אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף כז:

דף כז.

בתוס' בד"ה ופדר קמא למאי אתא כו' אלא הוה דרשינן שחופהו על ביה"ש עכ"ל ביומא דף כ"ה ע"ב ד"ה פדר כתבו וא"ת מהאי קרא תיפוק שפדר קודם לכל הנתחים כיון שראש קודם וי"ל דה"א שמסירו אח"כ א"נ דלא הוה דרשינן אלא שראש ופדר קודמין לכל הנתחים עכ"ל הנה לשם הקשו דלכתוב תרי ראש וחד פדר דראש ופדר שחופהו ואידך ראש שקודם לכל הנתחים וה"ה פדר ולמה לי אידך פדר ותי' דה"א שמעלהו למזבח ומסיר אחר כך הפדר למטה ולא הוה ידעינן שהפדר קודם לכל הנתחים בהקרבה א"נ ראש יפדר הוה דרשינן שקודמין וחופהו לא הוה ידעינן וראש שני הא צריך לכדאמרן כאן שכבר הותז ולאשמעינן דשחיטה מצוואר אלא דלפי זה הוה מצי למימר איפכא דראש ופדר שחופהו וראש שני לאשמעינן שכבר הותז ושחיטה מן הצוואר ולא הוה ידעינן כלל דקודמין לכל הנתחי' ומדלא כתבו כך היה נראה לומר דהתם אסקי אדעתי' דמפדר לחוד מיתורא הוה שמעינן שפיר דחופהו והשתא ע"כ אי הוה כתיב תרי ראש וחד פדר ע"כ לקודמין דאי שחופהו לכתוב פדר לחוד וראש לחוד דמראש שמעינן שיהא בכלל עריכה ומפדר שחופהו ולכך כתבו דהוה דרשינן מראש ופדר שקודמין ומראש שני שיהא בכלל עריכה ולאשמעינן דשחיטה מן הצוואר אלא דלפ"ז תקשה להם קושית התוספות דכאן לכתוב תרי פדר וחד ראש דהשתא ליכא לתרוצי דה"א שמסיר הפדר ומקטירו אח"כ דהא כתיב פדר שני שקודם לכל הנתחים וע"כ ה"ה ראש קודם דאיך יעלה אח"כ הראש ואין זה דרך כבוד למעלה כיון שצריך לחפות פדר על ביה"ש גם ליכא לתרוצי דלא הוה ידעינן שחיטה מן הצוואר אלא שחופהו לחוד דא"כ לכתוב תרי פדר לחוד ומחד פדר ידעינן שחופהו ואידך שקודם לכל נתחים וה"ה ראש שקודם. ויש עוד לפרש דהתו' ביומא כתבו לפי מה דאמרינן כאן רב כהנא ורב יימר דשחיטה מן הצוואר גמרא וראש איצטריך לגופא שיהא בכלל עריכה כיון שכבר הותז לא הוה בכלל הפשט וניתוח ואם כן שפיר הוקשה להם לשם לכתוב תרי ראש וחד פדר דמחד ראש ופדר שחופהו ואידך שקודם לכל אברים והוא הדין פדר שקודם וליכא למימר ראש שני שיהא בכלל עריכה דמראש קמא ידעינן זה ופדר דכתיב גבי' שחופהו ולמה לי ראש שני אלא וודאי הוה דרשינן שקודם ולזה תירצו דה"א ראש ופדר שקודם וראש שני שיהא בכלל עריכה דאי לא הוה כתיב ראש שני הוה אמינא ראש קמא שיהא בכלל עריכה ופדר שקודם ולא הוה ידעינן שראש קודם לכל הנתחים ומש"ה צריך ראש שני שיהא בכלל עריכה וראש ופדר שיהיו שניהן קודמין לכל הנתחים ולפי זה התוספות ביומא סברי כשיטתם כאן בחולין דמפדר לחוד לא הוה דרשינן שחופהו אי לאו דכתיב הראש גבי' כמ"ש מהרא"ש ומהר"מ מלובלין ז"ל בכאן. אלא דלפ"ז מ"מ היה להם לתוספות להקשות שם למאן דיליף שחיטה מצוואר גמרא דלכתוב תרי פדר וחד ראש כקושייתם כאן דליכא לתרוצי כמ"ש התוספות כאן דלא הוה ידעינן שחיטה מצוואר דהא גמרא הוא ואם כן תקשי על התוספות ביומא ממ"נ אי אזלי אליבא דר"ח דשחיטה מצוואר מדאיצטריך הראש שכבר הותז ולא קשיא לכתוב חד ראש ותרי פדר כמו שתירצו כאן א"כ אמאי לא תירצו שם דה"א איפכא בתרי ראש וחד פדר שחופהו על ביה"ש כו' וראש לעריכה שיהא שחיטה מן הצוואר כאן:

ודע דבת"כ פ' ויקרא איתא ל"ל ראש ופדר לומר שראש ופדר אינן מתנתחי' כן הוא גירסת הראב"ד ז"ל הביאו הקרבן אהרן שם ופי' אף בשור הגדול אין חולקין את הראש לשנים אף שטבחים דרכם לחלוק כו' ולפי זה למאן דאית ליה שחיטה מן הצוואר הלכה איצטריך חד ראש לגופא שיהא בכלל עריכה וראש שני שאין מתנתח וחד פדר שחופהו ואידך שיהא קודם לכל אברים וה"ה ראש קודם כיון שחופהו על ביה"ש והנה היה נראה לפרש דהא דכתיב את הראש שאין מתנתח לא כסברת הראב"ד ז"ל אף שהטבחים מנתחים אותו לשנים אלא דלא תימא דאין הראש בכלל ונתח אותה לנתחיה דדלמא ניקב קרוב של מוח וטריפה הוא והא דמנתח אותו לשנים ואותה לנתחים קאי לשאר אברים דסתם ספרא רב אליבא דר' מאיר ואליבא דר"ע כמ"ש הק"א בהקדמתו וכמבואר בסנהדרין יע"ש ור"ע אית ליה במכות דף ז' דחייש למיעוטא ועיין שם בתוספות דנראה מדבריהם דמן התורה חייש למיעוטא ועיין לעיל י"א בד"ה וליחוש ונהי היכא דלא אפשר דגלתה התורה דאזלי' בתר רובא אזלינן והיכא דלא גלתה אזלינן נמי בתר מיעוטא כנראה מההיא דמכות דף ז' ומתוספות שם ולעיל י"א ד"ה ליחוש יע"ש וה"א דאין הראש בכלל ונתח אותה לנתחיה ולא נתחים לנתחים קמ"ל וערכו בני אהרן את הנתחים הראש והפדר שיהא בכלל אותה לנתחים ולא נתחים לנתחים והמעיין בתורת כהנים שם דאמר לומר ראש ופדר שאין מתנתחים משמע דקאי נמי אפדר וזה יורה כסברת הראב"ד יע"ש ועם זה יש לומר מה דאמרינן לעיל דף י"א ע"ב אמר רב אשי אמריתא לשמעתי' קמי' דרב כהנא ואמר היכא דאפשר אפשר כו' דרב כהנא דאמר שם הוא לשיטתיה דכאן אמר שחיטה מצוואר גמרא וקרא דלא לישווי' גיסטרא וכפי' התו' בד"ה ותו כו' וא"כ לדידי' תקשי למה לי תרי ראש ופדר לכתוב חד ראש ותרי פדר אלא דאיצטריך לגלות דאזלינן בעול' בתר רובא ולזה אמר שפיר היכא דאפשר לאסמכי' ארובא:

ובפרש"י בד"ה אי מה בהמה ברוב שנים דאי בסימן א' לאו הותז קריא ליה עכ"ל דליכא למימר דהאי תנא כרבי סובר דנצטווה משה על רוב א' בעוף ורוב ב' בבהמה דא"נ נצטווה בפי' גם על רוב א' בעוף כדלקמן ולפי זה איכא למימר מאן דיליף שחי' מן הצוואר גמרא מ"מ לא ידעינן שנים בבהמה אלא מדאיצטריך את הראש שכבר הותז ולא קשיא למה לי ראש שני דלא הוה ידעינן שנים בבהמה כמ"ש לעיל ורבי דיליף לקמן מכאשר צויתך מלמד שנצטוה משה ע"פ קשה:

ובד"ה בסימן א' דכתיב ולא יבדיל בחטאת עוף עכ"ל יש להקשות הא כל זמן דלא ידעינן דעוף די לו בסימן א' לא ידעינן פירושו דלא יבדיל ואימא לא יבדיל הראש מגוף קאמר וכפי' הר"מ ז"ל בהל' מעה"ק פ"ו יע"ש ועוד אימא דעוף די לו ברוב שנים כמו בהמה ולא יבדיל היינו כל השנים שהרי רש"י בדף כ"א ע"ב ד"ה ואינו מבדיל בסי' א' כתב דעוף הכשירו בסי' א' וכל מה דעביד יותר הוה הבדלה הא כל כמה דלא ידעינן דעוף די לו בסי' א' לא ידעינן פירושא דלא יבדיל ועוד מאי ראיה מחטאת העוף דשאני התם דתבר לה שדרה ומפרקת כדמסיק לקמן דף כ"ח ע"א שאני חטאת עוף דתבר כו' ועיין לעיל דף כ' ע"ב ברש"י ד"ה וכי מתה עומד וחולק דהא עוף בחד סימן מיית ובמהרש"א שם וברשב"א. ותדע שהרי הר"מ ז"ל דסובר בהל' מעה"ק דלא יבדיל הראש מגוף א"כ מנלן עוף בסי' א' דלא יבדיל היינו הראש מגוף אלא מסברא אית לן לומר דעוף יוצא חיותו בחד סימן כמ"ש. ומיהו לזה י"ל דר"מ ז"ל פוסק כת"ק דפליג על ר' ישמעאל בפ"ק כ"א ב' וכמ"ש הלח"מ בפ"ז מהלכ' מעה"ק יע"ש אבל ר' ישמעאל סובר מולק ואינו מבדיל בסי' א' והאי תנא כר"י סובר ואומר שפיר אי מה עוף בסי' א' ומ"מ קשה מה שהקשינו אימא לא יבדיל שלא יחתוך כל השנים אלא רוב ב' וכמ"ש רש"י לעיל כ"א ב' ד"ה ואינו מבדיל בסימן א' משום דיותר מסימן א' אף מצוה לכתחלה ליכא הרי כ"ז דלא ידעינן דעוף די בסימן א' לא ידעינן פירושא דקרא. ואפשר דהאי תנא סובר כראב"ש כמשפט חטאת העוף דלא יבדיל והקריבו לחלק אתא וע"כ עוף די לו בסימן א' דאי ברוב שנים וא"כ והקריבו לחלק לומר שצריך כל השנים דווקא וכמשפט למאי אתא דאין לומר דה"א והקריבו לחלק לומר שצריך לחלק הראש מגוף מהיכי תיתי לומר כן דהא לת"ק ולר"י א"צ להבדיל הראש מן גוף דוהקריבו אסימנין קאי וה"ה לראב"ש ולמה לי כמשפט אלא וודאי דעוף די לו בסי' א' ואי לאו כמשפט ה"א והקריבו שצריך לחלק כל השנים הואיל ושייכין בשחיטה כמ"ש רש"י כ' ע"ב כל דאיתי' בשחיטה איתי' בהבדלה יע"ש וכל זה לשיטת רש"י ולהר"מ יש לעיין בזה וכמ"ש והנה לשיטת רש"י ז"ל א"ש דלת"ק סובר כת"ק דר"י או כר"י כמשפט חטאת בהמה א"כ ליכא הוכחה דעוף סגי בסי' א' דאימא ברוב שנים והקריבו לחלק שיהא כל השנים ולכך איצטריך מיעוטא דזאת לומר דעוף בחד סימן סגי ור' אלעזר סובר כראב"ש כמשפט חטאת העוף וע"כ דעוף סגי בסי' אחד וכדכתיבנא ולא איצטריך וזאת למעט עוף דדי לו בסי' א' ולהר"מ ז"ל צריך לומר דת"ק מסברא אית ליה דעוף בחד סימן מיית וכמ"ש רש"י כ' ע"ב עולת העוף וכי מתה עומד ומולק דעוף בחד סימן מיית יעו"ש אלא דלא נימא דהיקשא דזאת תורת הבהמה והעוף לומר דעוף בעי שני סימנין כבהמה והתם ידעינן מדאיצטריך את הראש שכבר הותז ור"א סובר את הראש אתי לדרשא אחרינא שאין מתנתחים כדאיתא בת"כ והבאתיו לעיל וכגי' הראב"ד שם או כמ"ש לעיל ומשום הכי ע"כ הוקש בהמה לעוף דמן הצוואר ואי מה עוף בסימן א' אף בהמה כן מש"ה צריך מיעוטא דזאת כנ"ל:

תני בר קפרא כו' הטיל הכתוב בין בהמה לדגים כו' לעיל בריש פרקין מסיק דמן התורה בחד סגי אף לכתחלה ומדרבנן הוא דבעינן לכתחלה שנים בעוף אבל דעת הר"מ ז"ל בפ"א מה"ש דמן התורה צריך לכתחלה שנים ועיין בכ"מ שם מדרשא דיצוד ציד חי' או עוף שפיכת דם עוף כחי' והיינו לכתחלה והנה רש"י דף כ"א ע"ב דפי' ואינו מבדיל בסי' א' דסימן שני אף מצוה לכתחלה ליכא וכמ"ש כאן ריש פרקין ע"א דמדרבנן הוא דאצרכוה תרווייהו אבל בדף כ' ע"ב אהא דכל המעכב בשחיטה פירש"י וסימנים שחיטה תלה בהו רחמנא ולכתחלה כולהו בעי ולכאורה משמע דמן התורה כולהו בעי היינו לדרשא דכי יצוד ציד חי' כו' ומה שפירש"י בריש השוחט דהוה מדרבנן היינו אליבא דבר קפרא ולר"א דהטיל הכתוב בין בהמה לדגים ועיין בכ"מ פרק א' מהלכות שחיטה יע"ש היטב:

הן אמת שדברי רש"י לשם יש לעין בהו דכתב שם אהא והא מיעוט סימני' דלא מעכבי בשחיטה דהא ברוב שנים סגי והא פי' מקודם דלכתחלה בעינן כולהו ולפי דעת הר"מ ז"ל אפשר לומר דמן התורה סגי ברוב שנים לכתחלה בין בבהמה ובין בעוף דרובו ככולו ודיעבד סגי בעוף ברוב א' ופריך שפיר והא מיעוט סימנין ואפשר דרש"י ג"כ סובר כר"מ ז"ל דמאן דדריש מכי יצוד ששפיכת דם העוף כדם חיה די לכתחלה ברוב שנים והא דכתב לכתחלה כולהו בעי לאו דוקא אלא רובו ככולהו ומיהו לשון הר"מ ז"ל משמע דמן התורה צריך לכתחלה כל השנים ולא סגי ברוב שנים:

גמרא מיתיבי השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר פטור מלכסות מתני' היא לקמן דף פ"ה ולר' מאיר צריך ליה האי בבא דאילו לחכמים דהתם הא תני ליה רישא אף בשוחט ונמצא טריפה דפטור מכיסוי כ"ש נוחר או מעקר ואפ"ה פריך שפיר דקס"ד דרב יהודא אליבא דכ"ע אמרה למלתיה דאף ר"מ דאית ליה ג"ש ושפך משחיטה חוץ לענין שחיטה שאינה ראויה מ"מ פשטא דקרא משמע דבשפיכה בעלמ' סגי ומש"ה פריך ליה וכן מברייתא כיצד הוא עושה לכאורה כר"מ אתיא מדלא אשכח תקנה אחרת להטריף כ"א נוחר ומעקר וזה שכתבו התו' בד"ה בשפיכה בעלמא ואף לר"מ דיליף לקמן כו' כמ"ש ועיין לקמן פ"ה ב' דאמר רבי לר"ח צא נחור לרבותא והכי לא שייך זה דא"כ למאי קתני או עוקרו ואי דבא להשמיענו כל תקנות שיכול לעשות היה לו לומר טרוף אלא כר"מ אתיא ועיין בחדושי רשב"א שכתב מאי לאו בעוף משום דנוחרו לשון זכר דאל"כ הוה למתני נוחרה ואהדר דלישנא לא דייק ויש לראות מהא דמקשה ממתני' דהשוחט ונתנבלה דאימא אחיה קאי נהי דלשון נתנבל' אפשר אשחיטה קאי מכל מקום מאי קשיא ליה מנא ליה בעוף אימא אחיה קאי כו'

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה