ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף כח:
בא"ד וכשניקב זה בלא זה כשר וכשניקב הפנימי היכא ידעינן שלא ניקב החיצון עכ"ל משום דניקב זה בלא זה משמע אף שפנימי ניקב ולא החיצון דכשר וע"כ דיש לוושט בדיקה מבחוץ לענין נקב ולפירש"י יש לומר דשם מיירי דתחוב קוץ בוושט וחיישינן שמא ניקב חיצון ג"כ דהוה, מקום ידוע מש"ה מהני בדיקה מבחוץ לענין נקב ג"כ משא"כ כאן דלא הוה מקום ידוע ועיין בי"ד סי' ל"ג ובחדושי רשב"א כאן ומש"ה לא מהני כאן בדיקה דצריך לבדוק כל אורך הצוואר ומש"ה לא מהני בדיקה מבחוץ לענין נקב כה"ג ועיין בי"ד ושם אבאר ועוד אפשר לומר דרש"י פי' שם אמר עולא ישב קוץ בוושט א חוששין שמא הבריא פי' שמא ניקב ונתרפא א"כ לדידן דלא קיי"ל כעולא א"כ תקשי איך אמר רב נחמן ניקב זה בלא זה כשר ואף בדיקה לא מהני שמא נתרפא ואפילו אין בו קוץ לעת עתה חיישינן לכך ועיין ברש"י שם וברא"ש מ"ג ע"ב מ"ש על הא מ"ש רש"י דאין לנקב בדיקה מבחוץ וע"כ ניקב זה בלא זה ע"י חולי דאין לחוש שמא ניקב השני כיון שאין רואין שם ריעותא כ"כ וכמ"ש התוס' בכאן ה"ה לרש"י כן ועיין בי"ד סי' ל"ג בפר"ח ובתב"ש ולקמן בפא"ט אבאר יותר בזה בעזה"י בא"ד ור"מ היכי אכיל בשרא דלמא ע"י בדיקה עכ"ל ר"ל דקרע עור החיצון וראה שאין נקב בחיצון ונקב זה בלא זה, כשר ומהרש"א ז"ל הקשה דפריך ור"מ היכי אכיל בישרא דחייש למיעוטא, וניחוש לספק דרוסה ועיין בחדושינו לעיל י"א ב' מ"ש שם דמדרוסה אין קושיא דאיכא חזקה ג"כ משנולדה לא היתה דרוסה וחזקה עם רובא גם ר"מ מודה דאף מדרבנן לא חיישינן משא"כ חששא שמא ניקב אף שחי' יותר מי"ב חודש הוה חזקה שלא נתבררה ולא הוה חזקה כ"ש פסח וכדומה שהן בני שנה ולמ"ש הט"ז ס"ס ע"ט דטפת הדרוסה יזיק גם לוולד ועיין פר"ח שם א"כ ליכא חזקה אף בדרוסה יע"ש וכבר הארכנו בזה שם:
וברש"י ד"ה נבדקי' לקנה שאין נטרף אלא ברובו ושחיטה כשירה בעוף בסימן א' עכ"ל לרווחא דמלתא כתב כן לשיטתיה חיישינן לנקב ולא לדרוסה ומיהו בדרוסה אף בקנה במשהו טריפה דזהרי' מיקלא קלי ועיין בפא"ט נ"ג ע"ב גבי ההיא ספק דרוסה וברש"י שם אלא דניכר הוא בעור החיצון שהוא לבן בקנה אלא לרווחא כתב כן ומ"ש דדי בסימן א' אף לתי' ראשון לעיל לכתחלה בעינן בעוף ב' סימנים זה הוה דיעבד:
גמרא אמר ר"ח לא אמר ר' אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחד אבל בבהמה לא צריך עכ"ל יראה לפרש לכאורה דר"ח בא לומר דלא תימא הא דתניא בברייתא לעיל ר' יהודה אומר בעוף עד שישחוט וושט וב' וורידין הא דנקיט עוף דדי בסימן א' מש"ה אין הדם יוצא כ"כ וצריך חתיכת וורידין משא"כ בבהמה ולפ"ז בעוף אי שחט ב' סימנין א"צ חתיכת וורידין לזה אמר ר"ח דלא כן הוא אלא עיקר טעמא דר"י בעוף הואיל וצולהו כא' אף בשחט ב' סימנים אפ"ה צריך ב' וורידין ולא בהמה דמנתחה א"א ועיין בר"ן ריש השוחט שכתב בשם רבינו משולם שאם לא שחט כל ב' סימנין צריך לנקבן בשעה שהדם חם כמו וורידין ובב"י סי' כ"ב והבאתיו לעיל. ויש לראות אמאי לא פליג ר"י במתני' אא' בעוף דצריך לנקוב סימן השני ג"כ כמו וורידין ואם נאמר דר"י לא פליג אלא לכתחלה יש ליישב זה ואם נאמר אף דיעבד פליג קשה גם בברייתא לא אמר אלא וושט וב' וורידין ואין לומר דוושט סמוך לוורידין מ"מ המקשה לעיל דלא אסיק אדעתיה הו"ל להקשות כן דהא ס"ד וושט דווקא כו' ובמתני' י"ל דכ"ש סי' שני מוורידין וא"צ לפלוג ובמקש' לעיל הומ"ל וליטעמיך כתב הרא"ש ז"ל אהא דאמר ר"י במתני' עד שישחוט הוורידין אם שלם צלאו אסור דיעבד דלא כמ"ש התו' במתני' ד"ה ר"י אומר ואפ"ה כתב דר"ח במתני' איירי לכתחלה ואדיוקא דמתני' קאי דיעבד סימן א' ולכתחל' ב' ואמר ר"י לכתחלה צריך ב' וורידין אף דמחתכו א"א דלמא ימליך ויצלה כא' עכ"ל אף שהוא סובר דר"י נמי דיעבד פליג אפ"ה פי' דר"י לכתחלה איירי משום קושיא דרב פפא דדייק רישא בחולין ומנלן דלמא רבנן אדיעבד פליגי ולהכי פירש דר"י אמר לכתחלה אף רוצה לנתחו א"א אפ"ה צריך חתיכת וורידין ורבנן פליגי אף לכתחלה ודייק שפיר רישא בחולין ואין להקשות דלמא ר"י אדיעבד קאי אא' בעוף ורבנן אדיעבד הוא דפליגי ומנלן למידק רישא בחולין י"ל מדלא תנן ר"י פוסל כמו דתנא בתוספתא ר"י פוסל והר"ן תי' בזה משום דאיכא תקנה בחתיכ' אבר יע"ש ורא"ש לא ניחא ליה בתי' זה ולכך פי' אלכתחלה קאי אף שרוצה לנתחו א"א. ולפי דברי הרא"ש ר"ח בא לומר לא אמר ר"י אלא בעוף הואיל וצולהו כא' רוצה לומר אף שמנתחו הואיל ולפעמי' צולהו כא' בעי חתיכת וורידין וזה שאמר הואיל וצולהו ולא אמר לפי שצולהו כמ"ש הרא"ש במשנה משא"כ ברייתא דנקיט וושט וורידין דאדיעבד קאי דאילו לכתחלה בעינן ב' סימני' ובהא ודאי בהמה שרי דיעבד דמנתח' אבר אבר ור"ח אמתני' קאי דפליג ר"י אלכתחלה וכמ"ש הרא"ש ואשמעינן דאפ"ה דווקא בעוף אבל בבהמה אף לכתחלה לא ואשמעינן ג"כ דפליג אלכתחלה וכמ"ש הואיל וצולהו ולא לפי:
כתב הטור בי"ד סימן כ"ב בשם בה"ג דאף בבהמה חתיכת וורידין בעינן והב"י תמה עליו דהא ר"ח לא אמר ר"י אלא בעוף ותי' דעיקר תקנה הוא משום עוף עכ"ל והנה יש לומר דבה"ג סובר דיעבד אסור כשצולהו שלם כרשב"א ושאר פוסקים ומש"ה אמר לא אמר ר"י אלא בעוף דאסור דיעבד אבל בהמה דיעבד אין איסור והא דאמר אבל בהמה לא צריך היינו שאין צריך שום תקנה בדיעבד היינו שיחתוך סביב הוורידין הבשר כדי נטילה אבל לכתחלה בעינן גם בבהמה חתיכת וורידין שוב ראיתי בבכור שור שכתב קצת כעין זה יע"ש. ודע דדעת בה"ג א"כ דיעבד נמי אסור דאל"כ בהמה לא הוה לן למגזר לכתחלה דלמא יצלנו שלם דא"נ כך לא עביד איסורא וגזירה כי הא לא מצינו ועיין י"ד סי' א' גבי רוב מצוין ע"ס שיבדקנו ובדוכתי טובא יע"ש ומ"ש ב"י דעיקר תקנה היא משום עוף היתה ור"ל דר"ח אשמעינן דל"ת דר"י צריך חתיכת וורידין שיהיו בשחיטה ולכך אמר דעיקר תקנה משום דם ובעוף ולאח"כ גזרו אף בבהמה ומ"מ די בנקובת קוץ בשעה שהדם חם אלא דקשיא מברייתא דאמר ר"י בעוף עד שישחוט וושט וב' וורידין והתם דינא קמ"ל ומאי איריא עוף בהמ' נמי וי"ל דבריית' לענין דיעב' איירי דקאי אא' בעוף ומש"ה דוקא עוף ולא בהמה משא"כ ר"ח דקאי אמ"ת ור"ל לכתחלה פליג כמ"ש הרא"ש מהא דר"פ דאמר רישא בחולין וכמ"ש לעיל וע"כ דאדיוקא קאי שנים לכתחלה ואמר ר"י עד שישחוט וורידין גם מדלא אמר ר"י פוסל וכמ"ש לעיל ועלה קאי ר"ח לא אמר אלא בעוף משמע בהמה אף לכתחלה א"צ וקשיא ליה שפיר וליכא לתרוצי כמ"ש לעיל בסמוך וע"ז תי' הב"י דר"ח אמר לא אמר ר"י אלא בעוף דעיקר תקנה היה משום עוף כו' משא"כ בריית' דקאי אדיעבד שפיר אמר ר"י בעוף דוקא וכדכתיבנא ודע דהפרישה בי"ד סימן כ"ב כתב אף לדעת ר"י בעל התו' דיעבד שרי אפ"ה לכתחלה אסור אף כשרוצה לנתחו א"א הואיל ורוב פעמי' צולהו כא' ולא דמי לסימן א', גבי רוב מצוין יע"ש בפרישה והדין עמו מדלא כתב הטור לא יאמר אנתחנו אבר אבר לאחר מחלוקת ר"י ורא"ש אלא מקודם מחלוקתם ש"מ דלכ"ע נוהג דין זה ולפ"ז הא דאמר ר"ח לא אמר ר"י אלא בעוף ולא אמר סתם לא אמר ר"י אלא בצולהו שלם ויהי' בכלל ן בהמה בין עוף אלא ודאי בעוף כשרוצ' לנתח א"א אסור ובהמה אם מנתח א"א שרי לכתחל' ולפי' ר"י בעל התו' הוא דליכא למגזר מידי דא"נ צולהו שלם אין איסור דיעבד ולא שייך מ"ש הדרישה דבעוף רובו לצלות שלם משא"כ בהמה רובא לנתחה וליש מי שסובר דאף דיעבד אסור אפ"ה בבהמה שרי לכתחלה דאין דרך לצלותו שלם כלל כו' אם לא מיעוטא דמיעוטא ולא גזרינן וזה לא כבה"ג ומש"ה תי' הב"י מה שתי' יע"ש:
כתב הטור בשם רבינו אפרים דווקא בצלי הוא דשרי בבהמה אבל בבישול אף בבהמה צריך חתיכת וורידין יע"ש וראייתו מדאמר ר"ח הואיל וצולהו ולא אמר סתמא הואיל ולא מנתחו א"א וליש מי שסובר דלאו דווקא הוא רבותא קמ"ל דאף בצלי אפ"ה בשלם צריך חתיכת וורידין ולדעת רבינו אפרים אפשר דחכמים מודים לר"י בבישול וע"כ לא פליגי חכמים עליה אלא בצלי ואמרו דא"צ אף לכתחלה חתיכת וורידין אבל בבישול צריך ולפ"ז מאי פריך לעיל שנים בבהמה לכתחלה לא עד לישחוט וליזול אימא דלכתחלה צריך חתיכת וורידין בבישול אף לרבנן דפליגי עלי' דר' יהודה וי"ל:
בתו' בד"ה רב אמר מחצה על מחצה כרוב וגבי פסוקת הגרגר' נמי מחצה קרי רוב עכ"ל ר"ל דהוא רוב במחשבת הלב ועי' בטי"ד סי' כ"א ומיהו בקושייתם דלא אסקי אדעתיה הא הו"מ לאקשויי מרישא ורובו שא"כ משמע דווקא רוב ולפי מ"ש הרשב"א בחדושיו א"ש דמצינו לומר ורובו שא"כ פי' שאם הניח רוב טריפה ומיניה הא מחצה על מחצה כשר ומש"ה לא קשי' להו מרישא ואי תיקשי מסיפא רוב א' בעוף ורוב ב' בבהמה שחיטתו כשירה גם לפי תי' הרשב"א דמשמע דווקא רוב ולא חצי י"ל דסיפא איירי בקדשים ומשום דלדם הוא צריך אלא דא"כ לא הוה רובו דרישא כרובו דסיפא וכה"ג כתב מהרש"א דף כ"ט ע"א תו' ד"ה אבל בחולין ומש"ה פריך ליה מרישא מחצי א' בעוף וכמו שאבאר לקמן. ובעיקר קושייתם לא ידענא דהא לפי ה"א זו דפלוגתייהו לענין שחיטה קאי ע"כ לענין טריפות מודה רב דמחצה אינו כרוב מדקתני הרי שהיה חצי קנה פגום וכדמסיק לפי ה"א זו אמר רבא שאני לענין טריפות דבעינן רוב הנראה לעינים עד דאקשי ליה אביי ולא כ"ש הוא ויש ליישב דקשיא להו אמאי לא מקשי דרב אדרב דאילו מברייתא איכא למימר רב תנא ופליג ולזה כתבו דמעובדא דבדקה ברוב עובי' אין קושיא דמחצה רוב במחשבת הלב הוה: