ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף כד.
רש"י בד"ה דתניא הגורל קובע כו' שאם אמר זה לשם וזה לעזאזל אין השם קובע ואם הגורל שינה הולכין אחר הגורל עכ"ל יש להקשות אמאי לא פי' כפשוטו דאי לאו ועשהו חטאת ה"א בלא הגרלה נמי כשר בשם לחוד כמו בשאר קרבנות ולכך כתיב ועשהו חטאת דאין השם קובע וצריך דווקא להגריל כדמסיק יומא דף מ"א דהגרלה מעכב וביומא פי' רש"י ואין השם קובע אם קרא לו שם בלא גורל ומדבריו כאן משמע דעיקר ועשהו בא לומר דגורל משנה קריאת שם ואין לומר דהוכרח לפרש כן דאי דלא נימא דשם בלא גורל מהני דיעבד לזה לא צריך ק"ו דסתם סיפרא ר' יהודא דאמר חוקה לא כתב אלא אדברים הנעשים בפנים ולא אהגרלה כמו שהביאו התוספות ד"ה טעמא כו' וקושית הגמ' כמו שתי' השר מקוצי בתוספות והוקשה לרש"י דאי לאו ועשהו חטאת בלאו ק"ו הייתי אומר דשם קובע דיעבד ואין הגרלה מעכבא דחוקה לא כתיב אדברים הנעשים בחוץ ושם קובע דיעבד לא גרע מכל הקדשים בלא ק"ו מש"ה פ' דמש"ה אמר הק"ו דנימא השם קובע ויהא עדיף מגורל ואין הגורל יכול לשנות אח"כ דשם עדיף מק"ו ומה במקו' כו' ולכך כתיב ועשהו דגורל עדיף ושם לא מהני כאן כלל והגרלה מעכבא נמי. דאכתי דלמא איצטריך הק"ו דאף לכתחלה אין צורך הגרלה ובקריאת שם לחוד סגי והתורה אמרה דהגרלה נמי מהני כאן וכ"ש קריאת שם מק"ו דשאר קרבנות וכהאי גוונא איתא בסוגין לעיל דתורין ובני יונה כו' לפי' מהרש"א הוה ק"ו לענין דיעבד ולמהר"מ ולמגיני שלמה לכתחלה וה"נ כאן הק"ו לכתחלה דשם לחודיה סגי ואין לומר דאכתי לא צריך ק"ו די"ה בכלל כל קרבנות הן ופשיטא דמהני שם וגורל דכתיב בי"ה לומר אף זה מהני ולהכי פירש"י דעביד קל וחומר דשם עדיף מגורל ואין גורל משנה השם לכך כתיב כו' ז"א דאדרבה התוספות ביומא דף מ' ע"ב ד"ה ומה במקום הקשו דהיכא יליף י"ה בק"ו והא י"ה הוה דבר שהיה בכלל ויצא מכלל לידון בדבר החדש אי אתה יכול להחזירו לכללו ותי' אי ליכא פירכא למדין בק"ו או במ"מ יע"ש וא"כ וודאי צריך הק"ו ללמוד משאר קרבנות דל"ת דבר שהיה בכלל ויצא בדבר החדש ולשיטת מהרש"א לעיל בתורים דהק"ו הוא לענין דיעבד ולא לכתחלה דלא שייך ק"ו אלא בקולא וחומרא ולא כה"ג א"כ. הק"ו כאן לענין דיעבד א"ש קצת דבלא ק"ו היינו יודעין שאין הגורל מעכב דיעבד לר"י דחוקה אדברים הנעשים בפנים קאי אלא דעביד ק"ו שיהא שם עדיף מגורל ואם שינה הגורל לאו כלום הוא והשתא דכתיב ועשהו ממילא ידעינן דהגרלה מעכב ושם לא מהני כלל ואם שינה הגורל הולכין אחריו:
עוד יש לראות מה פריך טעמא דכתיב ועשהו חטאת אימא דאי לאו ועשהו וגם זאת לא הוה כתיב הייתי אומר דחוקה קאי נמי אהגרלה דמעכבא ואי לא עביד גורל לאו כלום הוא אלא דה"א דאם קרא שם קבע השם ואם שינה הגורל פסולין מק"ו דשם עדיף וצריך להביא אחרים להגריל ומש"ה כתב ועשה דשם לא מהני כאן ואם שינה הגורל כשירין ויש ליישב:
ובד"ה ומה במקום שלא קידש הגורל כו' לא מצינו שיהא הגורל קובען עכ"ל וברשב"א כתב מדאמר רב חסדא בעירובין דף ל"ז (וביומא מ"א א') אין הקינין מתפרשות אלא אי בלקיח' בעלים או בעשית כהן שמעינן דוקא בלקיחת בעלים ובעשית כהן ולא הגורל יע"ש ואני אומר דאי כפי' הרשב"א לא הוה מקשה הגמרא וכל היכא דכתיב חוקה לא דרשינן ק"ו ומאי קושיא דהא דהוה דרשינן ק"ו בי"ה שיקדש השם משום דק"ו גמור הוא ומה שאר קרבנות דלא מהני גורל מהני שם כ"ש י"ה דמהני גורל אינו דין שיהני שם וק"ו גמור הוא משא"כ בק"ו דלעיל פרה ועגלה דהקשו תוספות בד"ה ותהא פרה כו' דכל חד תיקום אדוכתי' ותי' דלא הוה אלא מה מצינו ועיין בזבחים י"ז ע"ב ובתוס' ד"ה ותהא יע"ש וא"כ כיון דלא הוה אלא מ"מ ליתן האמור של זה בזה שפיר אמר דכיון דכתיב חוקה לא ילפינן אבל ק"ו דעדיף ממ"מ אף דכתיב חוקה ילפינן ואין לומר דהא ע"כ אית מיעוטא דעגלה בשחיטה לא דאל"כ נילף בק"ו גמור מפרה דתהא כשירה בשחיטה וכיון דאיכא מיעוטא בעגלה הדרא קושין לדוכתי' נילף בק"ו גמור פרה מעגלה אף דכתיב חוקה דא"כ הוה למקשן לפרוך בתר הכי עד דאסיק לכולה מלתא ותהא עגלה בשחיטה כשירה וכיון שהקשה מיד אמאי דאמר פרה בשחיטה אלמא אף אי לאו מיעוטא דעגלה בשחיטה לא אפ"ה קשיא ליה דנילף מעגלה דפרה בעריפה ומאי קושי' והא לא הוה אלא מ"מ אלא ע"כ בשאר קרבנות נמי לא מפורש מיעוטא דגורל אין קובע אלא דלא מצינו שיהא קובע וכיון שכן וודאי איכא למעבד בכל חדא ק"ו להיפך אם לא במ"מ ליתן האמור של זה בזה וכמ"ש התוס' בפרה ועגלה ובזבחים ד"ה כל חדא יע"ש מה שסיימו שם בשם רש"י ז"ל דהיינו כמ"ש כאן בתי' ראשון דהוה מ"מ ושפיר פריך הרי דחזינן אף במ"מ אמרינן דחוקה קאי לשאר דברים וה"ה פרה ועגלה ואין להקשות באמת מנלן דשאר קרבנות אין הגורל קובע מק"ו גמור מי"ה שאין השם קובע דכתיב ועשהו חטאת כבר כתבו התוספות ביומא דף מ' ע"ב ד"ה ת"ל ועשהו משמע לזה ולא לאחר ותרתי שמעת מיני' יע"ש וא"כ שפיר כתב רש"י ומה במקום שלא קידש דלא מצינו דהא השתא לא כתיב ועשהו קאמר והוה כעין ק"ו דלעיל פרה ועגלה דהוה רק מה מצינו וכדכתיבנא ובד"ה קידש השם כו' אם שינה פסול דכתיב מוצא שפתיך תשמור עכ"ל הרשב"א הקשה דא"כ אף שלא בלקיחת בעלים נמי יע"ש ולי נראה דודאי מולקחה שתי תורים או ועשה הכהן א' עולה ילפינן דאין הקינין מתפרשת כו' היינו אם שלא בשעת לקיחה אמר זה עולה לאו כלום הוא ואם הקריבן סתמא פסול דלא הוה לשמן או עכ"פ לא עלו לבעלים כשאר קרבנות אף דמסיק בזבחים ב' ע"ב סתמן לשמן היינו אי קרא שם בשעת לקיחה תו א"צ אבל אי לא קרא בשעת לקיחה ואח"כ קרא פסולין משא"כ אם קרא בשעת לקיחה ואח"כ קרא הכהן בשעת עשי' להיפך לא ידעינן דפסולין לכך כ' מוצא שפתיך תשמור דהוה נמי לעכב וע' בזבחים ריש פרקין: