזירה קדמונית היתה ולפירש"י צ"ל אף דמטעם דלמא שקיל אוכלין דתרומה או להיפך הי' ראוי לגזור אף בכביצה וצ"ל כמ"ש הר"מ בפ"ב דטהרות דאין אדם צמא לשתות אא"כ אוכל כחצי פרס והוא לפי שיטת רש"י בכתובות דמשום כהנים לא היה לגזור דהוה מיעוטא אלא משום אוכלי קודש דשכיח טפי שיאכל אוכלין אחר אוכלין וכמ"ש בפני יהושע שם בשבת א"כ אף בכביצה היה להם לגזור שיהא שני ויפסול תרומה במגעו מה"ט דאוכלין אחר אוכלין ואפשר למ"ד אין אוכל מטמא אוכל כ"א מדרבנן ולא רצו לגזור מתחלה כה"ג דהוה גזירה לגזירה אלא גזרו מתחלה בכהנים משום משקין אחר אוכלין ובחצי פרס וכיון דשייך מיהא בישראל כאוכלין אחר אוכלין דרבנן גזרו ועדיין צ"ע:
עוד הקשו בתו' שם בשבת י"ד ב' ד"ה והשותה משקה טמאין דאי לא הוה תני אלא משקין לחודי' הא אוכלין לא יע"ש והיה נראה לומר דאי לא הוה תני אלא והשותה משקין טמאין ה"א דגזרו משום דזימנין כו' ואכל אח"כ אוכלי תרומה ובישראל נמי איכא אוכלי קודש ואף דבשלישי דהשוו מדותיהם ולא חלקו כמו בכהנים שיהא גופו שני כמ"ש בסמוך משא"כ באוכל אוכלין טמאין ה"א דלא גזרו משום מיעוטא דכהנים דליכא שום שתית משקה קודש כמ"ש מהרש"א על הר"ש ז"ל ולא שייך למגזר בישראל הך גזירה וקמ"ל דאפ"ה גזרה משום מיעוטא דכהנים כמ"ש לשיטת' בכתובות דעשו תקנה אף בשביל כהנים הן אמת שיש לראות בהא דהוקשה לו להפני יהושע בישראל אמאי גזרו דלא שייך הך טעמא דתרומה ואמאי לא משום משקין דמעשר שני דזימנין דאכל אוכלין טמאין ושקיל משקין דמ"ש וטמויי מטמא דכל הפוסל התרומה מטמא משקין להיות תחלה ומש"ה גזרו שיהא גופו שני ויהא זוכר שלא לשתות עוד. משקין דמעשר וזה שייך אף בישראל ואי תימא דמש"ה לא גזרו בשביל כן כיון דהוה גזירה לגזירה הא ליתא הא באוכלין אחר אוכלין נמי למ"ד אין אוכל מטמא אוכל הוה גזירה לגזירה ועוד הא התו' כאן ד"ה האוכל וד"ה שני שני למה כ' ואי משום משקין דמעשר והיינו דיהא שני ויטמא משקין דמ"ש מטעם כל הפוסל כו' ויש ליישב דא"כ תחלה היה לגזור גזירה דכל הפוסל מטמא משקין להיות תחלה ואח"כ האוכל אוכלין טמאין כיון דאי לא הא לא קיימא הא והם גזרו תחלה אוכלין טמאין ואח"כ על משקין כל הפוסל כו' כמ"ש התו' בשבת י"ג ב' ד"ה והשותה וי"ד א' ד"ה זימנין דשקיל כו' יע"ש וע"ב ד"ה אלא יע"ש. ולפי זה אפשר לומר כיון דבדעתם היה לגזור מיד הך הגזירה דכל הפוסל מטמא משקין גזרו ג"כ בישראל משום משקין דמ"ש והשותה משקין טמאין משום אוכלי קודש דשייך בישראל או משום אוכלין דמ"ש דמשקין לעולם תחלה הוה וגזרו שיהא גופו שני ויהא נזהר לאכול מעשר כחכמים דלעיל כל הטעון ביאת מים אסור במעשר אבל משום אוכלין אחר אוכלין או משקין אחר משקין לא שכיח כלל דלא כס' פ"י בשבת שם ועיין מה שאכתוב לקמן בתו' ד"ה שני שני למה:
וראיתי להרב ז"ל בס' פ"י בחדושיו לשבת י"ג ב' אהא דהקשו התוספות ליתני אוכל א' לחוד כתב אכתי ליתני סתמא אוכל אוכלין טמאין פוסל תרומה ותי' לאפוקי שלישי דלא כר"א דאמ' אף שלישי בכלל והיינו לפסול את התרומה כמ"ש התי"ט בפ"ב דטהרות בשם הרא"ש וסיים דבמשקה תני סתמ' דלא שייך שלישי אלא בנעט"ק וזה לא שייך במשקין דליכא שתית משקה קודש עכ"ל ואני בעניי לא הבינותי דבריו כלל במ"ש לאפוקי מר"א דאמר אף שלישי בכלל לפסול את התרומה לא מצאתיו לר"א שיאמר כן אלא שאמר שלישי שלישי והיינו לפסול קודש במגעו כמ"ש הר"ש בפ"ב דטהרות, ולתרומה אין פוסל במגעו אלא נפסל גופו מלאכול בתרומה כעולא לקמן וכאן תנן אלו פוסלין את התרומה דהיינו מגע ועוד באכילה אף ר"י מודה כדמסיק לקמן שלישי שני לקודש ואין שני לתרומה אלא שלישי ואף דדחי מ"מ האמת כן הוא כמו שאבאר שם גם מ"ש שכן כתב התי"ט בשם הרא"ש אני לא מצאתי בתי"ט בפ"ב שיאמר זה רק בשם הר"ש כתב שלישי שלישי חכמים השוו מדותיהם יע"ש והיינו דליהוי שלישי ויפסול קודש במגעו ויהא גופו נפסל מלאכול מתרומה כעולא לקמן בשמעתין וכמ"ש. גם מ"ש דבמשקין לא שייך עט"ק דליכא שום שתית משקה קודש כמ"ש מהרש"א לא ידענא מאי קאמר דמ"מ איכא שלישי במשקין כמו משקין שנעשו על טהרת תרומה דמצינו בהו שלישי ע"י ט"י ולכן דבריו צ"ע וישוב דעת:
ובהא דכתב מהרש"א ז"ל דליכא שום שתית משקה קודש צ"ע האיכא מותר של שמן של לוג מצורע ומותר שמן של מנחת ישראל ומותר שמן המתנדב שמן והוא משנה מפורשת בפ' כל התדיר צ"א א' ועיין בר"מ הל' מעה"ק פי"ו הי"ד והל' מחוסרי כפרה פ"ד הל' ב' וג' יע"ש ודאי דאיכא שתית משקה קודש ואי תימא שהשמן לבד אין ראוי לשתיה כמו דאמרי' בברכות דאזוקי מזיק ומש"ה פסקינן בא"ח סימן ר"ז ס"ז דאין מברך עליו כלל מ"מ שותה הוא לפעמי' ע"י אניגרון או ע"י טיבול וא"כ שייך גם בקודש כן וי"ל דמ"מ מלתא דלא שכיחא הוא ולא הוה להו למגזר. ולפי מ"ש בסמוך א"ש דהר"ש ז"ל הוקשה לו שלישי שלישי למה ואי משום אוכלי קודש או משקה קודש די לו שיהא רביעי ויהא גופו נפסל מלאכול בקודש כמ"ש הר"מ ז"ל בהל' אה"ט פי"א ה"י ויהא זהיר עוד ונאמר דלא כמ"ש מהרש"א בשבת ובכאן כיון דליכא בהנך חולין רביעי יע"ש משא"כ בשני דין הוא שיהא שני דזימנין דשקיל משקין דמ"ש וכל הפוסל כו' מטמא משקין להיות תחלה מש"ה גזרו שיהא שני ולא שלישי משא"כ שלישי די שיהא גופו רביעי ולא שלישי בראשון לא קשי' ליהוי שני משום מעשר שני שיאכל אוכלין אחר אוכלין ולית לי' הא דחכמים דלעיל דכל הטעון דמותר במ"ש ומש"ה ראשון שני שני משים משקין דמעשר ושלישי למה שלישי דדי לקודש ברביעי ותי' דר"א השוה מדותיו שיהא אוכל כמו מאכל:
הקשה הרשב"א ז"ל בחדושיו בשבע שיטות אהא דאמר מהו דתימא הא שכיחא הקשה אכתי למה לי הא דשותה משקין טמאין דחיישינן שמא יאכל תרומה ואח"כ ישתה משקין טמאין ותי' ממ"נ אם יזכור שלא בלע לא ישתה ואם ישכח אכתי ישתה משקין טמאין שהם אחרונים לתרומה שאכל כבר יע"ש ומיהו לפי מה שהתבאר בחדושינו בכמה מקומות וגם לקמן דספינן לי' מידי דפסול לגויה ואסור לטמאו' גופו יע"ש אכתי תקש' דמ"מ הך גזיר' מועיל' דתו לא יבוא לשתות משקין טמאין דהוה שני ואסור לטמאות גופו בימי טהרתו ויהיה זוכר ולפי מה דאכתוב ברש"י שם דווקא כהנים הוא דמוזהרין על פסול עכו"ם ולא ישראלים א"ש דמש"ה הוצרך לו' דשקיל משקין טמאין ואח"כ אוכלין דתרומה ולא להיפך דישתה אח"כ דהתינח בכהנים בישראל מא"ל וכי גזרו משום מיעוטא לשיט' רש"י בריש כתובות דלא עשו תקנה משום כהנים מש"ה אמר דשקול משקין טמאין ויאכל תרומה ובישראל אוכלי קודש:
גמרא הכא בחולין עט"ת ולא כר"י כתב הרשב"א בחדושיו דהא דלא קאמר וכר"א משום דשמותי מתלמידי שמאי א"נ הא דסיים בחולין עט"ת אפשר דקאי גם לר"א או לאו ומש"ה אמר דלא כר"י ודאי אבל ר"א ספק ומיהו בפ"ב דטהרות מ"ח ראב"צ אומר חולין הרי הן כתרומה וא"כ המ"ל ראב"צ הוא דאית בהו שלישי ולקמן אבאר מזה באורך:
האוכל אוכל ראשון כו' רבי אלעזר פליג עם רבי יהושע בתרתי כיון דשני שני ה"ה ראשון הוה ראשון דמשוה מדותיו ושלישי שלישי בין לענין גופו שיהא נפסל מאכילת תרומה כעולא לקמן ק למגע קודש שיהא רביעי כי ר"א סובר דאין טהרת תרומה טמאה אצל הקודש כמ"ש בפ"ב דטהרות משנה ו' ר"א אומר שלשתן שווין וכפי' הר"ב שם דלית ליה לר"א טהרתה טומאה אצל הקודש ור"י אומר כי שני יצטריך להיות שני או משום תרומה או מ"ש וכמו שאבאר לקמן אבל ראשון בשני סגי ופליג נמי בג' דהוה שני לקודש ובשבת י"ד א' פירש"י דחיישינן שמא ראשון הוא וכאן לקמן ד"ה מפני שטהרתה כו' דבשני מספקינן ליה ושם אבאר ועיין תי"ט בפ"ב מ"ג ומהרש"א שבא בחולין עט"ת אין עט"ק לא הנה דין דחולין עט"ת הוא כתרומה ועט"ק כקודש ראוי לבאר קצת בכאן מה הוא וראיתי לבאר קצת הנה מי שרוצה לאכול חולין על טהרת תרומה כדי שיהא נזהר בתרומה מכל טומאה וזה שייך בכהנים לבד וחולין עט"ק כדי שיהא נזהר מכל טומאה בקודש וזה שייך אף בישראל כי אוכל קדשים קלים הנה יהיו החולין ההם יהיו עליהן מדרבנן דין קדושת תרומה או קודש לענין שאין רשאי לטמאות] ביד כמו התרומה והקודש עצמן וע' ברפ"ק בחולין עט"ק ובפירש"י שם גם ימצא בהן שלישי אם עט"ת ורביעי אם על ט"ק אמנם צריך אתה לדעת כי מ"ש שיש בהן שלישי או רביעי הוא שאם יגעו אותן החולין שלישים לקודש יפסלו את הקודש ואותן החולין שהם רביעי עט"ק אם יאכל אותו אדם ישוב גופו רביעי ויהא פסול מלאכול קודש כמ"ש הר"מ ז"ל בהל' אה"ט פי"א ה"י ואבאר לקמן בעזה"י גבי והשלישי נאכל בנזיר הדמע אבל שיהיו אותן החולין עצמן אסורין לאכול כשנטמאו מדרבנן זה אינו ומתני' אומר כן בפ"ב דטהרות מ"ג דשלישי נאכל בנזיד הדמע וגדולה מזו דתרומה גופא אם נעשית עט"ק ונגעה בשלישי מותר לאכול אותה וכן בקודש ע"ט חטאת מותר החמישי לאכול ועיין בתוספות לקמן, ל"ד ע"ב ד"ה והשלישי נאכל בנזיד הדמע ובר"ש בטהרות ובתי"ט שם אמנם כ"ז לחד פירושו שם אבל לאינך פירושים שיתבאר לקמן באורך בעזה"י אין ראי' משם אדרבה כיון דתרומה עט"ק הוא אסור לאכול אותה וכן קודש עט"ח ומה בכך דבדידה ליכא רביעי כיון דעט"ק היתה ואית בה רביעי מדרבנן ומ"מ חולין עט"ק נראה ודאי דאסור לטמאותם מדרבנן ואם נטמאו מותר לאוכלן בטומא' וע' ברי' פ"ק ועי' בתוי"ט פ"ב דטהרות מ"ח יע"ש במ"ש לכל הדברים ולפ"ז יש ליישב קושית ספק הישר בתוס' א' שהוקשה להם אהא דעולא מ"ט יהא נפסל גופו מלאכול בתרומה ועל ר"א לא קשיא ליה דלמא שלישי שלישי משום קודש וכמו כן יש ליישב לעולא דמש"ה גזרו שיהא גופו נפסל מלאכול בתרומה דלמא אכל אוכלין שלישי ושקיל משקין דתרומה שנעט"ק דמסתמא כל התרומה של כהני' היה עט"ק וה"ה המשקין דתרומה עט"ק דאיכא משקה קודש מותר שמן של מנח' ולוג של מצורע והמתנדב שמן וכמ"ש לעיל וא"כ יפסול את התרומה ואסור לפסול תרומה ואף דזה לא הוה אלא מדרבנן והוה גזירה לגזירה הא כבר גזרו גזירה לגזירה דהשותה משקין טמאין דטומאת משקין לטמא אחרים דרבנן כמ"ש הר"מ ז"ל בהל' א"ה פי"ד ה"ז ואפ"ה פסק דשותה משקין טמאין הוה שני שמא יאכל תרומה אח"כ דלא הוה אלא מדרבנן ואפ"ה גזרו וה"ה כאן ועוד אני אומר דזה לא הוה גזירה לגזירה כיון דיהא פסול מדרבנן וע"כ יפסיד התרומה ולא יהא ראוי לאכול והוה איסור תורה דמוזהר שלא להפסיד תרומה כדכתיב ושמרתם את תרומתי והראוי לאכילה אי אתה רשאי להדליק ולמשוח עורות כמ"ש הר"מ ז"ל בהל' תרומה פ"ו יע"ש וא"כ ע"כ הוא מפסיד את התרומה כמש"ל לחד פירושא דתרומה עט"ק אסור לאכול כשיש בה רביעי וכמו שאבאר לקמן בסוגיא דשלישי נאכל בנזיד הדמע יע"ש ומה"ט לא הוה גזירה לגזירה בשותה משקין טמאין ואח"כ מפסיד התרומה שהוא איסור תורה ובזה א"ש מה דכתב רש"י שבת י"ד א' דהתורה הזהירה לשמרה בטהרה דכתיב משמרת תרומתי ומהרש"א הקש' דתיפוק ליה משום אוכל תרומה יע"ש ולפי מ"ש א"ש דל"ת דהוה גזירה לגזירה דטומאת משקין לטמא אחרים דרבנן ומש"ה מפרש דחוזר לשמרה בטהרה שלא יפסיד ליה רצונו לומר דנגיעת תרומה במשקין טמאין מ"מ הוה איסור תורה כיון דטמא הוא מדרבנן ומפסיד ליה ונוגע באיסור תורה ורש"י אפשר דקאי על משקין או אף על אוכלין פי' כולה בחדא גוונא ובזה א"ש דפריך התם היינו הך ומאי קושיא והא אוכל אוכלין טמאים הוה מ"ה ושותה משקין טמאים לא הוה אלא מדרבנן דטומאת משקין לטמא אחריה מדרבנן וטומאת עצמן הוה דאורייתא עיין בר"מ הל' אה"ט פי"ד ה"ז ולפי מ"ש א"ש דהוה כאיסור תורה בחולין עט"ת לקמן אמרינן בג' אופנים או רבותא אמר אף בחולין עט"ת אית בהו שלישי או דווקא אמר דעט"ק לית בהו שלישי דאין נתפס בהן קדושת קודש או טעמא יהיב למילתי' מש"ה שני מפני שטהרתה טומאה אצל הקודש ולכל הפירושים יש לדקדק לאיזה צורך הזכיר זה ר"י אי אמרינן רבות' אמר לא שייך להשמיענו כאן ואי דוקא נמי לא שייך כאן בפלוגת' דפליגי ביה עכשיו ואי טעמא יהיב למילתיה הוה ליה לומר באיזה שלישי אמרו בתרומה עצמה שטהרתה טומאה הוא כו' ולאיזה צורך הזכיר חולין עט"ת ואפשר דמשום תרומה לא היה להם לגמור דמלתא דלא שכיח' הוא שיאכל תרומה טמאה ומש"ה אמר עט"ח ועיין לקמן בתוספות ד"ה אף אני לא אמרתי כו' ומש"ה אמר בחולין ולא בתרומה עצמה ומ"מ קשה לאינך פרושים:
בתוספות ד"ה האוכל אוכל ראשון כו' וא"ת בשני סגי וכ"ת כו' ויש לומר דר"א משוה מדותיו לעשות אוכל כמאכל עכ"ל מהרש"א ז"ל הקשה דאמאי לא הוקשה להם בשלישי סגי דיהא גופו נפסל מלאכול בתרומה כו' יע"ש וסבירא ליה דתו לא אתי למיכל או למשתי אבתריה דאי יסבור שבלע האוכלין טמאין מ"מ פסול הוא לאכול תרומה אבל מהדורא בתרא ושאר אחרונים כתבו דחז"ל גזרו שיהא פוסל במגעו דאז מידכר דכיר ולא יגע משא"כ אם רשאי ליגע יבוא למיכל ומש"ה לא קשיא לתוספות כ"א בשני סגי ועיין מ"ש לעיל בדברי התו' הללו יע"ש. ומה שסיימו התו' דר"א משוה מדותיו פי' דבשני ע"כ שני בעית למעבדיה ה"ה ראשון דליהוי ראשון ויש עוד לפרש דבשותה משקין טמאים ראשון בעית למעבדיה משום חששא דמעשר דשקיל אוכלין דמעשר ה"ה בראשון דאוכלין נמי הוה ראשון ודע לפי שיטת מהרש"א ז"ל יש להקשות לכאורה במה דכתבו התוספות וכ"ת משום משקין דמעשר אכתי תקשה כיון דהלכתא כחכמים דלעיל דאוכל שני הוה שני ופסול למעשר כמו ששנינו לעיל כל הטעון ביאת מים מד"ס דהיינו שני כמו שפירש"י לעיל וא"כ בח"י דבר אמאי גזרו דיהא ראשון י"ל דר"א כר"מ סובר ובי"ח דבר לא גזרו אלא שיהא פוסל תרומה כדתנן אלו פוסלין כו' עיין בסוף זבים:
יש מקשין הא דעביד צריכותא בשבת דאי תנא אוכלין טמאין ה"א דשותה משקין טמאין לא שכיחי ואמאי לא דאי הוה תני אוכלן ה"א שיהא ראשון בשותה משקין טמאין משום חששא דמעשר שני משא כ באוכלין טמאין וא"נ ישתה אח"כ משקין דמ"ש בשני סגי דכל הפוסל כו' ולאו קושיא היא דהכי קא קשיא ליה אמאי חזרו ונמנו לגזור בשותה משקין טמאין דיהא גופו פסול דהיינו הך כיון דגזרו על אוכלין טמאין ה"ה משקין ולא על התנא קשיא ליה דלמה למתני תרתי אלא על מה שהוצרכו לגזור מחדש דכיון דהוה קאי בתקנתא קמא סגי ומהיכי תיתי היינו מוסיפין לעשות ראשון כיון דלא גזרו על משקין טמאין ובכלל גזירה דאוכלין טמאין הוה. והתוספות שכתבו שם וצריכא שמעינן היינו נמי על מה שגזרו מחדש על משקין ולא על התנא וכדכתיבנא, ולשיטת מהרש"א ז"ל ניחא דלא חששו לתקנת מעשר דהלכה כחכמים דכל הטעון ביאת מים מד"ס אסור במעשר וא"כ תו מיזהר זהיר אף אם הוא שני ולא יבא לאכול מ"ש ולשיטת מהדורא בתרא יקשה. גם לדברי פני יהושע דחיישינן באוכלין אחר אוכלין דשכיח טפי ממשקין אחר אוכלין לא הוה התוספות מקשין מידי דר"א דמש"ה ראשון הוה ראשון משום אוכלין אחר אוכלין כיון דאיהו כר"מ סבירא לי' דשני מותר כמ"ש לעיל דמשום הכי לא הוקשה להם אלא מטעם כל הפוסל את התרומה עוד ראיתי ברשב"א בשבע שיטות בשבת על הא דאמר מהו דתימא הא שכיחא שהקשה ואמאי לא ניחוש שיאכל תרומה טהורה ואח"כ ישתה משקין טמאין ובפני יהושע כתב משמו ממ"נ אי יזכור לא ישתה ואי ישכח לא מהני כלל. ואני בעניי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים כלל ועיינתי ברשב"א ולא כתב דבר מזה כלל והכי כתב דזה מלתא דלא שכיחא הוא שיאכל תרומה טהורה וישכח ויסבור שבלע כבר ושקיל, משקין טמאין כי זוכר הוא משא"כ בשותה משקין טמאין או אוכלין טמאין לא שם על זכרונו זה שהם רשות ויסבור שבלע ועדיין בפיו עוד תי' שם דבאוכל תרומה ואח"כ משקין טמאים התרומה נמאסת בפיו ואין מוזהר לשמרה בטהרה דאי ראוי לאכילת אדם עוד משא"כ להיפך שותה משקין טמאין ויטמא לאוכלין הראוי עכ"ל ויש לפרש כפשוטו ויש עוד לפרש אוכלין מה שנשאר בידו שהן ודאי ראוים לאכילת אדם ובזה א"ש טפי מה שכתבנו לעיל דשלישי נפסל גופו משום תרומה עט"ק ואף אי הוה גזירה לגזירה הוה איסור תורה ושם כתבנו ומ"ש כאן ניחא טפי דמה שבידו הוה ודאי איסור תורה כשיבוא לידי הפסד גמור. ומ"ש הרשב"א דהתרומה נמאסת בפיו ועל המשקין אין קושיא איך יטמאו לאוכלין כיון דכבר נפסלו בפיו משתית אדם כיון דירדה להם טומאה תו אין עולין מטומאתן עד שיפסלו משתית כלב כדאיתא בר"מ ז"ל הל' ט"א פ"ב ה"ח והא דלא תי' הרשב"א כמ"ש בס' פ"י משום דלשיטת רש"י לקמן שאסור לפסול גופו אכתי תקנו שלא יבוא לשתות משקין טמאין שלא יפסול גופו והכהן מוזהר ע"ז וכמו שנבאר לקמן בהא דשלישי נאכל בנזיד הדמע ועיין מ"ש לעיל מזה: