ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף כב:
גמרא ומה תורים כו' הנה שיטת רש"י ז"ל יראה לפרש כפשוטו דתורים משמע גדולים ובני יונה קטנים אלא דאמר אי לאו דכתיב תורים אצל בני יונה להיקשא ה"א דתורים כשירים דיעבד קטנים ומה בני יונה שלא הוכשרו בגדולים דיעבד הוכשרו קטנים לכתחלה תורים שכשירין לכתחלה גדולים אינו דין שיוכשרו דיעבד מיהת קטנים ת"ל תורים אצל בני יונה להיקשא מה התם גדולים דיעבד לא אף תורים קטנים דיעבד לא והדר אמר ויהא בני יונה דיעבד כשרים גדולים מק"ו ומה תורים שלא הוכשרו בקטנים לכתחלה דתורים ודאי גדולים משמע הוכשרו בגדולים לכתחלה בני יונה שהוכשרו קטנים לכתחלה דבני קטנים משמע א"ד שיוכשרו גדולים דיעבד וה"ה דקושייתו עכשיו דתורים יהיו כשירים קטנים דיעבד הא השתא ליכא היקשא דומיא דבני יונה דאה"נ דיונים כשירים דיעבד גדולים ובנ"י לכתחלה קטנים ולא אמרינן תרי ק"ו דסתרו אהדדי תיקום כל חד אדוכתי' דאין א' סותר חבירו דתורים משמע לכתחלה גדולים ובני יונה משמע לכתחלה קטני' וילפינן ומה תורים שלא הוכשרו תחלה בקטנים הוכשרו תחלה בגדולים בני יונה א"ד שיהיו דיעבד כשר גדולים ועיין מהרש"א ז"ל לקמן גבי ותהא פרה שהקשו התוספות נימא כ"א תיקום אדוכתיה כתב ולעיל לא הוקשה להם כו' ובזבחים הקשו לפירש"י ולא ידענא דגם לפירש"י אין קושיא דאין א' סותר חבירו כמ"ש כאן ומשני לא לישתמיט ולכתוב מן היונה בחד קרא ומדכתב בכ"מ בני ש"מ לעיכובא נמי פסול גדולים ופריך תורים איבעי גדולים לייתי ואי בעי קטנים לייתי ואין הלשון מדויק דלכתחלה אסור דתורים גדולים משמע אלא דיש להקשות דאין זה ק"ו דהיאך נימ' ומה תורים שלא הוכשרו קטנים הוכשרו גדולים בני יונה. שהוכשרו קטנים א"ד שיוכשרו גדולים דיעבד דאיכא למפרך מה לתורים שכן הוכשרו לכתחלה גדולים וכן להיפך שוב ראיתי במהדורא בתרא שהקשה כן ויש עוד אחרת והוא ג"כ דרך מגיני שלמה ועיין מהר"מ מלובלין ז"ל דגם לרש"י הק"ו הוא דתורים ובני יונה יהיו כשירים גדולים וקטנים לכתחלה ואף דתורים גדולים משמע מכ"ש קטנים ולא צריך למכתב וכן להיפך ומשני לא לשתמיט ולכתוב בשום מקום מן היונה דהוה משמע בין גדולים וקטנים אלא כו' ולפי' א' נמי א"ש דלא לישתמיט כו' ועיין במהרש"א ומה שהקשו התוספות בזבחים כו' הוא לפי' שני של רש"י דתורים ובני יונה לכתחלה בין גדולים וקטנים מש"ה הוקשה להם:
וברש"י ד"ה ומה בני יונה שלא הוכשרו בגדולים דבני קטני' משמע ועיכובא דגדולים לקמן יליף עכ"ל מלשון זה משמע קצת דהק"ו הוא לענין דיעבד והכי יליף ומה בני יונה שאף דיעבד פסול גדולים הוכשרו קטנים תורים כו' ואי לאו דבני יונה פסולים גדולים דיעבד אלא, לכתחלה לא הוה שייך למילף תורים מיניה דהא חזינן דבני יונה לכתחלה פסולים גדולים ותורים להיפך ואין א' מן המינים עדיף מחבירו ולא הוה ילפינן ק"ו משא"כ אי בבני יונה גדולים דיעבד פסולים א"ש הק"ו ומה יונים שלא כל בני יונה כשירים אפ"ה קטנים כשר מכ"ש תורים דלכתחלה גדולים א"ד שיוכשרו קטנים דיעבד מיהת מה שאין כן אי הק"ו הוא לכתחלה אף דלא ידעינן אי גדולים דיעבד פסול בבני יונה אפ"ה איכא ק"ו ומה בני יונה שלא הוכשרו לכתחלה גדולים הוכשרו קטנים כ"ש תורים שלכתחלה גדולים אינו דין שיוכשרו לכתחלה קטנים ומדכתב רש"י ועיכוב' משמ' לענין דיעבד הוא ק"ו:
גמרא בעי ר' זירא האומר הרי עולה כו' ספיקא הוה עכ"ל אין להקשות איך ס"ד ספק הוה ומספק אסרה תורה לדידן שאין אנו יודעים אי גדולים או קטנים ולכך פסולים בין לתורים שמא קטנים הן ולבני יונה שמא גדולים הן וקמי שמיא גליא מה הן א"כ מה קאמר לעיל. בברייתא אי לאו תורים אצל בני יונה שכשירים בין גדולים ובין קטנים לכתחלה ק לבני יונה לשיטת התוספות וכן לפירש"י למגיני שלמה ומהר"מ מלובלין ז"ל אם כן מן דכתיב בתורים למע' תחלת הציהוב אמאי פסלינהו מספיקא דהא בין גדולים ובין קטנים כשירים בשלמא אי הק"ו לענין דיעבד ולכתחלה תורים משמע גדולים א"ש דמן למעוטי תחלת הציהוב דלכתחלה לא משא"כ אי אמרינן דאף לכתחלה יהיו כשירים א"כ מן התורים למעוטי מאי וי"ל דאביי ור' זירא ידעי דמן למעוטי נרבע ונעבד ומבעי' להו שפיר אי הוה ספיקא או לאו והמקשה עדיפא פריך צריך קרא למעט ספק:
ע"ש איצטריך קרא למעט ספק היינו כפירש"י ז"ל בלא"ה הוה מחמירין דספיקא דאורייתא לחומרא מן התורה ולדעת מי שסובר ספיקו מ"ה שריא ומדרבנן אסור והוא דעת הר"מ בפ"ט מהלכות ט"מ וכן הוא דעת הראב"ד להמעיין שם צריך לומר דה"ק איצטריך קרא למעט ספיקא בין תורים ובין בני יונה והא בא' מן המינים האלו חד כשר ואיך מיעטה התורה שניהם הא קמי שמיא גליא ולשון איצטריך צריך ליישב ועיין בקרבן אהרן פרשת ויקרא ובמ"ש לקמן תוס' ד"ה איצטריך ועיין פר"ח סי' ק"י באורך בד"ה והר"ן יע"ש ועיין בת"ח דמשמע דלא קשיא לתלמודא איך מיעטה משניהם דאיכא למימר דהתורה אסרה לנו דאנן לא ידעינן אלא דהקושיא בלא"ה היו מחמירין: