ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף לא:
בתו' ד"ה דתנן מטבילין בראשין. קצת תימא כו' תרי זימני כו' וההיא דגל אשמעינן אפילו מדרבנן אין גוזרין עכ"ל משמע דההיא דגל ליכא לפרושי טהורין מן התורה קאמר וההיא דמטבילין בראשין משום סיפא איצטריך לי' דאין מטבילין בכיפין וע' מהרש"א ויש לראות האיך מוכח זה אם לא מיתורא וא"ל דליכא לאוקמיה מ"ה דאין זה צריך ופשיטא אלא מדרבנן דאין במשמעות הלשון ומ"מ כן הוא כונתו דמדרבנן איירי דאל"כ מאי למימרא פשיטא וע' מ"ש לקמן מזה בעזה"י ובב"י יע"ש:
ודע דאפשר לומר לאשמעינן גל שנתלש מן הים וסתמא כפירושו ולמסתם כר' יוסי דכל הימים הן כמעין ומטהר בזוחלין וע' בתי"ט פ"ה דמקואות מ"ו מ"ש שם בשם הרא"ש גם למ"ש שם בשם מהר"י קולין שור' קט"ו דאף שאם נפסק הוה כמקוה ואינו מטהר בזוחלין י"ל דמ"מ עדיין חיים הן יע"ש וא"כ הא גופא אתי לאשמעינן דאף שנתלש מן הים עדיין שם מעין עלייהו מטהר בזוחלין ואי מהא דמטבילין בראשין אין ראי' שראש חד מחובר אל המעין ושם מעין עליהם ולכך אשמעינן דאף בנתלש לגמרי וכדאסברה מהרי"ק:
וראיתי לתוס' יום טוב שהקשה למאן דאית ליה דמעין מטהר בכל שהוא אף באדם הקשה ליה גל שנתלש ובו ארבעים סאה אלמא דווקא ביש בו ארבעים סאה. ורצה לומר דגל שנתלש מן המעיין או מן הים וכר' יוסי דאמר כל הימים כמעיין הם דאי מן המקוה או מן המעיין וכיון שנתלש תו הוה ליה כמקוה ובעינן מ' סאה א"כ איך מטהר בזוחלין וכקושית מהרי"ק הבאתיו בסמוך ולפי זה יותר היה לו להקשות דברי הר"מ ז"ל אהדדי דבפרק תשיעי ה"ח מהלכות מקוואות כתב דהמעיין מטהר בכ"ש ואף לטבילת אדם קאי וכמ"ש הכ"מ שם ועיין בתי"ט פ"א דמקוואות מ"ז יע"ש היטב וכתב בהלכה י"ב כל הימים מטהר בזוחלין וכר"י בפ"ה דמקוואות מ"ד וה"ה וכ"ש דמטהר בכל שהן דכמה דברים מצינו שמטהרין בכ"ש לא בזוחלין עיין בפ"ט דמקוואות הי"א ובכ"מ שם ואיך כתב בהי"ג גל שנתלש מן הים ונפל על אדם וכלים אם יש בו ארבעים סאה טהורין והלא מעיין מטהר בכל שהוא אף באדם וכמ"ש הכ"מ בה"ח והבאתיו לעיל והיה נראה לומר דיש חילוק בין ים הגדול לשאר ימים כמ"ש הכ"מ שם בהי"ב יע"ש ומיירי כאן בים הגדול אלא דמ"מ קשיא כיון דמטהר בזוחלין כ"ש בכל שהוא וע"כ או בשאר ימים או אף ים הגדול דמטהר בזוחלין ואף אם היינו אומרים דמ"ש הר"מ בהלכה ח' דמעיין מטהר בכ"ש דווקא לכלים ולא לאדם מ"מ הר"מ ז"ל שינה בכוון מלשון המשנה דתנן גל שנתלש ובו ארבעים סאה ונפל על האדם ועל הכלים ומצינו לפרושי דמ' סאה אאדם קאי ואלו הר"מ ז"ל כתב בהיפך גל שנתלש ונפל על האדם וכלים אם יש בו ארבעים סאה טהורין הרי דאתרוייהו קאי והא וודאי תיובתא דמעיין מטהר בכ"ש לכלים מיהת ומשנה ערוכה היא ובתלמוד כמה פעמים וע"כ לא פליגי אלא באדם אי מעיין מטהר בכל שהוא או לאו אבל כלים כ"ע מודים דבכ"ש מטהר מעיין וצריך עיון:
שוב ראיתי בי"ד סימן ר"א שהוקשה להם זה בסעיף ה' דלמה לי מ' סאה דמעיין מטהר בכל שהו והב"ח תי' דים לא מהני אלא לענין זוחלין ולא לענין כ"ש והיינו דאמר ר' יוסי כל הימים מטהרין בזוחלין והש"ך תי' בס"ק כ' דנתלש מן הים בעינן ארבעים סאה ומ"מ קשיא ליה כיון דמטהר בזוחלין אף בנתלש כל שכן בכל שהוא וכמ"ש:
וראיתי בסימן הנ"ל להב"י שכתב להרא"ש דכתב גל שנתלש אתיא כר' יוסי דמטהר בזוחלין קשה א"כ אימא דהיא גופא איצטריך ומה מקשה אי ביושב ומצפה מאי למימרא יע"ש ואין לומר דפריך הא תנינן תו זימנא אחריתי מטבילין בראשין וסתמא קתני משמע דכל הימים הן כמעיין שמדקדק הרא"ש מגל שנתלש יע"ש בב"י וי"ל דאכתי לא ידע הא מתני' מדפריך ומנא תימרא דאין זה מטבילין בכיפין ואין זה כלום דוכי תימא מאי למימרא הוא דברי רב נחמן ואיהו גופא קאמר לה מאי למימרא. והב"ח כתב דפריך שפיר מאי למימרא דאי למסתם כר"י לא שייך להזכיר גל שנחלש אלא כל הימים הם כמעיין כו' ולפי דברי מהרי"ק שורש קט"ו והביאו הב"י בסי' ר"א בהא דמעיין שהפסיקו מן המעיין דהוה כמקוה דלא תקשה מגל שנתלש דהתם לא נעשו אשבורן עדיין ועיין בד"מ שם יקשה מאי פריך מה קמ"ל הא גופא קמ"ל וכמ"ש לעיל בסו' ולא שייך תירוצו של הב"ח. אמנם נראה לי לומר הא דאמר וכי תימא מאי למימרא לאו למימר דמתני' מיותרת היא דטובא אשמעינן כש"ש הב"י או כמה שהקשינו דאף שנתלש לגמרי מן הים ואינו מחובר אפ"ה כל זמן שלא נקוו ונעשו אשבורן שם מעיין יש עליו וכמ"ש מהרי"ק אלא דקשיא ליה למה לי כלים דתנן ליתני סתמא גל שנתלש כו' או על האדם לחוד בשלמא אי לא בעינן כוונה נקיט כלים שנפל הגל עליהם בלא כוונה ואדם דומיא דכלים דלא מיכווני רצה לומר דלא היה כוונה לטבילה אלא לרחיצה בעלמא דה"א דגרע מכלים בלא כוונה כלל אבל אדם דמכוין לרחיצה ולא לטבילה אפ"ה קמ"ל דמהני דלחולין לא בעינן כוונה משא"כ אי איירי ביושב ומצפה מאי למימרא ולמה ליה כלל כלים דנקיט ומשני מ"ד לגזור משום חרדלית של בשמים כו' א"כ לגזור אטו כיפין קמ"ל והרצון בזה דאי לאו דתנן כלים בהדייהו ה"א דטהורין מן התורה קאמר ולא מדרבנן דגזרינן ראשין אטו כיפין קמ"ל כלים וע"כ תנא איירי מדרבנן דאי מן התורה למה לי ארבעים סאה דנהי כיון שנתלש מן הים דין מקוה עליהם לענין זה שאין מטהרין בכ"ש או כמ"ש הב"ח דכל הימים הם כמעיין לענין זוחלין לחוד ולא לענין כל שהוא מ"מ במקוה גופא לא בעינן לכלים ארבעים סאה מן התורה אלא באדם דוקא בעינן מ' סאה מורחץ כל בשרו במים ולא בכלים ומדרבנן הוא דבעינן מ' סאה כדאמרינן בנזיר פרק ג' מינין דבטלוה לרביעית דמקוה ומבואר זה בפסחים י"ז ע"ב בפסחים בגמ' ורש"י ותו' ד"ה אלא דהוו רביעית וכיון שכן ע"כ תנא בדרבנן קמיירי כמ"ש וז"ש דלא גזרינן אף מדרבנן ראשין אטו כיפין או משום חרדלית של בשמים וא"כ לא קשיא קושי' הב"י גם מה שהקשינו למהרי"ק ובזה נתיישב דברי מהרש"א ז"ל היטב אשר כל דבריו קדושים ומיושרים בתו' ד"ה דתנן מטבילין בראשין דכתב ממתני' דגל ודאי מדרבנן איירי היינו כמ"ש דאי מן התורה א"צ ארבעים סאה בכלים אף במי מקוה וגשמים ועל זה כתב דמתני' דמטבילין בראשין משום סיפא איצטריך ואין לומר דאי נמי הוה מצינו לפרש הך דגל מן התורה ע"כ מדרבנן מיירי דאל"כ מאי למימרא וא"כ בלא"ה תקשי למה לי מטבילין בראשין י"ל דהוקשה לו לפי האמת דמתני' דגל איצטריך לומר דלחולין לא בעי כוונה דאי ממתני' דהושיט ידיו טהורות לא מוכח דשאני טבילת ידיו מטבילת גוף דאל"כ תקשה לר' יוחנן מסתם משנה וכמ"ש התו' ד"ה הוא סבר כו' ולזה אמר דמ"מ ע"כ אף באמת מיירי טהורין מדרבנן מדנקיט ארבעים סאה לכלים וזה הוה דרבנן:
ודע עוד שמ"ש התו' דאין מטבילין בכיפין מ"ה הוא דהוה במחלוקת שנוי' שהרי הרב אינו אומר כן בפ"ט מהלכות מקוואות הי"ח כתב הכ"מ דעת רבינו ז"ל דהא דאין מטבילין בכיפין הוא גזירה מדרבנן יע"ש ועיין ב"ח בסימן ר"א גבי כיפין יע"ש ולפי זה תקשי קושית התו' להר"מ למה לי מתני' דלעיל גל שנתלש מן הים דאי דלא נגזור הא שמעינן ממתני' דמטבילין בראשין וע"כ אף מדרבנן הוה טבילה דאין מטבילין בכיפין לא הוה כ"א מדרבנן ומפני זה היה נראה דפסק הר"מ ז"ל דהלכה כרב דטהורה לביתה דחולין לא צריכי כוונה שכן בפ"א דמקוואות ה"ח כתב כן יע"ש בכ"מ ונראה אף דהלכה כר' יוחנן לגבי רב מ"מ מוכח ממתני' דגל שנתלש דהא אתי לאשמעינן דחולין לא בעי כוונה דאי דלא נגזור הא שמעינן לה מדתנן מטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין דלא הוה אלא מדרבנן וכמ"ש בסמוך וע"כ לאשמעינן דחולין לא בעי כוונה ואדם דומיא דכלים אף דלא מכוין לטבילה דגרע טפי מכלים אפ"ה קמ"ל דמהני ליה טבילה ועיין בתו' ד"ה עון כרת התרת שכתבו כה"ג וההיא דמטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין משום סיפא נקיט לה כמ"ש מהרש"א ז"ל ובכך היה אפשר לפרש דנקיט אדם וכלים כ"א איצטריך באדם לומר דבעינן ארבעים סאה דלא תימא דמי מעיין הם קמ"ל דלעין זה הוה מי מקוה כמ"ש הב"ח או כמ"ש הש"ך כיון דנפסקו מן הים אין מטהרין בכל שהוא ואפשר דלא הוה אלא מדרבנן ולכך בכלים ודאי די בכ"ש כיון דמ"ה אף במי מקוה די לכלים בכל שהן אלא דבטלוה לרביעית דמקוה לכלים מדרבנן אבל כה"ג לא וארבעים סאה משום אדם נקיט לה וכלים נקיט דלחולין לא בעינן כוונה ועיין בתי"ט פ"ה משנה ו' יע"ש:
עוד אבאר לך שמ"ש הב"ח ז"ל דר' יוסי דאמר כל הימים מטהרין בזוחלין לאו בכל שהן לפי מ"ש אין ראיה דנקיט זוחלין וכ"ש כל שהוא אלא שאני תמה עליו שהרי הר"מ ז"ל במס' פרה פ"ח מ"ח כתב כל הימים הן מטהרין בזוחלין ומטהרין בכל שהן כמעיין הרי בהדיא דדין מעיין יש להם לטהר בכל שהוא ואם נאמר דים הגדול אין דינו כן ומ"ש גל שנתלש מן הים הוא הידוע אבל אין דברי הב"ח כן שהרי כתב דר"י אמר כל הימים מטהרין כו' ולא בכ"ש וזה אינו כמה שכתב':
גמ' כאלו לא טבל למעשר אבל טבל לחולין כו' עכ"ל הא דסיים כן היינו דאי למעשר הא תנא לה רישא אף בהוחזק לחולין אסור למעשר אלא דסיפא אשמעינן דלא הוחזק למעשר הא לחולין הוחזק ואשמעי' דחולין לא בעי כונה כן כ' התוס' בחגיגה י"ט ע"א בד"ה לא יע"ש ועוד תירצו דגרע הוחזק לחולין דעקר דעתו ממעשר משא"כ בלא כוון כלל וכעין זה כתבנו לעיל. ומיהו להמקשה דפריך הוחזק לחולין אסור למעשר הוחזק אין לא הוחזק לא אין להקשות א"כ למה לי סיפ' דטבל ולא הוחזק דהוה כאלו לא טבל הא מרישא שמעינן לה דוקא הוחזק ולתי' השני שם בחגיגה נמי לא יתישב ואפשר דדרך התנא לאשמעינן מה דאתא מדיוקא וכהנה רבות בש"ס:
בענין טבילה שלא בכוונה הר"מ ז"ל בפ"א דמקוואות פסק כרב דלחולין לא בעי כוונה וכתב דלכתחלה צריך לכוין לשם כך ודיעבד מותר ונדה שנפלה מן הגשר או ירדה להקר דהוה זו ואצ"ל זו ואפשר דהוה רבותא טפי שנפלה מן הגשר אי הוה ידעא היה מיכוונא משא"כ כשירדה להקר לא כוונה לטבילה וכה"ג כתבו התו' ד"ה עון כרת התרת ובש"ע הביא לשון הר"מ בסימן קצ"ח סעיף מ"ח בשינוי קצת נדה שטבלה בלא כוונה מותרת ופירושו ג"כ דיעבד ורמ"א מחמיר לכתחלה היינו שתטבול פעם אחת אם אפשר וכמ"ש הש"ך ס"ק ס' ועיין ב"ח:
עיין בבית הלל שכתב דמ"ש בסי' קצ"ח דבזמן שהן רפוים אין חוצצין יקשה מא"ח סימן קע"א דאין אנו בקיאים ברפוים אבל המעיין במ"א בא"ח דכתב דמיירי לכתחלה אבל דיעבד ש"ד כדמסיק י"ד סימן קצ"ח הרי בהדיא דכאן מיירי מדיעבד ומשמע אף שלא שמשה עם בעלה והב"ח כתב בסימן קצ"ח דבטריחא מלתא להסירן אסור לכתחלה דגזרינן אטו שאין רפוים ודיעבד שרי משמע הא בלא טריחא אף לכתחלה שרי ובנט"י אף בלא טרחא אסור לכתחלה ומ"מ המחמיר לכתחלה אם אפשר כדברי ב"ה תע"ב לא בע"א:
ע"ש בשחיטה אפילו יונתן ב"י מודה מדגלי רחמנא בקדשים מתעסק פסול מכלל בחולין כשר עכ"ל ביורה דעה סימן א' ס"ק ג' הקשה, הפרישה, מהא דחתך המפרקת לשנים דאסור לפי' רש"י נימא מדגלי רחמנא בקדשים דפסול דלא לישווי' גיסטרא מושחט הא בחולין שרי כדמסיק הכ' ובס' אשל אברהם כתב דהכא היינו ליונתן ב"י דכיבס שנית לחולין דבעי כוונה ולמה לי מתעסק דפסול אלא למעט חולין דלא בעי כוונה משא"כ בגסטרא דאיצטריך לגופא ויליף נמי חולין ולהר"מ דפסק כו' אה"נ דחולין מקדשים לא ילפינן יע"ש ולי נראה דאכתי תקשי לפרש"י ז"ל דגסטרא אסור וילפינן חולין מקדשים א"כ מאי קאמר רבא הא זכנהו ר"נ לרבנן ומאי קושיא אימא דרבנן לא סבירא להו כיונתן ב"י וכיבס שנית לית להו כסתם מתני' דטבל ולא הוחזק מותר לחולין דלא בעי כוונה ואיצטריך מתעסק לגופא בקדשים דפסול וילפינן מיני' ג"כ שחיטת חולין ואין לומר דרבא סובר דוזבחת משמע ודאי דבעינן כוונה לזביחה ממש וע"כ פריך שפיר מדגלי רחמנא מתעסק דפסול דלמה לי נילף מחולין אלא ע"כ למעט חולין א"כ תו נמעטויה לגמרי אף לחתיכה דא"כ תיקשי ליה רבא לנפשי' דסובר דהלכה כר"נ דחולין לא בעי כוונה לשחיטה ואמאי הא וזבחת משמע כוונה מעליא ורב שימי דפריך לר"י ואמאי לא פריך לר"נ אלא וזבחת אפשר דלא משמע כלל כוונה ולרבנן הוא דפריך ליה אי וזבחת משמע כוונה א"כ זביחה ממש משמע ואי כו' ומאי קושי' אימא וזבחת לא הוה אלא כמו ועשית כמ"ש הרא"ש ז"ל או דלא משמע כלל וא"כ ילפינן שפיר חולין מקדשים דבעינן כוונה לזביחה ממש כמו בקדשים והא דנקיט זרק סכין לנועצה בכותל ודאי רבותא דרבנן הוא כמ"ש התוס' פ"ק י"ב ב' ד"ה זרק סכין כו'. ואה"נ דרבנן כוונה מעליא בעינן לחולין כמו בקדשים וכמה שכתבנו כאן:
ודע דרש"י פ"ק י"ג א' אהא דמניין למתעסק בקדשים פי' מתכוין לזרוק הסכין והקשו התו' דהא אפי' בחולין פסול לרבנן עד שיתכוין לחתיכת בשר יע"ש. ואין לומר דפי' כן לר"נ דהלכתא כוותי' דחולין לא בעינן כוונה כלל וא"כ איכא לפרושי מתעסק בקדשים דפסול היינו מתכוין לזרוק הסכין דבעינן כונה לחתיכת בשר או סימנים דיש לומר מהיכא תיתי לומר דפליגי ר"נ ורבנן בזה ולאפושי מחלוקת במה דלא הוזכר כלל בגמ' ועיין מ"ש ע"א:
עוד אבאר לך כפי מה שנראה כן מהגמרא דילפינן חולין מטבילה דשחיטה בעי כונה אי לא מדגלי וכן להיפך יש לנו לומר כן א"כ יש להקשות באמת לדידן דלית לן וכבס שנית וחולין לא בעי כונה בין בטבילה ובין בשחיטה כמ"ש הר"מ ז"ל בהל' מקוואות פ"א והבאתיו לעיל אם כן בתרומה וקדשים ודאי אית לן למילף דבעינן כונה בטבילה מיהת ונילף משחיטה בקדשים דבעינן כונה להיפך דמ"ש דפריך ומי אמר ר"י הכי והאר"י הלכה כסתם משנה אלמא דמקשה משחיטה לטבילה ה"ה נמי איפכא ואמאי פסק הר"מ ז"ל בהל' א"ה פי"ג ה"ב דטבל ולא הוחזק לקודש אסור וסיים דכל זה הוה מעלות מדרבנן והכ"מ כתב שכן משמע בגמ' דפסחים, דף י"ח ובאמת שגם רש"י והר"ב כולם פירשו בחגיגה י"ט ב' טבל לחולין ועוד זו מעלה משמע דאכולהו קאי ונקיט לה בהדי אינך מעלות דהוה דרבנן ואמאי בקודש ניהוי מן התורה ונילף משחיטה דמתעסק פסול ה"ה בטבילה דליבעי כונה מעליא כמו דמסיק ר"פ לר"נ שנפלה מן הגשר ולרבנן שירדה להקר וכפירש"י דלרבנן דסברי חולין בעי כונה לשחיטה חתיכת בשר או סימנין בעינן בטבילה ירדה להקר מיהת וא"כ בקדשים דבעינן כונה מעליא ניבעי בטבילה כונה מעליא ולפירש"י בפ"א י"ג א' שפי' מתעסק מתכוין להפיל סכין וסיים אלא כו' משמע מדבריו דמתכוין לחתיכ' מהני והיינו לר"נ דבחולין לא בעינן כונה כלל א"ש ההיא דחגיגה דנקיט לה גבי מעלות מדרבנן הוחזק לתרומה אסור לקודש מדרבנן דמן התורה הוה טבילה דומי' דשחיט' דמתכוין לחתיכה מהני וה"ה בירד להקר די כמו דמסיק לרבנן בחולין שירדה להקר די אבל להר"מ ז"ל א"א לפרש כך שהרי בפ"א מהל' פסולי מוקדשין ה"ג כתב קטן אינו שוחט בקדשים הרי אף דמכוין לחתיכה מתעסק מיקרי כדמסיק בע"א אי אשמעינן התם דקא מכוין לשום חתיכה דקטן מחשבה אין לו אבל מעשה יש לו ואפ"ה כוונה מעליא בעינן א"כ קשה וי"ל דבקדשים בעינן חתיכת סימנים ומ"ה קטן פסול ובטבילה להקר הוה כמו שחיטת סימנין לרבנן כדמסיק שירדה להקר ובודאי לרבנן בחולין בעי שחיטת סימנין דוקא כמ"ש בכאן ובפ"ק ועוד אפשר לומר דהוה מעלה דרבנן דכונה לתרומה הוה כונה לענין קודש אלא מדרבנן ויש לעיין:
הא דפריך ומי אר"י הכי והאמר ר"י הלכה כסתם משנה ותנן נפלה סכין כו' יש להקשות אמאי לא מביא פלוגתא דרב ור"י בפ"ק אמתני' מאן תנא דלא בעינן כונה לשחיטה ולמפרך מיני' לר' יוחנן הא לאו קושיא דמצינו לומר נדה שנאנסה שנפלה מן הגשר ופליגי רב ור"י אליבי' דר"נ לרב זרק סכין לנועצה לאו דוקא ולרבותא דרבנן נקיט לה ור"י אמר דוקא זרק סכין דמתכוין לשום חתיכה וה"ה וכ"ש שחיטת חש"ו דיש להם מעשה לחתיכת בשר ומש"ה כשר ונדה שנאנסה שנפלה מן הגשר אף לביתה לא טהורה משא"כ כאן דדייק הא הפילה הוא כשירה אלמא לר"נ לנועצה לאו דוקא א"כ שפיר מקשה לר' יוחנן דאף נפלה מן הגשר כי הוי טבילה כמו בשחיטה ומשני שאני שחיטה מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים פסול מכלל דחולין לא בעינן כונה מעליא וכיון שכן אף כונה כל דהוא לא בעינן משא"כ בטבילה ילפינן מן וכבס שנית עוד אפשר לומר דטעמא דמתני' דפ"ק טעמא דאחרים עומדין ע"ג וכמ"ש הרשב"א והת"ח לעיל בהא דעביד צריכותא אלא דא"כ מכאן נמי לא קשה דרבא הוא דדייק ליה הא הפילה הוא בלא רבא לא הוה דייקינן כלל הא הפיל' הוא כמ"ש רש"י לעיל דמש"ה לא מקשה מתני' אהדדי וכמ"ש הרשב"א שם א"כ אימא דר' יוחנן נמי לא מדייק הא הפילה הוא והיא גופא אשמעינן כמ"ש מהר"מ:
ע"ש היכי דמי נדה שנאנסה אי דאנסה חברתה כו' דתנן החרשת כו' יש להקשו' דלמא חרשת ושאין להם דעה מהני טבילה וכונה דחברתה משא"כ ביש לה דעת ולא נתכונה לטבילה לא מהני כונה דחברתה וכה"ג מחלקינן בגיטין ובכמה דוכתי בקטן וגדול עומד ע"ג דמהני דעתי' דגדול ובין נכרי דלא מהני גדול עומד על גביו דנכרי אדעתיה דנפשיה עביד וה"נ כן וצ"ע: