אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף לב.

דף לא:

גמרא אמר רבא שחט פרה ובהמה אחרת עמה לד"ה פרה פסולה נשחטה בהמה אחרת עמה לר"נ פרה פסולה ובהמה כשירה ולרבנן פרה כשירה וברש"י ד"ה פסולה פרה מחמת מלאכה אחרת עכ"ל וה"ה דמצי לפרושי מחמת אותה ולא חברתה לפי גירסתו לקמן קמ"ל אותה ולא חברתה אפילו בחולין אלא דפי' כן דכי היכי דתתישב קושית המקשה דפריך פשיטא דשמעינן ממתני' דפרה כל העוסקין בפרה פוסלין במלאכה אחרת ומיהו לפי מה שאבאר לקמן דגם אותה ולא אותה וחברתה נמי מקשה פשיטא לא יתישב אמאי לא פירש"י פסולה מחמת אותה ולא חברתה ולפי מ"ש התוס' לעיל ע"א ד"ה הא אמרה חדא זימנא וד"ה ואי אשמעינן דלרבנן בעינן כונה לחתיכת סימנין א"כ מש"ה פירש"י פסול' מחמת מלאכ' אחרת דאף דבהמה נמי פסולה שמתכוין לחתיכת בשר ולא לסימנים דהשתא ליכא משום אותה ולא חברתה אפ"ה פרה פסולה מחמת מלאכה כמו חתך דלעת עמה והא דפרש"י ובהמה כשירה אליבא דהלכתא דקיי"ל כרבנן דחולין לא בעי כונה ולרבנן אה"נ דשתיהן פסולות אבל אם נאמר דרש"י מיאן בסברת התוספות וסובר לרבנן לחתיכת בשר סגי והא דמוקי רבא בפ"ק וכולן ששחטו ואחרים רואין כר"נ משום דרש"י לשיטתי' שפי' בפ"ק דקטן יש לו מעשה היינו עם הדיבור וכולן ששחטן משמע בלא אמירה כלל גם רישא שמא יקלקלו כו' ועוד דשוטה וקטן אינן דומין ומש"ה א"ש הא דפירש"י שם י"ג א' מניין למתעסק שהוא פסול שהפיל הסכין כו' ושוב ראיתי כן במגיני שלמה בפ"ק שכתב דרש"י סובר דלרבנן בחתיכת בשר סגי קשה לאיזה צורך פי' משום מלאכה ועיין מ"ש לקמן ד"ה לרבנן פרה כו' יע"ש:

פשיטא ופירש"י ז"ל אכתי לא שמעינן כל העוסקין בפרה פוסלין אותה במלא' אחרת עכ"ל והיא משנה במסכת פרה מ"ד והקשה הת"ח מאי פריך פשיטא והא אכתי, לא שמעינן דרשא דאותה ולא אותה וחברתה עכ"ל ור"ל דאמאי לא אמר סיפא איצטריך ליה לאשמעינן דפרה פסולה משום דרשא דאותה. ולי נראה לגי' רש"י מקשה שפיר פשיטא דהא נמי תנן פ"ג מ"ז דפרה לא היתה פרה רוצה לצאת אין מוציאין שחורה שלא יאמרו שחורה שחטו ולא אדומה שלא יאמרו שתים שחטו ופי' הרב דכתיב אותה ולא אותה וחברתה והדין עמו דפי' כן דאי משום מלאכה אחרת היה לו לומר שלא יאמרו שתיהן שחטו ומדאמר שתים שחטו משמע דחששא היא שמא יאמרו שתיהן פרות היו ובב' פרות ליכא משום מלאכה אחרת כמ"ש התו' ד"ה נשחט' בהמה אחרת כו' וע"כ טעמא משו' אותה ולא אותה וחברתה ומיהו רש"י ביומא מ"ב ב' פי' שלא יאמרו שתים שחטו ופסול משום מלאכה אחרת ולקמן נמי אמרינן ושחט אותה ולא אותה וחברתה הרי דמצינו לפרוש שתים לאו ב' פרות אלא א' חולין או דרש"י סובר דב' פרות נמי פסולה משום מלאכה אחרת וכמ"ש התו' ד"ה נשחטה וא"כ תקשי מאי פריך פשיט וגם אמאי לא משני סיפא איצטריך ליה דאשמעינן אותה ולא אותה וחברתה כו'. ויש ליישב דהכי מקשה פשיטא דשחט פרה ושחט בהמה אחרת עמה דפסולה מחמת מלאכה אחרת ולמה לא השמיענו רבותא טפי דשחט ב' פרות בהדדי דשתיהן פסולות משום אותה ולא אותה וחברתה דמשום מלאכה אחרת ליכא ששתיהן פרות כמ"ש התוספות ד"ה נשחטה בהמה אחרת עמה ולא שמעינן דרשא דאותה ולא חברת' ואפשר דגם אסיפא מקשה דתו לא הוה למתני כלל נשחטה פרה אחרת עמה לר"נ שתיהן פסולות ולרבנן אותה שבכונה כשירה והיינו טעמא דפרה קדשי ב"ה הוא ומש"ה לר"נ שתיהן פסולה מחמת אותה ולא אותה וחברתה דזה נמי פשיטא וגם לרבנן אותה שבכוונה כשירה פשיטא כיון דשחיטת חולין לא בעי כוונה הוה אותה שלא בכוונה לא שחיטה כלל ואף לטהר מידי נבילה לא טיהרה כלל והוה כנחרה ופשיטא אותה שבכוונה כשירה ומשני מ"ד חברתה דומיא דידה בעינן קמ"ל והשתא ודאי סיפא איצטריך ליה למנקט בהמה אחרת ונקיט רישא איידי דסיפא וסיפא איצטריך לי' כמ"ש:

ודע דלפי מה דפירש"י ביומא שלא יאמרו שתים שחטו ופסול משום מלאכה אחרת איכא למימר דת"ק לא דריש אותה לא בהוצאה ולא, בשחיטה ומאי פריך והא כתיב אותה אבל לפי' הר"ב והוא פי' הר"ש ג"כ בפרה שלא יאמרו שתים שחטו ופסול מחמת מלאכה אחרת שנאמר ושחט אותה ולא חברתה פריך שפיר וה"ק כיון דדריש אותה דבשחיטה אמאי לא דריש אותה בהוצאה ועיין בתי"ט בפ"ג מ"ז דפרה ד"ה אלא יאמרו שתים שחטו ובפירוש הר"ש שם ולרש"י ז"ל:

כתב הר"מ ז"ל בהל' פרה פ"ד הלכה י"ח נשחטה בהמה אחרת עמה שתיהן כשירות וכתב הכ"מ דגרסתו היתה בגמרא נשחטה בהמה אחרת שתיהן כשירות ופריך פשיטא ומשני מ"ד אותה ולא חברתה אף חולין קמ"ל חברתה דומיא דידה, עכ"ל ובזה מתורץ קושית התו' ד"ה אבל פרה דחולין דאה"נ דעליו דומיא דידיה ולפי שיטה זו א"ש הא דתנן בפ"ג דפרה מ"ז לא היתה פרה רוצה לצאת אין מוציאין שחורה שלא יאמרו שחורה ולא אדומה שלא יאמרו שתים ולא אמר בקיצור אין מוציאין עמה אחרת שלא יאמרו שתיהן שחטו ורחמנא אמר אותה ולא חברתה אבל להר"מ דאין איסור אלא בב' פירות לא בשא' חולין א"ש דנקיט שחורה שלא יאמרו שחורה שחטו ובאדומה שתים שחטו וכמה שכתבתי:

ודע דלדעת הר"מ דאמרינן חברתה דומיא דידה יש להקשות הא דאמרינן ביומא מ"ב ב' מאן ת"ק ר"ש דדריש טעמא דקרא ואמרי' מאי בינייהו דאפיק חמור בהדה ופירש"י לת"ק שרי ולר"י אסור ואמאי לר"י פשיטא דשרי דאותה דכתיב בהוצאה נמי אית לן למדרש חברתה דומיא דידה ודוקא ב' פרות אין מוציאין דמ"ש גבי שחיטה דאמרינן דוקא ב' פרות ועוד במתני' גופא דר"י אומר לא משום זה אלא משום שנאמר אותה והא בשחורה לא שייך האי טעמא וגם באדומה אי חולין היא וכדכתיבנא. ויש ליישב זה דהר"מ סובר דגם בב' פרות שייך פסול מלאכה אחרת דהסיח דעתו מזו דלא כמ"ש התו' ד"ה נשחטה כו' ולפי זה ת"ק דפ"ד דפרה מ"ד דהוא ר"ש כדמסיק ביומא ור"ש לשיטתי' דאמר בכ"מ פרה קדשי בדק הבית הוא ולכך הוצרך לדרוש טעמא דקרא דאי מושחט אותה וה"ה בהוצאה ה"א דוקא דומיא דידה ואי דאיך מצי למימר בשחיטה דומיא דידה תיפוק לי' משום מלאכה אחרת י"ל שלא במתכוין וחולין לא בעי כולה דפרה קדשי ב"ה הוא וכמ"ש מהרש"א ז"ל ולכך דריש טעמא דקרא ואפילו שחורה אין מוציאין ו ה"ה אדומה חולין שלא יאמרו כו' דה"ט שייך אף בבהמת חולין שלא יאמרו וכיון דאותה דכתיב בהוצאה הוא לאו דוקא חברתה דומיא דידה ה"א אותה דכתיב בשחיטה נמי לאו דוקא דומיא דידה ואף בהמת חולין אסור לשחוט עמה משא"כ ר' יוסי אפשר דסובר פרה קדשי מזב' הוה ועיין ביומא מ"ב ד"ה שאני פרה ובע"ז דף כ"ג ע"ב בפירש"י שם דר"ש ורבנן בהא מחולקין ולעיל י"א וזבחים י"ד וס"ח ומנחות ו' ושבועות י"א יע"ש ואם כן ושחט אותה לאו דוקא חברתה דומיא דידה דאל"כ למה לי ושחט אותה תיפוק ליה משום מלאכה אחרת דבשתי פרות נמי שייך מלאכה אחרת ואי שלא בכונה שחיטת קדשים בעינן כוונה וע"כ ושחט אותה ולא אותה וחברתה בהמת חולין ושלא בכונה דפסול משום ושחטו אותה וכיון דאותה דבשחיטה לאו דוקא דומיא דידה ה"ה אותה דבהוצאה נמי לאו דוקא הוא דגילוי מלתא בעלמא הוא ואף דאפיק חמור בהדה נמי כן הוא ולזה אמר דאפיק חמור בהדה לת"ק שרי ולר"נ אסור כמ"ש משא"כ הר"מ ז"ל דפוסק דפרה קדשי בדק הבית הוה נוכל לומר שלא בכוונה כשירה ושחט אותה דוקא דומיא דידה ושלא בכונה ומש"ה פסק דבהמת חולין שלא בכוונה פרה כשירה דחברתה דומי' דיד' ואין להקשות הא בהלכה א' בפ"ב דפרה פסק לא היתה פרה רוצה לצאת אין מוציאין שחורה שלא יאמרו שחורה שחטו כו' והיינו כת"ק וכיון דהוציא אותה לאו דוקא חברתה דומיא דידה ה"ה ושחט אותה נמי לאו דוקא וכמ"ש לר"י בהיפך ולזה יש לומר דודאי מ"ה אין איסור להוציא אחרת עמה אלא חברתה דומיא דידה והוציא אותה אלא מדרש אין מוציאין שלא יאמרו שתים שחטו ואף חולין אין מוציאין שלא יאמרו דהעולם אין יודעין שחולין היא ובזה מתורץ מה שהקשה התי"ט בפרה פרק ג' מ"ו דבכ"מ פסק הר"מ דלא כר"ש דלא דרשינן טעמא דקרא וכאן פסק כר"ש ולפי מ"ש א"ש מדחזינן דסתם במתני' כוותי' הכין הלכתא ומיהו מדרבנן הוא דהוה דמ"ה אין איסור אלא חברתה דומיא דידה ומדרבנן הוא דאסור שלא יאמרו ומש"ה פסק נשחטת חולין עמה דפרה כשירה. ואין להקשות דא"כ אף בשתי פרות שייך פסול מלאכה אחרת א"כ תקשי קושית התוס' ד"ה נשחטה לרבנן דאף שתי פרות למה לי אותה ולא חברתה דבעינן כונה אף לשחיטת חולין לדידהו יש לומר דרבנן דרשי ושחט אותה שלא יסיח דעתו ממנה ולפניו שיהא זר שוחט ואלעזר רואה ועיין בילקוט פ' חוקת וכמו שאבאר לקמן בתו' וא"כ אין קושיא לרבנן כלל משא"כ להנך דדרשי לפניו שלא יסיח דעתו ושחט אותה ולא אותה וחברתה שפיר יש לפרש כמ"ש כאן ובתוספות אבאר שם:

תוספות ד"ה נשחטה בהמה אחרת עמה כו' וא"ת לרבנן למה לי אותה כו' עכ"ל ולכאורה אין קושיא דתרתי שמעת מיניה מאותה ולא מלאכה אחרת ולא אותה וחברתה כמ"ש והתי"ט במס' פרה פ"ד מ"ד ד"ה ופוסלין אותה במלאכה אחרת וא"כ לרבנן איצטריך אותה להא לחוד שלא יסיח דעתו ממנה שלא יחתוך דלעת עמה ויש לפרש דקושית התוס' הוא לרב ביומא מ"ב א' דאמר לפניו שלא יסיח דעתו ממנה וא"כ ע"כ ושחט אותה ולא אותה וחברתה ולרבנן למה לי דשחיטת חולין בעי כונה ועיין שם ביומא לרב לפניו שלא יסיח והיינו פסול מלאכה כמ"ש רש"י כאן דפסול מלאכה משום היסח הדעת הוא גם יש לפרש דרבנן ע"כ דרשי אותה ולא חברתה דאל"כ אמאי לא אמר רבא רבותא טפי בשחט אחרת שלא בכונה ואדם אחר מכוין לשחיטה דהוה כונה מעליא דהוה כמ"ש מהר"מ מלובלין בהא דנפלה סכין דמשכחת כונה באדם יושב ומצפה מתי תפול סכינו ותשחוט וה"ה וכ"ש כאן דאדם אחר מכוין לשחיטה ויש כח גברא דשתיהן כשירות אלא ע"ס לרבנן גם הם דרשו אותה ולא אותה וחברתה והקשו שפיר ומיהו לפ"ז פשיטא דלק"מ דאיצטריך להאי גוונא דכתיבנא דאדם א' מכוין:

ודע דיש להקשות בדברי הר"מ ז"ל שכתב בפ"ד דפרה הלכה י"ז ומנין שהמלאכה פוסלת בה שנאמר ושחט אותה כו' והלא הוא פסק כרב דשחיטת פרה פסולה בזר עיין שם בהלכה י"ו ובפ"א וא"כ ע"כ לפניו שלא יסיח דעת ממנה ואותה שלא ישחוט פרה אחרת עמה שלא בכונה דפרה קדשי בדק הבית הוא דהוה ואיך כתב מאותה:

עוד אבאר לך שמ"ש מהרש"א דפרה קדשי ב"ה יש לעיין דהא חטאת קריא רחמנא והא דאין שנים שוחטין זבח מה"ט הוא דחטאת קריא רחמנא וה"ה לענין שחיטה דבעי כונה גם בשחיטה שלא לשמה פסק הר"מ ז"ל דפסולה יע"ש היטב ואין להאריך:

בהא מתני' דפרה פ"ג מ"ז לא היתה רוצה לצאת והקשינו אמאי לא כלל בחד בבא לומר שלא יאמרו שתיהן שחטו ולשי' הר"מ א"ש דחולין אין פסול בשחט אותה ואכתי הא איכא למיחש שמא בכונה שחטו שתיהן ופסול מחמת מלאכה אחרת וי"ל דלא חיישינן לשמא יאמרו בכך נפסל א"נ תנא אשמעינן דרשה דאותה ועיין בתוי"ט דתרתי שמעינן מאותה:

לשון הר"ן ז"ל בחדושיו לחולין בחמש שיטות אהא דרב ור' יוחנן פליגי אי חולין צריך כונה כתב דלא שייכא הך פלוגתא להא דאיפלגו בפסחים ובד"ה אי מצות צריכות כוונה אי לאו דהכי טבילה ושחיטה לאו מצות הן אלא מכשירין הן ופליגי למר קילי מכשירין ממצות ולמר חמירי ממצות אבל במצות גופייהו לא מעיילי נפשייהו רב ור"י בהא עכ"ל ור"ל דרב סובר מצות צריכות כינה ומכשירין קילי ממצות או דסובר מצות גם כן אינן צריכות כונה והוא הדין לר"י אפשר דמצות אינן צריכות כוונה ומכשירין חמירי ממצות או מצות צריכות כוונה גם כן וליכא למידק מהא:

מאי כדי שחיטה אמר רב כדי שחיטה בהמה אחרת המקשה לא ידע אי כדי שיגמור זאת השחיטה או כדי שחיטה בהמה אחרת גם לא ידע אי שחיטת בהמה לבהמה או שחיטת עוף לבהמה דהוה חומרא אמר רב כרי שחיטת בהמה אחרת ונפשטו תרווייהו:

איכא בינייהו כן הוא גירסת רש"י ז"ל דרב ושמואל ור' יוחנן לא בעינן שיעור הטלת כ"א שיעור שחיטה ורב חנניא אמר שיעור הטלה אבל שאר פוסקים גורסים כדי שיביא בהמה כו' בעומדת להטיל ומה שיש להאריך בכאן בפירושי הפוסקים אבאר בי"ד סי' כ"ג בעזה"י:

ע"ש שהה במיעוט סימנים מהו תיקו ופסק רש"י לחומרא ולעיל כתבו התוס' פירוש שיש לפרש בבעיא זו לרש"י שייך איבעיא זו גם בעוף ולר"ת ג"כ בין בהמה ובין עוף במיעוט קמא דוושט ולהר"ר אושעיא בבהמה דוקא ושחט סימן ראשון ומיעוט בסכין רעה ומש"ה סמך איבעיא זו להשוחט בסכין רעה. והא דאמר בכאן עוף לעוף פירשו התוס' לעיל לר"ת. ומיהו אפשר לפרש במיעוט אחרון ואף דאין שהיה פוסל במיעוט בתרא כיון דאין זקוק לשחוט עוד מ"מ משכחת ליה היכא דשחט בב' מקומות אי אמרינן דבעינן שחיטה מפורעת א"כ צריך לגמור כל סימן לא ברוב דליהוי שחיטה מפורעת כמ"ש היש"ש בסי' ז' דפסק כשמואל דבעינן שחיט' מפורעת וא"כ שייך שהיה במיעוט בתרא דעדיין צריך לשחוט כל הסימן אלא דרב הוא דאמר כדי שחיטה עוף לעוף ואיהו אמר דלא בעינן מפורעת קשיא:

עיין בר"מ ז"ל בפי' המשניות שפי' כדי ביקור טבח חכם לראות אם שחט הרוב והא בפ"ק מפרש כדי ביקור טבח חכם שיראה הסכין וכבר תמה בזה הת"ח ומ"ש כדי שחיטה בהמה לעוף הוא בהמה דקה וכמו שסיים שם והוא במערבא דאמרי הכין בהמה גסה לגסה ודקה לדקה ועוף לא הזכירו ש"מ דעוף נמי כדי בהמה דקה נמי:

מתני' שחט הוושט ופסק הגרגרת או פסק הגרגרת ואח"כ שחט הוושט עכ"ל נקיט לא זו אף זו לא מיבעיא בשחט ואח"כ פסק דהוה נבילה אלא אף בפסק ואח"כ שחט נמי נבילה כדמסיק ע"ב דאף בשחט אח"כ הוה נבילה והא דנקיט כאן שחיטה בוושט ולא בגרגרת אף שדרך הגרגרת לשחוט קודם דמונח קודם הוושט כמ"ש האחרונים ובהמתין לה עד שמתה נקיט סתמא ולא נקיט שחט גרגרת ופסק הוושט או פסק הוושט ואח"כ שחט הגרגרת. וביש"ש סימן י"ט כתב הגירסא שחט הוושט ופסק הגרגרת או שחט הגרגרת ופסק הוושט יע"ש וכן הוא במקצת נוסחאות יע"ש במשניות בפ"ב דחולין משנה ה' שחט הוושט ופסק הגרגרת או שחט הגרגרת ופסק הוושט והא דפריך לקמן לרבא דאמר כו' הוא מתוספתא ולא מתניתין דבמשנה לא הוזכר פסק קודם אלא אח"כ פסק וברייתא הוא דתניא שחט הוושט ואח"כ פסק כו' אי פסק הגרגרת ואח"כ שחט הוושט וברשב"א ז"ל היה הגירסא כמו שהיא לפנינו אלא דלא גריס במתני' ואח"כ ולקמן גרסינן שתי תשובות בדבר חדא דהיינו קמייתא ועוד הא תניא ואח"כ שחט כו' והוא תוספתא:

או שחט א' מהן והמתין עד שמתה או שהחליד תחת השני ופסק כו' עכ"ל כתב התי"ט דאי שחט א' מהן והמתין לר"ע איצטריך ור"ל דלר' ישבב כ"ש הוא משחט א' ופסק השני דהיינו עיקור אלא לר"ע איצטריך דאפ"ה טריפה הוה ולא נבילה ואף דבבהמה איירי דאילו בעוף בסימן א' מתכשר אפ"ה סובר ר"ע דסימן א' מהני לטהר מידי נבילה וכן במשנה דאלו טריפות דקתני פסיקת הגרגרת ברוב דהוה כנפסק כולו ואפ"ה בסימן השני מטהר מידי נבילה וטריפה הוה וקודם חזרה והא דאמר או שהחליד תחת השני ולא אמר רבותא שהחליד תחת שני סימנין רבותא דר' ישבב נקיט או דר"ע לא פליג אלא בסימן א' בהכשר הוא דמטהר מידי נבילה לא בשכל השחיטה בפיסול בעיקור או בחלדה דלא מטהר ואח"כ הודה לר' ישבב דסימן א' בבהמה לא מהני לטהר מידי נבילה ולא עוד אלא אפילו ניקב הוושט במקום שחיטה דתו לא מהני לטהר מידי נבילה כמו שיתבאר לקמן בגמ' אי"ה ותוספות שכתבו לעיל דף ל' ע"ב ד"ה או שהחליד רבותא נקיט היינו דלא תנן במתני' החליד סימן ראשון ואח"כ שחט השני כראוי ולזה תירצו דרבותא אשמעינן דאף דסימן א' כראוי שחוט והחליד השני אפ"ה הוה נבילה ואיני יודע למה פרט דוקא אלו ב' דברים עיקור וחלדה ולא הזכיר כל חמשה הלכות שחיטה או היה די לו באחד:

בתוספות בד"ה אלו טריפות כו' מ"מ לא פקע מיניה איסור טריפות עכ"ל התוספות סוברים בפשיטות דנקובת הוושט ופסוקתא לא הוה אלא טריפה מחיים ואין שחיטה מועלת בהן משום דנפסל במקום הראוי לשחיטה וזה בכלל מ"ש במשנה נפסלה בשחיטה היינו במקום הראוי לשחיטה כמ"ש הכ"מ בפ"ג מה"ש הלכה כ"ג ועיין ב"ח בי"ד סי' כ"ז ול"ג ול"ד יע"ש ומש"ה הוקשה להם דאימא דנקיט טריפות דחייב אף משום טריפות אבל הר"מ ז"ל סובר שמעולם לא חייל עליה שם טריפות אלא שם נבילה שכן כתב בפ"ג הי"ט פסוקת הגרגרת ונקובת הוושט הוה נבילה מחיים א"כ פריך שפיר מאלו טריפות כיון דהודה ר"ע לר' ישבב דפסול בשחיטה הוה נבילה איך תנן התם דהוה טריפה והא מעולם לא חייל שם טריפה עליה ועיין בתב"ש סי' ל"ג ס"ק ד' יע"ש באורך ומ"מ מתני' דהכא אינו מוכח דהוה נבילה מחיים דהא דאמר ר"י כל שנפסל' בשחיטה הוה נבילה היינו לאחר שחיטה ומנא ליה להקשות ממתני' דאלו טריפות דשם טריפה מעיקרא הוה עליה כו':

בא"ד והא דאמרינן בזבחים ס"ט יצא עוף שאין במיגו טריפה היינו דלקי נמי משום נבילה עכ"ל התם אמרינן בנבילת עוף טהור טריפה למה נאמר יצא עוף טמא כו' והתם אפשר הפירוש שאין טריפה חל עליה דאין איסור חע"א בטמא בין לר"י ובין לר"מ המם או בכולל או באיסור חמור לר"י שכן איסורו נוהג בב"נ ועיין בג"ה לקמן ק"א גבי האוכל ג"ה של טמאה יעוין שם וא"כ מש"ה אמר דאין חל טריפה דאין איסור חע"א ובחלב דחל עליו טריפה דהוה כולל או דהותר מכללו כו' יע"ש:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה