אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף י.

דף ט:

גמרא הא מצאה כמה שהניחה לא טומאה ולא פסולה איכא עכ"ל ר"ל דלא מחזקינן טומאה ופסול מספיקא היכא דלא נתחדש שום דבר וכי אמרינן ספיקא דאורייתא היינו היכא שנתחדש בה שום דבר מה ולא כשלא נולד לנו ונתחדש שום דבר וכמה מקומות אמרינן מספקא לא מחזקינן איסורא ואלו ספק מים מגולין אף מצאה כמו שהניחה נמי אסור אלמא חמירא סכנתא מאיסורא ומהא דהניחה ומצאה כמה שהניחה אין ראיה אלא דחמירא סכנת' מאיסור' ולא דנילך בתר רובא או חזקת אין ראיה אבל מהא דברישא טמאה ובסיפא פסולה יש ראיה דאזלינן בתר רובא וכפירש"י ד"ה ואין דרכן לכסות אלמא במידי דאיסורא תלינן לקול' ואזלינן בתר רובא וכמ"ש לעיל ומהא דמצאה כמה שהניחה אין ראי' דאזלינן בתר חזקה דמים דהא איכא נהי העמד טמא על חזקה או כמ"ש לעיל אלא כמ"ש כאן:

ובפירש"י בד"ה ש"מ חמירא סכנתא מאיסורא ואית דילפי כו' עכ"ל, הנה לאית דאמרי סברי בסיפ' טמאה והא דנקיט פסולה לאשמעינן דחיישינן נמי לנחש דדרכן לגלות וליהוי ספק סכנה ולא חש למינקט טמאה דחמירא ליה סכנתא מאיסורא ולפ"ז הא דאמר ריב"ל מה טעם מפני שדרכן לגלות ואין דרכן לכסות הוה למיתני ברישא פסולה משום דאיכא סכנה משום חשש נחש ולהכי אמר דאין דרכן לכסות כו' ובודאי אדם כיסה וליכא למיתלי בנחש כלל ולכך לא נקיט פסולה ומ"ש רש"י ואע"ג דלגבי איסור קולא הוא דלא מטמא לאו למימרא דאין טמאה אלא דיכול לטעות ולומר דאין טמאה אפ"ה הא ניחא ליה לאשמעינן דאסור משום סכנה אלא דקשיא לי דאכתי ברישא אמאי תנא טמאה והא ודאי דאסור נמי משום סכנה שמא נחש שתה ומה בכך דאין דרכן לכסות מ"מ כשהניחה מגולה שמא שתה דהא מים מגולים הניחה ומצאה כמות שהיתה אסורין וליכא מאן דפליג אם לא שנאמר דהאי לישנא סובר טמאה ולא פסולה דמי חטאת שנטמאו מטהרין וכמ"ש התו' ד"ה או שירד כו' דמש"ה שינתה התוספתא ונקטה בריישא טמאה ועל זה נתן טעם דודאי גם לענין איסור סכנה גם ברישא חייש להכי אלא דנקיט טמאה ולא פסולה לענין הזאה דלענין זה אין דרכן לכסות והא לא חיישינן שמא מ"מ שתה הנחש או חולדה כשהניחה מגולה דכל היכא דלא איתיליד ריעותא ונתחדש דבר מה לא חיישינן וכמ"ש לעיל זולת בסכנה מצאה כמה שהניחה חיישינן וכדכתיבנא ומ"מ מדייק מדקתני סיפא פסולה ולא טמאה אלא דניחא לאשמעינן פסולה ואסור נמי משום סכנה ואף דאיכא למיטעי ולומר פסולה ולא טמאה הא ניחא לי' יותר דמשום דחמירא לי' לתנא סכנתא מאיסורא ומש"ה דייק שפיר כמה שכתבנו והבן זה:

אתמר השוחט בסכין ונמצאת פגומה אמר רב הונא אפילו שיבר בה עצמות כל היום פסולה חיישינן שמא בעור נפגמה ורב חסדא אמר כשירה שמא בעצם נפגמה עכ"ל הנה רב הונא דנקיט השוחט בסכין ונמצאת פגומה משמע דבנאבד הסכין כשירה גם לר"ה וכמ"ש הרא"ש ז"ל בפסקיו ונתן טעם לזה דלא שכיח שיפגום הסכין בעור או בסימנין והוה כאלו נודע לנו שנשחטה כראוי עכ"ל עוד י"ל דחזקת בהמה שאין זבוח איתרע קצת דהרי שחוטה לפניך הלכך חזקה דסכין שהיתה בדוקה מקודם לא איתרע כלל הלכך מוקמינן אחזקה דאי לא"ה הוה מיהא ספיקא חזקה דאין זבוח להדי חזקה דסכין אלא כמ"ש דאין זבוח איתרע ודע דלשיטת משאת בנימין בתשובה דכל היכא דאיתחזק איסורא לא מהני ספק ספיקא והביאו דבריו הש"ך וט"ז בי"ד סי' ק"ו וראייתו מדלא מהני אפילו שחט הרבה בהמות דאיכא ס"ס שמא בבתרייתא ואת"ל בקמייתא שמא בעצם המפרקת ואת"ל בעור שמא לא שחט כנגד הפגימה אלא, דלא מהני כיון דאיתחזק איסורא דבהמה בחייה וכמו שאני עתיד לבאר לקמן אי"ה הא תינח בנמצאת הסכין פגומה דהוה חזקה דהשתא דהרי פגומה לפניך וחזקה דבהמה בחיי' והוה תרתי נגד חדא חזקה דסכין שהיתה בדוקה מקודם לכן וחדא במקום תרתי לא אמרינן כדאית' בריש נדה דף ג' ע"א דמקוה שנמדד ונמצא חסר דרבנן מטמאין בין ברה"ר ובין ברה"י וודאי ולא ספק דהוה תרתי במקום חדא וכמו שיתבאר לקמן ומש"ה לא מהני ס"ס כיון דאתחזק איסורא אבל בנאבד הסכין ואין ידוע מה הי' לו אם נפגם אם לאו א"כ אוקי חזקה להדי חזקה והוה ספק השקול ותהני ס"ס להתיר שמא לא נפגם כלל ואת"ל, נפגם שמא בעצם המפרקת ואת"ל בסימן שמא במיעוט בתרא או שמא לא שחט כנגד הפגימה והוה ארבע ספיקות להתיר וחזקה לית כאן נגד הס"ס דמאי אמרת בהמה בחיי' בחזקת שאין זבוח עומדת הא איכא נמי חזקה דסכין שהיתה בדוקה מקודם ולא איתרע כלל והוה ספק השקול וחזקה כמאן דליתא ומהני ס"ס. ולמה ליה להרא"ש לומר דבנאבד מש"ה מותר דהוה מלתא דלא שכיחא או דחזקה דבהמה דאין זבוח איתרע דלמה לי הא הוה ס"ס. ודוחק לומר כיון דאיכא חדא חזקה לאיסורא אף דיש חזקה אחרת נגדו תו לא מהני הס"ס דמאי שנא מאילו לא היה כלל חזקה דאיכא חדא להדי חדא ואישתרי מטעם ס"ס. ומיהו י"ל דאי הוה ספק השקול אי נפגם בעור או לאו יש לנו לאסור לאסור היכא דנאבדה הסכין בלא בדיקה דחזקה דסכין כמאן דליתא דמי' כיון דעשוי לפגום ולקלקל ע"י העור הוה חזקה העשויה להשתנות ולא אזלינן בתרה ועיין בא"ח סי' ק' ס"ק י"א במ"א גבי ציצית יע"ש ובי"ד סי' ר"א ס"ה במקוה שהוחזק להיות מימיו מתמעטין ואין ראי' מהתם דהתם הוחזק ורגילות שהמים תמיד מתמעטין וה"ה בציצית עשוי לפסוק בכל שעה משא"כ בסכין דא"נ הוה ספק השקול אפ"ה איכא חזקה טובה דסכין שהיתה בדוקה מעיקרא. והנה לפי הבנת הש"ך וט"ז שם בסי' ק"י דס"ס מהני אף היכא דאיתחזק איסור ומההיא דשמעתין שהביא המ"ב ראייה דחה שם הש"ך בס"ק ס"ד ואמר דלא חשיב ס"ס דהכל שם אחד הוא. כמ"ש בס"ק י"ג בשם האגור וספיקא דשמא לא נגד הפגימה אין ספק דמסתמא הוליך נגד כל הסכין עכ"ל הנה ביאור דבריו נ"ל דה"ק דבשחט בהמה אחת ליכא ס"ס שמא בעצם ואת"ל בסי' שמא במיעוט בתרא דהוה שפיר ס"ס דספק השני מחמיר יותר מן הא' דשמא בסי' ושם יש מקום להטריף אלא שכתב האגור ומביאו הש"ך שם ס"ק י"ג שלא תוכל להפכו דאיך תאמר שמא במיעוט בתרא ואת"ל בעצם דספק השני מיקל יותר מן הא' יע"ש בהדיא וקאמר דשמא לא שחט נגד הפגימה הוה ס"ס שמא בעצם ואת"ל בסי' שמא במיעוט בתרא וכן להיפך שמא במיעוט בתרא ואת"ל במיעוט קמא שמא א שחט נגד הפגימה או יאמר דהאי ס"ס לחוד שמא במיעוט בתרא ואת"ל במיעוט קמא שמא לא שחט נגד הפגימה די בכך והוה ס"ס ולא צריך להתהפך שמא לא שחט נגד הפגימה ואת"ל שחט נגד הפגימה תו אין לומר שמא במיעוט בתרא דשם אין פוסל שום פגימה מ"מ כאן א"צ להתהפך דמתחלה אתה צריך לדון על גוף המעשה אימת נעשה וא"צ להתהפך וכה"ג ספק על בדריס' או נשבר הגף ואין ידוע אם מחיים שכתב הש"ך דכללו של דבר כל ששתי הספיקות הן בגוף וענין אחד צריך להתהפך משא"כ כשהן בב' ענינים אז א"צ להתהפך וה"נ דכוותי' דמתחלה צריך אתה לדון אם היה פגימה בעת ששחט ואח"כ לדון אם שחט נגד הפגימה וא"צ להתהפך ומש"ה כתב הש"ך דלא חשיב ספק דמסתמא הוליך כל הסכין. ואי קשיא לך אכתי בשחט הרבה בהמות איכא ס"ס שמא בתרי' ואת"ל בקמייתא שמא בעצם המפרקת וכן להיפך בעצם המפרקת או במיעוט בתרא של סי' ראשון דספק הב' מחמיר יותר מן הראשון ולא הוה משם אחד ומש"ה יפה עשה המ"ב שהביא הא דשחט הרבה בהמות ולא משחט אחת ולא קשה שם קושית הש"ך אבל יראה דכה"ג הוה שם א' שמא עצם בתרייתא או עצם קמייתא ומה לי זה אין שום פסול עליו וזה ג"כ אין שום פסול עליו ודוקא מיעוט סי' ששם יש מקום להטריף הוא דהוה מחמיר כו' ולפי זה יש להקשות דנאבד הסכין לאחר שחיטה פשיטא דיש ס"ס וחשוב הוא חדא שמא לא נפגם לה כלל ואת"ל נפגם שמא במיעוט בתרא ואין צריך להתהפך כלל דמתחלה צריך לדון אי הוה פגם כלל ואח"כ אימת נפגם דהוה שני ענינים ודמיא ממש להא דספק על ספק לא על ולספק נשבר הגף ואין ידוע אם מחיים דהוה שני ענינים א' שמא לאחר שחיטה וא' שמא לא ניקבה הריאה וכן בארי וה"נ דכוותי' ובשלמא בנמצאת פגומה ואנו באנו לדון אימת נעשה שפיר אמרינן מאי חזית דמתחיל שמא לאחר שחיטה תתחיל שמא במיעוט בתרא ושוב לא תוכל לומר כלל משא"כ כאן דמתחלה צריך לדון אם נפגם כלל ולא צריך להתפך כלל כה"ג וחזקה ליכא נגדו וא"כ למה ליה להרא"ש טעמא דלא שכיח ועוד מתחלה כשהבין הש"ך דס"ס מהני נגד חזקה והכא לא מהני דלא חשיב ס"ס יע"ש א"כ בנאבד הסכין פשיטא דמהני ס"ס דהוה ס"ס חשוב ולמה לי' שאר טעמי':

והרשב"א בחדושיו הביא דברי הרמב"ן ז"ל דלרב הונא בנאבדה הסכין פסולה דחיישינן שמא בעור נפגמה כו' יע"ש והנה קשה כפי מ"ש דס"ס גמור הוא ואולי הוא ז"ל סובר דרב הונא סובר דעור שכיח טובא שפוגם והוה כמו דברים הרגילים ומש"ה טריפה כי ליתא לסכין דאמרינן קרוב הדבר לודאי שנפגם בעור ולא אמרינן אוקי הסכין אחזקתו וראיה לזה מדכתב הרשב"א ז"ל דלהרמב"ן עור הוה כדברים החוצצים ונתעסק בהן בין חפיפה לטבילה דלא עלתה לו טבילה כלל אף דלא נמצא עליו שום דבר חוצץ אח"כ דאימור במים נפל והוא בנדה דף ס"ו ובי"ד סימן קצ"ט סעיף י"ג הרי דמדמה זה לזה ומש"ה שפיר כתב דלרב הונא כי נאבד הסכין טריפה דעור קרוב לודאי שהוא פוגם ולית ספק כלל. או חדא ספיקא הוה דשמא לא נגד הפגימה שחט ואסור מספק דספיקא לחומרא מ"ה כה"ג:

ומיהו מהא דאמר רב הונא ונמצאת פגומה אין ראי' להתיר בנאבדה י"ל דרב הונא אמר בנמצאת פגומה הוה פסולה ופסולה משמע ודאי נבילה וכמ"ש מהר"מ ז"ל הלכות שחיטה בפ"ג כ"מ שאמרנו פסולה הר"ז נבילה וודאית יעו"ש בהלכה י"ח ומסתמא רב הונא נמי דאמר הר"ז פסולה היינו נבילה וודאית קאמר ואף דאמר חיישי' שמא בעור נפגמה אין זה דיוק ולימא דהוה ספק נבילה אלא יכול להיות שודאי הוא מפני שיש כאן שתי חזקות חדא דבהמה בחיי' בחזקת איסור שאין זבוח עומדת וחדא דסכין דהשתא דהרי פגום לפניך והוה תרתי נגד חדא חזקה דסכין דמעיקרא וחדא במקום תרתי לא אמרינן כההיא דמקוה שנמדד ונמצא חסר דהלכה כרבנן דמאמאין ודאי כדמסיק שם בנדה דף ג' ע"א יע"ש משא"כ בנאבדה הסכין דלא הוה ודאי נבילה דמידי ספיקא לא נפקא דהוה חדא נגד חדא ומש"ה אמר מילתי' בנמצאת פגומה דהוה ודאי כמ"ש:

וכל זה לא נ"מ לדידן לדינא דהא פסקינן כרב חסדא בששיבר בה עצמות דתלינן בעצם נפגם וכ"ש בנאבדה הסכין דכשירה דלו יהא ודאי דעצם פוגם מ"מ הוה לי' כנאבדה בלא בדיקה ושמא בסי' או בעור נפגם אלא ש"מ לדידן בנאבדה הסכין כשירה וכן הוא בחדושי הרשב"א בתר דכתב כללא דנקטינן מהאי שמעתין כתב שם בד"ה ומיהו אם שיבר בה עצמות וז"ל ונאבדה הסכין כשירה ק"ו מנמצאת פגומה ושיבר בה עצמות הרי כמ"ש דלדידן גם הרמב"ן מודה דהיכא דנאבד הסכין כשירה בלא בדיקה ודוקא לרב הונא הוא דאמר הכי דס"ל דאם דנאבד פסולה ודייק לה מדאמר רב הונא בשמעתין בהמה בחי' בחזקת איסור עד שיודע לך במה נשחטה משמע עד שיודע בבירור וכל זמן שלא נודע לנו במה נשחטה אסורה אבל לרב חסדא אינו כן ובנאבד שרי וטעמא דהא מלתא כבר כתבנו לעיל גם טעם מחלוקת רב הונא ורב חסדא מבואר הוא ממה שכתבנו ובהכי נמי מה דפריך לרב חסדא מאי טעמא ומשני עצם ודאי פוגם ואין ספק מוציא מידי ודאי ואכתי הקשה אף בנאבד אמאי כשירה דהא בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת וכרב הונא ומכ"ש בנמצא פגום אלא דזה לאו קושי' הוא דבנאבד אמרינן ס"ס או דלא שכיח כלל כמ"ש הרא"ש ז"ל ודוקא לרב הונא דהוא מרי' דשמעתין דלעיל דאמר כל זמן שלא נודע הרי היא בחזקת איסור כו' ולא לרב חסדא דאינו כן כו' וכמה שכתבנו:

וראיתי להים של שלמה בפרקין סימן י"ח שכתב וזה לשונו ואם נאבד הסכין כשר ואיני יודע על מה נתחבטו המחברים להביא ראי' על זה דכשר דהא רב הונא דטריף דוקא כשנמצאת פגומה כו' עכ"ל ולא ידענא דהוה ליה לאקשויי ביותר על מי שנתחבט בדבר זה להתיר הא פסקינן הלכתא כר"ח בששיבר בה עצמות וכמ"ש בנאבד הסכין וכמ"ש הרשב"א בחדושיו ד"ה ומיהו והבאתיו לעיל יע"ש אלא דאין זה ראי' דאיכא למימר דהא דפסקינן הלכתא כר"ח בסכין ארוך דווקא דאיכא ספיקי טובא שמא ל"ש נגד הפגימה או שמא במיעוט בתרא ויוכל גם כן להתהפך כמ"ש לעיל אבל היכא שאין בסכין אלא כמלא צוואר וליכא אלא חדא ספיקא שמא בעצם או במיעוט בתרא ולא תוכל להתהפך כמ"ש האגור והביאו הש"ך בסי' ק"י בס"ק י"ג בכללי הס"ס יע"ש אסור בנאבד וכן דעת רבו של הרשב"א ז"ל הביאו הרשב"א שם בחדושיו בד"ה ומיהו אם שיבר בה עצמות וז"ל כתב רבינו ז"ל דהיכא שיש הכשר שחיטה חוץ לפגימה הוא דאמרינן הכי יע"ש והיינו כמ"ש דסכין איתרעי בהמה לא איתרעי ואיכא ספיקי טובא שמא במיעוט בתרא או שלא נגד הסימנין והיינו שמא בעצם או במיעוט בתרא וכן להיפך שמא במיעוט בתרא או שמא לא נגד הפגימה או כמ"ש לעיל דהוה ב' ענינים וא"צ להתהפך ואיך שיהיה נוכל לומר דוקא דהא דפסקינן בששיבר עצמות דכשירה לדידן ביש הכשר שחיטה חוץ לפגימה וה"ה וכ"ש בנאבד כה"ג דכשירה אבל באין בה שיעור הכשר שחיטה חוץ לפגימה בנמצא בו פגם פסול לדעת רבו של הרשב"א ואפשר דה"ה בנאבד הסכין כה"ג ומ"ה צריכין לראייה והדרא קושין לדוכתי' דגם ראיות היש"ש אין ראיה דמה שלא הזכיר רב הונא אלא נמצא' פגומה הא נאבד שרי גם לרב הונא איירי ביש שיעור הכשר שחיטה בלא הפגימה ומש"ה כי נאבד שרי מחמת ס"ס כמ"ש לעיל בסמוך אבל כשנמצאת פגומה איכא תרתי חזקה לאיסורא וחדא במקום תרתי לא אמרינן כההיא דמקוה וה"נ כן וס"ס היכא דאיתחזק לא מהני כמ"ש המ"ב כן הוא סברת רב הונא ואוקי חזקה דסכין מעיקרא נגד בהמה בחייה ונשאר חזקה דהשתא דהרי פגום לפניך אבל בליכא שיעור שחיטה בלא פגימה לא מהני אף נאבד הסכין לא מהני דאיכא חזקה להדי' חזקה ומידי ספיקא, לא נפקא וס"ס לא הוה בכאן ומיהו לפי מ"ש לעיל גם בכאן איכא ס"ס שמא נפגם ואת"ל שמא במיעוט בתרא ולא צריך להתהפך דהוה שני ענינים דמתחלה צריך לדון אם היה כלל פגימה ודומה לספק על או נשבר הגף כו':

והנה אנן דפסקינן כר"ח בששיבר בה עצמות ואם לא שיבר ונמצאת פגומה אסור אעפ"י כן לא הוה אלא ספק נבילה וכמ"ש המחבר בש"ע סי' נ"ח ס"כ דכה"ג מכסה בלא ברכה וה"ה למו"ב הוה ספק ולא ודאי יע"ש והש"ך ז"ל שם בס"ק כ"ז הרעיש על הב"ח במ"ש דהוה ודאי נבילה והביא ראי' מטור ריש סי' י"ח דכתב דהוה נבילה והוא ז"ל דחה זה יע"ש ואני אומר איברא דמדברי הר"מ ז"ל בהל' שחיטה פ"א הלכה כ"ד משמע בפי' דכל הנמצאת דסכין פגומה ולא שיבר עצמות דהוה ספק נבילה ולא ודאי יע"ש נוכל לומר דמיירי בנגע בעצם מפרקת מש"ה הוה ספיקא אבל אם ברור לו שלא נגע בעצם המפרקת אפשר דודאי הוה דליכא למיתלי במידי ומיהו ממ"ש הש"ך דאיכא למ"ד דמיקל נראה ללישנא דמסיק ואבע"א כרב הונא דאי כר"ח מכדי מתלא תלינן כו' משמע דר"ח מכשיר א בליכא למיתלי כלל וא"כ אנן דמחמרינן מידי ספיקא לא נפקא ולקמן אבאר מפני מה מיקל לרב חסדא:

הן אמת דמדברי הר"מ ז"ל אין הכרח דהוא ז"ל לשיטתי' אזיל דפסק בפ"ה מהל' תרומות דחביות מכאן ואילך הוה ספק ולא ודאי וכבר הוקשה להכ"מ שם לרבנן דאמרי במקוה דטמא ודאי וה"נ בטבל דהוה תרתי במקום חדא יע"ש ובמ"ל בהל' מקוואות פי"א דמקוואות בד"ה כתבו התו' כתב דרבינו סובר דתירוצא דואבע"א בנד' דף ג' ע"א הו' עיקר דהרי חסר לפניך לאו ריעות' הוא וליכא אלא חדא נגד חדא ומש"ה בטבל ספיקא הוה ובטומא' שאני דהחמירה תורה ולא יליף תחלת טומאה מסוף טומאה והא דטעמא ודאי דילפי' מרה"י דטמא ודאי כן הוא תוכן כוונתו שם וכמו שאבאר עוד לקמן בעזה"י ומש"ה ניחא בטבל דהוה ספק יע"ש ולפ"ז מש"ה כתב ג"כ בפ"א מהל' שחיטה הכ"ד דהוה ספק נבילה ולא ודאי דלא הוה תרתי לריעותא דהרי פגום לפניך ליתא כלל נגד חזקה דמעיקרא שהיה בסכין כמו שאבאר עוד מזה לקמן ומידי ספיקא לא נפקא משא"כ הטור דכתב בסי' י"ח דהר"ז נבילה ומשמע ודאית היינו משום דאיהו פסק כלישנא קמא בנדה דף ג' דהוה תרתי לריעותא או דואבע"א נמי סובר דלרבנן דודאי הוא משום תרתי לריעותא ועיין במ"ל שם באורך ועיין בתו' נדה שם ואין להאריך כאן ומש"ה דהוה נבילה ודאית ובחביות לא ביאר הטור דעתו בסי' של"א והשמיט שם דכמה דינים השמיט שם כמ"ש שם בתחלת הסימן שאין מצוי יע"ש וז"ש בסי' י"ח הר"ז נבילה ואפילו אם נגע בעצם המפרקת חיישינן שמא בעור נפגמה והיינו דוקא כשנגע בעצם כתב חיישינן והוה ספיקא דלרב חסדא מכשיר בהכי. אבל כשלא נגע וודאי הוה מטעם תרתי במקום חדא ואף דבגמרא איכא לישנא דר"ה מכשיר אף בנגע בעצם המפרקת דמתלא תלינן כדאמר ע"ב דאי ר"ח איסור בעצם בתרייתא אפגם אלמא לא לר"ח אף שלא יש לתלות תלינן לא קיי"ל הכי אלא כלישנא דאמר לאכשורי קמייתי והיינו דיש לתלות במידי דהיינו עצם מפרקת ולא כשאין דבר לתלות דהוה תרתי במקום חדא וה"ה ודאי נבילה וס"ס לא הוה כמ"ש הש"ך בסי' ק"י דלא תוכל להתהפך וספק שמא לא שחט נגד הפגימה לאו ספק הוא דמסתמא מוליך כל הסכין ומש"ה הוה ודאי והא דאמר בלישנא בתרא מכדי מתלא תלינן היינו אי אמרינן דהרי פגום לפניך לא הוה ריעותא ואיכא חזקה נגד חזקה וכיון דסכין איתרעי בהמה לא איתרעי הוה כידוע במה נשחטה אבל אנן דקיימא לן בחביות ובמקוה דוודאי טמאין וודאי טבל כתי' ראשון בנדה וה"נ דכוותי' כן הוא להטור ומש"ה הוא וודאי:

עוד אחת אבאר לך דאף דמשמע דהא דמטמאין ברה"ר וברה"י ודאי משום תרתי לריעותא וחדא במקום תרתי לא אמרינן ומש"ה הוה ודאי דחזקה דהרי חסר מצטרפת עם העמד טמא על חזקה ולתי' הב' שם ואבע"א דרבנן לא ילפי סוף טומאה מתחלת טומאה משמע דהדר בי' ממה דהוה אמר לרבנן הוה תרתי לריעותא אלא דחזקה דהשתא כמאן דליתא דמי וטומאה שאני דעשאה הכתוב כוודאי וסוף שאני מתחלתה ומש"ה בחביות פסק הר"מ ז"ל בפ"ה מהל' תרומות הלכה כ"ד דספיקא הוה וכמ"ש כל זה המ"ל בי"א מפרה והבאתיו לעיל יש לומר דרש"י ג"כ הכי סבירא ליה שהרי בגיטין דף ל"א ע"ב עלה דהמפריש פירות ונאבדו דאמר חלוקין חביריו על ר"א פירש"י ז"ל בד"ה חלוקין אלמא דלעולם חיישינן כו' יע"ש משמע דלא פליגי עליה אלא במה דאמר ר"א מעת לעת ורבנן חיישי לעולם אבל במה דאמר ר"א דהוה ספק לא פליגי רבנן עליה ואינהו נמי ספק משוי להו ולא טבל ואמאי והא איכא חזקה דטב והרי נאבדו לפנינו והוה תרתי במקום חדא כמו במקוה דמה"ט מטמאין ודאי אף ברה"ר מטעם תרתי לריעותא דאל"כ הוה לי' לפרש דחלוקין עליו בתרתי דודאי משוי להו ולעולם הוא ודאי ומגמרא אין ראי' דאמר פשיטא ותי' מ"ד מעת לעת ומה בכך, והא מ"מ חלוקין חביריו עליו דאיהו ספק משוי לי' והם סברי דהוה ודאי דיש לומר דלענין זה דלעולם הוה טבל אשמעינן דפליגי רבנן עליה אבל מפירש"י משמע שפיר כמ"ש והיינו דרש"י לשיטתי' בריש נדה שפי' שם על הא דואבע"א דרבנן טעמייהו דלא ילפי סוף טומאה משמע דהדר בי' משינויא קמא וכמש"כ המ"ל בפי"א דמקואות וכתב על מהר"ם מלובלין שדברי המנהיר לא נהירין ליה ולכאורה יפה עשה שלא נכנסו דברי הרב המנהיר ז"ל באזניו כדמוכח מהא דגיטין וכדכתיבנא אבל כדדייקינן ביה אית לן לומר דודאי לא הדר בתירוצא בתרא ומה דהוה אמר מעיקרא דלרבנן טעמייהו דהוה תרתי לריעותא ודברי רש"י בנדה כפי' מהר"מ מלובלין יע"ש והא דפירש"י בגיטין דחולקין משום דהוה ספק עד עולם ולא פי' דאינו ודאי משוי להו אלא משמע דהם נמי לספק חשבו ותרומה ויחזור ויתרום היינו דע"כ לא אמרינן במקוה דהרי חסר לפניך אלא משום דרגילות הוא להתחסר מעט מעט ולא בפ"א מש"ה אמרינן דהרי חסר לפניך הוה חזקה טובה ומש"ה הוה תרתי במקום חדא משא"כ בפירוש שנאבדו היינו שנגנבו ולא שהרקיבו וכמ"ש הרשב"א בד' שיטות בחדושיו לגיטין יע"ש וא"כ ודאי חזקה דהשתא כמאן דליתא דמי וחזקה דמעיקרא טובה היא ואמרינן עתה הוא דנאבדו ומש"ה הוה ספק ולא ודאי דאוקי חזקה להדי חזקה ובהא פליגי רבנן עלי' דר"א דלר"א מעל"ע הוא דחייש ולא יותר ולרבנן לעולם חיישינן והוה ספק אבל כ"ע מודים דספק:

ומנא אמינ' לה מהא דכתבו התו' ריש נדה ע"ב ד"ה התם תרתי לריעות' שהוקשה להם מהא דאמרי' אוקמי' אחזקה ותירצו דבנגע אף אם נכנס אדם טהור לבית טמא הוא אף דאית ליה חזקת טהרה והרי חסר הנגע לפניך והוה תרתי במקום חדא מ"מ דרך הנגע להתחסר בב"א משא"כ במקוה דאין דרך להתחסר הרבה בפ"א יע"ש הרי כמ"ש דלא אמרינן חזקה דהשתא אלא דומיא דמקוה וה"ה בחביות שנמצא חומץ דרגילות להתחמץ לא בב"א אלא מעט מעט וכדאיתא בריש נדה ע"ב משא"כ בנאבדו הפירות דלא אמרי' כן וכן בשמעתין ד"ה סכין איתרעי כו' כתבו בחד תירוצא דשאני מקוה דחסר ואתאי והיינו נמי דחזקה דהשתא אלימתא הוה הרגילות להתחסר מעט מעט ומש"ה הוה תרתי לריעותא ואף שבכאן כתבו עוד תירוצים אחרים מ"מ בנדה ע"ב ההוא תירוצא עיקר ממה שהוקשה להם מהא דאמרו רבנן אוקמי' אחזקה ועיין בתו' בסוגי' דפתח פתח ובפי' שם ולמ"ש כאן אין ראי' ממקוה:

וראיתי להר"מ ז"ל בהל' מעשר פרק שביעי הלכה ד' שכתב המניח פירות להיות מפריש עליהן מעשרות כו' נאבדו הפירות הר"ז חושש לכל מה שהפריש ואינו מפריש וודאי וכתב הכ"מ על מ"ש רבינו הר"ז חושש כו' ואינו וודאי פשוט הוא עכ"ל והמ"ל תמה, עליו דבחביות פ"ה מהל' תרומה הקשה הכ"מ על הר"מ דאמאי הוה ספק וכאן כתב דפשוט הוא דהוה ספק ולפי דברי המ"ל הא דחביות ודכאן א' הן משום דפסק כאבע"א בריש נדה דלא הוה אלא ספיקא וכמ"ש בפי"א מהל' מקוואות והבאתיו לעיל ואני אומר דיפה עשה הכ"מ דשם בחביות הוקשה לו דדמי ממש למקוה דהחמיץ מעט מעט וכדמסיק בריש נדה מאן תנא חביו' ר"ש היא וכתירוצא קמא שם בריש נדה דמקו' וחביו' הוה תרתי לריעות' משא"כ בפירות שדרך ליאבד מן העולם בב"א או שנגנבו היה ספק דאוקי חדא להדי חדא ובזה הוא שכתב שפשוט דמידי ספיקא לא נפקא כו' ומש"ה ג"כ בשחיטה בנמצא' הסכין פגומ' דלא הוה אלא ספק נבילה כמ"ש הר"מ ז"ל בפ"א מהל' שחיטה הלכה כ"ד הוה ג"כ מטעם זה דלא היה אלא חדא חזקה להדי חדא ומידי ספיקא לא נפקא וכן לענין כיסוי הדם אף שלא היה בסכין שיעור שחיטה חוץ למקום הפגימה ולא גמר השחיטה רק רוב המשוער, בצמצום ומשהו יותר ונמצאת פגומה דהוה ספק ולא ודאי דאוקי חזקה להדי חזקה ולא כודאי דיינינן ליה. הן אמת שתו' ע"ב ד"ה ודלמא הניחו בקושי' מהא דנגע ובנדה תירצו דשאני מקוה דחסר ואתאי:

ויש לראות בגיטין דף ל"א ע"ב בהא דחלוקין חביריו עליו דלר"א מעל"ע ולרבנן לעולם הוה ספק והא לר"א במקוה תולין לעולם ברה"י וכאן מעל"ע ואפשר דשאני טומאה דמסוטה ילפינן לה דברה"י תולין לר"ש ואף לעולם תולין משא"כ כאן אין תולין אלא עד מעל"ע ויש לעיין בזה:

ודע דראיתי להט"ז בי"ד ק א ס"ק ו' שהשיג על האגור ורמ"א בדין שוחט שנטל קבלה ושכח ולא דע ה"ש וקשי' ליה ממקוה וג' תירוצים של תו' לא שייכים כאן יע"ש ויש לתמוה אמאי לא קשי' ליה בפשיטות טפי דבההיא דר"ח לא פסקינן כוותי' אלא בששיבר בה עצמות דתולין במצוי טפי הא לא"ה לא ואמאי דוקא לתי' השלישי של תו' דכתבו דאיכא ס"ס נתחדש לו זאת הקושי' דלא פסקינן כוותי' דרב חסדא אלא כששיבר בה עצמות. שוב ראיתי בתב"ש סימן א' ס"ק כ"ג הרגיש בזה קצת יע"ש ולי נראה דודאי ידע הט"ז מזה דשוחט לא דמי לנמצא הסכין פגום דכאן איכא ס"ס שמא ידע ואת"ל שכח שמא לא אירע לו פסול וכמ"ש הט"ז בתי' הג' של התו' ואפי' נימא דבנמצא' פגומה ליכא ס"ס כמ"ש הש"ך בסי' ק"י ס"ק ס"ד דשמ' לא הוליך נגד הפגימה מסתמא הוליך נגד כל הסכין. וספק א' בעצם או במיעוט בתרא לא מתהפך כמ"ש בס"ק י"ג בשם האגור יע"ש אפ"ה אי אפשר להכשיר מטעם זה בשוחט שלא ידע דיני השחיטה דהא במקוה מטמאין רבנן וודאי אף ברה"ר וע"כ דהוה תרתי במקום חדא חזקה דהשתא דהרי חסר לפניך וחזקה דטמא כמ"ש בריש נדה וא"כ בשוחט דהכי נמי איכא תרתי חזקה דהשתא וחזקה דבהמה בחיי' ואין מועיל הס"ס היכא דאיתחזק איסורא וכמ"ש הט"ז בסי' ק"י ס"ק ט"ז שהסכי' למ"ב דכל היכא שהחזקה סותר לא מהני ס"ס יע"ש וכן הסכי' שם הש"ך ומש"ה דינא הוא דלא ליהני כאן הס"ס בהאי שוחט וכתב הט"ז דאי במקוה מטעם חסר ואתאי הוא דהוה חזקה דהשתא חזקה אלימתא ה"נ בהאי שוחט אין דרך לשכוח הכל בפעם אחד אלא מעט מעט ואי דברב חסדא הטעם דאין ספק מוציא מידי ודאי הא כאן אין שייך זה ואח"כ כתב דאי דסמך אגודה על תי' שלישי של תו' דטעמ' דר"ח דמתיר הוא מטעם ס"ס וסובר הט"ז דמאי דכתבו התוס' ספיקי טובא היינו ס"ס ממש וא"כ ע"כ מוכח דמהני ס"ס אף היכא דאיתחזק איסורא ומשם למד האגודה דבריו מדין דרב חסדא דכאן נמי איכא ס"ס לזה הוקש' לו שפיר דאדרב' משם מוכח דלא מהני ס"ס היכא דאיתחזק איסור' דהא אנן לא פסקינן כר"ח אלא בששיבר בה עצמות דאין ספק מוציא מידי ודאי וטבל ועל' שאני דסכין איתרעי בהמה לא אתרעי וכיון שכן ודאי בהאי שוחט לא מהני ס"ס להתיר היכא דאיתחזק איסור' וכמו שהסכימו הט"ז וש"ך בסי' ק"י ומש"ה בתי' הג' הוה דקשי' ליה וכמ"ש ומה שיש עוד לדקדק בדין זה אבאר בי"ד סי' א' בעזה"י עוד יש לי לחקור חקירה אחת וגדולה היא אלי במ"ש הט"ז סי' א' ס"ק ו' דאין להתיר כלים שבישלו בהן בשר מאותו שוחט דאוקמי' אחזקתייהו דרש"י פי' בגיטין ל"א ע"ב כל טהורות שנעשו ע"ג טמאות כל תרומות שנשתמשו טמאות עכ"ל ור"ל דאין להתיר הכלים מטעם ס"ס דבכלים ליכא למימר איתחזק איסורא דהא איכא חזקה דשוחט שפיר יודע מעיקרא וחזקה דכלים ואיכא תרתי להדי תרתי ותו מהני ס"ס דליכא תו חזקת איסור או יאמר דשוחט איתרע הכלים לא איתרעי והא דלא פסקינן כותיה דר"ח כ"א בשיבר עצמות הוא דהוה תרתי במקום חדא משא"כ כשלא שיבר חזקה דהשת' ליתא דודאי בעצם נפגם. ומש"ה. בנאבד הסכין כשירה דהרי שחוטה לפניך ובכלים נמי חזקה לאיסור דאוקי תרתי להדי תרתי ושוחט איתרעי כלים לא איתרעי וע"ז כ' דהא במקוה שנמדד ולמצא חסר פירש"י בגיטין ל"א ע"ב דתרומות טמאות הרי אף דאיכא חזקה לאותן טהרות ואוקי תרתי להדי תרתי ויהיה עכ"פ ספק או טהור ברה"ר דכל ספק טומאה ברה"ר היכא דליכא חזקה לאיסור טהור הוא אלא ע"כ כיון דהאדם והכלים שטבלו באותן מקוואות טמאין ודאי מחמת תרתי במקום חדא א"כ ממילא התרומה שנשתמש באותן כלים טמאין ודאי ובתרייהו גרירי. אבל לי ההדיוט מה דפשיטא ליה לרבינו הגדול ז"ל אל מפקפק בו הרבה והוא כמו שאבאר שהרי הר"מ ז"ל בפרק עשירי ה"ז מהל' מקוואות כתב שני מקוואות א' כשר וא' פסול וטבל באחת מהן ועשה טהרות הרי הן תלויות כו' (והיינו כשטבל מטומאה חמורה יע"ש) והו תוספתא בפ"ב דמקוואות הביאה הר"ש ופירשה וא"כ יש לראות אמאי הן תלויו' ולא שורפין דהא הטמא שטבל במקוה ואינו יודע באיזה מהן או בכשירה או בפסולה הוה ודאי טמא דאוקי אחזקה שהיה טמא, מקודם וחזקת אחרת ליכא נגדה וא"כ אותן טהרות שנגע בהן אח"כ אמאי לא הוה ודאי דבתר טמא גרירן אלא נהי דהטמא בחזקתו הוא אבל אלו כלת דיש להם חזקה דטהרות אוקי חזקה להדי חזקה ומש"ה מידי ספיקא לא נפקא, וה"נ בנדון דידן בכלים נמי. ולפ"ז הא דמקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו ע"ג טמאות למפרע טמאות היינו אדם וכלים שטבלו באותן מקוואות ולא התרומה דבתרומה איכא חזקה להדי חזקה ותולין מיהא כמה שאמר בתוספתא בירד לטבול ואינו יודע אם בכשירה או בפסולה דתולין ולא ודאי אלמא לא בתר טמא גרירן וה"נ כאן בכלים שנשתמשו בהן מאותו שוחט:

הן אמת דלא ידענא אמאי מיסתם לה סתומי בתוספתא דהרי הן תלויות ולא מפרש דוקא אם נגע בהן ברה"ר הרי הן ספק ולא ברה"י משום דספק טומאה ברה"י הוה ודאי טמא ושורפין עלי' תרומה וקדשים וזה מבואר הוא וא"כ אמאי לא חילקו בכך בין נגע בטהרות ברה"ר ובין נגע ברה"י וכמ"ש. ואפשר דלא דמי לסוטה דהתם מסופקין אם נטמאה האשה או לאו וכאן הדבר שנגע בהן הוא דהו הספק ואפשר דלא דמי לסוטה ומש"ה אף ברה"י ספק הוה ואיך שיהיה מוכח מכאן דאוקמינן אחזקה כה"ג וה"ה בכלים ובי"ד סי א' אבאר בזה בעזה"י וכאן אין להאריך:

ובתוס' בד"ה עד שיאמר ברי לי כו' ואומר ר"ח דהכא מיירי דנמצא בגוף עכ"ל ורצה לומר דבגוף לא הצריכו חפיפה כלל דאי הוה איירי בראש וע"כ בחפף ולא סמוך לטבילה דאי סמוך לטבילה הוה חפיפה לא הוה צריך טבילה אחרת כדאמר רבא התם וא"כ הוה לפרש דמיירי בחפף וטבל אח"כ לא סמוך לחפיפה דאי לא חפף כלל א"כ אף בלא נמצא עליו דבר חוצץ לא עלתה לו טבילה ולכך פיר"ת דאיירי בגוף שא"צ כלל חפיפה אלא דיש להקשות דא"כ מה פריך לרב חסדא מטבל ועלה דהתם העמד טמא על חזקתו והכי איכא חזקה דסכין שהיתה בדוקה מעיקרא. יש לעיין בש"ע קצ"ט ובר"מ פ"ב דמקוואות:

ובד"ה סכין איתרעי בהמה לא איתרעי כו' וי"ל דאיכא למימר חסר ואתאי כו' כלל דברי התו' הוא דמאי דמשני סכין איתרעי בהמה לא איתרעי דמשמע דהאי טעמא לחוד סגי ליה לרב חסדא ומש"ה אמרינן לקמן דלא כרב חסדא דאי לרב חסדא מכדי מתלא תלינן אלמא אף בלא אין ספק מוציא מידי ודאי סבר רב חסדא דכשר ומיהו מהא דאלא במאי איפגם אין ראיה דאדרבה מדמשני אימור בעצם המפרקת איפגם ש"מ דוקא כי נגע בעצם המפרקת דקרוב לוודאי שפוגם יותר מעור והיה כשיבר בה עצמות ולקמן אפרש בזה אבל מהא דאמר מכדי מתלא תלינן ודאי יש ראי' גדולה והוקשה להם א"כ דהדר מטעמא דעצם ודאי פוגם כו' א"כ תיקשי ליה ממקוה דהתם נמי מקוה איתרעי אדם לא איתרעי ותירצו דלא דמי דהתם איכא למימר חסר ואתאי ומש"ה חזקה דהשתא חזקה אלימתא הוא והוה תרתי במקום חדא אבל כאן חזקה דהשתא כמאן דליתא דמי ואוקי חזקה דסכין שהיתה בדוקה מעיקר' וסכין איתרעי בהמ' לא איתרעי דהרי שחיט' לפניך ואיתרע קצת חזק' דאין זבוח ועוד תירצו דלעולם תרתי בעינן סכין איתרעי ואדם לא איתרעי ועצם ודאי פוגם ומש"ה חזק' דהשתא כמאן דלית' דמי משא"כ במקוה דליכא למיתלי במידי והא דאמר מכדי מתלא תלינן היינו דמסתמא תלינן בבתרייתא וכמ"ש התו' בתירוצם ועוד תירצו דכאן איכא ספק ספיקא ובמקוה לא היה ס"ס והתו' בכאן לא הזכירו כ"א ספיקי טובא ועיין בש"ך בי"ד סי' ק"י יע"ש ובריש נדה הזכירו עוד שמא בעצם המפרק' איפגם או שמא במיעוט בתרא או שמא לא שחט נגד הפגימה יע"ש מ"ש בזה:

בא"ד והשתא פריך שפיר כו' ופריך מאי שנא כיון דתרווייהו קרובים ודאי להכשיר עכ"ל עיין במהרש"א ומ"ש מהר"מ מלובלין ז"ל ולי נראה דהכי קאמרי דוודאי לפי תי' האמצעי דעצם ודאי פוגם ואין ספק מוציא מידי ודאי כו' ולא הדר מהא ותרווייהו צריכי עצם ודאי פוגם דלא תיקשי ממקוה וסכין איתרעי בהמה לא איתרעי ולא תקשה מטבל ועלה א"כ מאי פריך לי' מספק שהה ודרס ומ"ש דליכא למיתלי התם במידי אלא אפילו לתי' ראשון דעיקר תירוצא סכין איתרעי מאי קשיא ליה וכי לא ידע דשאני כאן דסכין איתרעי כו' אבל לתי' השלישי דמש"ה מכשיר רב חסדא דהוה ס"ס פריך שפיר דמדאמר כל ספק בשחיטה לאתויי כה"ג ואי לאתויי ספק שהה או דרס והא רוב שוחטין שפיר בלא שהיה דרס' דאל"כ מומר האיך מותר לשחוט ע"י בדיקת סכין דלמא איתרמי ליה דשהה או דרס אלא חזקה על בן דעת שאין קלקולי שחיטה יוצאין מתחת ידו וכמ"ש הרשב"א ושאר אחרונים שם וכאן בשמעתין נמי כתב הרשב"א לאו לאתויי ספק שהה או דרס וקמ"ל אף דרוב מצוין אצל שחיטה אין שוהין ואין דורסין אפ"ה חיישינן עכ"ל. ואני אפרש דר"ל אף דרוב אין שוהין ודורסין אפ"ה כיון דאיכא חזקה דבהמה בחיי' בחזקת שאין זבוח סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא כיון דנולד ספק משא"כ במומר דלא נולד לן כלל הספק ומדרבנן מחמרינן אף לרבנן דר"מ כמו בהאשה רבה ביבמות דלא חולצת ולא מתיבמת דלהחמיר אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה כמו שאני עתיד לבאר לקמן דף י"א אי"ה ומש"ה קשיא ליה שפיר דמ"ש כאן דמכשירין כשנמצאת פגומה דאי הוה ס"ס ומה בכך והא ס"ס הוא מטעם רובא כמ"ש הרשב"א בתשובה סימן ת"א הביאו אחרונים דבריו וכאן דאיכא חזקה נגדו דהא איכא תרתי במקום חדא כו' א"כ סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא ולא ליהני ס"ם נגד חזקה וכדעת המ"ב כו' ומשני אפ"ה כיון דמדרבנן הוה דמחמרינן כאן דסכין איתרעי בהמה לא איתרעי לא מחמרינן ביה ומ"ש התו' מה לי איתילד ריעותא בבהמה או בסכין היינו אי מן התורה הוה ספיקא או מטעם חזקה לחומרא אז אין ראוי להקל בזה הסברא דסכין איתרעי בהמה לא איתרעי משא"כ אי מ"ה שריא ומדרבנן הוא ודאי יש לחלק:

אלא דמ"מ קשיא לי א"כ בשחיטת מומר איך שרי ע"י בדיקת סכין שמא אירע לו איזה קלקול ששהה או דרס והוא לא יגיד ואי דרוב אין יוצאין קלקולי שחיטה מתחת ידו נימא סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא ויש לחלק דלעולם מיעוטא דלא שכיח הוא ומיעוטא דמיעוטא לכ"ע לא חיישינן כמ"ש הרא"ש לקמן י"א גבי רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן שהקשה נימא סמוך מיעוטא לחזקה יע"ש וכאן שאני כיון שנסתפק לו אי שהה או דרס שפיר יש לנו לומר כה"ג סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע רובא:

או יאמר לתי' האמצעי שכתבו דעצם ודאי פוגם קשיא להו דמאי פריך לאו לאתויי כה"ג אימא דאה"נ דמרבי כה"ג ובלא שיבר בה עצמות ואי דאמר כל ספק דמשמע דנוטה יותר להתיר מלאיסור היינו דאף דאיכא למימר עצם המפרקת קרוב לודאי שהוא פוגם ואף דרב חסדא פליג נמי כה"ג לקמן הא אכתי לא ידע מזה דאמר והלכתא מכלל דפליג רב חסדא אבל המקשה לא ידע מזה וא"כ מאי קושיא ועוד אימא דמרבי אף שהיה נגיעה בעצם המפרקת ורב חסדא מיירי בנמצא חתך במפרקת ועיין י"ד בסי' י"ח ובאחרונים ולתי' ראשון דעיקר התי' דסכין איתרעי א"כ מאי פריך אח"כ ומ"ש משהה או דרס אבל אי עיקר התי' דהוה ס"ס פריך שפיר וכמ"ש דליכא למימר דמרבי כה"ג ובליכא שיעור שחיטה חוץ לפגימה דא"כ מאי רבותא וכל ספק משמע דנוטה להתיר יותר מאיסורא:

גמרא טבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ כו' יש לראות כיון דמיעוט המקפיד הוא מדרבנן ולא מן התורה דמן התורה אינו חוצץ אלא רובו ומקפיד עליו א"כ אמאי לא אמרינן בזה ספק דרבנן להקל ואף דאיתחזק איסורא לפי מה דפסק הר"מ ז"ל בפ' עשירי דמקוואות דבטומאה קלה בספק טבל טהור הוא ועיין י"ד בפר"ח סי' ק"י שהוכיח מכאן דבדרבנן אף היכא דאיתחזק איסורא ספק דרבנן להקל וא"כ כאן נמי אמאי לא אמרינן ספק דרבנן להקל ודוחק לומר נמצא עליו דבר חוצץ היינו ברובו ומקפיד דהוה מ"ה דסתמא קתני:

ע"ש גמ' שחט הוושט ואח"כ נמצא גרגרת שמוטה ואין ידוע אם קודם שחיטה זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיט' פסולה עכ"ל אף דתנא פסולה מ"מ לא הוה וודאי נבילה ועוד נ"ל דאפי' ספיקא דאורייתא ליכא לענ"ד כ"א איסורא מדרבנן כמו שאבאר דודאי אי שמוטת הגרגרת טריפה הוא הא ודאי דאזלינן בתר רובא אלא אפילו אם נאמר דלאו טריפה הוא אלא שאין מועיל שחיטה בסימן השמוט כדעת בה"ג שהביאו התו' לעיל דף ט' ע"א ד"ה כולהו תנינא מ"מ ודאי רוב בהמות אין סימנין שלהם נשמטים בחייהם והוה לן למיזל בתר רובא אלא דאיכא חזקה נגדה דאינו זבוח וסמוך מעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא להחמיר מיהא מדרבנן כמו באשה שאינה חולצת ולא מתיבמת מה"ט וכמ"ש הנ"י והרשב"א ושאר פוסקים שם דבמסקנא אתיא מתני' דאשה רבה קי"ט אף כרבנן דהיכא דאיכא מיעוט' עם חזקה חיישינן להחמיר וכמו שאבאר עוד לקמן ומש"ה ספק הוה מדרבנן ולא מן התורה ובש"ך ופר"ח בסימן כ"ד סעיף י"ז כתבו פסולה פי' ספק נבילה וכתב הש"ך בס"ק כ"ז דפשוט הוא והנה לא ביארו לנו אם הוא מן התורה או מדרבנן כמ"ש. ומ"ש הר"ן בשם רבינו יונה ז"ל דמהא דכל ספק בשחיטה שמעינן דהיכא דנשבר גף העוף כו' היכא דאיסור והיתר תרווייהו שכיחי או לא שכיחי תלינן לחומרא יע"ש ולא פי' אי מ"ה או מדרבנן ובחדושי רשב"א בד"ה כל ספק בשחיטה כתב רבינו ז"ל (הוא רבינו יונה) דמסתבר היכא דנשבר גף העוף ולא ידעינן אי מחיים אי לאחר שחיטה דספיקא דאורייתא הוא וסיים דבתרווייהו שכיחי או לא שכיחי אזלינן לחומרא אם לא שהיתר שכיח טפי מלאיסור אז מכשירינן וכבר נודע לך מחלוקת זה אי דווקא כשהיתר שכיח או אף שניהם שווין הלא המה כתובים באורך בפר"ח סי' כ"ט ובתב"ש סימן הנ"ל ול"א יע"ש ובש"ך ובט"ז סימן נ' והנה מהא דנמצאת הגרגרת שמוטה משמע ודאי משום דספק בשחיטה הוא הא לא"ה הוה תלינן לקולא ושאני שחיטה דאיכא חזקה דבהמה בחיי' כו' ואם נאמר דהיכא דאיסור שכיח יותר מהיתר אסור מ"ה ולא מוקמינן אחזקה א"ש הא דנמצאת הגרגרת שמוטה דשכיח טפי שנשמטה מחיים ממה דנימא דלאחר שחיטה נשמטה כמ"ש הפוסקים סברא זו בנשבר הגף וכדומה ועיין בתב"ש סימן כ"ט שהזכיר סברא זו כמה פעמים יע"ש ומש"ה בשחיטה כיון דאיתרע חזקה זו דאיסור שכיח יותר מן ההיתר תו אית חזקה דבהמה בחיי' בחזקת שאינה זבוח ומש"ה הוה, ודאי פסולה וזה שאמרו כל ספק בשחיטה פסולה הוא דהוה ואף אם נאמר היכא דתרווייהו שכיחי או לא שכיחי הוה ספיקא דאורייתא ולא מוקמינן אחזקה כיון דאיתרע שיש ריעותא שנשבר או נשמט הגף וכדומה ולא אמרינן אוקי אחזקה אלא היכא שאין ריעותא שנים אומרים סירכא היה וב' אומרים לא הי' או שאר טריפות או שהיו מסופקין אם נוטה לגבה או הוה כסדרן דלאו ריעותא הוא דשמא אין כאן ריעותא דכסדרן ליחה בעלמא הוא ועין בסי' ל"ו ושם נאריך בה בעזה"י וא"כ ה"נ בנשמטה הגרגרת אפשר דספק השקול משוי ליה רבינו יונה ומש"ה בשחיטה פסולה ודאי דחזקה דכשרות מחמת רובא איתרע ונשאר חזקה שאין זבוח והוה ודאי משא"כ בשאר טריפות ספיקא הוא דהוה ולא ודאי. והש"ך והפר"ח שכתבו בנשמטה הגרגרת ספיקא הוא דהוה אפשר דהש"ך סובר היכא דאיסור והיתר כי הדדי נינהו מוקמינן אחזקה וכאן משום דסמוך מיעוט לחזקה והו"ל פלגא ופלגא מדרבנן ועל הפר"ח יש להקשות דאיהו פסק דכי הדדי נינהו הוה ספיקא דאורייתא ואפ"ה כתב בסימן כ"ד דנשמטה הוה ספיקא ולא ודאי ואפשר ליישב בענין זה ואין להאריך כאן. אלא שיש לראות ולהתיישב דהא אף אם נימא היכא דאיסור והיתר שכיחי אף דאיכא חזקה מ"ה לחומרא מ"מ הא בכל טריפות מלבד החזקה איכא רובא וצ"ל אף ברובא היכא דאיתרע כמו נמצא הגף שבור וכן באמרתא דהוה שדרך כרעא בתרייתא לא אזלינן בתר רובא ותלינן לחומרא בזה ובי"ד אכתוב בזה:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה