ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף יז:
גמרא ת"ר סכין שאין בה אלא פגימה אחת אוגרת פסולה מסוכסכות כשירה והרבה תידון כמגירה כו' עכ"ל מפני שיש כאן פירושים רבים לכן ראיתי לבארם:
הפי' הא' הוא פי' רש"י ורא"ש ז"ל והוא דמסוכס' דכאן שהיה לסכין ב' עוקצין והושחז א' במשחזת ונשאר א' זקף וסוברים דעוקץ כזה כיון שהוא זקוף קורע אף דרך ירידה ומ"ש בברייתא מסוכס' כשירה ה"פ סכין שיש בה פגימות הרבה תידן כמגורה הוא אף מסוכס' ומה שאמר כמגירה ולא פסולה לכונה מיוחדת אמר כן דהוה כמגירה ונבילה ודאית אף בכולן מסוכס' ולא תאמר אסורה באכילה ולא נבילה כמו מגל קציר לב"ה מטהרין מידי נבילה ובאכילה אסור גזירה הולכה אטו הובאה (רצה לומר דגזרינן שמא ישוב ידו מעט לאחר הולכה וכמו שאבאר לקמן) קמ"ל דשאני מגל קציר שראשי' כפופין מאוד ובדרך הולכה אין קורעין ומש"ה תטהר מידי נבילה משא"כ מסוכס' האמור כאן הוא על צורה אחרת שהעוקץ זקוף ודאי קורע דרך ירידה ג"כ הוה נבילה ואף בא' מהן אם עומד באמצע הסכין וה"ק פגימות הרבה א"א שתהי' כשירה משא"כ באחת מהן פעמי' כשר כשעומד בראש הסכין כו' והרבה פגימות א"א בשום פנים דכשר דאחת מהן וודאי באמצע או כמ"ש מהרש"א ז"ל דקמ"ל מורשא קמא מחליש עור ובשר והא דפשיטא ליה לרש"י דמורשא אף דרך ירידה בוזע הוא מדאמר סכין שיש בה פגימות הרבה תידון כמגירה וע"כ במסוכס' ומדלא חילק בין הוליך ולא הביא ואחוריהן לצד הראש כשר משמע בכל ענין פסול ותידון כמגירה הכי משמע מה מגירה בין בהולכה ובין בהובאה פסול אף מסוכס' הרבה כן ואחת כשירה כד קיימא ארישא דסכינא ואין חילוק בין אחורי עוקץ לצד הראש או לאו והוליך ולא הביא או לצד הקתא והביא ולא הוליך ואם פגימת המסוכ' לצד הקתא אצל הקתא ממש וזקוף הפגימה והוליך ולא הביא הוה נבילה שדרך ירידה קורע ובוזע בסי' ואם הוא כפוף מאוד כמו מגל קציר אסורה, באכילה ולא נבילה חיישינן שמא השיב ידו מעט ולאו אדעתיה ולא נבילה. ומ"ש רש"י לקמן בד"ה אבל באכילה גזירה הולכה אטו הובאה היינו ג"כ חיישינן שמא השיב ידו מעט דאי לאו הכי א"כ אמאי דקיימא עוקץ אסיפא דסכינא או ארישא דסכינא כשר ולא גזרינן הולכה אטו הובאה אלא כמו שכתב כאן ויש עוד פירוש אחר עפ"י שיטת רש"י ז"ל. הביאו הר"ן ז"ל בחמש שיטות בחדושיו לחולין וז"ל דמחליש ובזע בסי' גופא קאמר ואף בשוחט בסימני' גרידי כל שלא קדם חורפא או מורשא אין כח בעוקץ אחד לקרוע הסי' יע"ש והוא ג"כ עפ"י שיטת רש"י כאן ועיין בחדושי רשב"א בשמעתין. ולפי הנך ב' פירושים לשיטת רש"י הא דאמר ל"ק כאן שהוליך ולא הביא ובדקיימא נמי ארישא דסכינא ותרוייהו בעינן דבאמצע בכל ענין פסול דאף דרך ירידה בוזע ומש"ה כי פריך סוף סוף כי אזלא כו' ולא אמר אלא משום דלא הדר מתירוצ' קמא ונמצא לפי זה במסוכסכו' הרבה אף שהוליך ולא הביא הוה נבילה וודאית ואף שאחורי עוקציהן לצד הראש ואחת נמי נבילה באמצע סכין וברישא כשר בהוליך ולא הביא ובסיפא בהביא ולא הוליך. ואם ראשי' כפופי' עד מאוד ע"ד תמונת מגל יד אחת אף באמצע כשירה בהוליך ולא הביא וכן להיפך ואם הרבה אסור באכילה ולא נבילה וזה מתבאר ממ"ש לקמן השוחט במגל קציר לב"ה אסורה באכילה לא נבילה. ויש להסתפק פגימה אחת כפופה כעין מגל קציר ועומדת ממש אצל הקתא ושחט בהולכה לחוד אי כשר ולקמן משמע דאסור באכילה דחד טעמא הוא שמא השיב ידו מעט או אפשר דע"כ לא גזרינן התם אלא במגל קציר שכל המגל מלא פגימות ואף שיש לשחוט בהולכה לחוד רצוני לומר שיש שיעור שחיטה בחדא הולכה מ"מ חיישינן שמא באמצע הסכין ישכח ויביא קודם שישחט הרוב ומש"ה לא קשיא נמי מהא דקיימא ארישא דסכינא דמיירי שיש שיעור שחיטה בהולכה לחוד וליכא למיחש למידי. ולשיטה זו הו"מ לשנויי אהא דרבא ל"ק הא דקיימא ארישא דסכינא והא באמצע והוא קושיות התוספות ד"ה כאן שהוליך כו' ותרווייהו בהוליך:
הפירוש הב' הוא שיטת הרי"ף ז"ל וכפי מה שהבין הרא"ש בדבריו דגם הרי"ף ז"ל מודה דתמונת מסוכס' הוא שהיו לה שני עוקצין זקופין והוחלק הא' במשחזת אלא שסובר דרך ירידה אין בוזע עוקץ ופריך חורפא מחליש ומורשא בזע דקאי ארישא דסכינא ר"ל אחורי עוקץ לצד הראש והוליך ולא הביא. ומש"ה לא הביא הרי"ף דקאי ארישא אלא אף באמצע הסכין ואחוריו לצד הראש כשר שאין קורע דרך ירידה אלא שהראש בעצמו הקשה עליו דאמאי השמיט כשאחורי העוקץ לצד הראש שזהו הפי' האמור דקאי ארישא דסכינא. ומיהו הא לא קשיא לפירוש דאמאי מסוכס' הרבה תידון כמגירה דהוה נבילה ובמגל קציר אסור באכילה לזה י"ל דלאו לגמרי מדמה לה למגירה אלא לענין איסור אכילה לחוד וכמו שצ"ל לשיטת הר"ן אליב' דרי"ף כמו שאבאר לקמן אי"ה אבל אין לומר סכין שיש בה פגימות הרבה תידון כמגירה באחורי העוקץ לצד הקתא ואחת כשר אריש' דסכינא והרי"ף ז"ל דכתב בכל ענין כשר מיירי באחורי העוקץ לראש כו' דא"כ אמאי לא הביא בהלכותיו דאריש' דסכינא אף באחורי עוקץ לצד הקתא כשר כו' אלא ודאי לדידי' אין חילוק בעוקץ לצד הקתא בכל ענין פסול ואף בקיימא ארישא דסכינא ובאחוריו לצד הראש כשר אף באמצע הסכין והוליך ולא הביא. או יאמר דשאני מגל קציר כמו שכתב הרשב"א כאן דמסוכות הרבה ושוכבין זע"ז ואף אם ישיב ידו מעט אפשר שלא יקרע הסי' הלכך די לאסור באכילה יע"ש. ולפי זה א"ש במסוכס' שעוקץ זקוף הוא ודאי בהרבה פגימות הוה נבילה דא"א שלא השיב ידו מעט וקורע בפגעו בו דרך זקיפה ומש"ה תידון כמגירה או מדרבנן שמא השיב ידו מעט. והנה לפי הרא"ש אליבא דרי"ף תפול קושית מהרש"א ז"ל אמאי מכשיר בעומדת אצל הקתא ולא חיישינן שמא השיב ידו מעט וליהוי נביל' ועל הברייתא ל"ק דאפשר דבהרבה השוו אותה למגל קציר אף שאין עומדין אצל הקתא משא"כ לרי"ף דמסתם לה סתומי באחת כשירה אף אצל הקתא קשה שפיר וגם לפי שיטה זו הו"מ לשנויי ל"ק הא דקיימא אחורי עוקץ לצד הראש והא דקיימא לצד הקתא ותרווייהו בהוליך ולא הביא. ולפי שיטת רש"י ז"ל יש להקשות הא דאמר רבא שלש מדות כו' ואמאי לא אמר ד' מדות אוגרת ומסוכס' דומיא דאוגרית שעוקץ זקוף ומורשא אחת כעין מגל קציר עולה ויורד אוגרת בכל ענין פסול מסוכס' ארישא ממש כשר ובאמצע בכל ענין פסול ומורשא כעין מגל קציר אף באמצע הוליך ולא הביא כשר ומגל קציר שאני דמתוך שפגימותי' מרובות אצל הקתא חיישינן שמא השיב ידו מעט ועולה ויורד ודוחק לומר כל שאין עומדת בראשו ממש תו גזרינן הולכה אטו הובאה דזה לא ניתן להאמר כלל ועוד דמ"מ הוה ד' מדות דמסוכס' הוה נבילה ומורשא כעין מגל קציר באמצע אסורה באכילה ולא נבילה ולשיטת הרא"ש אליבא דרי"ף א"ש דליכא כ"א ג' מדות בסכין דבמסוכס' באמצע הסכין כשר כשהוליך ולא הביא ואין חילוק בינה לבין פגימ' של מגל קציר ומ"ש מהרש"א להרי"ף אמאי כשר בעומד אצל הקתא ממש אפשר אה"נ כמו מגל קציר ומה שלא כתב דוקא באמצע הסכין סמך אמה שהביא שם השוחט במגל קציר כו' ומה שאמרו בברייתא שיש בה פגימות הרבה כבר כתבנו דאפשר בהרבה פגימות אף שאין עומדין אצל הקתא ממש אסור דדומה למגל קציר ואסור ויש לעיין בזה:
הפירוש הג' הוא פי' הר"ן אליבא דרי"ף דמסוכס' כו' מרוח אחת ודומה ממש למגל קציר שפגימותי' כפופים מאוד ותידון כמגירה לאו דוקא אלא אסורה באכילה ולא נבילה כמו מגל קציר לקמן דב"ה מטהר מידי נבילה ואסור באכילה שמא השיב ידו מעט ואפשר אף באין עומדין סמוך אצל הקת' ממש כמ"ש בסמוך וא' כשירה דאמצע לא אצל הקתא ואפשר עוד דמחמיר במסוכס' בעוקץ זקיף אף דקיימא ארישא דסכינא ממש אסור דעוקץ קורע דרך ירידה ואף כשיתחיל לשחוט היה עור ובשר שלם גזירה שמא ישחוט בסימנים גרידי דמורשא קורע דרך ירידה או דבפעם אחת קורע העור ובשר והסימנים. ולפי זה א"ש דשלש מדות בסכין דאם עוקץ זקיף הוה כמו מגירה ואוגרת בין דקיימא ארישא ובין באמצע והוליך ולא הביא פסול כו' ונבילה נמי הוה אלא בפירושא דשמעתא יש שני פירושים הפי' הא' הוא פי' הר"ן ז"ל בחדושיו לחולין וגם בביאורו לרי"ף קיצר וכתב ועיין בחדושי ועייינתי בחדושיו וז"ל ולפיכך פירש לפי דרכו ז"ל (ר"ל לפי דרך הרי"ף ז"ל) שהמסוכס' הוא פגימה כפופה עד מאוד ומעיקרא הוה משמע ליה אף בשוחט כדרך שהפגימה פוגמת הסי' ומש"ה פריך לה חורפא מחליש ומורשא בזע ומשני ארישא דסכינא וכל שלא קדם חורפא אין בו כח לקרוע ופריך סוף סוף כי אתיא בזע ומשני שהוליך ולא הביא ולא צריכנא לומר דארישא דסכינא כו' כיון שכפופה והיינו דמשני ל"ק כאן שהוליך כו' ולא הזכיר כלל ארישא דסכינא כו' והרשב"א הקשה דא"כ אמאי לא אמר אלא ולי יש ליישב דלא הדר ביה מהאי דינא דכל שלא קדם חורפא אין כח במורשא אחת לקרוע ואף ששוחט בדרך שהפגימה פוגעת בסכין. ומסוכס' הרבה אסור חיישינן שמא השיב ידו מעט כמו במגל קציר עכ"ל יע"ש היטב העתקתיו כולו מפני שאין הספר ההוא לע"ע ביד כל. והנה פירוש דבריו כך הוא דבתחלה עלה על דעת המקשן דאחת כשירה אף ששוחט בה בדרך שהפגימה פוגעת בסימן דהיינו שאחורי עוקץ לצד הראש והביא או להיפך ומשני דקיימא ארישא דסכינא וכל שלא קדם לו חורפא דסכינא אין כח במורשא לקרוע הסי' כמו שפי' לשיטת רש"י הבאתיו לעיל בסמוך. ולפי זה הפ' הברייתא סכין שיש בה פגימות הרבה תידון כמגירה כששוחט בדרך שהפגימה פוגעת בסי' דעוקץ קמא מחליש הסי' והשני בזע וה"ה אחת באמצע הסכין ויתפרש כמ"ש למעלה או כמו שכתב מהרש"א לפי' רש"י ואחת כשר ופריך סוף סוף כי אתא מחלשא וכי אתא בזע היינו לומר דמכשיר בין שאחורי עוקץ לצד הראש או לצד הקתא והיינו דקשיא ליה כשאחוריו לצד הראש כי אזלא מחלשא כי אתא בזע ומשני שלא הביא וכיון דאתינן להכי שלא כשר אלא בהוליך לחוד מצינו לומר דברייתא לאו בכל גוונא מיירי אלא באחוריו לצד הראש וכפיפה והוליך ולא הביא דכשר אמנם מ"ש על הרשב"א דמש"ה לא אמר אלא דלא הדר מהאי דינא שלא קדם חורפא או מורשא אין כח בעוקץ א' לקרוע הסימן קשה א"כ הדרא קושיא לדוכתין אמאי לא הביא הרי"ף ז"ל בהלכותיו הך דינא בקיימא ארישא דסכינא דכשר אף ששוחט בה בדרך שפוגם בסי' אם אחורי העוקץ לצד הקתא והוליך או להיפך או בעוקץ זקוף דאף דרך ירידה קורע אפ"ה כל שלא קדם חורפא או מורשא אין כח לקרוע וזה לשון הרשב"א בחדושיו הכי פירוש ה"נ חורפא מחליש ומורשא בזע היינו כשהוליך והביא ומשני כשהוליך ולא הביא בתחלה אמר דקאי ארישא דסכינא ממש וליכא חורפא ופריך סוף סוף כי אתא בזע (ר"ל והיא קושי' ראשונה) ומשני שהוליך ולא הביא והדר ביה ממה דהוא אמר דקאי אריש' דסכינא והקש' דהול"ל אלא יע"ש והיינו כמ"ש וממה שכתב הרשב"א תבין כי פירושו בדברי רי"ף ז"ל אינו כמו שפי' הר"ן ז"ל בחדושיו דאלו לר"ן כי פריך חורפא מחליש היינו דסתמא קתני מסוכ' אחת כשירה ואף ששוחט בדרך שהפגימה פוגעת בסי' ומשני דקאי ארישא דסכינא ופריך סוף סוף ואיך תני סתמא והא פסול בהוליד והביא מפני עוקץ נגד הקתא ומשני דברייתא לאו בכל ענין מיירי אלא בהוליך ולא הביא והשתא דאתי' להכי אף באמצע ואחוריו לצד הראש והוליך ולא הביא כשר ולרשב"א פי' אחר וכמו שהתבאר לך. ולבסוף העלה הרשב"א שפי' הרא"ש ז"ל כפי הרי"ף יע"ש ובי"ד סי' ו' וסי' י"ח אבאר באורך מזה בעזה"י לבאר שיטת כל א' וא':
גמ' אמר רב חסדא מניין לבדיקת סכין מ"ה פשיט' כיון דכי נקיב טריפה עכ"ל עיין ש"ך סימן י"ח ס"ק ה' על מ"ש פרישה דהטעם דצריך בדיקה שנאמר ושחטתם בזה ואכלתם כו' והקשה עליו יע"ש ובחדושינו לי"ד סי' ב' וי"ח אבאר בזה:
(שייך לסוגיא הקודמת לעיל).
הפירוש הד' הוא פירוש בה"ע לפרש הברייתא דסכין שיש בה פגימות הרבה ולפי שאין ספר בעל העיטור בידי לכן אכתוב בקיצור כי הוא ז"ל סובר דסכין שיש בה מסוכס' הרבה כשר בהוליך ולא הביא והביאו הטור בסימן י"ח ולפי דבריו נתקשו המפרשים הרבה בפי' הברייתא. והנה יש לראות ולתרץ עוד קושיא אחת מה שיש בדבריו מה שלא הקשו הב"י והפרישה כי קשה אמאי במסוכס' הרבה כשר באכילה ולא אסור כמו מגל קציר דאסור באכילה מיהת לב"ה ואף אם יצויר מסוכס' כפי' הר"ן ז"ל אליבא דרי"ף יקש' זאת מ"ש ממגל קציר שוב ראי' בר"ן ז"ל אהא מתני' דהשוחט במגל קציר שכ' ואי' מ"ד דוק' מגל קציר שהו' כלי שצורתו כך חיישי' שמא ירגיל עצמו לשחוט כך משא"כ סכין שיש פגימות הרבה כשר דיעבד יע"ש וזה מסכים עם פי' בה"ע דבמגל קציר שהוא כלו עשוי כך חיישינן שירגיל עצמו בכך משא"כ סכין שנפגם ופגימות כעין מגל קציר בהוליך ולא הביא כשר דיעבד ובזה הותר הספק הזה. אמנם הם הקשו דא"כ ברייתא ע"כ איירי באוגרת ומאי איריא הרבה אפילו אחת נמי ובשלמא לרש"י מפרש כמ"ש מהרש"א ז"ל דאיירי במסוכסכת הרבה ואין רבותא שישמעינן אחת באמצע הסכין וחורפא מחליש ואשמעינן דעוקץ מחליש משא"כ לעיטור וודאי קשה מאי איריא הרבה אפי' אחת וקיימא ארישא דסכינא דקמא מחליש ושני בזע. והנה יש לי ליישב דבריו ולומר דבה"ע סובר כל שלא קדם חורפא או עוקץ אין כח בעוקץ אחד לקרוע הסימן כמ"ש הר"ן ז"ל בחידושיו דמורשא קמא מחליש הסימן ומורשא בתרא בזע לא כפי' רש"י מחליש עור ובשר ונאמר דכל ששוחט בהמה שלא נקרע עור ובשר שעליה ושלימה הוא אף באוגרת והיא אחת וקיימא ארישא דסכינא כשיר' לפי שמורשא קמא מחליש עור ובשר והשני מחליש הסי' ואין בו כח לקרוע וכפי מ"ש הר"ן בחמש שיטות יע"ש היטב והעתקתיו לעיל ובקיימא באמצע הסכין פסול' דחורפא מחליש לעור ובשר ומורשא קמא מחליש לסימן ושני בזע ובהרבה אוגרת נמי פסולה בכל ענין דמורשא קמא מחליש לעור ובשר ואח"כ אחרות קורעין לסימן כו' ואי קשיא כיון דבפגימות הרבה א"א שיהיו כולן ארישא דסכינא א"כ מאי איריא הרבה אפי' אחת באמצע אוגרת פסולה י"ל כמ"ש רש"י ז"ל וכפי מה שפי' מהרש"א דבריו דאין זה רבותא ואשמעינן דעוקץ מחליש ה"ה לבה"ע נאמר כן. ולפי זה ה"פ דברייתא סכין שיש פגימות הרבה ולאו דווקא הרבה אלא שני פגימות ועיין דרישה סימן י"ח יע"ש פסולה לפי ששני מורשת הראשונה מחלישין לעור ובשר וחדא משנים קורע לסימן. ומסוכסכת כשירה ופריך מ"ש אוגרת דמורשא קמא מחליש והב' בזע וע"כ דאיירי באמצע הסכין דחורפא מחליש לעור ובשר ועוקץ מחליש לסי' והב' בזע לסי' מסוכס' נמי חורפא מחליש לעור ובשר וגם לסימן כיון שעבר שיעור מה מהסכין קודם מהפגימה מחליש גם לסימן ומורשא בזע משני דקאי ארישא דסכינא ירצה בזה דאחורי עוקץ לצד הראש ונהי דמחליש דרך ירידה כי מוסכם לכל הפי' הוא מהא דאמר מ"ש אוגרת דמורשא קמא מחליש והיינו אף דרך ירידה וע' בי"ד סי' י"ח ובר"ן וברשב"א יע"ש מ"מ אין קורע דרך ירידה ומש"ה מסוכסכת אחת כשירה בהוליך ולא הביא ואחוריו לצד הראש ואין להקשות מאי ארייא א' אפי' הרבה נמי כשירה לדעת בה"ע שאין קורא דרך ירידה י"ל דאה"נ ואיידי דאמר משום אוגרת א' פסולה מש"ה אמר מסוכה כשירה ואה"נ דהרבה כה"ג כשר בדקיימא ארישא דסכינא ופריך ס"ס כי אזלא בזע ומשני שהוליך ולא הביא ולפ"ז הפ' ברייתא סכין שיש בה הרבה אוגרת תדין כמגירה משא"כ אחת אם עומדת ברישא ממש דכל שלא קדם לו אלא מורשא קמא לקרוע העור ובשר אין כח במורשא א' לקרוע הסי' ואם עומדת באמצע חורפא מחליש לעור ובשר ומורשא קמא לסי' ושני בזע ומסוכסכת באחוריו לצד הראש כשר אף באמצע הסכין כנ"ל פי' דברי בה"ע ומה שהקשינו מ"ש ממגל קציר דאסור באכילה מיהת יש לנו עוד לומד דהתם חיישינן שמא השיב ידו מעט ומיד פוגע הפגימה בסימן משא"כ בסכין שיש בה פגימות הרבה ואין כלין עד סמוך לקתא ממש דא"נ השיב ידו מעט עדיין לא בא אל פגימה שרי באכילה וע' במהרש"א בשמעתין אבל שיטת הרי"ף דאם יש הרבה פגימות אף שאין כלין עד הקתא עשאוהו כמגל קציר ואסור באכילה ושאין בה אלא פגימה א' ועומדת אצל הקתא ואחורי עוקץ לצד הראש נמי אסור באכילה דחיישינן שמא השיב ידו מעט כי כן דרך האדם ששוחט בהולכה לחוד להשיב ידו מעט ומש"ה אסור באכילה או דיש לחלק ולומר דוקא פגימות הרבה אף שהן נמוכות מאד ואף שישיב ידו מעט אפשר שלא יפגע הסימן בפגימה כמ"ש הרשב"א בחדושיו מ"מ בהרבה חיישינן ואסור באכילה דיעבד במגל קציר וכדומה יעוין שם היטב:
ודע דהט"ז בסי' י"ח תירץ דבסכין שיש פגימות הרבה תידון כמגירה אף בשחט באותו צד שאין בה פגימות יע"ש ולדידיה א"ש הא דאמר ושאין בה אלא פגימה אחת אוגרת פסולה מסוכסכת כשירות דאין להקשות מאי אריא אחת אפי' הרבה מסוכסכות כשירה דיש לומר דמיירי אחורי עוקץ לצד הקתא ופני העוקץ לצד הראש קאי ומש"ה באחת כשר ובהרבה וודאי דפסולה ובה"ע מכשיר בעומדין דרך מגל קציר פניהם לצד הקתא דרך ירידה אין קורע כו' ופריך מסוכס' נמי בדקיימא פניהם לצד הראש תאסור ומשני דקיימא ארישא דסכינא ממש וכפירש"י ז"ל והוליך ולא הביא ומש"ה באחת כשר ובהרבה פסולה וכדכתיבנא כשעומדין פניהם לצד הראש ובה"ע לא הכשיר אלא כשעומדין אחוריהן לצד הראש דומיא דמגל קציר וכבר כתבנו פי' אחר בדברי בה"ע ולדידן הא דאמר מסוכס' כשירה ה"ה הרבה כה"ג בקיימא אחורי לצד הראש זהו מה שנ"ל:
גמרא אמר רב חסדא מניין לבדיקת סכין מה"ת היינו מנלן דבעי בדיקה כלל ופריך פשיטא כיון דכי נקיב טריפה ועיקור דסכין פגומה מחמשה ה"ש הוא פשיטא דבעיא בדיקה ואי דפריך מניין דקודם שחיטה בעי בדיקה ולא סגי בבדיקה שלאחר השחיטה זה היה פשוט לו דלאו מן התורה הוא אלא מדרבנן גזירה דלמא ישכח לבודקו אחר שחיטה כמ"ש הרשב"א ז"ל בחדושיו ועיין ש"ך סי' ב' ס"ק י' ובסימן י"ח ס"ק ה' אלא לחכם קאמרינן ופריך והא לא אמרו אלא מדרבנן אבל לפי' הפרישה בסימן י"ח ס"ק ח' שכתב דמהא דשמואל ילפינן בדיקה שקודם השחיטה נהי דבדרך אסמכתא ילפינן לה אמאי משני לחכם קאמרינן ולא משני בדיקה גופא קודם השחיטה ילפינן מהא ובי"ד אבאר מזה עוד יע"ש:
ע"ש במערבא בדקי להו בשימשא עיין ברא"ש ובי"ד סימן י"ח דכל פגימה שאין בה כדי חגירת ציפורן אינה פגימה והני דבדקו בשימשא ובמיא משום דהיה להם דבר קל לבדוק וכמ"ש הר"ן או דחומרא הוא דנהגו בעצמן דאי דפליגי אהא דאמרינן כדי חגירת הציפורן וסברו פגימה כ"ש פוסלת מאי פריך ואידך אמאי לא חשיב פגימת הסכין אימא דאית ליה בכ"ש טריפה אלא משמע דכולהו סבירא כך שוב מצאתי ברשב"א וריטב"א דה"ק אמאי לא חשיב פגימת סכין ולימא בכ"ש ומיהו לפי מ"ש התוספות בד"ה פגימת אוזן בבכור דהא דלא תני פגימת המזבח כו' דבהדיא כתיב אבנים שלימות יע"ש והשתא אכתי אמאי לא תני ד' פגימות הן ג' חגירת הציפורן ואחד טפח או כזית דההוא ודאי לא כתב בתורה ל"מ אם נאמר כמ"ש הרשב"א וריטב"א דהלכתא גמירי דפגימ' הסיד בכזית ואו טפח דקשה אלא אפי' אם נאמר מקרא דוזבחת עליו כשהוא שלם ולא כשהוא חסר מ"מ מקרא מפורש ליתא כמו תמים דכתיב בקרא כמ"ש התוס' ד"ה פגימת אוזן בבכור ואם נאמר דפגימת סיד היינו מדרבנן כמ"ש הריטב"א א"ש דלא מני אלא מה שהן מה"ת והנראה דתוס' סברי דכ"ע פגימת סכין כדי מגורת ציפורן ומש"ה פריך ואידך. אבל הא לא קשיא דלחשוב פגימות דלא שוה בשיעורין אבל הרשב"א לשיטתי' שכתב דהלכה כהני דבדקי בשימשא שהוא פחות מחגירת ציפורן וצ"ל כריטב"א לא חשיב אלא הכשר בשר ומש"ה לא מני פגימת המזבח: