אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף כ.

דף יט:

גמרא מאי איריא מולק שוחט נמי כו' עכ"ל ופירש"י מ"ש עורף מצדדין ר"ל דליכא למימר דהתורה קבעה מקום דוקא מן צוואר כמו במליקה דווקא להחזיר לאחורי עורף דא"כ מצדדין אמאי כשר אלא דהתורה לא קבעה מקום אלא הקפידה שתהא שחיטה בסימנין א"כ מעורף כשר כו'. אבל למ"ד אף מחזיר לא סייעתא ולא תיובתא הוא מתני' לפירש"י דהמולק דיעבד ואיידי כו' דודאי למ"ד אף מחזיר הוא דעיקר מצוה לחתוך שדרה ומפרקת תחלה כמ"ש רש"י לעיל בד"ה אף מחזיר דלישנא דאף מחזיר הכי משמע ועיין בחדושי הר"ן יע"ש ולענין הל' אי מחזיר כשר או לא כר' ינאי דאמר יקבלו הרובין תשובתן אבאר לקמן גבי הא דאמר בני ר"ח סברי מוליך ומביא במליקה פסול ואבאר ג"כ לשם הר"מ ז"ל בפ"ו מהל' מעשה הקרבנות בעזה"י יע"ש:

גמ' כשר במליקה פסול בשחי' למעוטי מאי עכ"ל לשי' מי שפירש אם חתך כל מפרקת לשנים דפסול אם מתכוון לכך ומתני' בשחט מעורף פסול מיירי בלא מתכוין ועיין פרישה סי' א' וכ"ד יע"ש וע"כ יש להקשות אימא דבא לרבות כשר במליקה חותך מפרקת ופסול בשחיטה אם מתכוין לכך ואף בשוחט מצדדין או מצוואר אם חתך המפרקת פסול ואפשר ליש מי שסובר הוא הראבי' ברש"י ריש השוחט וקרא דלא לישווי' גסטרא ועיין בהג"א ריש פרק השוחט הא דתנן דף י התיז הראש בב"א פסולה היינו משום חתיכת מפרקת וכבר יש מי שפי' כן למתני' דהתם שהרי הרמב"ן הביאו הר"ן ורשב"א בחדושיו שם דוקא בחתך כל המפרקת הוא דבעינן בסכין כמלא צוואר חוץ לצוואר ועיין בי"ד סימן כ"ב וראבי' יפרש המתני' כמו להרמב"ן דהתיז הראש בב"א היינו פסולה דחתך המפרקת לשנים ומיהו להרמב"ן כשר בחתך מפרקת אלא דמוקי להתזת הראש דמתני' בחתך כל המפרקת דאל"כ לא בעינן כמלא צוואר חוץ לצוואר יע"ש ורמב"ן יפרש כך אבל ראבי' יפרש דרישא שם דף ל' ע"ב התיו הראש בב"א היינו שחתך כל המפרקת לשנים ופסול' לאו משום דרסה אלא משום חתיכת מפרקת דלא לישוי' גיסטר' ובאם לאו כפירש"י דרסה אלא כלומר בשוה עם הסימנים שנתכוין לכך ובשעת שחיטה הא אם שהה מעט ואח"כ חתך מפרקת כשר ודווקא כשחתך המפרקת בב"א עם הסימנין הוא דפסולה א"כ ליכא למימר דבא לאטו הא תני לקמן זה ואין להקשות א"כ אימא לאתויי דרסה דכשר במליקה ופסול בשחיטה לפום סברא דהשת' כקושית התוספות ד"ה למעוטי שן וציפורן יש לומר דסיפא דהיה שוחט והתיז הראש בב"א אם יש בסכין כמלא צוואר ע"כ מיירי בדרסה דאל"כ אלא משום פסול חתיכת מפרקת מאי מהני אם יש בסכין מלא צוואר אלא בלא מתכוין מיירי ודרסה הוא דכשר כשיש מלא צוואר דאפשר דשחט בלא דרסה בהולכה לחוד. וה"ק במתני' התיז הראש בב"א בכונה פסולה ולא חילק אם יש בסכין כמלא צוואר חוץ לצוואר דטעמא משום שחתך המפרקת לשנים היה שוחט והתיז הראש בב"א שלא בכוונ' אלא דרס אם יש בסכין כמלא צוואר כשירה ובזה אפשר דברישא תני התיז הראש דהיינו התזת כל הראש ומאי איריא שהתיז כל הראש אי מטעם דרסה הוא דאתינן עלה בשלמא סיפא נקיט משום שיעורא דסכין אי כמלא צוואר חוץ לצוואר מש"ה דווקא בהתזת כל הרא"ש הוא דבעינן כן כסברת הרמב"ן שהבאתיו לעיל משא"כ ריש' דלא הוזכר שיעורא דסכין אלא מטע' דרס' מאי איריא התיז לגמרי אלא כמ"ש כפי' ראבי' דרישא בכוונה פסולה בכ"ע משום דלא לישווי' גסטרא הי' שוחט והתיז שלא בכוונה דלשון היה שוחט משמע כך דליכא פסול מפרקת בלא כוונה אם יש מלא צוואר לאו דרסה ופריך למעוטי מאי דהא תרווייהו כחדא תננהו התם:

לא למעוטי שן וציפורן ואין להקשות היאך תני כשר בשחיטה פסול במליק' והא מחזיר סימנים לאחורי עורף דכשר בזה ובזה י"ל לאו לכל מילי קאמר ולא כללא קא כייל א"נ י"ל כשר לכתחלה קאמר מה שכשר בזה פסול בזה דנהי דאף מחזיר מ"מ לכתחלה מצותו שאין מחזיר לאחורי עורף ופסול בשחיטה וה"ה כשר בשחיטה לכתחלה מן הצוואר פסול במליקה ואף לשיטת רש"י דמצדדין כשר לכתחלה היינו דמסתמא שוחט סימנין מקודם המפרקת משא"כ מן העורף דלכתחלה לא בהחזיר גזירה אטו לא החזיר והא דכתב רש"י בד"ה ואי ס"ד מחזיר דוקא מ"ש עורף מצדדין כבר כתבנו דה"פ דלא תימא דהתורה קבעה מקום מצוואר לזה אמר דמצדדין כשר דהתורה לא הקפידה אלא שיהא הסימנין נשחטין קודם וכמ"ש הרשב"א בחדושיו הבאתיו לעיל ולזה אמר כשר במליקה כו' וכשר בשחיטה צוואר פסול במליקה:

בני ר"ח סברי כמ"ד מוליך ומביא במליקה פסול הר"מ ז"ל בפ"ו מהל' מעה"ק הלכה כ"ג כתב מוליך ומביא במליקה כשר ולפ"ז נדחו דברי בני ר"ח דע"כ מחזיר פסול דכשר בשחיטה פסול במליקה לאתויי מחזיר סימנים ומש"ה לא כתב הר"מ ז"ל דאם החזיר סימנים דכשר במליקה. ועיין ביש"ש סימן מ"ב משום דמסיק רב כהנא קוצץ ויורד וכ"ש מוליך ומביא דכשר במליקה ולכאורה יש לראות בהא דמסיק לקמן בברייתא דרמי בר יחזקאל דאין עיקור סימנין לעוף במליקה ובשחיטה יש עיקור והיינו נעקרו סימנין ממקום חיבורן בלחי א"כ י"ל דמתני' דתנן כשר במליקה פסול בשחיטה לאתויי עיקור דכשר דיעבד במליקה ופסול בשחיטה דהוה נבילה ואי דמשמע דקאי אמה דתנן מקודם ז"א דהא מוליך ומביא לא תנן כלל במתני' ואפ"ה אמר לאתויי מוליך ומביא אימא לאתויי דרמי בר יחזקאל וכמ"ש הר"מ ז"ל בפ"ו הלכה כ"ג דאם נעקרו סימנים אינו חושש ואשמעינן כשר במליקה פסול בשחיטה ואי דתנא בפ' כיסוי הדם הנוחר והמעקר פטור מלכסות עיין לעיל דף ט' ע"א בתוס' ד"ה כולהו תנינא יע"ש י"ל דע"כ לא שמעינן דיש עיקור אלא בבהמה וה"ה חי' דשוה לבהמה בכל מקום משא"כ עוף לא שמעינן לה בשום מקום דיש עיקור בשחיטה לעוף תדע שהרי רש"י ז"ל לא הוקשה לו לקמן אלא מברייתא דשחט הוושט ונמצא גרגרת שמוטה דמיירי בעוף דהוכשרו בסי' א' אברייתא דרמי בר יחזקאל דאמר אין עיקור סימנין בעוף יע"ש ע"ב ד"ה ההיא פליגא וממתני' דף פ"ו דנוחר ומעקר דפטור מכיסוי מצינו לאוקמיה בדם חי' אבל עוף נהי דאיתקש לבהמה לאו לכל מילי איתקש ותדע דר' ירמיה דאמר משום שמואל כשר בשחיטה כשר במליקה ע"כ לדידיה אין עיקור אף בשחיטה או כמ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה או להיפך למ"ד יש שחיטה לעוף מ"ה הכי גמירי דאין עיקור ואשמעינן מתני' דלאו כן הוא אלא כשר במליקה פסול בשחיטה ורישא איידי דסיפא והא דמסיק כאן בני ר"ח סברי מוליך ומביא פסול במליקה ה"ה דהוה מצי לתרוצי דמרבי עיקור דפסול בשחיטה וכשר במליקה וסיפא עיקר אלא דר' ירמיה הוא דמשני הכי אמר ר' ירמיה למעוטי מוליך ומביא ואיהו לשיטתי' לקמן דאמר אמר ר' ירמיה אמר שמואל כשר בשחיטה כשר במליקה ומסיק לדידיה ע"כ בעוף אין עיקור אף בשחיטה ומש"ה הוצרך לשנויי הכי בני ר"ח סברי מוליך ומביא פסול במליקה אבל הר"מ ז"ל דפסק בפ"ו מהל' אלו דאין עיקור סימנין בעוף לענין מליקה ובהל' שחיטה פ"ג הלכה י"ד פסק דיש עיקור סימנין בעוף לענין שחיטה א"כ קשה מנא ליה לדחות דברי בני ר"ח מהלכה דאף מחזיר סימני' לאחורי עורף וי"ל דאיהו סובר כמ"ש הי"מ לא למעוטי שן וציפורן תלוש ורישא עיקר וסיפא איידי אבל לא אמרינן רישא איידי דסיפא כמ"ש מהר"מ מלובלין ז"ל יע"ש א"כ א"ש ועיין בדף כ"ח בתוספות ד"ה ר' היא שכתבו בפשיטות למ"ד מחזיר מוליך ומביא במליקה פסול דבע"א לא מיתוקמא כשר בשחיטה היינו לפי' שני של רש"י כאן או למ"ד יש שחיטה לעוף מ"ה שייך עיקור ור' הכין סבירא ליה דיש שחיטה לעוף מן התורה ועיין שם:

ודע דרא"ם ז"ל בפ' ויקרא כתב על מ"ש רש"י קוצץ ויורד וכ"ש מוליך ומביא וכבני ר"ח דאמרי אף מחזיר סימנים ואף דאמר ר' ינאי יקבלו הרובין כו' הא תירץ בני ר"ח סברי כמ"ד מוליך ומביא במליקה פסול והלח"מ בפ"ו הלכה כ"ג כתב דהביא דברים סותרים יע"ש ולפי מ"ש אין כאן סתירה דהלכה כבני ר"ח ואפ"ה מוליך ומביא כשר ומתני' למעוטי הא דרמי בר יחזקאל וכמ"ש ואי דשמעי' בבריי' לקמן כ"ח שחט הוושט ונמצ' גרגרת שמוטה ובעוף מיירי וא"כ תני לה בברייתא דיש עיקור בשחיטה בעוף והוה למיתני' כשר בשחיטה כשר במליקה כמ"ש התוספות ד"ה למעוטי שן וצפורן י"ל דכ"פ שונה במתני' מה דתנא בברייתא כמ"ש רש"י בלישנא בתרא למעוטי שן. וצפורן יע"ש. ומה דכתב הרא"ם תי' הגמרא סי' דלישנ' נקיט דאיכא לתרוצי כמ"ש כאן:

וראיתי להמגיני שלמה על מה שהקשו תוספות ד"ה אילימא למעוטי עיקור סימנים שהקשו תיפוק ליה דטריפה ותי' הוא ז"ל דאה"נ דלענין לטהרו מידי נבילה איתמר דאין עיקור סימנין בעוף וא"כ ליכא למימר דכשר במליקה היינו עיקור דטריפה מיהת הוה אלא כו' ומש"ה פסק הר"מ דליתא לבני ר"ח אלא דהא ליתא דא"כ אמאי פסק הר"מ ז"ל דנעקרו סימנים במליקה אינו חושש והא הוה טריפה בעוף אלא דליתא וגם התי' השני של היש"ש בעוף לא הוה טריפה ליתא דבאמת הלכה כברייתא דלוי דכל מה שמנו חז"ל בבהמה יתר עליהן עוף כמו שאבאר לקמן בתוספות ד"ה אילימא למעוטי עיקור סימנים. ולפי זה מה שכתב הב"י בסי' כ"ד על דברי הר"מ ז"ל ובר"מ פ"ק מה"ש דסימנין שנתקפלו לא הוה טריפה הוא נכון דאי לפי' הרא"ש כדברי הרי"ף וה"ה אם נא' דר"מ בשיטת הרי"ף רבו אמרה דהוה טריפה לא יתכן מ"ש בהל' מעה"ק דאם נעקרו אינו חושש והא הוה טריפה ובתו' ד"ה אילימא למעוטי עיקור סימנין לפי' הקונטרס דהוה טריפה כו' פליג אלוי עכ"ל ר"ל לרש"י שפי' לעיל דף ט' דעיקור היינו בסכין פגום ולא כבה"ג דממקום חיבורו בלחי דהוא סובר יותר דהיינו עיקור מה"ש שאין שחיטה מועלת בו אלא ודאי דרש"י סובר דהוה טריפה כפשטא דסוגיא דאלו טריפות דף מ"ד ע"א סימנים שנדלדלו ברובן טריפה ועיקור המצוי בה"ש היינו סכין פגומה ונעקרו מלחי לא הוה נבילה דלאו במקום שחיטה הוא אלא טריפה כמו תורבץ הוושט שניקב דלא הוה נבילה כמו שתמה הש"ך בי"ד סי' ל"ג סעיף ג' ס"ק ה' יע"ש. וא"כ הוקשה להם שפיר לפי מה דס"ד למעוטי עיקור כמו דפסול בשחיטה ה"ה במליקה פשיטא כיון דטריפה הוה מאי מכשיר לי' וכן לרבנן בר קוסי דאמר בשחיטה יש עיקור והיינו טריפה ובמליקה אין עיקור והא נטרפו מקודם ואי דהכי הלכתא דהתירה התורה טריפה בחטאת עוף א"כ מאי איריא עיקור מכל ע' טריפות דנקיט גם היאך תלוי אין עיקור למ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה דמ"מ טריפות פוסל בעוף וגם נחירה בסימנין בעינן כמ"ש התוס' בד"ה לא אמרן וא"כ איך כשר למ"ד אין שחיטה אבל הא לא קשיא להו לשמואל דכשר בשחיט' כשר במליקה ועיקור בין בשחיטה ובין במליקה אין פוסל בעוף י"ל דפליגי על לוי וסובר בעוף טריפות בסימנים עקורים ליכא כמו שכתבו התוס' בסוף הדבור דלרש"י פליג רמי בר יחזקאל על ברייתא דלוי. וכבר כתבנו לעיל להר"מ ז"ל ודאי עיקור סימנים מלחי לא הוה טריפה דאיהו פסק כלוי דטריפות שמנו חז"ל בבהמה כו' ופסק בפ"ק מה"ש דבעוף יש עיקור ואפ"ה פסק בפ"ו מהל' מעה"ק דאם נעקרו כשר ואינו חושש במליקה יע"ש ועיין במגיני שלמה מ"ש כאן בשמעתין:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה