אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף כג:

דף כג.

גמרא מי אמרינן איל וכבש מתנה אי בריה נמי מתנה עכ"ל הנה לכאורה יאמר דגם ב"פ סובר קרא דאו לאיל וא"כ איצטריך קרא למעט ספיקא דמספק נמי צריך להביא נסכי איל אלא דב"פ סובר דפלגס ספק כבש או בריה הוא ובאיל לא מסופק ואי לאו קרא דאו לאיל ה"א דלא מייתי כ"א ג' לוגין ממ"נ אי כבש הוא ואי ברי' א"צ כלום ויהא נדבה דאיל וכבש כתיב בפרשה ולא ברי' ואיצטריך או לאיל וא"כ תפשוט דבריה הוא לב"פ ג"כ ומסופק בו אלא דב"פ שתי מדות ל"א איתותב בר פדא מהאי קרא דאו לאיל איצטריך קרא לרבויי ספיקא והיינו דבר פדא באיל נמי מסופק דאי בכבש וברי' א"כ אמאי מייתי ומתנה כיון דריבתה התורה לנסכי איל ע"כ גזירת הכתוב דפלגס צריך נסכי איל אלא דאכתי קשיא דלמא ב"פ בכבש וברי' מסופק ולא באיל ואיצטריך קרא דאי לאו קרא לא היה מביא כ"א ג' לוגין ממ"נ אי כבש די ואי ברי' לא צריך כלל לכך גזרה התורה דפלגס כיון דיצא מכלל כבש צריך נסכי איל ואכתי מספיקא אמר רחמנא דלהביא נסכי איל שמא ברי' הוא ואי כבש לא צריך כ"א ג' לוגין ולל"ק צריך קרא למעט ספק דאי לאו קרא לא היה מביא כ"א ג' לוגין ומייתי ומתנ' דאמר בר פדא היינו לוג ד' שמא כבש הוא ולוג הד' הוא דהוה נדבה ותפשוט לבר פדא דבברי' נמי מסופק ליה ועיין שם במנחו' שרש"י פי' בע"א צריך למעט ספק:

כתב הלח"מ בפט"ז מהלכות מעה"ק שיש להקשות על הר"מ ז"ל במה דפסק שאם הביא פלגס הוה ספק ממ"ש בהלכה ו' בפרק ב' דמביא נסכי איל עם הפלגס ומתנ' עכ"ל והא ודאי קושי' היא כיון דלא הזכיר תנאי אלמא כר"י ס"ל מאו לאיל דברי' הוא וא"כ ודאי לא נפסק ולא מספיקא והנה אפשר לר"י נמי מסופק בכבש וברי' והתורה אמרה או לאיל דמביא נסכי איל והא דאמר לר"י לא תיבעי לך דבריו היינו גם בברי' מסופ' ליה אבל לבר פדא דלית ליה או לאיל מיבעי' ליה אי בכבש ואיל לחוד או בברי' נמי והר"מ ז"ל פוסק כר"י וא"צ תנאי ואפ"ה ספיקא הוה אלא דז"א דא"כ לייתי הלוג ד' ולתני כמ"ש לעיל דהא דרבתה התורה מספיקא הוא ולייתי הלוג הד' ולתני וכמה שכתוב בסמוך וצ"ע:

בעי ר' זירא האומ' הרי עלי לחמי תוד' כו' תיקו הר"מ ז"ל בהלכות מעה"ק כתב בענין לחמי תודה והשמיט בעיא זו משום דאנן פסקינן בא"ח הלכות פסח סימן תנ"ט דזה וזה האוכלו חייב כרת חמץ גמור הוא כר"מ משום דשנאו בלשון חכמים בפא"ע דף מ"ח ע"ב איכא ליכא למיבעי וכן כתב יש"ש בסי' מ"ה ואף במה שאמר ר"מ שיאור שהכסיפו פניו לוקה לא שנאו בלשון חכמים ובמשנה לא זכר כלל משאור דר"מ אי לוקה מ"מ כיון דנדחו דברי ר"י מהלכתא אית לן למפסק הלכתא בהא נמי כר"מ דלקי בהכסיפו פניו והוה חמץ נוקשה כמו שאמר בברייתא שיאור ישרף והאוכלו בארבעים אתאן לר"מ יע"ש בפסחים דף מ"ג. אבל המעיין בפוסקים בהל' פסח יראה שהוא מחלוקת אי הלכה כמתני' דא"ע או כסתם מתני' דשאור ישרוף ואוכלו פטור בדף מ"ח דהיינו הכסיפו פניו עכ"פ פטור ואין לוקה וא"כ איכא למיבעי' לדידן אי ספק או בריה הוה ולר"י ג"כ דלא לקי על שאור דידי' פירש"י כאן משום ספק והוה התראה ספק לאו דווקא דא"נ התראת ספק שמיה התראה היינו בנודע אח"כ דעשה עבירה משא"כ כאן שמא מצה הוא. גם מנין דספיקא הוא ומש"ה לא לקי דלמא לית לי' כל חמץ נוקשה למלקות וכל זה יבואר באורך בעזה"י בחדושנו למס' פסחים בפרק אלו עוברין בס"ד:

והא דמסיק בתיקו דלא הוה אליבא דהלכתא כמ"ש יש"ש למידין מכאן דאף דלא הוה אליבא דהלכתא אסיק בתיקו וכן באיבעיא דלעיל בהביא פלגס למה דאיתותב בר פדא מסיק בתיקו:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה