אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף כט:

דף כט.

בתוס' בד"ה למה לי למרק אע"ג דבחולין נמי בעינן כל השנים לכתחלה עכ"ל והת"ח כתב דהכא לא שייך באחר ופסול ולכאורה נראה דהתוס' סברי כמ"ש הר"ן בריש פרקין בשם הראב"ד ורבינו מ כל סימנין אפי צרי חתיכת א"א יע"ש שולם שאם לא חתך אפילו בעוף צריך גזרה דלמא לא אתי למעבד רובא דא"כ כי מירק אחר הוה לי' עבודה הבאתיו לעיל והתוס' אפשר דסבירא להו דטעמא דלכתחלה בעינן כל השנים לאו משום דלמא לא אתי למעבד רובא אלא משום דם הוא וגרע מוורידין דאף בבהמה שמנתחה א"א אפ"ה צריך לחתוך כל הב' סימנין אבל אין צורך לזה דמ"מ שייכא הך גזירה שמא לא ישחוט הרוב ויהי' פסול מן התורה ואלו כי מירק אחר על ידו כשר מ"ה מיהת ולא פסול אלא מדרבנן דשחיטה לאו עבודה היא כמ"ש התו' ד"ה א"כ הוה ליה עבודה באחר ועוד דהאי פסול שכתבו אפשר דמדרבנן ג"כ אין בו פסול אלא מצו' לכתחל' כמו ר"י פוסל בוורידין לעיל ומצאתי און לי ממ"ש הר"ן בחמש שיטות וז"ל דאינו בדין שימרוק אחר לכתחלה יע"ש וזה מסכים למ"ש כאן ומש"ה כתבו מ"ש ולפי הנראה מדברי תו' פ"ק כ"א ע"ב ד"ה ואינו מבדיל בסימן א' יראה שסוברים דמן התורה מצוה בכל השנים אף בעוף שכתבו וקשה הא מסיק לקמן דלכתחלה בעינן בעוף כל השנים הרי משמע דמן התורה בעינן כל הב' אף בעוף דלא"ה לא קשיא ולא מידי דמדרבנן הוא דבעינן שנים וזה דעת רש"י בריש פרקין ואי בעית אימא אא' בעוף יע"ש אבל דעת הר"מ כתוס' דבעוף צריך מ"ה לכתחלה כל השנים בפ"א מה"ש ה"א ומש"ה הוקשה להם שפיר דמאי פריך למה לי למרק ותי' דאיכא דוחק בפריי לא"ח תנ"א כתבנו מירק יע"ש ותו מ"ש התו' וידק גמר עתי"ט יומא:

גמ' אמר רשב"ל משום לוי סבא אינה לשחיטה אלא לבסוף ור' יוחנן אמר ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וכתב היש"ש בסי' ו' דהל' כרשב"ל דרבא סבר כוותיה בזבחים ולפ"ז בפרה היכא דשחטה בתרי גברי או בתרי סודרים הראשון טהור והב' טמא ותימא על הר"מ שהשמיע דינים אלו עכ"ל ור"ל בהל' פרה פ"ה הלכה ג' כתב אירע פסול בשחי' אין מטמא בגדים דהוה נתקלקלה בשחיטה ואמאי לא מפליג בהכשרה דפרה בתרי גברי דיעבד או בתרי סודרים דהראשון טהור ועוד להר"מ לכתחלה משכחת בתרי גברי דאיהו פסק כחכמים דפליגי על ראב"ש דשנים שוחטין זבח אחד בפ"א מהל' פסולי המוקדשין הלכה ד'. אבל אני תמה על אדונינו המלך שלמה במה שתמה על הר"מ ז"ל דהא הר"מ פסק כר' יוחנן ולא כר"ל שהרי בה"ש פ"ד הלכה י"ב כתב התחיל העכו"ם וגמר ישראל פסול שישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וכתב הכ"מ פלוגתא דר"י ור"ל וידוע דהלכה כר"י ובפ"א מהל' פסולי המוקדשין הלכה י"ח כתב שחט מיעוט סימנין בחוץ וגמרה בפנים פסולה שישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וכ' הכ"מ פלוגתא דר"י ור"ל והלכה כר"י עכ"ל וצריך לומר אף דרבא בזבחים סובר כוותי' דר"ל הא דאמרינן הלכה כרבא לגבי אביי בר מיע"ל קג"ם היינו היכא דפליגי אליבא דנפשייהו משא"כ הכא דר"י פליג על רבא ואף דהלכה כבתראי זה מאביי ורבא ואילך ומתני' דכל העוסקין בפרה דלא מפליג בהכשירה דפרה מסייע לר"י ואף דמשני בהכשירה לא קמיירי דחוי הוא דמדחינן ואנן כפשטא סבירא לן ואין מקום לקושית התוספות ולפ"ז יש לתמוה במה שתמה היש"ש דהר"מ השמיט דינים אלו כיון דהוא סובר ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף גם הראשון טמא ודע דהר"מ בפ"ז מהל' פסולי המוקדשין ה"ו כתב מלק עולת העוף למטה סי' א' פסולה ומאי איריא סי' א' הא אפי' מיעוט סימן למטה נמי למ"ד ישנה מתחלה ועד סוף והא דאמר לא נחלקו אלא ששחט מיעוט סימנין, כו' ה"ה דהו"מ למימר כגון שמלק מיעוט סימנין למטה וז"ל הרשב"א בחדושיו לא נחלקו אלא בשחט מיעוט סימנין בחוץ דלא בעינן מעשה גמור וה"ה מלק מיעוט סימנין למטה עכ"ל ואף שכתב לעיל מיניה בעולת העוף היכא שמלק סי' א' למטה פסולה שהרי עשה מעשה חטאת העוף למטה ולא שייך לומר שהרי עשה מעשה טריפה דע"י הכשר למליקה נעשית ולכך אי לא מלק אלא מיעוט סימנין לכ"ע כשר היינו אי אמרינן לפי ה"א דכל שלא עשה מעשה רבה אף למ"ד ישנה מתחלה ועד סוף לא פסול מדאמר לא נחלקו אלא ששחט סי' א' בחוץ ולא אמר מיעוט סימנין בחוץ דהוה רבותא טפי למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף דהלכתא כוותיה וכמו שפסק הר"מ ז"ל או עכ"פ דהוה לומר לא נחלקו אלא שחט מיעוט או סימן א' בחוץ דהוה רבותא לתרוייהו אלא בה"א זו סבור דבמעשה כל דהו כ"ע מודו דכשר משא"כ באמת וא"כ יש להקשות מאי איריא סי' א' למטה בעולת עוף דפסול אפילו במעשה כל דהו למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וצ"ע:

ע"ש שהרי נעשית מעשה טריפה ופירש"י נקיבת הקוץ עכ"ל ולכאורה נראה דלאו דוקא סי' א' אלא כ"ש הוה טריפה מוושט דניקב הוושט טריפה וכ"ע מודים אבל הר"מ ז"ל בפ"ד הי"ג מה"ש כתב התחיל הפסול וגמר ישראל פסולה שהרי ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וכתב הכ"מ פלוגתא דר"י ור"ל ואמר רבא הכל מודים כו'. יע"ש ומשמע דטעמא שהרי נעשה טריפה יספיק אף למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף ואף בכ"ש מוושט והרי אומר הר"ח ז"ל מפני שיש לשחיטה מתחלה ועד סוף ועיין בלח"מ שם ומיהו בשחט חצי גרגרת נכרי כשר אף דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף דשחיטת הנכרי לאו שחיטה היא אלא נקיבת קוץ בעלמא והרשב"א ז"ל מדכתב לא נחלקו בשוחט מיעוט סימנין בחוץ וה"ה במולק מיעוט סימן למטה ולא כתב וה"ה בשוחט נכרי מיעוט סי' אפשר דסובר משום מעשה טריפה כ"ע מודים כה"ג ואף למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף ומה שיש עוד לעיין בדברי ים של שלמה אבאר בחדושינו ליו"ד סי' ב' סע"י בעזה"י וכאן אין להאריך:

ע"ש אירע בה פסול בשחיטתה בין קודם פסול ובין לאחר פסול אין מטמא בגדים כפי הנראה שטעות נפל בספרים והגירסא הנכונה אירע פסול בשחיטה אין מטמא בגדים וכן הוא הגי' בפ"ד מ"ד דפרה ותדע דכן הוא דאל"כ מאי קאמר לפלוג נמי בשחיטה והא בהדיא תני לה בין קודם שחיטה אלמא אינה לשחיטה אלא לבסוף ומיהו לפי מה שכתבו התוספות בד"ה אירע פסול דמלאכה אחרת נמי אין מטמאה אף קודם פסול' יש ליישב דמהא דתנן בין קודם פסולה אינה מטמאה איירי בנתנבלה והוה ידע דנתקלקלה שחיטה למפרע לאו כלום הוא אלא דקשיא לי' לפלוג בפסול מלאכה בשחיטה ומשני נתקלקלה שחיט' קאמרת אף בכה"ג כולי עלמא מודים דלאו שחיטה היא ומכל מקום הגי' הנכונה כמו במשנה שם וכן הוא בר"מ בהלכות פרה פ"ה ה"ד יע"ש וראיתי להרשב"א ז"ל בחדושיו וזה לשונו גירסא דווקנא לא גריס בין קודם ובין אחר כו' דבשחיטה מאי קודם שייך דהא אינה פרה אלא משחיטה ואילך עכ"ל ולא ידענא להולמו דאלמה דקודם היינו בתחלת שחיטה שאירע פסול באמצע שחיטה והיינו דמקשה לפלוג ולתני בשחיטה עצמה ולפי מ"ש יש ליישב דמדמקשה לפלוג ולתני ולא מקשה אמאי קתני קודם פסולה אין מטמא אלא דהיה סבור קודם שחיטה אין מטמא וה"ק אירע פסול מיד בתחלת שחיטה אין מטמא ולזה פריך לפלוג באירע פסול באמצע שחיטה ולזה הקשה רשב"א שפיר דקודם תחלת שחיטה פשיטא דלאו פרה היא כלל ואף בלא אירע פסול בשחיטה אין מטמאה עד שעת התחלת שחיטה עכ"פ ועיין בפ"ד דפרה משנה ד' יעוין שם היטב בזה:

בפירש"י בד"ה אין מטמאה בגדים שא"כ עבודה כו' ולא נגע בה או נגע בה בפשו' כלי עץ עכ"ל צ"ע דהא לא מטמאה משום נבילה בגדים שעליו אלא במשא ולא במגע והכ' מטמאה בגדים קתני ועיין בר"מ הלכות אבות הטומאה ובפ"ה מהל' פרה אדומה ובהל' טומאת צרעת פי"ו ובפי' המשניות פ"ק דכלים והר"ב והר"ש כתבו בפ"ד דפרה אירע בה פסול ע"כ פסול מלאכה דאי פסול בשחיטה תיפוק ליה דנבילה הוא ואינו יודע למה דמ"מ אין טעון כבוס בגדים דאין כלי מקבל טומאה אלא מא"ה ובנושא גזירת הכתוב דבגדים שעליו טמאין לא במגע וכלים שנוגעין בו בשעת חיבורו לטומאה היא מחלוקת הר"מ ורש"י ז"ל כמבואר במשנה למלך בפ"א מהל' אבות הטומאה יע"ש גם מ"ש רש"י דנגע בפשוטי כלי עץ א"נ נגע בכלי מתכות הכלי ראשון ואיהו טהור שאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מא"ה עוד קשיא לי אף אם נגע להדיא איהו גופא טהור דכ"ז שהיא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה ועיין בר"מ הל' אבות הטומאה בפ"ב והוא גמרא ערוכה בהעור ורוטב קכ"א ע"ב השוחט בהמה טמאה לנכרי מטמאה טומאת אוכלין ולא טומאת נבילות יע"ש לכן דברי רש"י ור"ש והר"ב בפירוש המשניות צריכין עיון וישוב דעת:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה