ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף טו:
גמרא אי הכי מ"ט דר' יהודא דאוסר אמתני' ק"ל דאוסר ר"מ בו ביום דומי' די"ה והא בהי' לו חולה דלא עביד מ"ט אסור ואי משום שמא ירבה בשבילו א"א לכזית כו' הא דתנן במתני' השוחט בשבת ובי"ה אפשר דבשחי' חולין קא עסיק או מש"ה לא תנן העושה אב מאבות מלאכות בשבת שרי י"ל דאשמעינן דלא הוה שחיטת מומר כמ"ש התו' בהשוחט דבצנעא או פ"א לא חשיב מומר ולמאן דמוקי כר"י דהכנה או דנרות א"ש דלא נקיט מבשל דראוי לכוס ולא הוה מוקצה ושרי לאחרים בו ביום דלא שייך קנס לאחרים כסוגיא דגיטין לשי' רש"י וכמ"ש מהרש"א ז"ל בשמעתין:
גם מ"ש לעיל לשיטת רש"י דפשיטא ליה בש"ם דבמזיד אסור עד כדי שיעשו דלא ליתהני ממלאכת שבת מצאתי אח"כ במס' שבת דף י"ח לא תמלא אשה קדירה עססית ותניח לתוך התנור וכן נחתום לא ימלא חביות מים כו' ואם עשה כן צריך להמתין לערב כדי שיעשו והוא התוספתא דשבת ובא"ח סימן רנ"ד וסובר רש"י כי הוא מאמר מוחלט ולר"מ במזיד ולר"י אף בשוגג הדין כן אבל שאר פוסקים כתבו שאני התם דממילא איתעביד מלאכה החמירו כדי שיעשו וכן נכרי שהביא דורון כו' משא"כ ישראל העושה מלאכה דמלתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן ועי' בחדושי, רשב"א בשמעתין ואנן פסקינן דלא בעינן כדי שיעשו בישראל ואין להאריך כאן:
מתני' השוחט במגל יד ובצור וקנה שחיטתו כשירה. הא דלא תני במתני' זכוכית כמו בברייתא דבכל שוחטין בין בצור וזכוכית ולפי מה דהוה בעי כר"ח דמחובר מעיקרו נמי כשר דיעבד א"ש דזכוכית הוה תלוש ולבסוף חיברו ותנא לא אתי לאשמעינן אלא לאפוקי מרבי ומחובר מעיקרו נמי כשר וברייתא אשמעינן דבזכוכית לכתחלה שוחטין משא"כ אי בתלוש ולבסוף חיברו וכרבי יש לעיין אמאי לא תנא זכוכית במתני' וי"ל מה לו להזכיר זכוכית אטו תנא כי רוכלא ליחשוב וליזל וצור וקנה דרכן לקרוע בקרקע מש"ה תני לה וברייתא לכתחלה מיירי אשמעי' בזכוכית שוחט לכתחלה ולא חיישי' לקסמי' נבדלים ממנו כמ"ש הט"ז וש"ך בסי' ו' יע"ש משא"כ במתני' דאיירי בדיעבד ועיקר דינא תלוש ולבסוף חיברו אתי לאשמעינן מש"ה לא תני זכוכית:
גמרא השוחט דיעבד אין לכתחלה לא בשלמא כו' בכל שוחטין עכ"ל התו' הקשו ד"ה צור וקנה דלמא נקיט ששחטו משום מגל יד והביא ראי' מכל הפסולים כו'. דלא תימא דלא שייך למיתני חדא גבי תרתי לזה הביאו מזבחים דתנא ג' אטו חדא וזה לפי שיטתם בריש פירקין דנשים שוחטין לכתחלה משא"כ להלכו' א"י תני תרתי אטו תרתי ומש"ה אמר איידי דטמאי' דליהוי תרתי אגב תרתי אבל חדא אגב תרתי לא שייך למיתני וכה"ג אמר ריש קידושין ע"ב ותני אגב חדא תרתי ותי' לא שייך הכי והתוספות סוברים דשאני כאן דמשום דינא דמגל יד דיעבד הוצרך לומר בכולן דיעבד משא"כ התם דליכא נ"מ לדינא פריך שפיר דהוה למיתני דברים משום כסף ושטר ואף אם נאמר דלא ניחא לשנויי דתני תרתי אטו חדא אכתי א"ל דתני חדא אגב תרתי דקנה אקנה לא קשיא כמ"ש תו' ד"ה ורמינהי דמתני' בשאר קנים. אבל הא ליכא למימר דמגל יד לכתחלה וצור וקנה דיעבד וברייתא דבכל שוחטין דיעבד כיון דאיכא הכל דיעבד כמ"ש מהרש"א בשמעתין ומש"ה לא תנא מגל יד בהדייהו דמגל יד לכתחלה נמי חדא דמסברא מגל יד לכתחלה לא דלמא באידך גיסא כדמסיק ועוד דאין טעם לדבר דבמתני' תני להו בהדדי ובברייתא לא תנא מגל יד:
ע"ש ורמינהו בכל שוחטין בין בצור וזכוכית וקרומית של קנה. מהרש"ל ז"ל כתב בדף ט"ז ע"ב בתו' ד"ה תלוש כו' דלרוחא דמלתא הקשה מבריי' ובלא"ה קשה וכי סכין כתוב בתו' ומ"מ קושית מהרש"ל תקשה דמבריי' לא פריך מידי כיון דאיכא הכל דיעבד ומהרש"א ז"ל תי' דממתני' גופא מוכח דלכתחלה דצור וקנה מרבינן לקמן מהכל שוחטין כדמסיק רבא י"ן ע"א וע"כ לכתחלה דאי דיעבד תרתי דיעבד למה לי עכ"ל ונראה דאין דלא מקשי מתני' גופא אהדדי י"ל דבמתני' לא קתני בכל שוחטין כו' ורבא הוא דמסיק לקמן כן אבל במתני' איכא למימר דמרבי קנה לחוד וקנה אקנה לא קשיא הא בשאר קנים הא בשל אגם כמ"ש תו' ד"ה ורמינהו בכל שוחטין ולמ"ש מהרש"א לא הוה מקשין תו' מידי בד"ה אלא צור וקנה דלמא נקיט דיעבד משום מגל יד דא"כ למה לי ברישא צור וקנה דהא מרבינן מהכל שוחטין גם התו' לעיל דף ג' ע"א ד"ה המניח שכתבו הא דפריך השוחט דיעבד לכתחלה לא והא איכא השוחט לכתחלה ומאי קושיא דא"כ תרתי לכתחלה למה לי ועוד דא"כ ליתני בברייתא נמי מגל יד כיון דכולהו חד דינא אית להו ומיהו דמשמע להו מלשון השוחט דייק וקשיא להו שפיר:
תוספות ד"ה אלא צור וקנה כו' וז"ל דהתם תני למידק דמי מערה דומיא דחמי טבריא עכ"ל קשיא לי דאכתי אימא דצור וקנה לכתחלה והא דנקיט דיעבד משום מגל יד והא דתנן מגל יד בהדי אינך לאשמעינן דומיא דמגל יד דהוה תלוש ולבסוף חיברו ה"ה צור וקנה הא מחובר מעיקרו פסול לר"ח אף דיעבד כי פליגי בתלוש ולבסוף חיברו דר"ח מכשיר לכתחילה ומתני' תלוש ולבסוף חיברו ואה"נ לכתחלה ומאי פריך מברייתא דהכל שוחטין בין בתלוש ובין מחובר ולזה י"ל דלא ניחא ליה לאוקמיה ר"א חדא דא"כ ברייתא דהשוחט במחובר לקרקע כמאן כר"ח אפילו לכתחלה וכו אף דיעבד נמי לא. ועוד דמשמע ליה דר"ח דמכשיר אף מחובר מעיקרו מכשיר מהא דלקמן דאמר ר"ח לרב וי"ו דכתיב אאופתא קאמר משמע דפליג על עיקר דינו של רבי וקרא זריזותי' דאברהם קמ"ל ומחובר מעיקרו נמי כשר וא"כ לא שייך לומר דומיא דמגל יד ומש"ה פריך שפיר ועוד דא"כ ליתני זכוכי' וצור וקנה דהוה חד דינא והוא דומיא:
ובד"ה ורמינהו כו' הא בסימנא דאגמא. זה לפי' הירושלמי דשאר קנים לכתחלה אין שוחטין בהם משום ר"ר משא"כ לפירש"י לקמן שקיסמים נבדלין מהן אף דיעבד אסור לא מצי מיירי מתני' בשאר קנים דא"כ דיעבד נמי אסור ועיין בב"י סי' ו' יע"ש ושם אבאר בעזה"י:
גמרא ע"כ לא מכשיר ר"ח אלא דיעבד כבר כתבנו שיש לפרש דלכתחלה לא דגזרינן אטו מחובר מעיקרו דהשתא סבירא לן דגם ר"ח מודה דמחובר מעיקרו פסול דיעבד ופלוגתא בתלוש ולבסוף חיברו לר"ח דיעבד כשר ולרבי הוה כמחובר מעיקרו ופסול ולר"ח לכתחלה לא אטו מחובר מעיקרו אלא דא"כ תקשה אמאי לא אוקמיה בהכי מתני' וברייתא דהשוחט במוכנו ונעוץ סכין כר"א ולכתחלה לא אטו מחובר מעיקרו וברייתא דבכל שוחטין בין בתלוש ומחובר איירי שנעץ סכין לקורה תלושה דהוה מחובר לתלוש דלא שייך למגזר אטו מחובר מעיקרו ואשמעינן דלא חיישינן לדרסה עיין סימן ו' בש"ך ס"ק ח' וכדמסיק לקמן צוואר למטה או בעופא דקליל ובפר"ח ס"ק י"א כתב דבקורה תלושה אף צוואר למעלה לכתחלה נמי אלא דכתבנו דר"ח וודאי אמחובר מעיקרו נמי פליג ומכשיר דאמר וי"ו דכתיב אאופתא קאמר וכמ"ש הרשב"א ז"ל בחדושיו אלא לפי מה דהוה קשיא ליה לרשב"א ז"ל דלוקי מתני' כר"ח וברייתא דבכל שוחטין מיירי בסכין דלא מבטל ליה אמאי לא הקשה כמ"ש דמחובר היינו שחיברו לדבר תלוש ואולי לשון מחובר משמע לקרקע אמנם לקמן תני השוחט במחובר לקרקע שחיטתו כו' משמע שבא לשלול דלא תימא במחובר סכין לדבר תלוש כו' ועיין:
אבר האמת הוא לפי מה דמוקי כר"ח אף מחובר מעיקרו כשר דיעבד ולכתחלה לא שמא ידרוס ופריך שפיר מברייתא דבכל שוחטין בין בתלוש בין מחובר ולטעמא שמא ידרוס אין חילוק בין מחובר מעיקרו לתלוש ולבסוף חיברו כמ"ש התוספות דברי המתחיל כאן ואין להקשות כיון דאיכא הכל דיעבד אימא דהכא דיעבד הוא י"ל דבין בתלוש והא וודאי לכתחלה ואין לומר דה"ק בין בתלוש ולבסוף חיברו ובין מחובר מעיקרו דזה ג"כ דוחק דתלוש משמע לגמרי. מה שהקשה מהר"מ מלובלין ז"ל והוא קושית התו' ט"ז ע"ב ד"ה תלוש ולבסוף חיברו דאיך בעי לאוקמי מתני' כר"ח והא ציפורן הוא מטעם מחובר היינו לפי מ"ש דר"ח אף מחובר מעיקרו מכשיר אבל אי אמרינן דר"ח פוסל מחובר מעיקרו מתני' תלוש ולבסוף חיברו והא דמקשי מבריי' בין מחובר משמע ליה מחובר לקרקע דהוא נקרא מחובר ולא משני נמי סכין דלא מבטל משום בריי' דמוכני דאף סכין דמבטל דווקא דיעבד כו' יע"ש א"ש:
לשון הרשב"א ז"ל בשמעתין ע"כ לא מכשיר ר"ח אלא דיעבד האי מחובר תלוש ולבסוף חיברו דאי מחובר מעיקרו מ"ט דר"ח אי סבירא ליה מחובר דאורייתא אף דיעבד נמי לא ואי לא אף לכתחלה נמי דה מידי מדאורייתא דנגזור עלי' עכ"ל כוונתו מבואר והוא עפ"י מ"ש התו' בשמעתין כאן במחובר מעיקרו דלא תימא הא דמשני ע"כ לא מכשיר ר"ח אלא דיעבד הוא מחובר מעיקרו ותלוש ולבסוף חיברו לכתחלה ולא תקשי מברייתא דבכל שוחטין בין בתלוש ובין במחובר דז"א דאי מן התורה מויקח המאכלת אף דיעבד פסול ואי מ"ה כשר אין לבדות גזיר' מלבנו אם לא מטעם דרס' ואין לחלק כו' ומה שיש עוד לעיין בשמעתין אבאר לקמן בעזה"י בסוגיא דבעי רבא תלוש ולסוף חיברו לענין שחיטה מאי:
בתוספות ד"ה לאשמעינן כחו דרבי כו' דכבר אשמעינן בברייתא דבכל שוחטין עכ"ל ואין להקשות מברייתא לא מוכח אלא תלוש ולסוף חיברו דמחובר היינו תלוש ולסוף חיברו והוצרך להשמיענו אף מחובר מעיקרו נמי מכשיר ר"ח לכתחלה דפלוגתייהו במחובר מעיקרו מדפוסל רבי וי"ל מהיכא תיתי לחלק לכתחלה בין מחובר מעיקרו ובין תלוש ולסוף חיברו כמה שכתבו התוספות ד"ה כאן במחובר מעיקרו יע"ש והבאתיו בסמוך:
גמרא לא קשיא כאן במחובר מעיקרו כו' ומנא תימרא כו' במחובר לקרקע שחיטתו כשירה הנה אוקימתא זו יראה לפרש אליבא דרב זביד לקמן דבצוואר בהמה למעלה אף דיעבד פסול כמימרא דרב ענן אמר שמואל לקמן וברייתא דבכל שוחטין בין מחובר ע"כ דצוואר למטה וסכין למעלה הלכך ברייתא דבכל שוחטין בין במחובר ר' חייא הוא ואפילו במחובר מעיקרו מיתוקמא דלית ליה דרשא דויקח המאכלת ומתני' רבי היא ובתלוש ולסוף חיברו וברייתא דהשוחט במוכני רבי היא ומש"ה מחובר מעיקרו פסול ותלוש ולסוף חיברו דיעבד ולא לכתחלה דגזרינן אטו מחובר מעיקרו ובסכין למעלה איירי ור"ח מכשיר לכתחלה דליכא למיגזר לדידיה דאף, מחובר מעיקרו נמי מכשיר ר"ח אף לכתחלה וכמ"ש ומדאמר לא קשיא כאן במחובר מעיקרו וכאן תלוש ולבסוף חיברו משמע וודאי דבסוגין אין חילוק לרבי אלא בין מחובר מעיקרו ובין תלוש ולבסוף חיברו אבל בתלוש ולסוף חיברו אין חילוק בין סכין דלא מבטיל ליה ובין דבר המבטל ליה בכל ענין כשר דאל"כ אמאי לא אמר ל"ק כאן בביטלו ומתני' בלא ביטלו דכשר דיעבד אלא שמע מינה בכל ענין כשר ולקמן בסוגיא דבעי רבא אבאר שם יותר בעזה"י מה שיש לעיין בכאן: