ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף כד:
גמרא ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים ולהשמיע קול אחד וכן פסק הר"מ ז"ל דבן לוי אין נפסל אלא בקול וסיים בפ"ג מכלי מקדש ה"ח ויראה לי שאין נפסל אלא לשיר אבל יהי' מן השוערים עכ"ל לא ידענא דהא אמרינן בהדיא בערכין י"א ע"ב משורר ששיער חייב מיתה וכתבו התוס' ד"ה משורר ששיער דבד"ה כתיב משפחות שהיו משוערים ומשפחות שהיו משוררים וכן כתב הר"מ באותו פרק הלכה י' שלא יסייע אחד למלאכת חבירו ואיך כתב דבן לוי שהיה משורר ונפסל בקול דעובד עבודת משוער והלא זר אצלה ודוחק לומר דבזמן שהוא ראוי לשיר פסול לשוער ולא בזמן שנפסל לשיר דזה נשתקע ולא נאמר כלל גם מ"ש רבינו ויהי' מן השוערי' ר"ל דבן לוי לשיר נפסל בקול אבל בן לוי שעבודתו לשוער אין נפסל ואין הלשון משמע כך וצ"ע:
ע"ש גמרא מאימתי כשר לעבודה משיביא ב' שערות ובן לוי אין, כשר אלא מבן שלשים דכתיב מבן שלשים שנה ועיין בר"מ ז"ל הלכות כלי מקדש פ"ג ה"ז אין בן לוי נכנס עד שילמדהו חמש שנים שנא' מבן שלשים ואין קטן נכנס לעבודה עד שיהא בן י"ג עכ"ל והקשה הכ"מ דמתחלה כתיב מבן שלשים ואח"כ כתב עד שיהא איש (והיינו י"ג וב' שערות) ותי' לשיר שהוא חכמת המוסיקא היא חכמה גדולה ועוד תירץ בזמן שהי' עבודה בכתף עכ"ל ויש להקשות א"כ מפ' לעיל כתוב א' אומר מבן כ"ה והוא מקרא בפ' בהעלותך במדבר ט' וכתוב א' אמר מבן ל' ואין קושיא דלמא לעבוד עבודת משא צריך שיהא בן שלשים וכדאמרינן פ"ה מאבות בן שלשים לכח ופירש הרב שם שכן במשכן אין בן לוי נכנס עד שיהא בן שלשים להעמיד ולפרק וכ"ה איירי לשיר ולשאר עבודות ואי דע"כ קרא דבן כ"ה איירי לעבודת משא דאי לשיר איך כתיב ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה והא לשיר אין נפסל אלא בקול וע"כ לעבודת משא איירי ואפ"ה כתיב מבן כ"ה וקשיא קראי אהדדי אכתי מאי קושיא אימא דחמשים שנה בעבודת שיר אמר רחמנא דישוב ולא יעבוד עוד דהא דאמרינן יכול אף בשילה ובית עולמים כן ת"ל מבן ל' שנה ועד בן חמשים שנה כל הבא לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא לא אמרתי אלא בשעה שיש עבודה בכתף והוא מקרא בפ' נשא ומנלן זאת אימא האי עבודת משא קאי אבן שלשים שנה דהא דאמרתי לך מבן שלשים שנה היינו בזמן שהעבודה בכתף אבל לשיר ושאר עבודות מיד שיהא כ"ה כשר ומבן חמשים ישוב בין לשיר ובין לכתף ומנלן דעבודת משא קאי על בן חמשים שנה ישוב ולא איפכא על בן שלשים אלא דס"ל לתלמודא דבן כ"ה ושלשים לא קאי כ"א על עבודת משא אבל לשיר משיגדיל ויהיה איש דהיינו י"ג והביא ב' שערות כשר לעבודה ומיהו רש"י בערכין י"ג ע"ב פי' אין קטן נכנס לעבודה לכבד את העזרה והגפות דלתות והיינו כתי' ראשון של כ"מ דלשיר ומשא צריך שיהא בן שלשים דוקא וע"ש היטב ודע דבקרא פ' נשא כתיב מבן ל' שנה ועד בן נ' שנה כל הבא לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא ופירש"י בחומש זהו עבודת שיר שהוא עבודה לעבודה אחרת ור"ל לקרבן ולא ידענא דהא לשיר לא היה נפסל בשנים עד שיזקין כדמסיק כאן ולמה הוזכר עבודת שיר בקרא ונהי דנאמר בימי משה עדיין לא נחלקו הלוים והיו כולן משוררים ועבודת הקדש בכתף מכל מקום למה הוזכר כלל שיר אלא לומר אף לשיר בעינן ל' וכמ"ש:
גם בפרשת בהעלותך בקרא דזאת אשר ללוים מבן כ"ה שנה ומעלה כתיב ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ושרת את אחיו ועבודה לא יעבוד עוד. ורש"י פי' ושרת את אחיו עם אחוהי לשיר ולנעילת שערים ולטעון עגלות הנה מ"ש לשיר ולנעילת שערים הוא מה שאמרו כאן דאינו נפסל אלא לעבודת משא ולא לשיר וה"ה לנעילת שערי' אבל מ"ש לטעון עגלות איני יודע דהא בקרא דבני גרשון ומררי שגם הם לא היה עבודתם אלא בעגלות ואפ"ה כתיב מבן ל' ועד בן חמשים ועבודת הכתף לא היה אלא בבני קהת כמבואר בפסוק פ' נשא שנתן ב' עגלות לבני גרשון וד' למררי זולת קהת כי עבודת הקודש בכתף ישאו אלמא נראה דאף לטעון עגלות נפסל בשנים וזה אין קושיא דלטעון עגלות רשאי ומה דכתיב אצל בני גרשון ובני מררי ומבן חמשים ישוב היינו לעמוד ולפרק המשכן אבל מה שכתב ושרת עם אחוהי משמע לא לבדו היינו עם חלקי משפחות שיהיו משוררים לבד ועגלות לבד דאז ודאי מי שהיה מעבודת הכתף ולעמוד ולפרק אין רשאי להיות מן משוררים וכמו שאמרו בערכין י"א משורר ששיער חייב מיתה ועיין בכ"מ פ"ג מהלכות כלי מקדש הט"ו דלפי גירסת הגמרא מסייע אין איסור תורה אלא מדרבנן יע"ש ולפי זה א"ש מה דכתיב ושרת עם אחוהי אבל לא בפ"ע כיון דהיה מן משא מה בכך שנפסל אפ"ה אסור להיות מן משוערים דהוה זר אצלה ומסייע מותר מן התורה וזה מסכים למ"ש לעיל וכתיב נמי ועבודה לא יעבוד דהא מיותר דהא כתיב לעיל מיניה ישוב מצבא עבודה ולא יעבוד עוד אלא דבא לומר ועבודה לא יעבוד היינו נעילת שערים ושיר כיון דהיה מן משא מה בכך שנפסל עתה הוה ליה זר אצלה מעיקרא ועיין בתוס' ערכין י"א ע"ב ד"ה מיתיבי שפי' הר"ר מנחם אזהרה דכתיב לשמור משמרת ועבודה לא יעבוד ככה תעשה ללוים במשמרותם ולפי מה שכתבנו אתי שפיר דמקרא אומר כן בפירוש כדכתיבנא ואין להאריך:
ד"ה התורה העידה כו' ואפי' חרדל הוא ענין בפ' והב':