ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף כט.
גמרא לא בעוף וממ"נ אי מחצה על מחצה ברוב כו' לא עבד כלום עכ"ל עיין במהרש"א וכוונתו דמש"ה אסר ממ"נ דה"א לענין שחיטה בעינן מדרבנן רובא ובטריפות במחצה נמי מיטרפא ולכך אמר ממ"נ דל"ת דשחט חצי קנה ושהה מדרבנן מיהת פסול לזה אמר דרבנן לא אמרי דבעינן רובא אלא מחמת גזירה דלמא לא אתי למיעבד מחצה והלכך בכה"ג ליכא למיחש למידי דאי לא שחט מחצה וישהה ומה בכך והא במיעוט קמא דקנה אין שהיה פוסל ולהכי אף מדרבנן שחיט' כשירה וע"כ כן הוא דאי מן התורה למה לי וגמרה כו'. ועיין בס' אשל אברהם לקמן דף ל' ע"ב בתו' ד"ה החליד דמשמע מדבריו דמדרבנן יש לפסול כה"ג ולפי מ"ש ליתא ואף אם נאמר דשחיטתו כשירה היא מן התורה ולא מדרבנן והא דנקיט וגמרה לאו דווקא אלא ושחט לרבותא דאף דשחט אח"כ לא הוה שהי' דאין שהי' במיעוט בתרא מן התור' ובעיא דר"פ לקמן החליד במיעוט בתרא או בשהי' הוא מדרבנן וכמו שאבאר שם זה אינו חדא דהא תני' בריי' אחרת בתוספת' שחט רוב גרגרת וגמרו לזמן מרוב' כשר יע"ש בתו' ד"ה החליד לקמן ועוד דהאיך תלוי האי דינא דמיעוט בתרא לקמן שחט חצי גרגרת ומיהו זה יש ליישב והנכון כמ"ש בסמוך:
אמר רבא שאני לענין טרפות דבעינן רוב הנראה לעינים השתא הדר ממה דהוה סבור מעיקרא דלענין טריפה נמי מחצה רוב הוה ולפי זה אה"נ דמיתוקמא הא ברייתא דשחט חצי גרגרת אף בבהמה ולענין טריפות בעינן רוב הנראה לעינים ומש"ה לא מיטרפא בשחט חצי קנה והא דלא אמר אלא משום שלא הוזכר אמורא מקודם על קשיא דשחט חצי גרגרת וסתמא דתלמודא הוא דמשני לא בעוף לא ר"פ מש"ה לא אמר אלא ולקמן בתו' ד"ה החליד דף ל' ע"ב אבאר באורך בעזה"י:
ובפרש"י בד"ה רוב הנראה לעינים כלומר רוב גמור שהוא ניכר עכ"ל הרשב"א ז"ל בחדושיו כתב כחוט השערה יותר ממחצה כשר והפר"ח בי"ד סי' כ"א ס"ק ג' כתב דאדרבה בדברי רש"י משמע רוב גמור לא במדידה יע"ש שהאריך ולכאורה היה נראה דמש"ה פירש"י רוב הניכר משום דלפום סברא דהשתא אמאי בשחט חצי קנה פגום כשר אמאי נגזור מדרבנן מחצה אטו רוב פסוק נמי אתי להכשיר כמו דגזרינן מחצה דלמא לא אתי למיעבד מחצה ה"ה הכי נמי הוי למגזר בחצי קנה פגום דפסול דלמא יכשיר בכ"ש יותר פסוק ולכך פירש"י כאן דבעינן רוב גמור וניכר ולפ"ז אין לגזור בחצי קנה פגום וכשר ואה"נ אם היה כ"ש יותר מן חצי מדרבנן אסור תו דגזרינן אטו רוב גמור ולפי זה אין ראי' למ"ש הט"ו בסימן כ"א ועיין בתבואת שור סימן כ"א משא"כ למסקנא דמסיק מחצה אינו כרוב איכא למימר דלא גזרינן כלל דלמא לא אתי למיעבד וה"ה בטריפות לא גזרינן ומש"ה חצי קנה פגום בצמצום כשר הא כחוט השערה טפי ממחצה פסוק טריפה. ודעת הפר"ח שם דאף באמת כן הוא דגזרינן בשחיטה רוב מצומצם אטו מחצה יע"ש וקשיא לי א"כ בחצי קנה פגום אמאי כשר הא איכא למיגזר אטו כ"ש יותר דהוה מ"ה לדידי' ודוחק לומר דלא גזרו כה"ג דמאי שנא:
והנה בדרך פלפול י"ל דרש"י לשיטתי' שפיר' לעיל אי בעית אימ' אא' בעוף דלכתחלה בעינן שנים ולא פי' דלכתחלה בעינן חתיכת וורידין בעוף והוא כעין קושי' התוס' ד"ה שנים וכאן לא שייך תירוצ' וצ"ל דר"י לא פליג אדרבנן אלא לכתחלה ורבנן אף לכתחלה א"צ חתיכת וורידין ומנא לי' לרש"י זה אלא ע"כ מהו כ' התו' במתני' מדאמר ר"פ לקמן רישא בחולין יע"ש וא"כ הא דאמר לקמן הי בחולין והי בקדשים יש לראות לאיזה צורך אמר כן ומה נ"מ ועיין במהר"מ מלובלין לקמן ושם אבאר ואין לומר דנ"מ לענין חתיכת וורידין אי בקדשים ומש"ה סובר ר"י דבעינן חתיכת וורידין דלדם הוא צריך ולא בחולין דנורא משיב שייב וקפשיט אי בקדשים אמאי פליגי רבנן עלי' והלא כ"ע מודים דלדם הוא צריך וא"כ מנלן דר"י לכתחלה פליג אימא דיעבד ואפילו הכי פשיט שפיר רישא בחולין דאי בקדשים דוקא פליג ר"י ומשום דלדם הוא צריך ודאי דלא פליג כ"א אלכתחלה פליג כמו שאבאר לקמן גבי הי בחולין בשם הרשב"א והר"ן ז"ל ואין לומר דנ"מ הא דאמרינן השוחט דיעבד אא' בעוף ואי אחולין שפיר אבל אי בקדשים משום דלדם הוא צריך ובעי לכתחלה כל שנים אבל חולין אימא אף לכתחלה סגי בסימן א' ז"א דהא רש"י כ' בפ"ק כ"א ע"ב ד"ה ואינו מבדיל דאף לכתחלה אין מצוה כ"א סי' א' בעוף וכמ"ש היש"ש כאן בפרקין סימן א' דעת רש"י כרי"ף דהלכה כל"ב וא"כ אין לומר דסתמא דתלמודא בעי הי בחולין לומר דבחולין בעינן ב' סימנין וקפשיט רישא בחולין דלא כהלכתא ואין לומר דנ"מ ארובא אי רישא בקדשים אבל חולין אף לכתחלה די ברובא ז"א דהא תנן בסיפא רוב א' בעוף ורוב שנים בבהמה שחיטתו כשירה דמשמע דיעבד כמו שאבאר לקמן בשם הרשב"א גבי סיפא בקדשים יע"ש דאל"כ הוה למתני כשר לחודי' לא שחיטתו כשירה וא"כ אי רישא בקדשים סיפא חולין ואין נ"מ וצריך לומר דמש"ה בעי הי בחולין והי בקדשים דאנן קיי"ל רובא דמינכר בעינן ולא די כחוט השערה יותר ממחצה והנה מתני' דקתני חצי א' בעוף וא' וחצי בבהמה שחיטתו פסולה משמע הא כחוט השערה יותר מן מחצה כשר אלא דמתני' חצי א' בעוף הוא ג"כ סיפא ואיירי בקדשים כמ"ש התוספות ד"ה אבל בחולין ומשום דבקדשים ליכא למגזר אטו מחצה דכהנים זריזין הם וכדמסיק בהעור ורוטב דף קכ"ג ע"ב ובתוספות שם ד"ה עולת עוף לריב"ש לגזור דיהא דוקא רוב הניכר ומשני כהנים זריזין משא"כ חולין ועיין פר"ח סימן כ"א ס"ק ג' יע"ש ולפ"ז שפיר שאל הי בחולין והי בקדשים דאי רישא בקדשים וסיפא חולין ה"ה חצי א' דהוא סיפא דמתני' איירי בחולין ודוקא חצי פסול הא כ"ש יותר מן מחצה כשר וקפשיט לי' דרישא בקדשים לא איירי אלא סיפא וחצי פסול הוא בקדשים הא בחולין בעינן רוב הניכר לעינים דגזרינן שפיר אטו מחצה ולזה הכריח רש"י לשטתי' דבעינן רוב הנראה וניכר דוקא:
והנה ראיתי להתבואת שור בסי' כ"א ס"ק ב' אהא דהביא פר"ח ראי' מפ"ק כ"א ע"א כיצד מולקין חטא' עוף סי' או רובו ובעולה שנים או רוב שנים ומסיק שנים שדומין לשנים דלכתחלה בעינן רוב הניכר ודיעבד רוב המשוער בצמצום אלמא אי בעוף לא הוה קתני שנים ה"א רוב שנים רוב הניכר ותמוהים דבריו דאיפכא מסתברא דרוב הוא בצמצום וקתני שנים לאשמעינן לכתחלה בעינן רובא דמינכר עכ"ל ואני תמה מאוד על השגתו שהוא ז"ל הביא דברי פר"ח והבין בו כוונה אחרת והמעיין בדברי פר"ח יראה להדיא שהוא ז"ל פי' שנים שדומי' לשנים היינו ברוב מצומצם כשר אף לכתחלה וברייתא מסייע ליה דכיצד מולקין משמע כל הבריית' איירי לכתחלה וז"ל הפר"ח ומשני שנים שדומי' לשנים פי' דאי הוה תני רוב שנים ה"א רובא דמינכר לכך תני שנים דהיינו רובא דמינכר וע"כ רוב שנים היינו רוב מצומצם אלמא כל היכא דתנן רוב היינו רובא דמנכר הרי דבריו ברור מללו. ואמת שפי' תב"ש בגמרא היא פירש"י ז"ל שם דומין לשנים דלכתחלה בעינן רובא דמינכר או רוב מצומצם והאי או רוב מצומצם היינו דיעבד דאי לכתחלה הא דיעבד נמי פסול במחצה דהא סיפא חצי א' בעוף איירי בקדשים ופסול, אבל הפר"ח מפרש להדיא דלכתחלה או רוב משוער וכ"ש רוב הנראה כשר וכמ"ש. ומנא לי' זאת לפר"ח לפרש בגמ' פי' אחר ממה שמפרש רש"י ז"ל אומר אני שיש ללמוד כן מתורתו של הרשב"א ז"ל בחדושיו אהא דסיפא בקדשים ורובו של כ"א ובעולה רוב שנים שהקשה שחיטתו כשירה משמע דיעבד והא לראב"ש אף לכתחלה מצותו ברוב שנים ומאי קושיא דלמא הכי ברוב מצומצם איירי לשיטת הרשב"א דסובר בחולין כחוט השערה די יותר ממחצה ומש"ה נקיט דיעבד לכתחלה בעינן רובא דמינכר ש"מ דס"ל דרוב מצומצם נמי כשר לכתחלה לראב"ש וע"כ הא דקתני לעיל הדומין לשנים הכי פירושו לגלויי על רוב שנים ותרווייהו לכתחלה הוא דהוה דכיצד מולקין משמע לכתחלה וזה שכתב הרשב"א הא משמע דרוב שנים די לכתחלה אף מדרבנן וכמו שאבאר לקמן בעזה"י וא"כ שפיר הקשה פר"ח דברי רשב"א אהדדי דאיהו פסק דרוב מצומצם נמי סגי והא איהו מפרש הדומין לשנים לגלויי דרוב הוא רוב כ"ש הא כל היכא דתנן רוב הוא רוב הניכר ממש. ובזה א"ש מאי דכתב שם מדאמר שאני כהנים זריזין הם ש"מ בעלמא בעינן רוב גדול עכ"ל ולכאורה אימא בעולה לכתחלה די ברוב מצומצם וחולין דיעבד מיהא ש"ד ולא לכתחלה אלא דכתב כן לדידן דאנן כפירש"י ז"ל סבירא לן דלכתחלה רובא דמינכר ודיעבד די ברוב מצומצם ושנים הדומין לשנים לכתחלה כו' א"כ הא דפריך עולת העוף ליגזור אדיעבד קאי וא"כ שפיר מוכח בעלמא אף דיעבד אסור אמנם מ"ש מכלל דבעלמא מצריכין רוב גדול יש להשיב על דבריו דע"כ לא פריך ליגזור אלא בעולת העוף לראב"ש דאסור להבדיל כל השנים פריך שפיר ליגזור דבעינן רובא דמינכר דלמא לא אתי למעבד רובא דלא ליבדיל כמו בטלית התם משא"כ בחולין הקושיא מעיקרא ליתא מהיכא תיתי לגזור כיון דשרי ומצוה נמי איכא לכתחלה להבדיל בחולין כל השנים וכמ"ש התוספות דף כ"א ע"ב ד"ה ואינו מבדיל בסימן א' יע"ש היטב וא"כ אין ראי' כלל לומר בעלמא צריך רובא דמינכר אף דיעבד דמה"ת לגזור וכמ"ש כאן ומה שיש לי להאריך בסוגיא דהעור ורוטב ברשב"א ובחמש שיטות שם אבאר שם באורך בעזה"י:
ע"ש גמ' אי אשמעינן חולין דלאו לדם הוא צריך אבל קדשים אימא לא תסגי ברובא עד דאיכא כולה עכ"ל וה"ה דהו"מ למימר דה"א בקדשים מחצה סגי דבחולין הוא דבעינן רובא אבל קדשים דאיכא נמי שדרה ומפרקת במחצה סגי כמו דמחלק לעיל למ"ד וושט ולא קנה שאני מליקה דאיכא שדרה ומפרקת וה"נ כן אלא שאין זה קושיא דהא קתני חצי פסול דהיינו סיפא דאיירי בקדשים ואף בלא יתורא דמתני' סיפא בקדשים כמ"ש מהר"מ מלובלין ז"ל דכ"א אית ליה דסיפא בקדשים מהא דהשוחט ב' ראשון וכמו שאבאר לקמן וא"כ ידעינן בקדשים מחצה פסול ולכך אמר דה"א בקדשים לא תסגי לי' ברובא ואי קשיא הא נמי שמעי' מסיפא חצי פסול הא רובא כשר אף בקדשים וכן הקשה הרשב"א ז"ל ותי' דהכי אורחא אף דאתיא מדיוקא תני לה בהדיא ומש"ה אמר דעיקר לאשמעינן דבקדשים ברובא סגי משא"כ מחצה דפסול בקדשים הא תנן לה בהדיא חצי פסול והיינו סיפא דאיירי בקדשים ועיין תוספות ד"ה אבל בחולין כו' ויש לעיין אלמא בלא החזיר והא בהחזיר ואין להאריך:
ודע דקושית הרשב"א אפשר לתרץ דאי לא הוה תנן ורוב א' בעוף לא הוה מוקמינן חצי א' דפסול בקדשים אלא בחולין ומשום אחד ומחצה נקיט לה כמ"ש התוספות ד"ה חצי במתני' יע"ש משא"כ עכשיו דתנן משנה יתירא רוב א' בעוף וע"כ בקדשים וה"ה חצי א' דהוא סיפא איירי בקדשים אבל לפי מ"ש מהר"מ מלובלין מדנקיט תרי צריכותא ע"כ ידע הי בחולין והי בקדשים ואף בלא יתורא הוה ידעינן דאיירי בקדשים תקשי שפיר קושית הרשב"א דא"נ הוה תנן חצי לחוד הוה ידעינן דאיירי בקדשים תקשי שפיר קושית הרשב"א דא"נ הוה תנן חצי לחוד הוה ידעינן דאיירי בקדשים דהיינו סיפא דומיא דהשוחט ב' ראשון דאיירי בקדשים כדמסיק רב אשי אלא שיש ליישב קושית הרשב"א דאי לא הוה תני רוב א' בעוף ה"א דמחצה על מחצה כשר בחולין ורוב א' כמוהו מחצה נמי רוב קרוי לי' במחשבת הלב או כמ"ש הרשב"א לעיל דלא תימא רובו שא"כ הרוב המשוייר שלא שחט הוה ככולו ומחצה כשר וחצי א' דפסול בקדשים ומשו' דלדם הוא צריך וכקושי' מהרש"א בתו' ד"ה אבל בחולין דהשתא לא שייך תי' שלו דלא הוה רובו דרישא כמו רובא דסיפא כיון דלא הוה תני כלל רובו דסיפא ולהכי תנן רובו לומר דרישא נמי הוה דומיא דהכי ודוקא רובו ולא חצי אלא דהוה עיקר חסר מן הספר ועוד דאין נכון לומר כן לומר דתני סיפא לגלויי על רובו דרישא:
אבל חולין דלדם לא צריך אימא בפלגא סגי לי' עכ"ל בכאן לא קשה אמאי לא אמר משום דאיכא שדרה ומפרקת סגי ברובא ובחולין לא תסגי עד דאיכא כולא יש לומר דהא תנן רוב שנים בבהמה דכשר ובזה אין חילוק בין חולין לקדשים וה"ה לענין רוב א' בעוף אין חילוק כיון דחזינן דרובו ככולו משא"כ לעיל קשיא לן שפיר אימא דאיצטריך רוב א' בעוף דל"ת בפלגא סגי משום דאיכא שדרה ומפרקת ואי דלמה לי רוב ב' בבהמה איידי דתנן רוב א' בעוף תני רוב שנים כו' וכה"ג כתבו התו' במתני' ד"ה חצי א' איידי דחצי וא' בבהמה יע"ש. והו"מ למימר דרובא לכתחלה כשר אלא לתירוצא דהשו' אא' בעוף קאי ומ"מ קשה דה"א רוב בבהמה לכתחל' בחולין ולכך תני רישא דיעבד דוקא הי בחולין והי בקדשים עיין במהר"מ מלובלין ז"ל והנה יאמר בזה דנ"מ לדינ' הי בחולין לא מיבעי' לתי' א' לעיל דהשוחט קאי אא' בעוף פריך שפיר לידע אי רישא בקדשים ובחולין אף לכתחלה די בסימן א' אלא אף לתי' ב' דקאי ארובו שא"כ וא"כ א"נ סיפ' בחולין הא קתני רוב א' בעוף שחיטתו כשירה והיינו דיעבד וכמ"ש הרשב"א וכמו שאבאר לקמן מ"מ נ"מ לדינא לפי שיטת הפר"ח דבעינן רובא דמינכר והיינו בחולין ולא בקדשים וכמ"ש לעיל וא"כ אי רישא בקדשי' וסיפא בחולין וה"ה חצי א' דהוא סיפא איירי בחולין ועיין תו' ד"ה אבל חולין יע"ש א"כ מוכח דאף חולין מחצה פסול, הא כחוט השערה יותר ממחצה כשר ולכן שאל לידע אי רוב מנכר כו' ודע דאף לפי תירוץ קמא לעיל דהשוחט אא' בעוף קאי אפ"ה אפשר דוקא בקדשים ואי דבחטאת העוף אסור להבדיל יותר מסימן א' י"ל דאתיא כראב"ש וכמ"ד בזבחי' מאי לא יבדיל שא"צ להבדיל ועיין לעיל כ"א ב' בתו' ד"ה ואינו מבדיל יע"ש ומכ"ש דא"ש טפי לפי שיטת הר"מ ז"ל בפ"ז מהל' מעה"ק דלא יבדיל היינו הראש מגוף אבל כל השנים רשאי להבדיל כו' א"ש בפשיטות דיעבד ולכתחלה צריך כל השנים משום דלדם הוא צריך לא בחולין:
מאי א' רוב של כ"א ובדין היא דליתני עכ"ל ורש"י ז"ל ד"ה מאי א' ה"ג ולא גרסינן אלא עכ"ל יראה לפרש דמתחלה אמר ואי ס"ד רישא בקדשים והא איכא עולת העוף דבעי ב' סימנין והיינו כרבנן דפליגי על ראב"ש וסברי כל השנים והשתא דמסיק סיפא בקדשים ורוב של כ"א ואחד וע"כ מתני' ראב"ש דעולת העוף רוב שנים והיה ראוי להיות הגי' אלא והדר בי' ממה דהוה אמר מעיקרא ועולת העוף ברובא דווקא ולזה אמר רש"י דלא הדר כלל והא דאמר והאיכא עולת העוף דבעי ב' סימנין היינו נמי דראב"ש וכמ"ד לא יבדיל א"צ להבדיל והא דכתיב והקריבו בעולת העוף לומר דבעי דווקא רוב שנים וה"ה אי בעי כל השנים רשאי והא דאמר כמשפט חטאת העוף אחוז הראש בגוף היינו אם ירצה ה"נ כן הוא וכמו שאבאר לקמן בלשון הרשב"א ז"ל בעזה"י וא"כ שפיר אמר והאיכא עולת העוף דבעי ב' סימנין לכתחלה מדרבנן אף לראב"ש משום דלדם הוא צריך או משאר טעמים ולבסוף אמר מאי רוב א' של כ"א וא' והיינו דיעבד דוק דשחיטתו כשירה משמע דיעבד ולכתחלה בעינן כל השנים אף לראב"ש וברייתא דפ"ק דף כ"א ע"א שנים או רוב שני' מיתוקמא כולה כראב"ש וכדבעינן למימר לקמן אי"ה בפרק העור ורוטב קכ"ג ע"ב גבי עולת העוף לראב"ש יע"ש ועיין לעיל כ"א ב' ובחדושי הרשב"א וריטב"א וחמש שיטות בשם הר"ן דלראב"ש אם רצה להבדיל מבדיל בעופו' והקריבו לחלק וכמשפט דל"ת שצריך כל השנים דווקא לכך כתיב כמשפט מה התם אם רוצה אוחז הרא"ש בגוף כו' ובסמוך אבאר יותר והא דאמר לעיל כ"א א' ולראב"ש רוב שנים דוקא ולרבנן שנים היינו למ"ד לראב"ש לא יבדיל בחטאת העוף שאין רשאי וה"ה בעולת עוף דכמשפט כו' לומר מה התם אינו רשאי ובפ' עור ורוטב אבאר עוד ולכך כתב רש"י דל"ג אלא:
לשון הרשב"א ז"ל בחידושיו וראב"ש היא דאמר בעולה רוב שנים קשי' לי והא שחיטתו כשירה משמע דיעבד ואילו בחטאת כתיב לא יבדיל ועוד דעולת העוף רוב שנים דוקא לראב"ש כדאמרינן לעיל כ"א א' וי"ל דכאן כמ"ד לא יבדיל א"צ להבדיל ולעיל כמ"ד דאסור להבדיל ופלוגתא היא בזבחי' ס"ז א' והא דתנן שחיטתו כשירה כו' דיעבד מדרבנן לכתחלה שנים ואינו מחוור דמשמע אף לכתח' רוב שנים ואף מדרבנן וי"ל דאיירי בבהמה דיעבד אבל בעוף אף לכתחלה והיינו דאמר וראב"ש דאמר לכתחלה רוב ב' דאל"כ לא הוה לי' לומר אלא וראב"ש דאמר רוב שנים ותו לא עכ"ל העתקתיו מפני שיש ללמוד ממנו כמה הלכתא גבירתא ולפרש דבריו הנעימים הנה מה שכתב וראב"ש היא דאמר לכתחלה ברוב שנים בגמרא שלפנינו ליתא להאי גי' כלל וצ"ל שבנוסחתו היה כתוב מאי רוב א' של כ"א וא' וראב"ש היא דאמר לכתחלה ברוב שנים ואף לפי ג' גמרא שלנו סתמא כפירושו דכראב"ש אתיא דלרבנן צריך דוקא כל השנים ולא סגי ברוב שנים וכדמסיק לעיל כ"א א' וב' יע"ש ומה שהקשה דאיך תנן בסיפא רוב א' בעוף שחיטתו כשירה הא בחטאת העוף לא רשאי יותר מסימן א' דלא יבדיל כתיב ושחיטתו כשירה משמע דיעבד ומאי קושי' דמ"מ לכתחלה צריך כל הסימן ולא סגי ברוב א' וי"ל דקשי' לי' שפיר דאמאי לא סגי לכתחלה ברוב סימן א' ואי דלמא הא אתי למעבד רובא הכי נמי איכא למגזר בכל הסימן שלא יבדיל יותר מסימן א' ואם כן מה"ת לומר דגזרינן מדרבנן דבעינן כולו אי משום דלמא לא אתי למעבד רובא הא גם להיפך י"ל דלמא יבדיל יותר מסי' א' וגם אי טעמא משום דם או שאר טעמי' מ"מ לא הוה לאצרוכי לכתחלה כל הסימן דאיכא למגזר שמא יעשה יותר ויהא פסול משום הבדלה ועיין בר"ן בחמש שיטות בהעור ורוטב קכ"ג ע"ב עולת העוף לראב"ש לגזור דלא סגי ברוב מצומצם והקשה דאי רוב גמור יעבור על לאו דלא יבדיל הגם שיש לחלק מ"מ נ"ל כן כוונתו דאי לאו הכי הא קתני בפ"ק כ"א א' כיצד הוא עושה חותך כו' סימן א' או רובו הרי דבכל הסימן אינו עובר על לאו דלא יבדיל אלא מ"ט לא יבדיל היינו דודאי אין להצריך לכתחלה דווקא כל הסימן ומה"ט דכתיבנא. גם היה לו להקשות מברייתא דכיצד מולקין דמשמע לכתחלה ואף ברובו סגי לכתחלה כמו שאבאר לקמן דלדידיה משמע דכיצד מולקין לכתחלה אכולהו קאי וה"ה ארובא וה"ה אסיפא וכמו שיתבאר בסמוך ומ"ש עוד דעולת העוף דוקא רוב שנים ולא שנים ממש הוא ממה דאמרינן לעיל שנים לרבנן ורוב שנים לרבי אליעזר ב"ר שמעון וכן ע"ב אמר מה להלן אחוזה הראש בגוף ומזה א"כ איך אמר כאן דרוב א' של כל א' וא' ואיך וכלול עולת העוף במתני' דמשמע הא לכתחלה בעינן כל השנים והא אסור להבדיל וע"ז תי' דההיא דהכא כמ"ד א"צ להבדיל ולעיל כמ"ד צריך להבדיל ר"ל דלמ"ד א"צ להבדיל אתי כמשפט לומר מה להלן אחוז הראש בגוף ומזה היינו אם ירצה ה"נ כאן אם רצה אינו מבדיל והקריבו לחלק לומר שצריך מיהת יותר מסי' א' והיינו רוב שנים וכמשפט דל"ת והקריבו לחלק שצריך כל השנים דווקא ולפ"ז לראב"ש בעולת העוף הרשות בידו או שנים או רוב שנים וברייתא דכיצד מולקין חטאת העוף שנים או רוב שנים כולה ראב"ש היא ולעיל דאמר שנים לרבנן ורוב שנים לראב"ש היינו כמ"ד לא יבדיל שאינו רשאי וכמשפט מה להלן אחוז הראש בגוף אף כאן כן שאין רשאי יותר משנים והא דתנן שחיטתו כשירה דיעבד היינו מדרבנן דלכתחלה בעי' מדרבנן כל השנים וכתב ע"ז ואינו מחוור דהא משמע דלכתחלה סגי ברוב שנים ואף מדרבנן והנה תראה ממה שהוקשה לו כן סובר דברייתא דלעיל שנים הדומין לשנים או רוב שנים בצמצום ע"כ לכתחלה נמי וכמ"ש הפר"ח בסי' כ"א ס"ק ב' ולא כפירש"י לעיל כ"א א' בהא דשנים הדומין לשנים והבאתיו לעיל דאל"כ מאי קושיא דמש"ה תנן רוב א' בעוף דיעבד דלשי' הרשב"א כ"מ שנזכר רוב היינו רוב בצמצום כחוט השערה יותר דהא פסק בשחיטה סגי בחוט השערה יותר ודוקא דיעבד ולכתחלה בעינן כל הרוב הניכר לעינים ומעתה גם קושיא הראשונה לא קשיא דאימא כמ"ד לא יבדיל שאין רשאי להבדיל וכדכתיבנא אלא ע"כ דס"ל להרשב"א ז"ל דכיצד מולקין חטאת העוף ובעולת העוף שנים או רוב שנים היינו אף רוב שנים לכתחלה דכיצד מולקין משמע לכתחלה ואכל השנוי בברייתא קאי ולקמן בהעור ורוטב אבאר שכן שיט' התוס' שם ומש"ה קשיא לי' להרשב"א שפיר עד שהעלה דשחיטתו כשירה משום בהמה נקיט לה וזה שאמר וכראב"ש ברוב שנים ולא הוה לומר אלא כראב"ש דאמר רוב שנים ולא כראב"ש דאמר רוב ב' לכתחלה אלא דל"ת שחיטתו כשירה דיעבד קאי אעולת העוף קמ"ל דלכתחלה ברוב שנים ולפ"ז אפשר דסוגין כמ"ד לא יבדיל דוקא ובין למ"ד א"צ להבדיל רוב ב' לכתחלה מברייתא דכיצד מולקין וכ"מ דקתני רוב הוא רוב משוער כחוט השערה יותר וכיצד מולקין משמע לכתחלה כנ"ל פי' דבריו:
ע"ש גמ' אמר ר"פ רישא בחולין מהכא כו' אלא בקדשים אמאי פליגי רבנן עליה כתב הר"ן ז"ל בחמש שיטות ואין לומר דרבנן אדיעבד פליגי י"ל דה"ק אי איתא דבקדשים דוקא ולא בחולין א"כ ודאי לכתחלה הוא דאמר ר"י דבעינן וורידין ולא דיעבד ואמאי פליגי רבנן עכ"ל ויש לפרש דבריו עפ"י דברי הרשב"א בחדושיו וז"ל הי בחולין וא"ת מאי נ"מ וי"ל דלמא דוקא קדשים בעינן חתיכת וורידין ומשום דלדם הוא צריך ולא בחולין עכ"ל ומש"ה אמר שפיר אי בקדשים ור"ל ובחולין לא בעינן א"כ ודאי לא פליג ר"י אלא לכתחלה דמשום לדם הוא צריך אין לפסול דיעבד ואמאי פליגי רבנן עליה ואף דאמרינן אי תני חולין ה"א קדשים לא תיסגי ברובא עד דאיכא כולה אלמא דאיכא ה"א דמשום לדם הוא צריך אף דיעבד פסול מ"מ עכשיו דתנן דסגי ברובו כ"ש חתיכת וורידין דלא מעכבי דיעבד משום דם אף לר"י. וה"ה דהו"מ למפשט מברייתא דר"י פוסל אף דיעבד ועוד אי בקדשים מאי איריא עוף בהמה נמי ועי' בזבחים דף כ"ה ע"א ובר"מ הל' מעה"ק פ"ד ה"ד יע"ש מ"מ פשיט לי' ממתני' שוב מצאתי שהר"ן הקשה דלפשוט מברייתא ותי' דניחא לי' למפשט ממתני' יע"ש. ומיהו לפי מ"ש הרא"ש במתני' דר"י אף דיעבד פוסל ואפ"ה מתני' לכתחלה איירי ברוצה לנתחו א"א יע"ש וכתבתי לעיל דמוכח כן מדלא תנן במתני' ר"י פוסל עד שישחוט הוורידין כמו דתניא בברייתא אלא ש"מ לכתחלה איירי וכשרוצה לנתחו א"א פריך שפיר הי בחולין והי בקדשים דאי רישא בקדשים אימא מש"ה סובר ר"י עד שישחוט הוורידין דלדם הוא צריך ואף ברוצה לנתחו א"א צריך לכתחלה חתיכת וורידין ולא בחולין אין צריך לכתחלה כשרוצה לנתחו א"א דלא גזרינן דלמא ממלך ויצלנו שלם והשתא ליכא למפשט מברייתא דר"י פוסל באין מנתחו א"א דפסול בעוף דיעבד אף בחולין שאין דם יוצא ע"י צלי' ומשני שפיר אמאי פליגי רבנן עליה:
ובתו' ד"ה אבל בחולין כו' היינו סיפא דאיירי בקדשים עכ"ל הקשה מהרש"א ז"ל דא"כ מאי פריך לעיל למ"ד מחצה כרוב וחצי א' דפסול דאיירי בקדשים וי"ל דא"כ לא הוה רובא דרישא כמו בסיפא ורצה לומר דמרישא לא הוה מצי למפרך דאימא רובא היינו מחצה דהוא רוב במחשבת הלב אלא דרובא דסיפא ע"כ רוב גמור דחצי א' פסול בקדשים. ולפי דעת הפר"ח דרוב' דרישא היינו רוב הנראה לעינים דוקא ורובא דסיפא היינו כחוט השערה יותר ממחצה כשר בקדשים דכהנים זריזין הם וגם מדקתני חצי פסול הא רוב כ"ש כשר וכמ"ש לעיל א"כ לא הוה רובו דרישא כמו רובא דסיפא והדרה קושין לדוכתי' מאי פריך לעיל מחצי א' דפסול דאיירי בקדשים ומשום דלדם הוא צריך ולא בחולין. והנה יש ליישב זאת ונאמר הא דתנן במתני' חצי א' בעוף דפסול הוא מיותר כמ"ש התו' במתני' ד"ה חצי וכבר כתבנו שם דמש"ה נקיט חצי לאשמעי' הא כ"ש יותר כשר בקדשים דל"ת רובא דסיפא הוה כמו רובא דרישא מש"ה נקט חצי א' בעוף משא"כ בה"א דלעי' דמחצ' כרוב הוה ובחולין כשר כ"ש בכהני' דזריזין הם וא"כ השתא אכתי נימא מש"ה תנן חצי פסו דל"ת רובא דסיפא הוה כמו ברישא דרוב במחשבת הלב קמ"ל דלדם הוא צריך ופסול חצי ורובא דסיפא הוה רוב יותר ממחצה עכ"פ אבל נאמר בזה כמ"ש הרשב"א ז"ל אהא דפריך למ"ד מחצה כשר מחצי א' בעוף והקשה אמאי לא פריך מרישא ורובו שא"כ וי"ל דה"א רוב המשויר כמוהו עכ"ל והבאתיו לעיל הרי דסבירא לי' רובו הוה רוב ממש ולא מחצה אלא מרישא אין להקשות דאימא רוב המשויר ככולו א"כ בסיפא דתנן רוב א' בעוף ורוב ב' בבהמה שחיטתו כשירה ליכא לפרושי ברוב המשויר כ"א בשחט רוב' דהא בהכשירו קמיירי לא בפסולא ולפי זה פריך שפיר דהא לפום סברא דהשתא ע"כ חצי א' בעוף בחולין מיירי דאי בקדשים למה לי הא מסיפא שמעי' דוקא רוב ולא חצי דלית לן תירוץ התו' איידי דחצי וא' בבהמה אלא או דבא לומר דחצי הא כ"ש יותר מחוט השערה כשר בקדשים דל"ת רובא דסיפא כמו רישא וזה באמת מה שא"כ השתא ליכא למימר הכי וע"כ ארישא קאי ואחולין דל"ת רוב המשוייר הוא דפסול הא מחצה כרוב קמ"ל חצי פסול ומש"ה אקשי לי' מחצי א' ולזה משני אה"נ דמדרבנן בעינן רוב והיינו כ"ש טפי ממחצה לפי מה דס"ד השתא דמ"ה במחצה כשר ומדרבנן גזרינן ומבעי טפי כ"ש וחצי א' ע"כ השתא ארישא קאי דל"ת רובו שא"ר רוב המשוייר משא"כ באמת קאי אסיפא דבחולין בעינן רוב הנראה וכדתיבנא: