אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף טו.

דף יד:

גמרא דתנן המבשל בשבת בשוגג מפני שיש בכאן כמה דקדוקים אמרתי לפרש הנה רש"י ז"ל בכתובות דף ל"ד ע"א ד"ה בשוגג יאכל הוא וד"ה במזיד לא יאכל הוא עולמית אבל אחרים אוכלין ר"י אומר בשוגג ואכל למ"ש הוא עכ"ל הנה לפי דבריו שם כך הוא לר"מ בשוגג יאכל בו ביום הוא וכ"ש אחרים דלא קנס ר"מ שוגג אטו מזיד במזיד לא יאכל הוא' עולמית מטעם קנס אבל אחרים אוכלין אפשר אף בו ביום דלא עבדי איסורא אף דנהנה ממעשה שבת או אפשר עד מ"ש וכמ"ש לקמן ולר"י בשוגג יאכל למ"ש דקניס שוגג אטו מזיד כמ"ש שם רש"י להדיא ובסוגיא דגיטין דף נ"ג ע"ב דטעמא דר"י משום קנסא מדפריך ורמי דר"י אדר"י יע"ש וא"כ כי קניס ר"י לו אבל באחרים לא שייך קנס וכמ"ש מהרש"א כאן דסברת רש"י הוא כל משום קנסא לא שייך אלא לו ולא לאחרים במזיד לא יאכל עולמית מטעם קנס ובשוגג לא קנסו כולי האי ודי שיקנוס בו ביום ועיין מהרש"ל מה שכתב בכאן וגם מהרש"א ז"ל מודה לזה דסוגיא דגיטין הכי סברה ולאחרים אפשר אף בו ביום שרי או אפשר דמ"מ מודה דבו ביום אסור כמו לר"מ וכמו שאבאר עוד לקמן ור"י הסנדלר סובר בשוגג לא יאכל עולמית מטעם קנס אטו מזיד ובמזיד לא יאכל עולמית מן התורה בין הוא ובין אחרים מקרא דכי קודש הוא כמו דדריש בכתובות שם וב"ק יע"ש ובשוגג הוא עולמית ואחרים למ"ש הוא מטעם שלא יהנה ממלאכת שבת דאי מטעם קנס והוא דעביד איסורא קנסו לעולם ולאחרים עד מ"ש הא ליתא לשי' רש"י בכאן וכפי מה שפי' מהרש"א אליבי' דסברתו הוא דלא שייך למקנס אחרים כלל דלא עבדי איסורא אלא ע"כ דלא יהנה במלאכת שבת וכמ"ש רש"י בשמעתן לר"י. והנה יש שוגג אטו מזיד דלמא טעמא דר"י דלא ליתהני ממלאכת שבא ואי דסוגיא לראות בגיטין דפריך ורמי דר"מ אדר"מ ור"י אדר"י דר"מ במבשל לא קניס שוגג אטו מזיד ור"י קניס שוגג אטו מזיד מנא לי' דר"י קניס דהתם לא סברה הך סברא דלא ליתהני ממלאכת שבת הא לר"י הסנדלר ע"כ טעמא משום הכי הוא דאל"כ בשוגג אמאי אסור לאחרים עד מ"ש ואי מטעם קנס הא לשי' רש"י ודאי דלא שייך למקנס אחרים כמ"ש מהרש"א בשמעתין כאן וא"כ ה"ה ר"י טעמא דעד מ"ש דלא ליתהני מעבירה ולא משום דקניס ולזה י"ל דסוגיא דהתם סברה מדקתני בשוגג יאכל למ"ש הוא משמע ואמאי לא קתני דגם אחרים אין אוכלין עד מ"ש ולית ליה האי תירוצא שכתב רש"י כאן דאיידי דתנא סיפא לא יאכל בדידי' ולזה הכריח דר"י לא משום שלא יהנה הוא דא"כ לאחרים נמי אלא מטעם קנס ולדידי' קניס ולא לאחרים דלא שייך וא"כ פריך שפיר דר"י אדר"י דכאן קניס אלא דיש לראות במה שהביא מהרש"א בשם פי' ישן אחד וז"ל דר"י קניס שוגג אטו מזיד ובעינן לערב כדי שיעשו דלא נימטיי' הנאה מעבירה עכ"ל לא ידענא היאך הרכיב שניהם יחד דסוגיא דגיטין סברה דטעמא דר"י משום דקניס שוגג אטו מזיד דאי דלאו נימטיי' הנאה מעבירה א"כ מנלי' דקניס ר"י שוגג אטו מזיד והלא בטעמא דלא:

נימטי' סגי ומאי פריך ורמי דר"י אדר"י אלא דסוגיא דהתם סברה מטעם קנס לחוד מדקתני לא יאכל משמע הוא ולא אחריני וכמ"ש לעיל. וי"ל זאת דתו' בפי' ישן דלערב עד כדי שיעשו דלא נימטיי' הנאה מעבירה לאו משום דבשוגג חשיב לי' עבירה אלא טעמא דר"י משום קנס והיינו אי שרית ליה בשוגג אתי לאיערומי ויבשל במזיד ויאמר שוגג הייתי ומש"ה קנסו שוגג אטו מזיד וכמ"ש הרשב"א ושאר פוסקים וא"כ מש"ה בעינן לערב בכדי שיעשו דאי שרית לי' מיד אכתי אתי לאיערומי כיון דא"צ להמתין כדי שיעשו משא"כ אי צריך להמתין לא אתי לאיערומי דיכול לבשל במ"ש וז"ש בפי' ישן דצריך להמתין כדי שיעשו כדי דלא נימטי' הנאה מעבירה ר"ל שיבשל במזיד וא"צ לשהות כדי שיעשו וז"ל חדושי רשב"א בשמעתין ר"י אומר בשוגג יאכל למ"ש דקניס שוגג אטו מזיד דלא אתי להערים ולומר שוגג הייתי ואח"כ כתב דצריך להמתין כדו שיעשו דלא ליהני מעשיו הרעים יע"ש ור"ל דאכתי אתי להערים משא"כ אז צריך כדי שיעשו תו לא אתי לאיערומי וה"נ י"ל בפי' ישן ולאו דשוגג עבירה הוא:

ודברי הרשב"א הם נלמדים ממ"ש בשבת ל"ח דלמא אתי לומר שוכח אני כמ"ש לקמן וה"נ כן. ולפי דברי הרשב"א אין צריך לדחוק כמ"ש מהרש"ל דהא דלא קנסו שוגג עולמית כמו מזיד דדי שיקנוס בו ביום אלא כיון דטעמא דלא אתי לאיערומי וכיון שאסור עד כדי שיעשו כו' תו לא אחי להערים דלא נהנה ולאו דשוגג עבירה הוא ושייך בי' קנס משא"כ במזיד דעביד איסורא קנסו ממש דעביד איסורא ואף עולמית. ויש לראות לפי זה מאי פריך בגיטין ורמי דר"י אדר"י דכאן קניס שוגג אטו מזיד ובמטמא יין של חבירו לא קניס שוגג ופטור ומאי קושיא דהתם לא שייך אתי לאיערומי וי"ל דהתם נמי שלא יעשה להכעיס לחבירו ויאמר שוגג הייתי ומיהו לפי מה שסיים הרשב"א שם דלא בעינן בכדי שיעשו א"ש טפי דע"כ טעמא דר"י משום קנסא לחוד נמצינו למידין דסוגיא דגיטין וכפי מה שפי' רש"י בכתובות ל"ד ע"א סברה דלר"מ במזיד לא יאכל עד מ"ש לו ולאחרים מותר בו ביום דלא שייך קנס ואפשר דמ"מ עד כדי שיעשו אף לאחרים דלא ליתהני מעבירה ושוגג לאו עבירה הוא ור"י סובר בשוגג יאכל הוא למ"ש ואחרים בו ביום ובמזיד לא יאכל הוא עולמית ואחרים למ"ש עד כדי שיעשו כדי לא ליתהני מעביר' ובעינן כדי שיעשו וכדכתיבנא:

ארא שיש לראות מי הכריח לרש"י ז"ל בכתובות לר"מ במזיד לא יאכל הוא עולמית הפך סוגיא דכאן דמוכח דלר"מ יאכל למ"ש אף הוא מדפריך ונוקמי' במזיד וכר"מ אלמא במ"ש שרי וכמו שאבאר בלשון התו' ד"ה המבשל וכן פי' רש"י כאן להדיא ומי הכריח לרש"י שם בכתובות בע"א. וי"ל דסברת רש"י הוא דודאי במזיד דין הוא שאף לאחרים אסור עד מ"ש כדי דלא ליתהני מעבירה וא"כ לר"מ אמאי נקיט במזיד לא יאכל הוא משמע הא אחרים שרי ולטעמא דלא ליתהני אין חילוק בין לו או לאחרים אלא דסוגי' דהתם ודגיטין סברא דבמזיד לא יאכל הוא עולמית מטעם קנס ולאחרים לא שייך קנס אלא עד מ"ש דלא ליתהני מעבירה ור"י סובר בשוגג לא יאכל מטעם קנס דאי משום לא ליתהני בשוגג לאו עבירה הוא ובמזיד הוא לא יאכל עולמית אבל אחרים עד מ"ש ונמצא לענין מזיד לא פליגי ר"מ ור"י אלא בשוגג לר"מ יאכל הוא אף בו ביום דלא קניס ור"י קניס הוא' עד מ"ש ואחרים בו ביום נמי שרי משא"כ סוגיא דשמעתין סברה דר"י בשוגג נמי עבירה היא ואף לאחרים אסור עד מ"ש וא"כ יאכל דקתני הוא' עצמו איידי דסיפא תני לה וכמ"ש רש"י לקמן בשמעתן א"כ ה"ה לר"מ דאמר במזיד לא יאכל היינו למ"ש בין הוא ובין אחרים ואיידי דתני רישא רבותא דאף הוא יאכל בו ביום תני סיפא בדידי' ומש"ה פריך ונוקמי' במזיד וכר"מ דאי לר"מ במזיד לעולם אסור א"כ מאי פריך הא שחיטתו כשירה משמע לו ולאחרים כדמשני לר"י הסנדלר וכן נמי לאחרים אסור עד מ"ש מה"ט מדפריך ונוקמא במזיד וכר"מ משא"כ סוגיא דגיטין דלא ס"ל איידי וכמ"ש לעיל מש"ה פי' רש"י ז"ל שפיר דלר"מ לא יאכל הוא עולמית במזיד ופירושו בכתובו' הוא ע"פ סוגיא דגיטין דהכי משמע ריטהא דסוגין כמו שפי' הגמ' בגיטין דפליגי אי קנסו כו' ועיין מ"ש לעיל ובלשון התו' ד"ה המבשל אבאר יותר בעזה"י ועיין בפני יהושע דף ל"ד ע"א:

והנה ממ"ש רש"י ז"ל בשמעתין ד"ה לא יאכל בו ביום וה"ה לאחריני דלא נימטי' הנאה מעבירה וה"ה בשוגג יאכל דהא דאמרינן לערב בכדי שיעשו ה"מ במזיד דעביד איסורא עכ"ל פשוט לו באיזה מקום בש"ס דישראל העושה מלאכה במזיד בשבת אסור גם לאחרים עד כדי שיעשו דלא נימטי' הנאה מעבירה ועיין ביצה וכמ"ש לעיל דמש"ה פירש"י בכתובות במזיד לא יאכל הוא עולמית דלאחרי' נמי אסור, עד מ"ש. ומיהו מסוגין דהכי נמי יש להוכיח כן דלכ"ע במזיד אסור אף לאחרים עד כדי שיעשו דלא ליתהני מעבירה וזה מדפריך ונוקמיה במזיד וכר"מ ומנא לך הא דלמא ר"מ סובר דבמזיד לאחרים בו ביום שרי ומתנית' קתני דומיא די"ה ל"ש לו ול"ש לאחריני אסור ומש"ה מוקי למתני' כר"י דבשוגג אסור אף לאחרים בו ביום דע"כ טעמא דר"י דלא ליתהני מעבירה דאי מטעם קנס הוה למיקנסי' לדידי' עולמית כמ"ש רש"י דכן הוא סברת סוגין דשמעתין משא"כ לר"מ אימא לאחרי' שרי אף בו ביום אלא ש"מ דפשוט להסברת הש"ס דליכא מ"ד דסובר דבמזיד אסור לכל ישראל לערב כדי שיעשו דלא ליתהני מעבירה ובשוגג פליגי לר"מ שוגג לא חשיב עבירה ולר"י מ"מ עבירה הוא לכך אסור בין לו ולאחרים דלא נימטי' הנאה מעבירה ולכך הוכרח רש"י שפיר לפרש בגיטין ובכתו' ל"ד ע"א דלא יאכל עולמית דגם לאחרים אסור עד מ"ש מטעם הפשוט כאן דלא ליתהני מעבירה מדפריך ונוקמי' במזיד וכר"מ כו' וממ"ש רש"י כאן דהא דאמרינן בעלמא דאסור לערב. עד כדי שיעשו היינו במזיד משמע דפשיט' לי' לרש"י באיזה מקום בש"ס דבמזיד מיהא אסור לכל ישראל עד כדי שיעשו דלא נימטי' הנאה מעבירה וכדכתיבנא. ואין להקשות מאי פריך ונוקמא במזיד וכר"מ דלמא ר"מ אסור לו במזיד עד עולם כמו שפירש"י בכתוב' ושחיטתו כשירה משמ' בין לו ולאחרים ומנ"ל דלר"מ לא יאכל עד מ"ש י"ל או דהמקשן לא ידע מזה עד דמשני לי' לר"י הסנדלר ומיהו הא ידע ודאי דומי' דיה"כ ל"ש לו ולאחריני ומיהו ז"א אלא י"ל דא"כ היינו מזיד דר"י וסוגיא דהכא סברה דנם לענין מזיד פליגי דלא כמו סוגיא דגיטין דלא פליגי לענין מזיד דא"כ למה הוזכר מזיד כלל בדברי ר"י כמ"ש התוספות ד"ה המבשל או סוגיא דהכא סברה לא יאכל משמע בין לו ולאחריני גם ז"א והתי' האמצעי הוא הנכון. ולפי זה סוגי' דבגיטין עלה כהוגן וכפי מה שהתבאר בכתובות ל"ד ע"א ברש"י שם וסוגיא דכאן נמי שפיר וכפי מ"ש מהרש"א:

עוד שם גמרא ר' יוחנן הסנדלר אומר בשוגג יאכל למ"ש לאחרים ולא לו במזיד לא יאכל עולמית עכ"ל מה שאסור לאחרים עד מ"ש הוא שלא יהנה ממלאכת שבת וכמ"ש רש"י כאן וגם סוגיא דגיטין הכי סבירא דלאחרים אין שייך קנס לשיטת רש"י וכמ"ש מהרש"א ז"ל בשמעתין ולו אסור לעולם דקניס שוגג אטו מזיד ור"י נהי דקניס שוגג לפי סוגיא דגיטין מ"מ די שנקנוס עד מ"ש וי"ל דפליגי ר"י ור"י הסנדלר בהא דלר"י במזיד גופא מדרבנן לא קניס כולי האי שוגג אטו מזיד משא"כ לר"י הסנדלר דבמזיד מ"ה אסור קניס בשוגג לדידי' לעולם ולא לאחריני דלא שייך קנס באחרים ועד מ"ש אסור שלא יהנה ממלאכת שבת כפי שיטת רש"י כאן וגיטין. וראיתי להרשב"א שכתב כאן דלר"י דאוסר במזיד היינו לו ולא לאחרים דאל"כ מה פריך בב"ק וכתובות מ"ט דר"י הסנדלר ולא אמר מ"ט דר"י יע"ש ובתו' דגיטין ד"ה המבשל כתבו דאמאי מוקי בב"ק ובכתובות בטובח ע"י אחר דפטורי לר"י הסנדלר ולא לר"י עכ"ל. ויש להקשות אימא דלר"י במזיד אסור לעולם אף לאחרים מטעם קנס ור"י הסנדלר אוסר במזיד מ"ה מקרא דכי קודש הוא ומש"ה מוקי במרובה ובכתוב' כר"י הסנדלר דהוה שחיטה שאינה ראוי' מ"ה משא"כ לר"י דמ"ה שרי ומדרבנן אסור מטעם קנס א"כ הוה שחיטה ראוי' מן התורה ואמאי פטור. ואין לומר דתו' בשיטת רש"י קיימי דלאחריני לא שייך קנס וע"כ מקרא דכי קודש הוא ואמאי לא מוקי כר"י הא תו' לא סבירא להו כרש"י שהרי פירשו בשוגג דר"י דלא יאכל בין לו ולאחרים בסוגיא דגיטין יע"ש בד"ה המבשל הרי מטעם קנס אף לאחרים א"כ קשה דמש"ה לא מוקי כר"י, דמ"ה הוה שחיטה ראוי' ג"כ בשמעתין ד"ה המבשל כתבו דאמאי לא מוקי כר"י ואינו אמאי לא כמ"ש ולשיטתם לא שייך טעמא דלא יהנה ואיהו בזה אפרש לקמן אבל מסוגיא דגיטין מוכח בהדיא דכתבו שם דלר"י גם לאחרים אסור עד מ"ש וסוגיא דהתם סברה דטעמא דר"י משום קנסו שוגג אטו מזיד. ולקמן ע"ב ד"ה כגון שהיה לו חולה מבע"י והבריא כתבו וכן לר"י דלא אסר אלא מטעם קנס יע"ש משמע דלא סבירא להו שלא יהנה ממלאכת שבת בשוגג אלא מטעם קנס אסור אף לאחרים בשוגג וא"כ קשיא מ"ש:

וראיתי להלבוש בא"ח הל' שבת סי' שי"ח שכ' דברים אשר לא זכיתי להבין אותם והם זרים ותמוהים עד מאוד וז"ל בסעי' א' המבשל במזיד אסור לו עולמית דכתיב כי קודש הוא ולאחרים אסור מדרבנן בו ביום ולמ"ש א"צ כדי שיעשו ובשוגג אסור לו ולאחרים עד מ"ש מיד. הנה כל הפוסקים הר"מ ז"ל בפ"ו מה"ש ובטא"ח סי' שי"ח פסקו כר"י ואם דעתו לפסוק כר"י שכן נראה מדבריו חדא דבשוגג פסק דבמ"ש מותר גם לו ואילו לר"י הסנדלר אסור לו לעולם ועוד דבמזיד פסק לאחרים במ"ש ולר"י הסנדלר בין לו ולאחרים אסור לעולם וכיון שהוא פוסק כר"י ודאי דמ"ה שרי דלית לי' דרשא דכי קודש הוא כדמסיק בכתובות ל"ד דהיא קודש ואין מעשי' קודש ועיין באלי' זוטא שכתב בשם מי"ט קצת מזה. עוד אני תמה על דבריו שכתב לו מן התורה אסור ולאחרים שרי כיון דדריש מקר' דכי קודש הוא קרא סתמא כתיב מה קודש אסור בין לו ולאחרים כמו לר"י הסנדלר דאוסר לעולם אף לאחרים מה"ט דסתמא כתיב וה"ה לאחרים:

ובהתרת קשר זה נ"ל ליישב והוא דפריך בכתובות ל"ד וב"ק מ"ט דר"י הסנדלר ומסיק מקרא דכי קודש הוא ואמאי לא דטעמא דר"י הסנדלר כמו טעמא דר"י מטעם קנס ומיהו ר"י לא קניס לאחריני אלא עד מ"ש והוא סובר דגם לאחרים אסור לעולם מטעם קנס ולא מן התורה ואה"נ ההי' דגנב וטבח בשבת לא מיתוקמא כר"י הסנדלר דאיהו מדרבנן אוסר ומן התורה הוה שחיטה ראויה כמ"ש לעיל ואין לומר דסבירא לי' לסתמא דתלמודא דאי מטעם קנס די שנקנוס עד מ"ש ולא עולמית ור"ל דאוסר לו עולמית טעמא נמי כמ"ש הלבוש דמ"ה הוא מכי קודש הוא דז"א דלר"י הסנדלר לא יאכל הוא עולמית מטעם קנס בשוגג. ואין לדחוק ולומר דר"י הסנדלר לאחרים עד מ"ש ולא בעינן כדי שיעשו ולדידי' כדי שיעשו דלא אתי להערים כמ"ש לעיל דזה דוחק ועוד דא"כ אמאי לא מוקי מתני' כר"י הסנדלר בשוגג דהיה כשוגג דר"י וא"נ פליגי דלר"י מותר למ"ש אף לו מיד ולר"י הסנדלר לכדי שיעשו מה בכך, מ"מ השוחט בשבת שחיטתו כשירה למ"ש ומה בכך אי לו כדי שיעשו ולאחרים מיד אלא ודאי דלר"י הסנדלר לו לעולם אסור והא דלא תני בהדיא לאחרים במ"ש ולו לעולם דממילא משתמע הכי וא"כ חזינן דקניס לו לעולם בשוגג ואימא במזיד אף אחרים אסור לעולם מטעם קנס ובשוגג לא קניס אחרים כולי האי ומה הוקשה לו בר"י הסנדלר מ"ט טפי מר"י בשלמא לשיטת רש"י ז"ל בשמעתין דמטעם קנס לא שייך למיקנס אחרים כלל פריך שפיר מ"ט דר"י הסנדלר דגם לאחרים לעולם אסור וע"כ מקרא דכי קודש משא"כ לשיטת התוספות והוא שיטת שאר פוסקים דגם מטעם קנס שייך באחרים והיינו דקנסו לדידיה שאף לישראל אחר אין רשאי ליתן וודאי קשה ומה שהקשינו ולזה צריך לומר דסבירא לי' לסתמא דתלמודא דאי מטעם קנסא לא הוה למקנס שוגג אטו מזיד לר"י הסנדלר כיון דמזיד גופא הוא מטעם קנס לא הוה למיקנסיה שוגג אטו מזיד דגם בגזירה לגזירה לא גזרו כמה פעמים כ"ש דבר שהוא מטעם קנס פשיטא דלא קנסו שוגג אטו מזיד אלא טעמא דר"י הסנדלר במזיד מקרא דכי קודש הוא ומ"ה אסור באכילה ובשוגג קנסו אטו מזיד דהוה מדינא ולפי זה תקשי באמת לר"י דבשוגג יאכל למ"ש והיינו מטעם קנס קנסו שוגג אטו מזיד והא במזיד גופא הוה קנס ואיך שייך דעבדו רבנן קנסא לקנסא כמ"ש בסמוך. אלא ודאי דר"י במזיד אוסר לו מקרא דכי קודש הוא ואוסר שוגג מטעם קנס אטו מזיד דהוה דאורייתא ואה"נ בשוגג לאחרים מותר בו ביום דבמזיד גופא לא הוה אלא מטעם קנס או שלא יהנה במזיד ממלאכת שבת ולא גזרו גזירה לגזירה ומש"ה קנסו שוגג לדידי' ולא לאחריני ומתני' דקתני' שבת דומיא די"ה מיתוקמא לפי סוגי' דגיטין ובכתובות כר"מ או כר"י ומטעם מוקצה מחמת איסור אסורה באכילה ליומא ואה"נ במבשל דראוי לכוס סובר ר"י דלאחרים בשוגג שרי בו ביום כיון דבמזיד לא הוה לאחרים אלא מטעם קנס לא שייך למיקנס שוגג אטו מזיד ולא קתני שבת דומיא די"ה אלא לענין אסורה באכילה ליומא ולא דומיא ממש ולא היה לו חולה מבע"י והבריא וכמ"ש התורת חיים בשמעתין וז"ל ותימא ר' אבא ואינך איך מוקי למתני' מטעם הכנה או מטעם אחר והא דומיא די"ה וי"ל לאו לכל מילי יע"ש ומנא אמינא לה להאי סברא מסוגיא דגיטין נלמוד זה דף נ"ג ע"ב דמסיק דכ"ע היזק שאין ניכר לא שמי' היזק והכא בקנסו שוגג אטו מזיד קמיפלגי ר"מ קני' שוגג אטו מזיד ופירש"י אף דמזיד קא קנסא הוא יע"ש הרי דמשמע דמדינא לא היה לחז"ל לקנוס שוגג אטו מזיד אף אנו נאמר דסוגיא דב"ק וכתובות דמוקי בשוחט ע"י אחר ורבנן דפטרי כר"י הסנדלר דדריש מקרא דכי קודש הוא דאי טעמא דר"י מקנס א"כ אמאי קניס לאחרים עד מ"ש והא במזיד גופא לא הוה אלא מטעם קנס וסוברת הסוגיא דלא הוה למיקנסי' קנסא לקנסא אלא מקרא והוה שחיטה שאינה ראוי' וא"כ לר"י דבשוגג יאכל למ"ש נמי הוה הטעם דבמזיד הוה מן התורה לו עכ"פ ובהכי פליגי רב אחא ורבינא ח"א מעשה שבת דרבנן היינו אף לר"י הסנדלר ואף דבמזיד הוה דרבנן אפ"ה קנסו שוגג אטו מזיד כסוגיא דגיטין דמוקי דכ"ע היזק שאין ניכר לא שמיה היזק ור"מ קניס שוגג אטו מזיד אף דבמזיד גופא לא הוה אלא קנס וה"ה לר' יהודא קניס שוגג אטו מזיד ור"י הסנדלר ג"כ קניס שוגג אטו מזיד ובמזיד נמי הוה דרבנן למ"ד מעשה שבת דרבנן וכדפריך ולמ"ד מעשה שבת דרבנן מ"ט דרבנן דפטרי יע"ש ובזה א"ש מאי פריך ורמי דר"י אדר"י ומאי קושיא דלמא כי קנים ר"י היכא דבמזיד אסור מן התורה קניס בשוגג משא"כ במטמא ומדמע ומנסך דמזיד לא הוה אלא דרבנן לא קניס שוגג אטו מזיד אלא דסוגיא דגיטין לשיטתי' דסוברת לר"מ קניס שוגג אטו מזיד ואף קנסא לקנסא עבדי רבנן דהיזק שאין ניכר לא שמיה היזק לכ"ע ומעשה שבת סוברת לכ"ע הוה דרבנן גם לר"י הסנדלר וקניס שוגג אטו מזיד וה"ה ר"י קניס שוגג אטו מזיד קנסא לקנסא ופריך שפיר. ולפ"ז למאי דמוקי בכתובות וב"ק בטובח ע"י, אחר ורבנן דפטרי כר"י הסנדלר היינו משום דהוה מן התורה ומנא לך הא וע"כ דסברה דאי מטעם קנס לא הוה למיקנסי' קנסא לקנסא בשוגג וא"כ מ"ט דר' יהודא דסובר בשוגג אסור עד מ"ש דבמזיד אסור מן התורה מכי קודש הוא ואה"נ דאחרים בשוגג בו ביום מותר דבמזיד גופא לא הוה אלא מטעם קנס' ולפי' פסק הלבוש לחומר' כב' סוגי' דב"ק וכתובות דמוקי בטובח ע"י אחר וכר"י הסנדלר ומנא לך הא דלמא מדרב' אלא דא"כ לא הוה קניס שוגג אטו מזיד ולר"י ע"כ במזיד מקרא דכי קודש ואה"נ דאחרים בו ביום ואפ"ה פסק ג"כ לחומרא דלאחרים אסור ב"ב דלמא כסוגי' דגיטין דלר"י. אסור בשוגג מטעם קנס ואף במזיד גופא נמי מטעם קנס וכסוגי' דחולין כאן דמוקי למתני' שבת דומיא די"ה כר"י ואף לאחרים אסור בו ביום ופסק בתרווייהו לחומרא דמן התורה אסור ומידי ספיקא לא נפקא ונ"מ לספק תערובת דהוה ס' איסור תורה ופסק ג"כ דלאחרים אסור עד מ"ש וכסוגיא דשמעתין וגיטין. ומה שהקשינו דאי מקרא דקודש אין לחלק בין לו ולאחרים י"ל או מדכתיב מחלליה דריש ר"י דוקא הוא המחלל ולא אחרים או דכתיב קודש ריבויא וכתיב הא מיעוטא ואין מעשיה קודש מוקי לו ומיעוטא לאחרי' הן דלפי מ"ש הלבוש ספוקי מספקא לי' דלמא כסוגיא דכתובות ודב"ק דמוקי בטובח ע"י אחר ור"י הסנדלר או כסוגיא דגיטין וכמ"ש בסמוך א"כ תקשה אמאי כתב מהרש"א ז"ל דסברת רש"י הוא דאי מטעם קנס לא שייך למיקנס לאחרים ומש"ה כתב רש"י דסוגיא דשמעתין סברה דטעמא דר"י הוא שלא יהנה ממלאכת שבת א"כ מה יאמר בהא דפליגי רב אחא ורבינא ח"א דרבנן אף לר"י הסנדלר א"כ מ"ט דר"י הסנדלר דאף לאחרים אסור עולמית דלא שייך למיקנס אחרים דאי שייך א"כ הדרא קושין לדוכתי' אימא דטעמא דר' יהודא, מטעם קנס אלא דלא שייך למקנס אחרים א"כ מ"ט דר"י הסנדלר דהא ודאי משמע דפליגי רב אחא ורבינא אליבא דר"י הסנדלר פליגי דאי לדידי' כ"ע מודים דהוה מ"ה והם להלכה פליגי אי מ"ה או דרבנן א"כ מה פריך בב"ק וכתו' ולמ"ד דרבנן מ"ט דרבנן דפטרי ולמה לא הונח לו באוקמתא קמייתא דמוקי כר"י הסנדלר אלא דפליגי לר"י הסנדלר א"כ למ"ד דרבנן מ"ט דלאחרים אסור עולמית. אשר על כן נראה לי הא דפליגי רב אחא ורבינא אליבא דנפשייהו פליגי אי הוה דאורייתא או דרבנן והא דפריך בכתובות וב"ק ולמ"ד דרבנן מ"ט דפטרי הכי קשיא ליה כיון דבכ"מ דפליגי רב אחא ורבינא הלכתא לקולא ומעשה שבת דרבנן וא"כ קשי' הלכתא אהלכתא דקיי"ל כחכמים דפליגי על ר"מ בברייתא דפטרי בטבח ע"י אחר מ"ט כיון דמ"ה הוה שחיטה ראוי' וכן הא דפריך ולמ"ד דרבנן מ"ט הכי פריך מסתבר טעמי' דר"י הסנדלר דמכי קודש לאסור מ"ה ומשני היא קודש ואין מעשיה קודש. ועדיין לא נתישבה דעתי בזה וליישב שיטת הלבוש ז"ל ועיין ברש"י כאן בשמעתין ד"ה במזיד לא יאכל עולמית בדר"י הסנדלר כתב לאו משום קנסא דאחרים לא עבדי איסורא אלא מקרא דכי קודש כו' וזה יורה כמו שכתוב בסמוך דרב אחא ורבינא אליבא דנפשייהו פליגי וזה סיוע למ"ש מהרש"א ז"ל בשמעתין בפירש"י אמנם מצאתי בס' אליה רבא שנדפס זה לא ימים כבירים דכתב בסי' שי"ח דרב אחא ורבינא אליבא דר"י הסנדלר פליגי יעוין שם היטב וכעת הדבר בספק אצלי וצ"ע:

וליישב שיטת הלבוש ז"ל נראה לי דע"כ לר"י מעשה שבת לדידי' דאסור עולמית מן התורה הוא מכי קודש הוא כו' ומיעוטא דהיא למעט דלאחרים שרי וכמ"ש לעיל שם דהנה בכתובות ל"ד ע"א אמרינן ולמ"ד דרבנן מ"ט ומשני היא קודש ואין מעשי' קודש והוקשה להם לתו' ז"ל שם בד"ה היא קודש דלא לכתוב לא קודש ולא היא דהוה אסורה מלא תאכל כל תועבה כדאמר בחולין קט"ו ובחולין פריך שילוח הקן ליתסר ומשני לא אמרה תורה שלח לתקלה ופירש"י שילוח הקן ליתסר היכא דעבר ולקחה מתועבה ועיין בתו' שם ד"ה חורש בש"ו דלא מצי לשנויי ק"ו ממעשה שבת דאפשר שילוח הקן ניכר האיסור יותר ממעשה שבת יע"ש היטב ומשני לא אמרה תורה שלח לתקלה ופירש"י שאף לאחר שעבר ולקחה צריך לשלחה וכו' וכל זה לר"מ אבל לר' יהודא דאמר לקמן קמ"א ע"א הנוטל אם על הבנים לוקח ואינו משלח דשלח מעיקרא משמע ואם עבר ולקחה תו לא אמרה תורה דלישלח וא"כ לדילי' תקשה שילוח הקן ליתסר דלא מצי לתרוצי לא אמרה תורה שלח לתקלה דהיכן אמרה דעבר ולקחה אין חייב לשלח וכ"ת אה"נ לא מצינו בכל הש"ס שיאמר לר' יהודא שילוח הקן דאסור ולא הוה שותק מלגלות זאת אלא דלית ליה דרשא דלא תאכל כל תועבה דלא כ"ע גמירי לה ובר"י הסנדלר צריך לו' דלא סבירא ליה דרשא דלא תאכל כפי הנראה מתו' שם קט"ו ושם יש לדחות עיין בחדושינו לקמן גם הנך דדרשי מג"פ לא תבשל או מבשל מבושל לכאורה לא סביר' להו דרשא דלא תאכל וגם זה יש לדחות דלא תאכל הוה לאו שבכללות ולאו כזה אף חדא לא לקי שאין על דבר מסוים ולדר"מ בפ"ה מהל' בכורות משמע דלאו כ"ע סבירא הך דרשא דלא תאכל כל תועבה ואיהו אפשר לשיטתי' ומוכח מהני דדריש מג"פ לא תבשל ואין הכרע ומ"מ לר"י נראה דלא סובר דרשא דלא תאכל דאל"כ תקשי שילוח הקן ליתסר וכיון שכן תקשה קושית התו' דכתובו' לא לכתוב לא קודש ולא היא אלא ע"כ קודש לדידי' אסור לעולם מ"ה והיא למעוטי אחרי' דלמ"ש שרי ובו ביום או מקנסא או כדי דלא ליתהני ממלאכ' שבת כמ"ש לעיל ומש"ה פסק הלבוש כר"י כי כן פסקו כולן כר"י וכדאמרינן לקמן כי דריש בפירקא כו' ופסק דלו אסור מ"ה ולאחרים שרי מהיא קודש ואין מעשיה קודש למימעט אחרים. ומש"ה מוקי בטובח ע"י אחר כר"י הסנדלר ולא מוקי כר"י דלדידיה הוה שחיטה ראוי' לאחרים דאל"כ היא למה לי וכמ"ש לעיל בסמוך ומש"ה מוקי כר"י הסנדלר ועיין מ"ש בתו' ד"ה המבשל בשבת יע"ש ואי"ה במקום אחר אנופף ידי בזה באורך לבאר דברי הלבוש וכאן אין להאריך:

גמרא ונוקמא במזיד וכר"מ כבר כתבנו לעיל דסוגיא דהכא סברה במזיד לא יאכל היינו עד מ"ש דאל"כ היינו מזיד דר"י כמו שאפרש בתו' ד"ה המבשל וסוגי' דכתובות מה שהכריח לרש"י ז"ל לפרש לא יאכל עולמית כתבנו לעיל שהוא עפ"י סוגי' דגיטין דקנסו שוגג אטו מזיד יע"ש. ומשני דומיא די"ה ל"ש שוגג ול"ש מזיד ואלו לר"מ שוגג יאכל בו ביום אף הוא:

ע"ש גמרא ומי מצית לאוקמי' בשוגג וכר"י והא אעפ"י שמתחייב בנפשו קתני קשי' לי כיון דלא ידע המקשה מהא דשחיטתו כשירה משמע אף לו מדפריך ונוקמי בשוגג וכר"י הסנדלר א"כ מנא ליה להמקשה דהא דמוקמי' בשוגג וכר"י אימא בין בשוגג ובין במזיד ובו ביום אסור אף שוגג דומי' די"ה ושחיטתו כשירה בין שוגג ובין מזיד שוגג לעצמו למ"ש ומזיד לאחרים למ"ש וי"ל דה"ק ומי מצית לאוקמי בשוגג וכר"י דע"כ מתני' לא איירי אלא במזיד דקתני אעפ"י שמתחייב בנפשו משמע דמיירי במזיד ולא בשוגג וכיון שכן הדרא קושיא לדוכתי' ונוקמי במזיד ור"מ ומשני מתני' ודאי שבת דומיא די"ה משמע ל"ש שוגג ול"ש מזיד ומה דקתני אעפ"י שמתחייב בנפשו אין לטעות ולומר דוקא מזיד דה"ק אף שאילו היה מזיד היה מתחייב בנפשו ועשה עבירה גדולה אפ"ה שוגג כשירה וכמ"ש מהרי"ק בשורש ק"ס הביאו הבכור שור בחולין יע"ש ולא דאיירי דוקא מזיד אלא דוקא שוגג וכדמסיק שחיטתו כשירה ל"ש לו ול"ש לאחרים וה"ה דה"מ לשנויי דמתני' בין שוגג ובין מזיד מיירי דומיא די"ה ואעפ"י שמתחייב בנפשו רבותא היא לומר אף במזיד לא קנסינן ליה ושחיטתו כשירה לאחרים מיהת כפי סברת המקשה דפריך ונוקמיה כר' הסנדלר אלא דקושטא משני ליה דמתני' לא איירי במזיד כלל דשחיטתו כשיר' משמע ל"ש לו ול"ש לאחרים ומש"ה לא מוקי כר"י הסנדלר. ומה שהקשה ונוקמיה כר"י הסנדלר דאמר ל"ש שוגג ול"ש מזיד דלא אכיל ר"ל דנוקמי' שוגג ור"י הסנדלר דמזיד איך תני שחיטתו כשירה וא"כ הוא יתור לשון הוא דאמר ל"ש שוגג ול"ש מזיד. שוב ראיתי להרשב"א שכתב ואמאי לא אמר ונוקמי' בשוגג ור"י הסנדלר יע"ש. ועיין תו' ד"ה כי שרי ר"מ דמ"מ מתניתין לאו לגמרי דומיא די"ה דהיה לו חולה ולא הבריא מותר לבריא ג"כ ולא גזרינן נמי שירבה בשבילו היינו דתני לה בהדיא אעפ"י שמתחייב בנפשו היינו בהבריא וכן כתב הרשב"א ז"ל יע"ש:

ובתו' ד"ה המבשל כו' ובפ' כירה כו' עכ"ל התו' לא סבירא להו האי סברא דלא נימטי' הנאה מעבירה וכיון שכן ודאי ר"מ שרי אפי' בו ביום דאי משום קנס הא בהניזקין נ"ג ע"ב פריך ורמי דר"מ אדר"ח דלא קניס שוגג אטו מזיד. והא דמייתו ראיה מפ' כירה קצרו בכאן ובכתובות אף שהאריכו קצת יותר מ"מ קצרו כמובן. וראייתם מהא דאמרי' התם ל"ח ע"א שכח קדירת ע"ג כירה בשוגג מהו נפק דרש המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ול"ש ופליגי התם ח"א ל"ש דהכא אף במזיד שרו וח"א מבשל דלא אתי להערים שיבשל מזיד ויאמר שוגג אני ומש"ה שוגג מותר לשהות דאתי' להערים דלא הוה אלא איסור דרבנן יע"ש ואם איתא דבשוגג יאכל למ"ש מה אמר מבשל דלא אתי להערים דא"נ מערים לא משתכר מידי ולא נהנה דהא אסור עד מ"ש ולמ"ש יכול לעשות בהיתר וכן לשהות ע"ג כירה דאסור משום דלמא אתי להערים לא שייך אלא בו ביום ולא למו"ש וממילא דהמבשל בשבת אף בו ביום שרי בשוגג כן הוא ראייתם ועיין בחי' רשב"א שהבאתי לעיל ולא ידענא דבלא סוגיא דגיטין מההיא דשבת אין ראיה דאימא ר"מ קניס שוגג אטו מזיד ולא יאכל עד מו"ש וא"צ להמתין כדי שיעשו כשי' התו' לקמן ד"ה מורי להו ועיין ביצה כ"ה בתו' של דלא גזרינן שיאמר שוכח אני כיון דהוה איסורא דאוריי' משא"כ שוכח ע"ג כירה דהוה דרבנן אתי להערים ולכך אסור עד מ"ש כדי שיעשו דאל"ה אכתי אתי להערים לאכול מיד במ"ש וכה"ג כתב הרשב"א בשמעתין והבאתיו לעיל וא"כ אין ראי' מההיא דפ' כירה וצ"ע:

ומה שיש הקשות דהוה להו להוכיח בפשיטות דאי שוגג יאכל למ"ש היינו שוגג דר"י וכן הקשה במהדורא בתרא י"ל אימא דפליגי לאחרים לר"מ בו ביום ולר"י אף אחרים למ"ש ואי דיאכל דר"מ למ"ש לו ולאחרי' בו ביום א"כ ובמזיד לא יאכל עולמית הוא לדידי' מטעם קנס א"כ בשוגג נמי לעולם יהא אסור מטעם קנס דאי משום דלא ליתהני מעבירה ה"ה אחרים נמי ז"א דהתו' קיימי כאן בשיטת הניזקין בגיטין ודי לו שנקנוס עד מ"ש ולא עולמית דלא כפירש"י כאן ובאחרים פליגי כמ"ש כאן. שוב ראיתי בס' פני יהושע בגיטין שם דלא תימא לר"מ בשוגג יאכל לאחרים בו ביום ובמזיד גם לאחרים אסור בו ביום דר"י פליג ואמר גם בשוגג אסור לאחרים עד מ"ש יע"ש וקשה הא ודאי יאכל ולא יאכל בדידי' מיירי אלא דמצינו לומר גם באחרים מיירי ואיידי דתני כו' כמ"ש רש"י בכאן אבל לומר דקאי רק אאחרים זה אינו נכון ועוד דא"כ מזיד דר"י לא יאכל ע"כ לאחרים דאיאכל דשוגג קאי וא"כ היינו מזיד דר"י הסנדלר גם תירוצו לא מתישב שפיר. אשר ע"כ נראה לי ליישב בע"א דאימא יאכל דר"מ למ"ש מיד וא"צ כדי שיעשו דבשוגג לא עבר עבירה ומטעם קנס לחוד די שנקנוס עד מ"ש לחוד ור"י סובר גם בשוגג אסור עד כדי שיעשו דבשוגג נמי עבירה ולא ליתהני מעבירה כמ"ש רש"י כאן ובמזיד לר"מ עד כדי שיעשו ולר"י עולמית לדידי' ובזה א"ש דלא מצי להוכיח דע"כ יאכל בו ביום דאי למ"ש הא במזיד ע"כ למ"ש דאל"כ היינו מזיד דר"י כמ"ש התו' ומיני' דשוגג ע"כ בו ביום אלא דאיכא למימר כמ"ש דבשוגג יאכל למ"ש ואין צריך כדי שיעשו והביאו שפיר ראי' מהניזקין דשם מוכח דר"מ לא קניס כלל שוגג אטו מזיד ואף בו ביום שרי אבל מפ' כירה אין ראי' דאימא דבשוהה ע"ג כירה צריך למ"ש כדי שיעשו ובמבשל למ"ש מיד מותר וא"צ כדי שיעשו ואולי ס"ל לתו' משום כדי שיעשו לחוד לא אתי להערים כיון שבשבת לא שרי כו':

והנה נראה לומר דהתו' שכתבו מפרק כירה ומהניזקין מוכח ר"ל דמתרווייהו הוא דמוכח דבו ביום שרי כמו שיראה הרואה וקצרתי והמבין יבין מעצמו:

בא"ד במזיד לא יאכל לא הוא ולא אחרים ולמ"ש שרי מדבעי לאוקמי' כו' ומתני' שבת דומיא כו' עכ"ל ר"ל דלא יאכל ע"כ אף לאחרים וגם רש"י בכאן יודה לזה ד לדידיה היאך בעי לאוקמי כר"מ באמת והא דומיא די"ה דמשמע אף לאחרים ולמ"ש מותר אף לדידיה דאי כפירש"י בכתובות לר"מ במזיד לא יאכל עולמית הא שחיטתו כשי' ל"ש לו כו' ומזה הו"מ לאוכוחי דשוגג יאכל בו ביום דאי למ"ש וכמ"ש לעיל דלא בעינן כדי שיעשו נוקי בשוגג ור"מ אבל לפי אי' א' שכתבנו לעיל א"ש יעו"ש:

בא"ד דא"כ היינו מזיד דר"י כו' א"כ היינו מזיד דר"י הסנדלר כו' ועוד דלא מוקי כר"י עכ"ל כבר כתבנו דאיכא למימר לר"י הוה במזיד לא יאכל עולמית מדרבנן ולר"י הסנדלר הוה מן התורה ומש"ה לא מוקי כר"י דהוה מ"ה שחיטה ראוי' ולפי זה לא הוה מזיד דר"י אוסר גם לאחרים עולמית מדרבנן ולר"מ לו אסור עולמית ולאחרים עד מ"ש ועיין כתובות:

ובד"ה מורי להו כר"מ פו' והרי מבשל בשבת בשוגג שרי אף דנהנה ממלאכת שבת עכ"ל התו' אינם סוברים כרש"י דטעמא דלא יהנה לאו סברא הוא ומש"ה א"צ להמתין בשל ישראל כדי שיעשו וע' או"ח סי' שי"ח ומ"ש דבמלתא דלא שכיחא לא גזרו היינו בשל ישראל ועיין במגן אברהם בסי' שי"ח מ"ש בזה יע"ש:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה