אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף ל:

דף ל.

גמרא מתיב רבא שחט הוושט למטה וקנה למעלה כו' הנה נראה בבירור כפי' ר"ח ז"ל דהאי נמי לאו שחיט' מפורעת הוה כיון דשחט קנה למעלה וושט למטה ואף לרש"י שפי' שחיטה מפורעת שחתך בכל הסימנין ב' פעמים מ"מ מודה לר"ח דקנה למעלה וושט למטה לא הוה שחיטה מפורעת והא דלא פירש כדבריו דקשיא ליה מה מקשה משנים אוחזין דלמא בעוף מיירי ובחולין כמ"ש התי"ט במשנה דלקמן וכמו שאבאר שם ולא משמע ליה שחיטה כשירה ע"י שניהם לכן פי' בע"א:

ההוא תורא דאישתחוט בב' וג' מקומות כו' שקיל משופרי שופרי א"ל למדתנו רבינו משנתנו בב' סכינין וב' בני אדם מדאמר שקיל משופרי שופרי משמע לכאורה דאף לכתחלה שרינן דאל"כ לא הוה שקיל מיניה והא דתנן לקמן שחיטתו כשירה דיעבד משום דבקדשים איירי ועיין מה שכתבתי לקמן והא דאמר למדתנו רבינו בב' סכינין יראה לפרש כן דמלשון דאמר רב השוחט בג' מקומות שחיטתו כשירה משמע דיעבד ואילו ממה דלקח משופרי שופרי ודאי משמע דלכתחלה למדתנו דמתני' לקמן בב' סכינין ושנים אוחזין ושוחטין משמע לכתחלה כמו שכתב הכ"מ בפ"א מהל' פסולי המוקדשין הלכה ה' ולקמן אכתוב מזה ואין צורך לפרש כן:

ובתוספות בד"ה החליד הסכין לקמן כו' כזאת פסולה מטעם חלדה כו' אבל לשמואל בלא"ה פסולה דאינה מפורעת לא מיבעיא בעוף דשחט סימן השני והניח העליון שלם אלא אף בבהמה ושחט אח"כ העליון מ"מ בשעת שחיטת השני לא היה מפורעת ואיך יוכשר אח"כ כמ"ש התוספות לעיל ד"ה השוחט בב' וג' מקומות. ולשמואל ניחא הא דתנן לקמן או שהחליד תחת הב' דהיינו ששחט הראשון וכפי' רש"י כאן ולקמן ואמאי לא תני רבותא טפי שהחליד בין סימן לסימן ושחטו מלמעלה למטה נמי פסול כמו שאמר רב יהודא אמר רב משום דאי בששחט השני היה הראשון שלם בלא"ה פסולה שאינה מפורעת ולרב צ"ל כמ"ש התו' ד"ה או שהחליד דרבותא נקיט או דאורחא דמלתא וע' מ"ש לקמן במתני' או שהחליד. ודע דהא דלא הוקשה להם אהא דלעיל דאמרינן השוחט בב' וג' מקומות, דהוה לאתויי ממתני' דלקמן שנים אוחזין ושוחטין וי"ל דשייך לפלוגתא דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף דאפשר כששחט הרוב אף שבמקום אחר נשחט מיעוטו של סי' מקרי מפורעת כמו לרש"ל ביש"ש סי' ז' דאם שחט כל הסי' הוה מפורעת ה"ה בשחט רוב במקום א' נמי הוה מפורעת אלא דאיך יוכשר אח"כ כיון דמתחלה כששחט מיעוטו של סי' לא הוה מפורעת כנראה מתו' לעיל ד"ה השוחט בב' וג' מקומות ולפי זה אי הוה אמרינן דאינה לשחיטה אלא לבסוף היה מקום לומר דכשר דשחט דבעינן שחיטה מפורעת כמו חץ שחוט לשונם היינו בסוף השחיטה תהיה מפורעת ולא איכפת לן בתחלת שחיטה אם תהיה מפורעת כיון דאין לשחיטה אלא לבסוף לזה אמר דפסולה דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ולזה סמך מימרא זו לכאן אבל הרי"ף ז"ל סידר מימרא זו אמתני' לקמן שנים אוחזין כו' ויש עוד לפרש דמש"ה סידר הרי"ף מימרא זו לקמן אחר המשנ' דרב יהודא אמר רב אמר דוקא דיעבד ולא לכתחלה ומתני' דלקמן משמע לכתחלה דב' אוחזין ושוחטין משמע לכתחלה כפי' הכ"מ בהל' פ"ט פ"א הלכה ה' ומיירי בסכין א' כדמסיק משא"כ דשקיל משופרי שופרי ולמדתנו רבינו בב' סכינין ואף לכתחלה ומש"ה סידר הרי"ף אחר מתני' דלקמן דאף לכתחלה:

גמ' בי רב אמרי תחת העור אינו יודע כתב הרשב"א בחדושיו תמיהא לי הא אמרי דבי רב הוא רב הונא ורב הונא אמר בפ"ק דף כ' ע"ב מלק בסכין מטמא בגדים מפני שהוא מחליד אלמא החליד בין עצמות דמפרקת ואעפ"י שנגלה הוה חלדה כל שכן תחת העור ויש לומר דהכי קאמר דשמא תנא סובר דהוה חלדה כ"ש תחת העור ואי תחת העור לא הוה חלדה הוה מתני' סייעתא לזעירי עכ"ל ולי דבריו צריכין עיון דנהי לפי ה"א התם אפשר לומר כך דרב הונא דחי ואמר כיון דתחת העור הוה ספק אי הוה חלדה לא מוכח דין דזעירי דנשברה מפרקת דהוה נבילה מ"מ לפי האמת דמסיק כיצד הוא עושה חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לסימן ע"כ מוכח דתחת העור הוה חלדה מדתנן מלק בסכין מטמא בגדי' אבית הבליעה והא שבירת המפרקת בלא רוב בשר לא הוה אלא טריפה וע"כ משום חלדה נגעו ביה לרב הונא דאמר מוליך ומביא כשר במליקה ומכל שכן תחת העור דהוה חלדה ואף אם נאמר דבאמת דמסיק כיצד הוא עושה חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר הוה חלדה כמו שפירש"י בזבחים ס"ז ע"א מפני שנועץ הסכין שאין רוצה לחתוך רוב בשר ועיין לעיל כ' ע"ב בתוספות ד"ה מפני שהוא מחליד מ"מ קשה מאחר שחזינן דתחת הבשר שבמפרקת הוה חלדה כ"ש תחת העור ואף דאין כ"ש מ"מ מאי שנא כיון דנשבר המפרקת דלא שייכ' בשחיט' הוה חלדה ה"ה העור נמי ואפשר לומר דשאני בשר מפרקת דגרע טפי וא"כ לא קשיא ליה לרשב"א אלא מעצם המפרקת דחתך אותו לשנים וכן מורה לשונו שם וצ"ע:

בעי ר"פ החליד במיעוט סימנים מאי תיקו מפני שיש בכאן שלש פירושים ופירושים אחרים אבאר בי"ד בעזה"י וג' פירושים פירש"י ור"ת ופי' הר"ר אושעיא אבאר בקצרה הנה שיטת רש"י ז"ל דבעיא הוא בעוף לאחר ששחט רוב סימן א' ובבהמה רוב ב' ופסק לחומר' דפוסל שהיה וחלדה במיעוט בתרא ואם נאמר דמן התורה מבעיא ליה שפיר פסק לחומרא דספק דאורייתא לחומרא אלא שזה א"א מכח התוספתא שהביאו התוס' שחט רוב קנה בעוף ושהה לזמן מרובה ושחט כשר וצריך לומר כמ"ש היש"ש בסי' ט' דמיבעיא ליה מדרבנן וההיא דתוספות הוה מן התורה א"כ מוכח דרש"י בספיקא דדינא אף בדרבנן פוסק להחמיר ואין ראיה דהוה ספק בשחיטה דאיתחזק איסורא לא אמרינן ספק דרבנן להקל במקום חזקה עיין בי"ד סימן ק"י ובחדושינו אבאר שם בעזה"י ועיין בתב"ש, סי' כ"ג ס"ק ט' שכתב דרש"י פוסק תיקו לחומרא אף בדרבנן כמאן דאית ליה הכין בהגהת מיימוני בפ"ב מהל' חמץ ומצה ובא"ח ש"ב ותל"ז וביבין שמועה כלל רפ"ה ולפי מ"ש אין ראיה דבהמה בחי' בחזקת שאין זבוח עומדת והיכא דאיתחזק איסורא אף בדרבנן להחמיר. גם מה שכתב שם להקשות על מהרש"ל דא"כ מה הוקשה לו לרש"י מהא דלעיל דמחצה כרוב ואמאי לא דמ"ה קאמר דכשר ולא מדרבנן ואיני יודע דהא לעיל מסיק ממ"נ אי מחצה כרוב הא עביד ליה רובא ואי לא לאו כלום עבד ופירשו הרשב"א והר"ן בחמש שיטות והמהרש"א ז"ל דהאי יגמרו היינו לומר אף מדרבנן כשר דליכא למגזר דאי לא שחט מחצה ושהה לאו כלום הוא בקנה א"כ הרי בהדיא דברייתא אף מדרבנן מכשרת ולזה כתב רש"י ז"ל דההיא שינויא לאו דסמכא הוה אלא שיש לעיין בשלמא אי עיקר הקושיא היה היאך מתורץ ברייתא דחצי קנה שפיר כתב רש"י ז"ל דבאמת מחצה אינו כרוב א"ש ולפי ה"א אה"נ דהוה מפשט ליה דאין שהיה במיעוט בתרא משא"כ אי הוכחה שלו מדברי המתרץ ודאי קשי' שפיר מי הכריח להמתרץ לומר ממ"נ ולא אמר דברייתא מן התורה איירי ואי דגמרו למה לי לרבותא אף דשחט אח"כ דאין שהיה במיעוט בתרא במן התורה דהא תנן נמי בתוספתא שחט רוב הגרגרת וגמרו לזמן מרובה כשר ויש ליישב ובסמוך אבאר בלשון התוספתא לפי שיטת רש"י במיעוט קמא דקנה אין שהי' פוסלת אף מדרבנן מההיא דלעיל ממ"נ אי מחצה אינו כרוב לאו כלום היינו אף מדרבנן וכמ"ש והגרמה נמי במיעוט קמא דקנה סובר דכשר מדכתב בהגרמה הגרים ושחט והגרים או שחט ב' שלישים והגרים דהוה במיעוט בתרא או שחט והגרים ושחט שהחיות יוצא ע"י הגרמה ולא כתב הגרים שליש ושחט ב' שלישים אלמא בכה"ג כשר הוא ודרסה וחלדה במיעוט קמא דקנה אפשר דטריפה ולא דמי לשהי' דהתם אסתלק לה מעשה ראשון והוה כחצי פגום ולא דמי להגרמה דשלא במקום שחיטה הוא ובי"ד כ"ג וכ"ד אבאר בזה ומה שכתב רש"י עוד בין בשם בה"ג דהיכא דשהה בסימנין בין בתחלה ובין בסוף אסור האי בתחלה אפשר אוושט קאי ולא פליג עם רש"י בזה אבל מדברי הרא"ש ז"ל בפירש"י האי בעיא מ"ה ותוספתא לאו דסמכא יע"ש:

הפירוש הב' הוא פי' ר"ת ז"ל דבוושט מיבעיא ליה דבמיעוט דקנה לאו מידי עבד מידי דהוה אחצי קנה פגום ומיבעיא ליה במיעוט קמא דוושט דשמא לא גמירי שהיה אלא במידי דמנבלא ביה כמ"ש הרא"ש ז"ל ואף בחצי סי' נמי אין פוסל שהי' אלא לאחר שחיטת רוב הוושט או רוב הקנה דלאחר שהי' רוב הסי' אזיל לי' שחיט' ראשונ' ומפסיד לסי' הב' ועיין דרישה י"ד סי' כ"ג ס"ק ט' שכ' והוכיח זה דאל"כ לא הוה מקשין התו' מידי היאך משכח' שהי' בעוף במחצה ובדריש' סי' ל"ג ס"ק ד' כתב אף דוושט בניקב כ"ש הוה נביל' מ"מ מידי דמנבל' בי' היינו שהחיות יוצא ע"י כן כו' יע"ש ואף דבהמ' אין החיות יוצא כ"א בב' סימנין מ"מ החיות של אותו סי' ליתא והוה שפיר מידי דמנבלא בו ברוב הסי' ולא במחצה ועיין במהר"מ מלובלין שכתב דלמ"ד מחצה על מחצה אינו כרוב משכחת לי' שהי' בעוף במחצה יראה להגיהו בדבריו למ"ד מחצה כרוב מ"ה ומדרבנן בעינן רובא הוה שהי' בעוף מדרבנן כיון דשחט מחצה הוה מידי דמנבלא בי' כיון דמ"ה מחצה כרוב ומדרבנן בעינן רובא ולפי מה שהתבאר לעיל כ"ט ע"א יש לעיין בזה דלא שייך גזירת חכמים כאן ועיין ברשב"א שם אבל מדרבנן יש שהי' במיעוט קמא דוושט והיינו דרבנן גזרו ואמרו אף דלא הוה מידי דמנבלא ביה אפ"ה הוה שהיה ועיין פרישה בי"ד סי' כ"ג ועיין שם ומש"ה משכחת שהי' בעוף במיעוט קמא דקנה ומש"ה תני בתוספתא שחט חצי גרגרת ושהה לזמן מרובה ולא אמר וושט דמדרבנן הוה לן למפסל שהי' במיעוט קמא ולעיל אסרינן ממ"נ אי מחצה כרוב דבריית' ע"כ מדרבנן איירי דאי מן התורה מאי איריא חצי קנה אף חצי וושט נמי אלא מדרבנן איירי וכמ"ש כאן ולמ"ד מחצה הוה כרוב לא קשיא ליתני חצי וושט דמחצה כרוב דגזרינן מדרבנן אטו מיעוט קמא ואף דשהי' במיעוט קמא גופא הוה מדרבנן מ"מ אין להשוות מדות חכמים דפעמי' גזרי' גזירה לגזירה כמבואר בכמה דוכתן ומהם במס' שבת ודע לשיטת מהרש"א ז"ל שכתב בתוספות לפי' ר"ת אין שהי' במיעוט קמא דקנה אף מדרב' אלא במיעוט בתרא דסימן ראשון בעוף אטו בהמה יע"ש א"כ יקשה אמאי נקיט חצי גרגרת ולא חצי וושט דרובו ככולו וה"ה מחצה ואי מדרבנן הא במיעוט קמא אף מדרבנן אין שהי' פוסל בוושט את"ל דלא גמירי שהי' אלא במידי דמנבלא ביה אבל לפירש"י א"ש דמיעוט קמא דוושט אף מ"ה יש שהי' ומש"ה נקיט חצי קנה ואף לפי ה"א דמחצה כרוב נמי א"ש דנקיט קנה דאלו וושט מדרבנן הוה למפסל דלמא לא אתי למעבד מחצה ומיעוט קמא דוושט פוסל מ"ה ומש"ה הוכרח לומר ממ"נ אי מחצה כרוב כו' לומר אף מדרבנן כשר דליכא למימר מ"ה וגמרי לרבותא דאין שהי' במיעוט בתרא לפום סברא דהשתא דא"כ ליתני וושט אלא ע"כ דתנא דברייתא אף מדרבנן מכשיר לי' אבל לשיטת מהרש"א בפי' ר"ת יקשה זאת. ומיהו הא לא קשיא כיון דמיעוט בתרא של סי' ראשון פוסל בעוף אטו בהמה לשיטת מהרש"א ז"ל איך אמר לעיל וגמרו שחיטתו כשירה אי מחצה כרוב הא עביד רובא ואף מדרבנן כשר והא גזרינן אטו בהמה חדא דלא קיימא הכי במסקנא ועוד דלעיל מיירי שלא שחט כ"א סי' א' לחוד או מיעוט של סימן שני ג"כ ולא גזרינן אטו בהמה אלא כששחט סימן ראשון ושהה ושחט אח"כ סימן שני דגזרינן אטו בהמה לא בענין אחר. והנה אם נאמר דמחצה נמי מידי דמנבלא בי' הוא וכמו שהגירסא במהר"מ מלובלין כאן בשמעתין למ"ד מחצה אינו כרוב ואף שכתבתי לעיל דנראה להגיה כמ"ד מחצה כרוב ומדרבנן צריך יותר והוה שהי' מדרבנן מ"מ הקשיתי לעיל דכה"ג לא שייך למגזר אטו מיעוטא וע"כ הגי' הנכונה כמו שהוא לפנינו ומ"ש שם עד חצי סימן היינו עד ולא עד בכלל ומ"ש מיד כששחט כ"ש יותר הוה רוב היינו דמסתמא א"א לצמצם ומ"ש אח"כ ומיהו אם שחט מחצה בצמצום כו' א"ש וכן משמע שם וא"כ אפשר מהרש"א נמי הכי סבירא ליה והשתא ברייתא דחצי קנה בדווקא נקיט דאלו חצי וושט מידי דמנבלא הוא ופסול והא דקשיא לר"ת היאך משכחת שהי' בעוף ולא תי' במחצה על מחצה יש לומר דר"ת סובר דהא רב פפא ס"ל בעירובין ט"ו ב' פרוץ כעומד מותר דהכי אגמרי' רחמנא למשה לא תפרוץ רובא ע"כ סובר דרב דאמר מחצה כרוב לכל מילי אמר כן וה"ה בשחיטה דמחצה כרוב ועיין לעיל בתו' ד"ה כ"מ דף כ"ט וכה"ג כתב התבואת שור סימן כ"ג ס"ק ט' לדעת בה"ג יע"ש א"כ רב פפא דהוא מרא דשמעתין כאן דמיבעיא החליד במיעוט סימנין דשמא לא גמירי שהיה אלא במידי דמנבלא בי' לפר"ת וכפי מ"ש בשם ר"ת דהחליד מיבעיא ליה בחתך הסימן והחליד ממטה למעלה וע"כ אפשר דלא גמירי חלדה וה"ה שהי' וכל ה"ש אלא במידי דמנבלא ביה וכמו שאבאר לקמן אי"ה וא"כ תקשה הא אמר רב לקמן בעוף שהי' מעוף לעוף ואיך משכחת לדידי' דמחצה לרוב ור"פ סובר בכל התורה כולה מחצה כרוב ואי במיעוט קמא לאו כלום הוא ותי' מדרבנן רצה לומר במיעוט בתרא של סימן ראשון וגמר אח"כ סימן הב' וגזירה אטו בהמה וכמ"ש מהרש"א ז"ל והא דתנינא לעיל שחט חצי גרגרת ולא חצי וושט דההוא תנא סובר דמחצה אינו כרוב והוה בוושט מידי דמנבלא וכמ"ש מהר"מ ז"ל:

הפירוש הג' הוא פי' הר"ר אושעיא ששחט רוב סימן הראשון והחליד תחת מיעוט הנשאר ושחט סי הב' ומיבעיא ליה דשמא הוה כחתוך דמי מיעוט הנשאר כיון דתו לא צריך ליה ואף לאמרי דבי רב דאמרו תחת העור אינו יודע שאני התם שהוא שלם משא"כ כאן כמ"ש התו' לר"ת ומיהו הר"ר אושעיא סובר דאם תחב תחת מיעוט הראשון הוה חלדה דאמאי נימא דהוה כחתוך משא"כ כשחתך רוב הסימן שפיר אפשר דלא הוה חלדה וכן באיבעיא דשהה במיעוט סימנין נמי כסכין רעה ומה שחותך במיעוט בתרא של סי' א הוה כחותך בידה ברגלה ולפי זה לא שייך הך איבעי אלא בבהמ' דדי בסי' א' ובי"ד סי' כ"ג וכ"ד אבאר:

ובתו' בד"ה החליד במיעוט סימנים מהו כו' אבל במיעוט קמא ושחט שני שלישין והגרים שליש עבדינן לחומרא מדקאי הכי בתיקו כו' ולא דמי להכ' עכ"ל מ"ש במיעוט קמא היינו דוושט דאי דקנה הא כתב רש"י דלא פסלה שהי' וכברייתא דשחט חצי. קנה ומ"ש דעבדינן לחומרא מדקאי הכא בתיקו כו' ר"ל אף דלעיל י"ח ב' פסק רב ושמואל כר"י ב"י מ"מ מדקאי הכא בתיקו בהחליד במיעוט בתרא ה"ה בהגרים במיעוט בתרא דמ"ש ור"פ חדא מינייהו נקיט וריב"ם אומר אף אם יהיה הפי' כרש"י מכל מקום אין ראיה להגרמה דהוה שלא במקום שחיטה מה שאין כן בהחליד דהוא במקום שחיטה יש סברא לומר אף במיעוט בתרא פוסל וגם בהגרמה איכא מ"ד לעיל דכשר אף לרבנן ולא פליגי רבנן עלי' דר"י ב"י אלא בהגרים שליש כו' יעוין שם י"ט א:

בא"ד אפילו לאמרי בי רב כו' א"נ מבעיא בשוחט מיעוט מלמטה למעלה וכן שהה כו' עכ"ל יראה דאי נמי היינו טעמא דמיבעיא ליה אף דנקובת הוושט במשהו טריפה וכל ששחט בחלדה לא הוה שחיטה כיון שהסכין מכוסה ברוב סימן כו' מ"מ אפשר דלא גמירי ה' הלכות שחיטה אלא במידי דמנבלא ברוב סימן ולא במיעוט כמו בשהי' דלא גמירי אלא במידי דמנבלא ביה וכמ"ש לעיל בסמוך או דמיבעיא ליה בהחליד מיעוט קמא דקנה דכשר דמידי הוה אחצי פגום או שמא כיון דדרך שחיטה עושה מיגרע גרע ועיין בב"י י"ד סי' כ"ד שכ' דדרסה וחלדה פסלי במיעוט קמא דקנה יעוין שם היטב ושם אבאר בא"ד ושהה במיעוט סימנים מפרש בסכין רעה כו' כבר כתבנו דהיינו בבהמה אבל בעוף דדי בסימן א' לא שייך הך בעיא ואף אי נאמר דבמיעוט בתרא וודאי שייך שהיה מדרבנן מ"מ כה"ג בסכין רעה כ"ע מודים דכשר כה"ג בעוף ולא מיבעיא אלא בהמה ועיין ש"ך בי"ד סימן כ"ג יע"ש באורך כאן:

מתני'. השוחט ב' ראשין שחיטתו כשיר' שנים אוחזין בסכין ושוחטין שחיטתן כשירה. השוחט דיעבד דאיירי בקדשים ואין א"א שוחט שני זבחים לכתחלה כדמסיק לעיל ושנים אוחזין ושוחטין משמע לכתחל קלל תנן שנים ששחטו שחיטתן כו' ועיין בפ"א מהל' פסולי מוקדשין אק הלח"מ כתב שם דשחיטתן כשיר' משמע דיעבד וע"ש והא דפסק הר אף לכתחל' הוא כחכמים דלעיל דאמרי שנים שוחטין זבח אחד לא ק כתב דשנים אוחזין לכתחלה וסיפא בחולין מיירי ולא ידענא אנן בקדשים וכחכמים דפליגי לעיל על ראב"ש וכמו שפסק הר"מ ז"ל ודע אף אם נאמר שחיטתן כשירה משמע דיעבד כמ"ש הלח"מ אפ"ה לא קשיא להר"מ אמאי פסק כחכמים והא סתם נותני' כר"א חדא דמדאמר ר' יוחנן לעיל זו דברי ראב"ש אבל חכמים אומרים משמע דהלכה כחכמים ועיין מ"ש בפ"ק במשנה כל מקום שיש מכר כו' ועוד דהא דקתני דיעבך היינו ב' בני אדם וב' סכי' דלכתחלה לא שמא יטרפו זע"ז ואסור לנבל בידים ועוד דשמא יסמוך כ"א על חבירו אף בבדיקה או דאסור להפסיד קדשים אבל בסכין א' אף לכתחלה שרי דלא שייך שמא יטר' כיון ששניהם במקום א' שוחטין ומשנתנו בב' סכינין וב' בני אדם דשחיטה מפורעת שרי לכתחלה אלא שמא יטרפו זע"ז כו' והא ליכא למימר לכתחלה בעינן שחיטה מפורעת דא"כ רב שמואל בר יצחק לא הוה שקיל משופרי שופרי והיה ראוי להחמיר לעצמו ואף שהר"מ ז"ל בהלכות שחיטה בפ"ב הל' י"ט כתב שחטו בסכין א' שחיטתן כשירה דיעבד לאו דוקא כמו א' ששחט ב' ראשין דלאו דוקא ואף שכתב וכן ב' אוחזין בשני סכינין כו' לאו לגמרי משוה להו שזה לכתחלה וזה דיעבד ובי"ד סימן כ"א אכתוב מזה. התיז הראש בב"א פסולה היה והתיז הראש בב"א אם יש בסכין לא צוואר כשירה עכ"ל התיז הראש היינו סימנים לבד וכן כתב הרשב"א ולאפוקי מרמב"ן שכתב דהא דבעי' מלא צוואר חוץ לצואר היינו כשחתך גם המפרקת ועיין כאן בר"ן בשמעתין גמ' דאמר שמואל חץ שחוט לשונם ופירש"י מה חץ במשיכ' אף שחיט' במשיכה משמע מפירש"י דשמואל דריש האי קרא דנביאי' לאסמכתא דלהכי כתיב חץ שחוט לומר מה חץ במשיכ' כו' אבל תנא דבי ר"י אמר דמה"ת משמע ושחט לשון משיכ' ומייתי ראי' חץ שחוט דהיינו משוך אבל שמואל לא הביא קרא דושחט כלל דכתיב בקדשים ובחולין מנלן דלא לישי' גסטרא דהיינו דרסה ולכך אמר חץ שחוט דהוה אסמכתא מדלא כתיב חץ משוך אלא שחוט לומר מה חץ במשיכה אף שחיטה במשיכה ועיקר דרסה הוה הלכה למשה מסיני ועיין בריש פרקין ברש"י שם ללשון דלא לישוי גסטרא דרסה כתב והא דהלמ"מ חץ דרסה משמע דללשון שלא יחתוך המפרקת לשנים הוה דרסה גם כן הלכה למ"מ ושמואל אסמכתא הוא כמו שפירש"י כאן ולר"י אפשר דאי לאו הלמ"מ הייתי אומר ושחט על דרסה ולא הוה ידעינן שלא יחתוך המפרקת ומיהו באמת אמר דמקרא גופא עכ"פ מוכח דרסה שאין ושחט אלא ומשך כו':

ובתו' ד"ה תנא דבי ר' ישמעאל אין ושחט אלא ומשך אע"ג דהוא דריש ממקום ששחט חטהו תרתי שמעת מיני' עכ"ל היינו לשיטתם לעיל בריש פרקין דפי' ד"ה ותו שהיה דרסה חלדה דקיימא מלתא דרב כהנא דבאמת דוזבחת דלא לישווי' גסטרא מן העורף וה"ה מלתא דר' ישמעאל נמי קיימא מנין לשחיטה מן הצוואר היינו מן הגרון ולא מן העורף יליף מן ושחט דכתיב בקדשים הוקשה להם שפיר מנלן למדרש תרתי משא"כ לפירש"י דהדר ביה אלא קרא דלא לישווי' היינו דרסה א"ש ואף אי הפי' דלא לישווי' גסטרא דלא יחתוך המפרקת לשנים מ"מ כתבנו דרסה הלמ"מ ושחט שלא יחתוך המפרקת לשנים ומכל מקום שפיר אמר דמפשטא דקרא משמע דרסה דאין ושחט אלא ומשך כמ"ש לעיל:

ברש"י ד"ה חץ שחוט לשונם מה חץ במשיכה כו' עיין פרישה סימן כ"ד שכתב חלדה הלכה למ"מ ויש סמך מקרא חץ שחוט מה חץ במשיכה יע"ש אולי ט"ס נפל בדבריו וצריך להיות מה חץ בגלוי אף שחיטה בגלוי יע"ש ושם אבאר:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה