אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף טז.

דף טו:

גמרא קשין אהדדי אלא לאו ש"מ כו' עכ"ל ולא ניחא ליה לומר דהא דקתני היה צור מן הכותל דפסול מיירי, בצוואר למעלה וסכין למטה דפסול אף דיעבד משום דרסה כמו שאמר רב ענן לקמן ובתלוש כשר כמו שאבאר לקמן אי"ה דא"כ לאיזה צורך אמר צור יוצא מן הכותל או קנה עולה מאליו לומר דומיא דקנה מאליו ובמחובר מעיקרו הא תלוש ולסוף חיברו כשר וש"מ דבצוואר בהמה למטה ומשום מחובר הוא דפסול ורישא בתלוש ולסוף חיברו. ועוד דעיקר חסר מן הברייתא והוה לפרש דסיפא מיירי בצוואר בהמה למעלה אלא ע"כ דיש חילוק בין מחובר מעיקרו והא קא מפרש לה או קנה עולה מאליו דומיא הא בתלוש ולסוף חיברו כשר דיעבד ולא לכתחלה ואף בסכין למעלה וצוואר למטה דגזרינן אטו מחובר מעיקרו דפסול מקרא דאברהם ויקח את המאכלת:

ברש"י ד"ה אלא לאו ש"מ כו' והא מתניתא רבי היא דאי ר"ח אף לכתחלה נמי עכ"ל ר"ל דקתני במחובר לקרקע שחיטתו כשירה דמשמע דיעבד ור"ח מכשיר לכתחלה מהא דקתני בכל שוחטין בין בתלוש ובין מחובר. ויש לראות דפשיטא דע"כ רבי היא דאי ר"ח אמאי מחובר מעיקרו פסול וטפי הוה לאתויי הא ממה דהביא מרישא דברייתא דאימא מחובר לקרקע לכתחלה נמי ואיירי דתנן במוכני דיעבד דגזרינן אטו סביבה שניה או אטו דמיא ומש"ה לכתחלה לא ה"ה תני נמי במחובר לקרקע. ומיהו לפי מה דכתבו התו' בד"ה אלא צור וקנה א"ש ואין לומר דאי לאו ברייתא דמוקי לר"ח דמחובר אף לכתחלה כשר לא הוה מוכח מידי דברייתא דמוכני כרבי דאימא ר"ח היא ופוסל במחובר מעיקרו ופלוגתא דרבי ור"ח בתלוש ולבסוף חיברו איירי ולית ליה מ"ש לעיל דר"ח אף מחובר מעיקרו לית ליה מהא דאמר וי"ו דכתיב אאופתא קאמר ומש"ה הוכרח להביא מהא דר"ח מכשיר אף לכתחלה דמ"מ יש חילוק בין מחובר מעיקרו לתלוש ולסוף חיברו ותיהוי נמי ר"ח א"ש והמתרץ לא בא להוכיח אלא דיש חילוק בין מחובר מעיקרו לתלוש ולסוף חיברו. ויש ליישב דאפשר לרבי אין חילוק בין תלוש ולסוף חיברו כיון דיליף מאברהם ויקח את המאכלת בעינן דבר הניקח ביד וברייתא דפוסל מחובר מעיקרו ר"ח הוא ומש"ה מחובר מעיקרו פסול גזירה שמא יאמר שחיטה שאינה באה מכח אדם כשירה היא וכה"ג כתב הריטב"א בחדושיו יע"ש ומש"ה תלוש ולסוף חיברו כשר דלא גזרינן אבל לרבי מויקח המאכלת אין לחלק ולזה כתב דע"כ ברייתא רבי היא דאי ר"ח לכתחלה נמי מברייתא דבכל שוחטין בין בתלוש ובין מחובר אלא ש"מ רבי היא ואף לרבי יש חילוק בין תלוש ולסוף חיברו כו':

ובד"ה צור יוצא מן הכותל היינו מחובר מעיקרו והא דתנן סכין אף דלא מבטל ליה אפ"ה לכתחל' לא ישחוט עכ"ל היינו לסוגיא דהכי דאין חילוק ואף דבר המבטליה אפ"ה סובר רבי דכשר מדאמר ל"ק כאן במחובר מעיקרו ולא קאמר כאן דמבטל ליה אלא ש"מ דאין חילוק וסכין ע"כ רבותא אשמעינן לא מיבעיא בדבר המבטל דלכתחלה לא אטו מחובר מעיקרו אלא סכין נמי לכתחלה לא דאפ"ה גזרינן אטו מחובר מעיקרו ולקמן הוא דבא לדחות דלא לפשוט בעיא דרבא מסיק פרושי קמפרש ועיין מהרש"א ז"ל:

גמרא הא בסרנא דמיא ואב"א הא והא בסרנא דמיא כו' הרשב"א ז"ל בת"ה כתב דהני תרי לישני פליגי לתי' ראשון דפחרא דיעבד ולתי' שני דמיא דיעבד גזרינן אטו כחשני ודפחרא לכתחלה והיש"ש בחולין סימן ל"ה כתב דאפשר דלא פליגי אלא מר אמר חדא יע"ש. ולהר"מ ז"ל בפ"ב והרא"ש ז"ל שכתבו דפחרא נמי דיעבד ולא לכתחלה יש להקשות דכפי הנראה לישנא קמא פליג נמי אלישנא בתרא וסובר במיא אף בסביבה ראשונה פסולה דגזרינן אטו שני' וכה"ג מצינו לקמן משום שלא ידרוס פ"א אסור אף דיעבד יע"ש תו' ד"ה אמר שמואל דאל"כ אמאי לא אוקמיה כמו בתי' ב' הא והא במיא ועוד דאם כן הוא גזירה לגזירה והו"ל ליפסק לחומרא ויש ליישב:

בתוספות ד"ה מנין לשחיטה שהיא בתלוש כו' והתם לא שייך לדחויי הכי עכ"ל בתוספות בזבחים ומנחות ביארו בזה בשלמא לענין שלקח תלוש ולא סמך עצמו במה שימצא שם צור וקנה דקרא זריזותיה דאברהם קמ"ל משא"כ לענין כלי לאיזה צורך הזכיר שלקח מאכלת ולא כתיב המחתך ע"ש והנה לר"ח דאמר הא דכתיב ויקח ולא כתיב ויכין שמעינן זריזותיה דאברהם קשה למה כתיב בנו ולא כתיב לשחוט העולה דאי דמלת בנו (אתי לומר) לא דייק ליה א"כ לימא קדשים שאני ואכשר דר"ח פליג דבקדשים גופא אי שחט במחובר מעיקרו ועשאו לקרומית כעין כלי דכשר וי"ל דר"ח מודה דבקדשים בעינן כלי וה"ה תלוש בעינן ומלת מאכלת גופא והא דכתיב לשחוט את בנו לאשמעינן זריזותיה דאברהם דאף אי לא היה מעליהו לעולה אלא סתם לשחוט בצווית שמו יתברך היה לוקח מאכלת ולא סמך עצמו במה שימצא שם צור וקנה ועיין מהר"מ מלובלין ז"ל ועיין רש"י מנחות פ"י דבעינן כלי ולא חולקין יע"ש ור"ל כיון דכתיב זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת וסובר דהאי חטאת בחטאת עוף נמי מיירי וה"א דאיתקש כולהו להדדי וכולן במליקה כשירין ואף דכתיב כמה פעמים ושחט ה"א דה"ה במליקה כשירין לכך כתב עולה מה עולה טעונה כלי דילפינן מאברהם דכתיב מאכלת ולא המחתך. ובזבחים פי' רש"י מה עונה טעונה כלי כמו שפי' התוספות כאן יע"ש והר"מ ז"ל בפ"ד מהלכות מעה"ק כתב לכתחלה צריך לשחוט בכלי ודיעבד כשר בלא כלי יע"ש ונראה לכאורה שהדין עמו דבקדשים בעינן קרא לעכב משא"כ לענין תלוש דאף בחולין הדין כן מדכתיב בנו כמ"ש התורה בכאן וודאי אף דיעבד פסול וה"ה וכ"ש בקדשים דפסול דיעבד במחובר מעיקרו אבל התוס' לעיל דף ג' ע"א ד"ה כגון שבדק קרומית של קנה סברי דאף דיעבד בעינן כלי דאל"כ לא היו מקשים מידי דהא התם דיעבד הוא והא דאמר ואם שחט ואמר ברי לי כדי דתתישב וכולן מש"ה אמר ובמוקדשין לא ישחוט שמא יגע בבשר וה"ה דלכתחלה לא ישחוט בה דבעינן כלי או לאידך תירוצא דאיטמי בשרץ אמר כן:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה